הגנה מרחבית

מערכת הגנה, המיועדת לפעול עם כוחות הצבא בהגנה על מרחבי הספר

הגנה מרחביתראשי תיבות: הַגמָ"ר) היא מערכת הגנה, המיועדת לפעול עם כוחות הצבא בהגנה על מרחבי הספר של המדינה. היא מבוססת על יישובים, מחולקת למחוזות וכפופה לפיקודים המרחביים. בישראל פותחה ההגנה המרחבית במלחמת העצמאות ומשמשת עד היום כחלק מתפיסת ההגנה.

סמל כומתה של חיילי הגנה מרחבית בעבר

היסטוריה עריכה

תפיסת ההגנה המרחבית גובשה על ידי יגאל אלון, לאור הניסיון שלו במלחמת העצמאות, שבה כוחות הגנה אזרחיים ביישובים הסמוכים לגבול הצליחו להדוף מתקפות צבאיות של האויב, תוך השענות משמעותית מאוד על התושבים ביישוב עצמו, בנוסף לתגבורת של כוחות ההגנה וצה"ל. כך פיתח אלון את התפיסה של פריסת יישובים כבסיס להגנה מרחבית, שתגשר על פערי הגודל שבין ישראל לצבאות ערב ותהיה מסוגלת לבלום או לעכב התקפת אויב. בנוסף לכך, יכולות ההגנה של היישובים יצמצמו את ההכרח לרתק אליהם כוחות הגנה צבאיים, ובכך תשחרר את הצבא להתרכז במתקפת נגד. תפיסה זו נשענת על ההנחה לפיה הן כוחות הצבא והן הכוחות האזרחיים ערוכים למתקפה ויכולים להגיב במהירות וביעילות. בעיני רוחו תיאר אלון את חזונו בנושא ההגנה המרחבית: "רשת ישובים צפופה, פרושה לעומק, מבוצרת כהלכה, חמושה במיטב הנשק החדיש ומאורגנת במערך הגנתי טריטוריאלי מוצק, עשויה לשמש מעין עומק אסטרטגי, כתחליף לעומק הגיאוגרפי שאינו קיים."[1]

אחרי המלחמה קיבלה ההגנה המרחבית תנופה ואורגנה בגושים. הוחלט על סתימת אזורים ריקים ביישובים חדשים, אם אי אפשר להקים במקום היאחזויות צבאיות ולצרפן להגנה המרחבית. היישובים חולקו לסוגים שונים בהתאם לקרבתם לגבול. לפי חלוקה זו הוקצו להם כלי נשק והוצבו בהם יחידות נח"ל. התפיסה הצבאית של צה"ל לגבי ההגנה המרחבית, כי על מערכת זו לבלום את האויב הפולש בשיתוף עם היחידות הסדירות, עד התארגנות יחידות המילואים. מערכת ההגנה המרחבית היא שתעניק לישראל עומק אלטרנטיבי במקום העומק הגאוגרפי שהיא חסרה אותו. בעתות רגיעה תקיים את הביטחון השוטף באזורה, ותחסוך בכך לצה"ל הוצאות רבות ותאפשר לו להתרכז באימונים והתכוננות למשימות התקפיות.[2]

אף על פי שתוכנן מערך של הגנה מרחבית והופצו הנחיות מקצועיות מתאימות, לא הוקצו להגנה המרחבית משאבים מתאימים לצורכי התבצרות ביישובים ואימון הכוחות, מה שגרם לירידה משמעותית ברמת הכוננות והמוכנות של מערך ההגנה המרחבית. ירידה זו השתקפה בדו"חות צה"ל בשנת 1950, בהם צוינו פערים רבים בהיערכות הצבא ללחימה. בתקופת כהונתו של משה דיין כרמטכ"ל מראשית 1954, ירדה התמיכה של צה"ל בתקציב ההגנה המרחבית. דיין הגדיר שתפקיד היישובים שמירה על יישוביהם ואילו הצבא והמשטרה אחראים על שמירת הגבול. דיין הוביל את מדיניות פעולות התגמול ודחה את טענות נציגי ההתיישבות על קיבול ההגנה המרחבית. הוא הדגיש שמערך ההגמ"ר מחוזק בנשק קל ובנשק אנטי טנק, ואילו תקציבי הגידור והביצורים מוטלים על הסוכנת היהודית ולא על הצבא. בימיו חולקה המדינה ל-14 גושים, וההגנה המרחבית מנתה 108 קצינים ו-459 חיילים.[3]

