מרדכי גור

איש צבא, פוליטיקאי וסופר ישראלי

מרדכי ("מוֹטה") גוּר (גורבן) (6 במאי 193016 ביולי 1995) היה איש צבא, פוליטיקאי וסופר ישראלי, אשר כיהן כרמטכ"ל העשירי (19741978) וחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל מטעם מפלגת העבודה.

מרדכי גור
מרדכי מוטה גור בעת תפקידו כרמטכ"ל
מרדכי מוטה גור בעת תפקידו כרמטכ"ל
לידה 6 במאי 1930
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 16 ביולי 1995 (בגיל 65)
תל אביב, ישראל
מקום קבורה בית הקברות הצבאי קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
כינוי מוֹטה
השכלה
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1943אפריל 1978 (כ־35 שנים)
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי ה־10
16 באפריל 197416 באפריל 1978
(4 שנים)
סגן ראש המטה הכללי הרצל שפיר
רפאל איתן
תחת שר הביטחון משה דיין
שמעון פרס
עזר ויצמן
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
פעולות התגמול
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
שר הבריאות ה־11
13 בספטמבר 198420 באוקטובר 1986
(שנתיים ו־5 שבועות)
תחת ראש הממשלה שמעון פרס
חבר הכנסת
המערך, מפלגת העבודה
20 ביולי 198116 ביולי 1995
(14 שנים)
כנסות 10 - 13
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

מרדכי גור נולד בירושלים למשה ולטובה גורבן[1]. התחנך בתיכון ברחובות. בגיל 13 הצטרף לשורות ההגנה בה מילא תפקידים שונים ובהם מפקד גדנ"ע.

קריירה צבאית עריכה

גור התנדב לפלמ"ח, עבר הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה. הוא לחם במלחמת העצמאות, תחילה כמפקד יחידת ג'יפים בגדוד הפשיטה התשיעי, ובמהלכה מונה למפקד מחלקה בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב[2]. בשנתיים שלאחר תום המלחמה שירת בנח"ל. למד מדעי הרוח והמזרח באוניברסיטה העברית בירושלים במקביל להמשך שירותו. התנדב לצנחנים ושירת כמפקד פלוגה (מ"פ) תחת פיקודו של אריאל שרון[3], ופיקד עליה בין היתר במבצע חץ שחור[4] ובפעולת התגמול בחאן-יונס (1955), בה נפצע וזכה לציון לשבח מטעם הרמטכ"ל משה דיין, שהומר אחר כך לעיטור העוז[5]. לאחר מכן מונה למפקד של גדוד הנח"ל המוצנח, ובתפקיד זה השתתף במבצע שומרון ולאחר מכן במבצע קדש, שבו לחם בקרב המיתלה, וב-2 בנובמבר צנח בראש גדודו בא-טור[6]. ב-1957 התמנה לסגן מפקד יחידות הצנחנים. לאחר כשנה יצא ללימודים באקול מיליטר, בית-הספר הגבוה למלחמה בפריז. בשובו לישראל, לאחר מספר חודשים בתפקיד הדרכה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה קיבל בדצמבר 1960 את הפיקוד על חטיבת גולני (1960[7]1963). במסגרת תפקידו זה פיקד על פעולת התגמול בנוקייב.

 
מוטה גור (במרכז בראש גלוי) עם חבורת הפיקוד ברחבת מלון אינטרקונטיננטל לפני הפריצה לירושלים העתיקה בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

לאחר ששימש כראש מחלקת מבצעים באגף המטה ומונה במקביל לתפקידו כמפקד המכללה לפיקוד ולמטה (החל מ-1965), מונה למפקד חטיבה 55, חטיבת מילואים של הצנחנים (1966), בראשה יצא למלחמת ששת הימים. החטיבה, שהייתה אמורה להשתתף בקרבות בחצי האי סיני, הוסטה לירושלים ולאחר שרשרת של קרבות קשים, ביניהם אלה שבבית הספר לשוטרים ובגבעת התחמושת, כבשה את ירושלים המזרחית ובכללה את הכותל המערבי והר הבית. כשש שנים לפני הפריצה לעיר העתיקה 'ניבא' מוטה גור בנוכחות הרב גורן כי הוא יהיה הראשון לפרוץ אל העיר והרב גורן עמו. הוראתו של גור בכניסה לחומות העיר העתיקה, דרך שער האריות, "סע בן צור[8], סע!" כמו גם הכרזתו הנרגשת בסוף הקרב כי "הר הבית בידינו" נחרתו בזיכרון הקולקטיבי הישראלי של מלחמת ששת הימים.

