הדוור (1994)
הדוור (באיטלקית: Il Postino) הוא סרט איטלקי משנת 1994, בבימויו של מייקל רדפורד, בריטי יליד הודו.
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
Ardiente paciencia  |
|---|---|
| בימוי |
מייקל רדפורד |
| הופק בידי | מריו צ'קי גורי (Mario Cecchi Gori) וויטוריו צ'קי גורי |
| תסריט | אנה פביאנו (Anna Pavignano) ואחרים |
| עריכה |
רוברטו פרגינאני |
| שחקנים ראשיים | פיליפ נוארה, מאסימו טרואיזי, מריה גרציה קוצ'ינוטה |
| מוזיקה | לואיס אנריקס בקלוב |
| צילום |
פרנקו די ג'יאקומו |
| מדינה | איטליה |
| חברת הפקה |
Cecchi Gori Group, Medusa Film |
| חברה מפיצה | דניאלה גאטנו (Gaetano Daniele) |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 11 בספטמבר 1994 באיטליה |
| משך הקרנה |
108 דק' |
| שפת הסרט |
איטלקית, ספרדית |
| סוגה |
סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 ilpostino |
| פרסים | פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר |
| אתר רשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
העלילה מבוססת על ספרו של הסופר הצ'יליאני אנטוניו סקרמטה (Antonio Skármeta) "סבלנות בוערת" (בספרדית: Ardiente paciencia). לראשונה הופק סרט על פי ספר זה בשנת 1985. בספר ובסרט משנת 1985 מתרחשת העלילה בצ'ילה של שנות ה-70.
זהו סרט בדיוני, אך יש בו גרעין היסטורי: אחד מגיבורי הסיפור הוא המשורר הצ'ילאני פבלו נרודה, שבתחילת שנות ה-50 גלה מארצו עקב פעילותו כקומוניסט, ובחלק מתקופת גלותו שהה באי האיטלקי קפרי. בסרט, המתרחש אף הוא בתחילת שנות ה-50, נרודה הגולה מתגורר באחד מהאיים הליפאריים באיטליה, שם הוא יוצר קשר עם צעיר מקומי, המשמש דוור.
כוכב הסרט מאסימו טרואיזי דחה ניתוח לב על מנת שיוכל להשלים את תפקידו בסרט. זמן קצר לאחר סיום צילומי הסרט הוא נפטר מהתקף לב. יוצרי הסרט הקדישו אותו לזכרו.
הסרט מוגדר על ידי IMDb כביוגרפיה, קומדיה, דרמה ורומנטיקה. סיסמת הסרט היא: "חלומות עשויים להתגשם". הוא זכה ב-20 פרסים, ובהם פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר.
הצלחת הסרט גרמה לפגיעה בחוף הים פולרה שבאי. ביקורי התיירים בסירות בחוף הים גרמו לסחיפה ולמעשי ונדליזם.
עלילת הסרט
עריכההסרט צולם באחד מהאיים הליפאריים, האי סאלינה (Salina), בהשתתפות תושביו הדייגים. בסרט נראה נוף האי, שנוצר בהתפרצות געשית, כאשר צוקי ההרים נחתכים ומציגים מראה מרהיב של שכבות אפר געשי. בתחילת הסרט אנו פוגשים דייג ובנו – מריו רופולו (מאסימו טרואיזי). בביתם אין מים זורמים – האי מקבל מים במכלית אחת לחודש, משום שאין בו מקורות מים מתוקים, ומכל המים באי התרוקן. מריו אינו יוצא לדיג, משום שהוא סובל מבחילות. המשפחה מקבלת גלויה מקרובי משפחה באמריקה ואביו מציע לו לנסוע, אפילו ליפן – העיקר שיביא תועלת.
הסצנה הבאה היא בבית הקולנוע הכפרי. ביומן החדשות הראו את המשורר פבלו נרודה (פיליפ נוארה), בעל מוניטין בכתיבת שירי אהבה, מתקבל ברומא בחמימות על ידי נשים נלהבות. הקריין הכריז כי הוא עומד להישלח לגלות לאי בודד בשם סאלינה. צופי היומן ראו את כפרם על המסך ופרצו במחיאות כפים. מריו יצא לרחוב ומגלה מודעה: "דרוש דוור, לעבודה זמנית, בעל אופניים". הוא פונה לסניף הדואר ומקבל את המשרה המוצעת. מנהל הדואר מסביר לו כי תפקידו החשוב הוא להביא מדי בוקר את הדואר לגולה הצ'יליאני, משום שיתר בני הכפר הם אנאלפביתים, ולכן אינם מקבלים מכתבים. בתמורה הוא יקבל פעם בשבוע תשלום היכול לכסות כרטיס לקולנוע. ככל שיעשה את שירותו לשביעות רצונו, יוכל לצפות לתשר. וכך מדי בוקר, עולה מריו על אופניו ומגיע לביתו של נרודה.