לאחר מלחמת סיני חלה ירידה נוספת ברמת ההגנה המרחבית, עקב התפתחות אמצעי מודיעין צבאי. באותה עת החלה להתעצב תפיסה לפיה אפשר להיערך למתקפת פתע של האויב מבעוד מועד, בזכות מודיעין איכותי. תפיסה זו הביאה לדעיכה בכשירות מערך ההגנה המרחבית, ירידה בקשב הפיקוד הבכיר אליו וצמצום הולך וגובר של המשאבים שהוקצו עבורו.[4] לאחר המלחמה חלה ירידה בחשיבות הצרכים ההגנתיים. בדיון במטכ"ל ב-1960 הביעו חלק מהמשתתפים דעות המפקפקות בחיוניות ההגנה המרחבית, ומטילות ספק בתפקידם הביטחוני של יישובי הספר. צה"ל הגדיל את כוחותיו המשוריינים ואת חיל האוויר הישראלי, ושם את הדגש על לוחמה התקפית ולא הגנתית.[5]

בעקבות מלחמת ששת הימים גברה ההזנחה רבה בתפישת ההגנה המרחבית. הגורמים לכך היו הישגי המלחמה אשר הביאו להגדלה טריטוריאלית והושג עומק אסטרטגי יחסי ומרחבי הגנה. גורם נוסף היה שקווי ההגנה הפכו לנוחים יותר. מלבד זאת התעצם צה"ל ובמיוחד בכוחות שריון ניידים. התבססה הקונספציה של העברת המלחמה לשטח האויב. התעצמות צבאות ערב בשריון הקטינו את המשקל הסגולי של היישוב כמעוז להגנה המבוסס על חיל רגלים. הוכח שאי טיפוחו של ההגנה המרחבית לא הביא נזק ואפילו נחסך כוח, מאמצים ומשאבים. פריסת צה"ל בגבולות והיתרונות המוענקים על ידי שטח וכן דלילות היישובים והתושבים שינו את משקל ההגנה המרחבית כגורם הגנתי צבאי.[6]

הייתה זו מלחמת יום הכיפורים שהביאה לתמורה בחשיבה הצבאית על חשיבותה של ההגנה המרחבית. במהלך קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן פונו כל היישובים ברמת הגולן. האפשרות של מכה ראשונה על ידי האויב ולחימה בשטחי ישראל העלו שוב את הצורך במערך הגנתי שיוכל להתארגן במהירות מרבית ולעכב לפחות זמנית את התקדמות צבאות האויב. יישובים מבוצרים, מאומנים ומצוידים ברמת הגולן יכולים היו אולי לסייע עד להתארגנות הצבא למגננה והתקפות נגד. הלקחים הופקו והתפיסה של ההגנה המרחבית חזרה לתפוש מקומה הנאות במחשבה הצבאית שלאחר מלחמת יום הכיפורים. אולם היו גם כאלה שטענו שהיישובים ברמת הגולן היוו נטל ביטחוני והפריעו במהלך הלחימה ועל כן פונו.[6] היו גם שטענו כי לתפיסת ההגנה המרחבית המבוססת על יישובים אזרחיים אין כל ערך. יגאל אלון דחה טענה זו וטען שברמת הגולן היו באותה עת רק "יישובים רכים וזעירים" שלא יכלו לספק רמת הגנה מספקת, ונדרש לשפר את הביצורים ואמצעי הלחימה ביישובים אלה על מנת לשלבם במערך הצבאי.[1]

באוגוסט 1977 הוחלט לאחד את מחלקת ההגמ"ר (ההגנה המרחבית)- שהייתה כפופה לאג"מ/ מטכ"ל- עם מפקדת ראש הג"א (התגוננות אזרחית). איחוד זה הביא להקמת מפקדת קצין חיל ראשי להג"א והגמ"ר - המכונה מקחל"ר.[7]