לאחר המלחמה נסע למשכן האומות המאוחדות והשתתף במאמץ ההסברתי של ישראל בארגון. כאשר שב לישראל, קיבל דרגת תת-אלוף ואת הפיקוד על כוחות צה"ל ברצועת עזה ובצפון סיני. גור היה מפקד אוגדה (עוצבת עמוד האש) בעת שמונה לאלוף פיקוד הצפון ב-23 בדצמבר 1969. תקופת כהונתו (הראשונה) בפיקוד הצפון התאפיינה בחדירות מחבלים מגבולות לבנון וסוריה ואף בפעילות של צבא סוריה הסדיר. צה"ל הגיב על כך בפריצה לסוריה ולפתחלנד ובהיאחזות בהר דב[9]. בין המבצעים עליהם פיקד היו מבצע קלחת 2 ומבצע ארגז[10], בתפקידו הבא היה נספח צה"ל בשגרירות ישראל בוושינגטון (אוגוסט 1972–דצמבר 1973). שם היה שותף לדיונים הדיפלומטיים הקדחתניים מול הממשל האמריקני בזמן מלחמת יום הכיפורים, במהלך הדיונים נגרמה תקרית דיפלומטית בינו לבין מחלקת ההגנה ואת המשך הדיונים ניהל במקומו שייקה ברקת, הנספח האווירי[11]. בינואר 1974 מונה לקדנציה נוספת כאלוף פיקוד הצפון, בין היתר בעת הפיגוע בקריית שמונה[12]. בתפקידו זה פיקד גור על כיבוש פסגת שיא החרמון[13].

כהונתו כרמטכ"ל עריכה

 
מרדכי גור מעניק את עיטור המופת לסרן צביקה שחק, 1975
 
סיור של הרמטכ"ל וחבורת מפקדים בדרום לבנון במבצע ליטני מרץ 1978[14].

באפריל, בעקבות פרישתו של רב-אלוף דוד אלעזר לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט, מונה מוטה גור במקומו לרמטכ"ל[15] (אפריל 1974 – אפריל 1978). זאת הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שראש הממשלה לא ענד לרמטכ"ל החדש את הדרגות אלא דדו הגיע לביתו וענד לו את הדרגות[16]. בתקופת כהונתו נדרש צה"ל להתמודד עם מספר פיגועי מיקוח ובהם הפיגוע במלון סבוי[17], הפיגוע במעלות[18], מבצע יונתן בו שוחררו מאנטבה חטופי טיסת אייר פראנס[19]. בעקבות פיגוע כביש החוף יצא צה"ל בפיקוד גור למבצע ליטני[20].

יומיים לפני ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל הזהיר גור את ראש הממשלה מנחם בגין מפני כוונותיו התוקפניות של סאדאת. בעקבות אזהרתו המוטעית ספג הרמטכ"ל מוטה גור נזיפה רועמת ופומבית מפיו של שר הביטחון עזר ויצמן.

שנים לאחר מותו, נשמעה ביקורת על תפקודו במלחמת ששת הימים ולאחריה, הן מפי חייליו והן מפי חיילי חטיבות אחרות שלחמו בסביבות ירושלים. בפרט נאמר כי התעקשותו על כיבוש העיר העתיקה דווקא על ידי חטיבת הצנחנים שתחת פיקודו נבעה משיקולי יוקרה ולא משיקולים צבאיים, וכי לאחר המלחמה דאג להאדיר את חלקו בכיבוש העיר על חשבון אחרים[21].

קריירה פוליטית עריכה

לאחר שהשתחרר מצה"ל בתום כהונה בת ארבע שנים כרמטכ"ל, פנה גור לחיים האזרחיים. ב-1979 למד במכללה למנהל עסקים בהרווארד, ולאחר שובו לישראל שימש כמנכ"ל כור מכניקה עד 1984.

התבטאות מפורסמת שלו, אירעה בזמן שנאם במערכת הבחירות לכנסת העשירית, בהטיחו בקבוצה של תומכי "הליכוד" שהפריעו לו לנאום: "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים, וכמו שלהם לא עזרו הצעקות - ודפקנו אותם, גם לכם לא יעזרו הצעקות - ונדפוק אתכם"[22].

בשנת 1981 נבחר גור לכנסת העשירית מטעם המערך וכיהן עד למותו ב-1995. במקביל החזיק בכפל תפקידים (שהיה מותר אז לפי חוק) כששימש כיו"ר מועצת המנהלים של כור מכניקה. כחבר ועדת החוץ והביטחון הזהיר בפברואר 1982, בעת ההכנות למבצע "שלום הגליל", ממהלך שיוביל למלחמה מיותרת[23].

לאחר הבחירות לכנסת האחת עשרה מונה לשר הבריאות בממשלה שקמה. ב-1986, לאחר הרוטציה בממשלה, החליט שלא להצטרף לממשלה בראשות יצחק שמיר, שבו הטיח ביקורת קשה על פרשת קו 300. כן ביקר את המדיניות הכלכלית של משה ניסים וטען שיש בה ניסיון לליברליזציה מעבר למה שהמשק מסוגל. עם זאת, המשיך לכהן כחבר הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון ובמקביל התמנה ליושב ראש מועצת המנהלים של סולל בונה[24]. באפריל 1988 הצטרף כשר בלי תיק לממשלת האחדות הלאומית, עד 1990.

בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה ב-1992, נמנע מהתמודדות מאחר שאובחן כבר כחולה בסרטן, ותמך ברבין. הוא הוצב במקום ה-34 ברשימת מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-13. בממשלת רבין השנייה שימש כסגן שר הביטחון (19921995). שר הביטחון וראש הממשלה רבין הותיר בידו את האחריות על המשק לשעת חירום, על הקשר עם המתנחלים ועל ייצוג מערכת הביטחון בכנסת. על תפקידו זה שיבח אותו רבין, לאחר מותו: הוא ידע להופיע בשם מערכת-הביטחון לפני כל חלקי העם גם במציאות של מחלוקת בעם.

משפחתו עריכה

 
ריטה גור וארבעת ילדיהם של בני הזוג בתמונה מ-1974.

גור נישא לריטה מזור, בתו של ד"ר יהושע מזור. לזוג נולדו ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים.

התאבדותו עריכה

באמצע שנות ה-90 אובחן כחולה בסרטן סופני, ובעקבות זאת התאבד ביריית אקדח ב-16 ביולי 1995 בחצר ביתו שבשכונת אפקה, בגיל 65. גור הובא למנוחות בלוויה צבאית בבית העלמין הצבאי קריית שאול תל אביב.

הנצחה עריכה

 
שלט רחוב על שמו בשכונת אפקה, תל אביב

מספריו עריכה

 
לוח אבן לזכרו של מוטה גור המציין כי הרחוב היוצא משער האריות קרוי על שמו

גור שלח ידו בכתיבה, בעיקר כתב ותיאר את אשר עבר עליו ביחידות הצבא החל מפלוגת הצנחנים וכלה בשירותו כרמטכ"ל. הוא אף כתב סדרה של ספרי ילדים כדי להנחיל להם את המורשת הביטחונית בה האמין.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "תת-אלוף מרדכי גור (גורבן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5219
  2. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמוד 11.
  3. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 35-38.
  4. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 133-150.
  5. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 200-219.
  6. ^ כיבוש ראס-סודר, אבו רודיס, א-טור, שרם א-שייך, מתוך אתר "הצנחנים, עשור ראשון 1948-1958".
  7. ^ עודד זראי, איש חיל הרגלים בצבא ישראל עצמאי ומאומן ללוחמה מודרנית, חרות, 11 במרץ 1963
  8. ^ בן צור היה נהג הזחל"מ שעליו פקד מוטה גור
  9. ^ ערן נבון‏, השם שמאחורי ההר, באתר וואלה!‏, 17 בספטמבר 2010
  10. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 164-165.
  11. ^   סיפורו של שייקה ברקת: רגעים שחורים בבית הלבן, סרטון באתר יוטיוב
  12. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 259-260.
  13. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 264-265.
  14. ^ משמאל לימין: משופם בכובע מצחיה סא"ל שלמה איליה קמ"ן פיקוד צפון; אלוף אביגדור בן גל מפקד פיקוד הצפון; תא"ל אורי אור מפקד אוגדה 36; הרמטכ"ל רא"ל מרדכי גור; ראש אגף התכנון אלוף נתי שרוני; מאחוריו מוסתר (חצי פנים) תא"ל אמיר דרורי רמ"ח מבצעים.
  15. ^ אפרים לפיד, ארבעים שנה לממשלת רבין הראשונה, באתר nrg‏, 31 במאי 2014.
  16. ^ יואלה הר שפי, גור בגוב האריות, מעריב, 11 בינואר 1980
  17. ^ כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 355.
  18. ^ מרדכי גור, "ראש המטה הכללי", תל אביב: הצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998, עמ' 56-46.
  19. ^ טלי ליפקין-שחק, השחקן הראשי, מעריב, 16 ביוני 2006, כפי שהועלה באתר פרש.
  20. ^ יריב פלג, ‏מבצע ליטני: שלב אחר שלב, באתר ‏מאקו‏, 12 בספטמבר 2013.
  21. ^ אנשיל פפר, הקרב על הקרב על ירושלים, באתר הארץ, 30 במאי 2007.
  22. ^ שמעון פרס בבית שמש - בלי תנועות מזרחיות ! (1981 Shimon Peres), באתר סרטון ביוטיוב שבו נראה גור אומר משפט זה
  23. ^ חגי אשד, ח"כ גור: חשש למלחמה מיותרת בלבנון, דבר, 4 בפברואר 1982
  24. ^ מנחם רהט, המערך במו ידיו מחזיק את הליכוד בשלטון, מעריב, 9 בינואר 1987
מרדכי גור - תבניות ניווט