הבחירות ללוק סבהה (2004)
הבחירות ללוק סבהה ב-2004 התקיימו בארבעה פעימות מ-20 באפריל ועד ל-10 במאי, ונקבע בהם הרכב הלוק סבהה הארבע עשר. הבחירות, בהם היו 675 מיליון בעלי זכות הצבעה, היו הבחירות הגדולות עולם בעת עריכתן, והתמודדו בהם 5,398 מועמדים על 543 המושבים שבלוק סבהה, 2,369 מהם עצמאים והשאר מטעם 220 מפלגות.[1]
| |||||||||||
| הבחירות ללוק סבהה | |||||||||||
| 20, 26 באפריל, 5 ו-10 במאי 2004 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 58.07% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | סוניה גנדי | אטאל ביהארי ואג'פאיי | |||||||||
| מפלגה | הקונגרס הלאומי ההודי | מפלגת העם ההודית | |||||||||
| מספר הקולות | 103,408,949 | 86,371,561 | |||||||||
| מספר המושבים | 145 | 138 | |||||||||
| שינוי במושבים | 31 
|
44 
| |||||||||
| אחוזים | 26.53% | 22.16% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 1.77%
|
1.59%
| |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: הקונגרס הלאומי ההודי | |||||||||||
בבחירות ניצחה מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, שהרכיבה ממשלה לאחר הבחירות.
רקע עריכה
הבחירות ללוק סבהה נערכות אחת לחמש שנים, אלא אם כן הלוק סבהה מפוזר קודם לכן. הבחירות הקודמות לוק סבהה התקיימו בספטמבר עד אוקטובר 1999, ונותרו לו עוד כשמונה חודשי כהונה כשממשלת הודו בראשות אטאל ביהארי ואג'פאיי ביקשה מנשיא הודו עבדול קאלאם ב-27 בינואר 2004 להקדים את פיזורו של הלוק סבהה ל-6 בפברואר 2004.[2] ההחלטה לפזר את הלוק סבהה מוקדם נבעה מהצלחת מפלגת העם ההודית בבחירות לאספה המחוקקת של ראג'סטאן, מאדהיה פרדש וצ'האטיסגאר בספטמבר 2003, שגרמה לאסטרטגים של המפלגה, בהם פרמוד מהג'אן, לפעול להקדמת הבחירות במטרה לרכוב על הגל.[3]
בבחירות אלו, הקימה הקונגרס קואליציה במסגרתה תואמו מועמדי המפלגה עם מספר מפלגות מקומיות, כשהקונגרס תומך במועמדיהם במחוזות בחירה מסוימים והמפלגות האחרות תומכות במועמדי הקונגרס בתמורה. קואליציה דומה, הברית הדמוקרטית הלאומית, הוקמה על ידי מפלגת העם ההודית ערב הבחירות ללוק סבהה ב-1998, ובמסגרתה ניצחה המפלגה בשתי מערכות הבחירות הקודמות. בעקבות כישלון הקונגרס בבחירות לאספות המחוקקות של מאדהיה פרדש, ראג'סטן וצ'האטיסגר החילטה הקונגרס לפעול בדרך דומה. לאחר הבחירות הפכה זו לברית הפרוגרסיבית המאוחדת.[4]
במקביל לבחירות ללוק סבהה התקיימו בחירות לאספות המחוקקות באנדרה פרדש, קרנאטקה, אודישה וסיקים.
ההצבעה נוהלה על ידי ועדת הבחירות של הודו, ובעקבות היקפה הגדול נוהלה בארבעה פעימות, ב-20 ו-26 באפריל, 5 ו-10 במאי. ספירת הקולות החלה ב-13 במאי.