מבנה מערכת ההגנה מרחבית עריכה

מבחינה ארגונית כפופה ההגנה המרחבית לפיקוד המרחבי. לכל פיקוד יש מפקדת הגנה מרחבית. באחת ממחלקות האגף המטה הכללי מצוי קצין הגנה מרחבית, המתאם את הפעולות בתחום זה. החלוקה המשנית של ההגנה המרחבית היא: המחוז, במקרה שעיר גדולה נמצאת בתחומו. באזורים כפריים החלוקה היא לגושים ולחבלים, עם מפקדה בראשם. המחוז, או הגוש, מקיימים את המגעים עם מפקדות הג"א והמשטרה באזוריהם. הם גם אחראים לארגון ולאימון הכוחות העומדים תחת פיקודם. מלבד היישובים הנמצאים בתחומם, יקבלו כוחות נוספים במקרה של מלחמה. החבל מתפצל לאזורים, וכל יישוב כפרי מוגדר כאזור. בימי רגיעה מטפל בענייני הביטחון השוטף באזור רכז ביטחון. בעת מלחמה עובר הפיקוד על האזור למפקד אזור.[2]

תפקידי ההגנה מרחבית עריכה

למערך ההגנה המרחבית יש תפקידים הן במלחמה הן בביטחון השוטף. תפקידה העיקרי של ההגנה המרחבית בעת מלחמה הוא במגננה. מערך ההגנה המרחבית הבנוי ללחימה במצבים של ניתוק מאפשר לכוחות צה"ל שפטורים מהגנה על היישובים לפנות כוחות למתקפה על מנת שיוכלו להתפנות להתקפה על האויב. כמו כן, יישוב הכלול במערך ההגנה המרחבית מאלץ את האויב להקצות כוחות לכיתורו של היישוב, דבר הפוגע במאמץ המלחמתי שלו.[8]

כמו כן, ציוד היישובים והאזורים בכלי נשק מתאימים מאפשר ליישוב או לאזור לבלום לזמן מסוים את ההתקדמות של האויב המצויד בשריון ובארטילריה ולשבור את תנופת מתקפתו. קיומם של היישובים על צירי הפריצה של האויב מהווה סיכון והטרדה למערך הלוגיסטי שלו ויכול לסכן את עצמת המתקפה ואולי גם את המשכה.[9]

מציאותם של אנשי ההגנה המרחבית דרך קבע בגזרה והכרתם את השטח הכרות מעמיקה עושה אותם גורם מודיעיני אמין ויעיל. סיורים ותצפיות המבוצעים על ידי אנשי ההגנה המרחבית יכולים לספק לדרגים השונים של המודיעין מידע חיוני לפעולות יזומות על ידי צה"ל.[9]

תרומה אחרת של ההגנה המרחבית למאמץ המלחמתי היא במיקסום מצאי כוח האדם והאמצעים הלוגיסטיים ביישובים. כמו כן הגשמת העיקרון של מלחמה עיקשת על כל יישוב ואי-פינוי לוחמים יש חשיבות רבה מבחינת המוראל.[9]

מבחינת ביטחון שוטף, קיומם של יישובים מבוצרים, מאומנים ומצוידים על קו הגבול מכבידים על פעילותם של מסתננים. כמו כן, נוכחות, פעילות ותנועה של מתיישבים בגבולות הם תצפיות ופטרולים מנקודת ראות מודיעינית וביטחונית בעלות ערך רב כאמצעי התרעה המונע הפתעות.[10]

ההגנה המרחבית לאחר ה-7 באוקטובר 2023 עריכה

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 עמדה תפיסת ההגנה המרחבית למבחן. על פי ההיסטוריון אבשלום בן צבי, כיתות הכוננות לחמו בגבורה, והצליחו לעכב, להגביל ובכמה מקרים גם למנוע את פלישת הרוצחים אל היישובים. הן הצילו חיים רבים, והיו מסוגלות להציל חיים רבים עוד יותר אם היו מאוישות יותר, חמושות יותר וערוכות יותר.[1]