מריו נוכח בעת פתיחת מכתבי המעריצות על ידי המשורר. בבית נמצאת רעייתו של המשורר והוא צופה באהבה השוררת ביניהם. המשורר מדבר איתו בחרוזי שירה ומריו נפעם בפעם הראשונה מקיומה של תופעת האהבה. הוא מקבל מנרודה ספר שירה, מבקש את חתימתו על הספר ומתכנן להשתמש בו כאשר יבקר בנאפולי במטרה להכיר נערות. הוא מתחיל להעלות שאלות על שירה: מניין מקבלים השראה, איך בוחרים מילים, והרקע של היצירות. המשורר, בסבלנות של מחנך מנסה ללמד אותו שירה. יחד עם זאת, הוא מציע לו להיצמד לעבודתו הנוכחית, הדורשת מאמץ גופני, שכן אם יהיה משורר יעלה במשקל.
כצעד ראשון לקבלת השראה הוא מציע לו לטייל בשפת הים. בטיול הוא יזכה לחוות מטפורות וירכוש את אוצר הביטויים הדרושים לכתיבת שירה. ואכן הוא נוקט בצעד הראשון, בדרך להגשת חלומו. הוא מקווה כי בעזרת מילים, הוא יכבוש לב אישה.
מריו מבקר בבית הקפה המקומי הנושא את השם "יין ומטבח" (Vino e Cucina). הוא מתבונן במלצרית ביאטריצ'ה רוסו (מריה גרציה קוצ'ינוטה), ומצטרף אליה למשחק כדורגל שולחן. הוא מחליף עמה רק חמש מילים, נלכד בקסמה, ולמחרת השכם בבוקר הוא מעיר את המשורר ומבקש את עצתו כיצד לחזר אחריה. המשורר מצייד אותו באלבום כתיבה ולאחר ימים אחדים יורד בחברתו לבית הקפה. המשורר מראה לביאטריצ'ה את האלבום שנתן מתנה למריו, ונוטע בה סקרנות. בהמשך נפגשים מריו וביאטריצ'ה בשפת הים, הוא מתבונן בה, קורא לה חרוזים של דנטה אליגיירי, אשר שם אהובתו אף הוא ביאטריצ'ה, והיא משיבה אהבה. דודתה של ביאטריצ'ה, המשגיחה עליה, מזהירה אותה כי גברים "מתחילים עם מילים ומסיימים בידיים". היא מגלה בחזיית הנערה נייר ובו משפטי שירה שמריו כתב. הכומר המקומי מתחיל להקריא לדודה, שאינה יודעת קרוא וכתוב, את השיר, והיא מגלה לחרדתה שהשיר מתחיל במילה "עירומה". הדודה הזועמת עולה למשורר, ומודיעה לו כי חייו של מריו בסכנה אם ימשיך לפגוש את אחייניתה. מריו, שומע את האזהרה במסתור, אך אינו נרתע. הוא וביאטריצ'ה נישאים בכנסייה, ונרודה משמש עד לנישואיהם, אף שהכומר מתנגד לכך ומסביר: "הקומוניסט אינו בוטח באלוהים, מדוע שאלוהים יבטח בו?".
בעת מסיבת הנישואים, שנערכת בבית הקפה, מקבל נרודה מכתב המודיע לו שהוא רשאי לשוב לארצו. הוא שב לארצו, ובמהלך השנים מבקר באירופה, אך הקשר בינו ובין מריו ניתק. בריאיון עיתונאי שמריו מקריא למשפחתו מספר נרודה על חייו בכפרם: "חייתי בבדידות גמורה עם האנשים הפשוטים ביותר בעולם". כעבור שנים אחדות מגיע נרודה לביקור באי, וכאשר הוא מגיע לבית הקפה הוא רואה ילד בשם פאבליטו, בנם של מריו וביאטריצ'ה. ביאטריצ'ה מספרת שמריו נסחף בהפגנות של התנועה הקומוניסטית נגד השלטון, ובאחת מהן מצא את מותו מידי השוטרים, זמן קצר קודם להולדת פבליטו.
קודם למותו הכין מריו מזכרת מוקלטת של קולות מהאי: הגלים, הרוחות, שיח הדייגים, הרוחות ודפיקות הלב של העובר בבטן רעייתו. נרודה מאזין לקלטת זו. בביקורו בעיר, מנהל הדואר מוסר לו את דבריו של מריו על חשיבות השירה בחיים: חשיבות לא רק ליוצרה, אלא גם למי שחש אותה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הדוור (באנגלית)
"הדוור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הדוור", באתר נטפליקס
"הדוור", באתר AllMovie (באנגלית)
"הדוור", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הדוור", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"הדוור", באתר Metacritic (באנגלית)- "הדוור", באתר אידיבי
- "הדוור", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"הדוור", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