בבחירות אלו הוכנסו לשימוש נרחב מכונות ההצבעה, והמועמדים נדרשו לראשונה להגיש הצהרת נכסים ורישום פלילי.[5]
תוצאות הבחירות עריכה
| |||||
| מפלגה | מושבים | קולות | אחוזים | שינוי | |
|---|---|---|---|---|---|
| הקונגרס הלאומי ההודי | 145 | 103,408,949 | 26.53% | 31
| |
| מפלגת העם ההודית | 138 | 86,371,561 | 22.16% | 44
| |
| המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) | 43 | 22,070,614 | 5.66% | 10
| |
| בהוג'אן סמג' | 19 | 20,765,229 | 5.33% | 5
| |
| מפלגת סמג'וואדי | 36 | 16,824,072 | 4.32% | 10
| |
| טלוגו דזאם | 5 | 11,844,811 | 3.04% | ||
| ראשטריה ג'נטה דאל | 24 | 9,384,147 | 2.41% | ||
| ג'נטה דאל (מאוחדת) | 8 | 9,144,963 | 2.35% | ||
| אנה דראווידה מונטרה קזגאם הכלל הודית | 0 | 8,547,014 | 2.19% | ||
| טרינמול קונגרס | 2 | 8,071,867 | 2.07% | 6
| |
| דראווידה מונטרה קזגאם | 16 | 7,064,393 | 1.81% | ||
| שיוו סנה | 12 | 7,056,255 | 1.815% | 3
| |
| מפלגת הקונגרס הלאומית | 9 | 7,023,175 | 1.80% | 1
| |
| ג'נטה דאל (חילונית) | 3 | 5,732,296 | 1.47% | ||
| המפלגה הקומוניסטית של הודו | 10 | 5,484,111 | 1.41% | 6
| |
| ביג'ו ג'נטה דאל | 11 | 5,082,849 | 1.30% | ||
| שירומאני אקאלי דאל | 8 | 3,506,681 | 0.90% | 6
| |
| לוק ג'אן שקטי | 4 | 2,771,427 | 0.71% | ||
| ראשטריה לוק דאל | 3 | 2,463,607 | 0.63% | ||
| טלנגאנה רשטרה סמיתי | 5 | 2,441,405 | 0.63% | ||
| פטאלי מקאל קטצ'י | 6 | 2,169,020 | 0.51% | ||
| אסום ג'אנה פרישד | 2 | 2,069,600 | 0.53% | ||
| לוק דאל ההודית הלאומית | 0 | 1,936,703 | 0.50% | ||
| ג'הרקאנד מוקטי מורצ'ה | 5 | 1,846,843 | 0.47% | ||
| המפלגה סוציאליסטית המהפכנית | 3 | 1,689,794 | 0.43% | ||
| מרמולרצ'י דראווידה מונטרה קזגאם | 4 | 1,679,870 | 0.43% | ||
| גוש הקדמה הכלל הודי | 3 | 1,365,055 | 0.35% | ||
| המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לנינסטית) שחרור | 0 | 1,281,688 | 0.33% | ||
| איחוד הליגה המוסלמית ההודית | 1 | 770,098 | 0.20% | ||
| החזית העממית של נגאלאנד | 1 | 715,366 | 0.18% | ||
| הוועדה הלאומית של ג'מו וקשמיר | 2 | 493,067 | 0.13% | ||
| כל הודו מג'ילס-א-איתאהדול מוסלמין | 1 | 417,248 | 0.11% | ||
| המפלגה הרפובליקנית של הודו (אתוולה) | 1 | 367,510 | 0.09% | ||
| מפלגת לוקטנטריק הלאומית | 1 | 367,049 | 0.09% | ||
| קרלה קונגרס | 1 | 353,905 | 0.09% | ||
| מפלגת סמג'וואדי ג'נטה (ראשטריה) | 1 | 337,386 | 0.09% | ||
| מפלגת אנשי ג'מו וקשמיר הדמוקרטית | 1 | 267,457 | 0.07% | ||
| החזית הלאומית של מיזו | 1 | 182,864 | 0.05% | ||
| בהרטיה נבשקאטי | 1 | 171,080 | 0.04% | ||
| החזית הדמוקרטית של סיקים | 1 | 153,409 | 0.04% | ||
| 175 מפלגות נוספות | 0 | ||||
| עצמאיים | 5 | 16,549,900 | 4.25% | ||
| שני נציגי הקהילה האנגלית-הודית (ממונים) | 2 | – | |||
| סך הכל | 545 | 389,779,784 | 100.00 | ||
לאחר הבחירות עריכה
למרות ניצחונה הברור של מפלגת הקונגרס, הודיעה נשיאת הקונגרס סוניה גנדי, שנתפסה במהלך הבחירות כמועמדת המפלגה לראשות הממשלה, כי לא תקבל את התפקיד.[6][7] סוניה בחרה במאנמוהאן סינג לעמוד בראשות הממשלה,[8] שהושבע לתפקיד ב-22 במאי.[9]
קישורים חיצוניים עריכה
- Gareth Price, How the 2004 Lok Sabha election was lost
הערות שוליים עריכה
- ^ ITGD Bureau, General Elections 2004: Facts and figures, India Today, 12 במרץ 2009
- ^ The dissolution debate, frontline.thehindu, 27 בינואר 2004
- ^ Yashwant Deshmukh, Opinion: Forget 2023, even Lok Sabha 2024 outcome seems to be a foregone conclusion, India Today, 4 בדצמבר 2023
- ^ E. Sridharan, “Electoral Coalitions in 2004 General Elections: Theory and Evidence.”, Economic and Political Weekly vol. 39, no. 51, 2004, עמ' 5418–25, JSTOR 4415925
- ^ Dipu Rai, The rise of BJP and the shifting political landscape in India, India Today, 14 בדצמבר 2023
- ^ 'Deeply hurt' Sonia refuses to be PM, טיימס אוף אינדיה, 18 במאי 2004
- ^ Why Sonia refused to be PM, Economictimes, 19 במאי 2004
- ^ The man who will be PM, Tribune India, 20 במאי 2004
- ^ Manmohan Singh, 67 ministers sworn in, Rediff, 22 במאי 2004