אחד התנאים להגנה מרחבית יעילה הוא קיומו של כוח צבאי גדול בקרבת הגבול, שמופעל כאשר מזוהה חדירה או פגיעה באמצעי התצפית עליו. אוגדת עזה, שהייתה אמורה לתת הגנה מרחבית על גבול ישראל–רצועת עזה, נלקחה מדי פעם למשימות שוטפות אחרות. גם בשבת של 7 באוקטובר היו חיילי האוגדה במשימות אבטחת יישובים ביהודה ושומרון במקום לשמור על גזרת הגבול עם עזה, עקב קונספציות שגויות שהניחו שמכשול קרקעי ואמצעי תצפית על גבול הרצועה נותנים הגנה מספקת, ללא צורך בכמות גדולה של חיילים בשטח.[11]

באוגדת ההגנה המרחבית נעשית חשיבה מחודשת אודות תפקידי ההגנה המרחבית במקרה של התקפת פתע. בדיוני מטה נרקמת תוכנית עבודה שנתית להכשרת כוח לוחם שיהיה מוכן יותר ומיומן יותר.[12] כחלק מהפקת הלקחים ממתקפת הפתע של 7 באוקטובר, הוחלט בצה"ל על הקמת חטיבת חי"ר במילואים חדשה בשם חטיבת השומר (חטיבה 855), שתתמקד במשימת ההגנה על הגבולות בכל גזרה שבה תוצב. חיילי החטיבה יפתחו כשירות ומומחיות בלחימה לשמירה על גבולות המדינה. מפקד החטיבה, אל"מ (מיל) איל רוסו, אמר: "אני חושב שה-7 באוקטובר ניפץ כל מיני קונספציות צבאיות ואזרחיות. זה אירוע מכונן בהגנה על מדינת ישראל, ואני מקווה שנשכיל להפיק את הלקחים ולוודא שאירוע כזה לא יפתיע אותנו בעוצמה כזו בעתיד. לכן אנחנו עובדים קשה על שיטת הגנה מעודכנת שתשפיע על הכוחות השונים של צה"ל וזה אמור לתת מענה לפער שהתגלה ב-7 באוקטובר. המטרה שלנו היא לספק את הביטחון הנדרש אם נאותגר עוד פעם, ולא לחזור על שגיאות העבר".[13]

לקריאה נוספת עריכה

  • יגאל אלון, מסך של חול, תל אביב, 1959.
  • יגאל אלון, כלים שלובים, תל אביב, 1980.
  • ישראל בר, במעגל בעיות הביטחון, תל אביב, 1957.
  • דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", מבפנים, ל"ט, 3, דצמבר 1977, עמ' 243–255.
  • גבי שריג, ביטחון שוטף (צה"ל) בפיקוד הצפון 1967-1949, קצרין, 1987/8.
  • גבי שריג, גדות של גשרי הירדן 1967-1949, קצרין, 1985/6.
  • שושנה שטיפטל, ההתיישבות הביטחונית בזיקה למלחמת העצמאות: נובמבר 1947 - יולי 1949, תל אביב, 1992.
  • זאב דרורי, אוטופיה במדים: תרומת צה"ל להתיישבות, לקליטת העלייה ולחינוך בראשית ימי המדינה, ירושלים, 2000.
  • זאב דרורי, "התנועה הקיבוצית כאליטה מגויסת", הקיבוץ: מאה השנים הראשונות,ירושלים, עמ' 81–102.
  • אלחנן אורן, "ההתיישבות, ייעודה ויעדיה - והביטחון", מערכות, 270-1, אוקטובר 1979, עמ' 109–125.
  • דותן דרוק, "הגנה מרחבית – התאוריה ויישומה ממלחמת העצמאות ועד מלחמת סיני", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2017.
  • דוד טל, תפיסת הביטחון השוטף של ישראל: מקורותיה והתפתחותה 1956-1949, ירושלים, 1998.
  • יגאל עילם, "התיישבות וביטחון", מערכות, 280-279, מאי 1981, עמ' 57–63.
  • מרדכי גור, "הגנה מרחבית", דפי אלעזר, 3, 1981.
  • ישראל גלילי, "התיישבות וביטחון", דפי אלעזר, 3, 1981.
  • היש תמורות בתפקידו הביטחוני של הקיבוץ? : מקראה סימפוזיונית, תל אביב, 1974.
  • הנועד תפקיד ביטחוני לקיבוצים ולהתיישבות בגבולות המדינה? יום עיון על הנושא, חיפה, 1978.
  • התיישבות וגבולות מדינת ישראל, ימי עיון בפרשיות היסטוריות ובעיות יסוד, 13, 1975.
  • רחבעם זאבי, תפקיד ההתיישבות בהבטחת הגבולות ובשמירת הריבונות ממלחמת ששת הימים ואילך, דפי אלעזר, 3, 1981.
  • יצחק זייד, "ההגנה האזרחית וההגנה המרחבית במלחמת המחר", מערכות, 271-270, אוקטובר 1979.
  • אהרן יריב, "עומק אסטרטגי - השקפה ישראלית", מערכות, 271-270, אוקטובר 1979.
  • אלי פיינגרש, "ההגנה המרחבית בעבר ובהווה", על המשמר, 26/9/1980.
  • אלי פיינגרש, "הגנה מרחבית אזורית כתפיסה אסטרטגית", על המשמר, 3/10/1980.
  • זאב צור, התיישבות וגבולות מדינה, מרחביה, 1980.
  • אורי אולניק, ההגנה המרחבית, עבודת גמר מוגשת למשרד החינוך, ינואר 1981.
  • זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב, 1976.
  • משה כרמל, "ההתיישבות במערכות ישראל", מבפנים, ל"ו, 2-1, מרץ 1974.
  • צבי רענן (עורך), צבא ומלחמה בישראל ובעמים, תל אביב, 1955.
  • עמירם אורן, שטחים מגויסים, 2009.
  • יוסי כהן, "הגמ"ר חלק מהצבא הסדיר", העורף, אפריל-מאי 1980.
  • אלי מלמד, התיישבות בהגנה המרחבית בשנות ה-80, עבודת מחקר במכללה לביטחון לאומי, יולי 1980.
  • יצחק חביו, ההתיישבות וההגנה המרחבית לאחר מלחמת ששת הימים - חזון מול מציאות, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת חיפה, אפריל 2020.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 אבשלום בן צבי, יסודות לתפישת ביטחון – פרק ז' – ההגנה המרחבית, באתר "עמדת תצפית", ‏31 בדצמבר 2023
  2. ^ 1 2 זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, עמ' 158.
  3. ^ זאב דרורי, "התנועה הקיבוצית כאליטה מגויסת", הקיבוץ: מאה השנים הראשונות,ירושלים, עמ' 87.
  4. ^ דותן דרוק, ‏הגנה מרחבית - עלייתה, ירידתה ולידתה מחדש, בין הקטבים ‏19, פברואר 2019, עמ' 79-100
  5. ^ אורי אולניק, ההגנה המרחבית, עמ' 13
  6. ^ 1 2 דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", עמ' 249.
  7. ^ אתר פיקוד העורף, http://www.oref.org.il/1045-he/Pakar.aspx
  8. ^ דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", עמ' 251.
  9. ^ 1 2 3 דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", עמ' 252.
  10. ^ דני נוי, "ההגנה המרחבית בביטחון הלאומי", עמ' 254-253.
  11. ^ מחשבות בעקבות מחדל אוקטובר 23, באתר "מגרש עולמי - פודקאסט גיאופוליטי", ‏2 בנובמבר 2023
  12. ^ בעקבות ה-7 באוקטובר ביהודה ושומרון מתכוננים לתרחיש קיצון: "אנחנו מתרגלים את זה כל הזמן", באתר כיפה, 24 בדצמבר 2023
  13. ^ דודי פטימר, ‏“עובדים על שיטת הגנה מעודכנת שתיתן מענה לפער שהתגלה ב–7 באוקטובר", באתר מעריב אונליין, 31 בדצמבר 2023