הדולפינריום בתל אביב

הדולפינריום בתל אביב היה דולפינריום ששכן ליד פארק צ'ארלס קלור בתל אביב עבור יונקים ימיים ובמיוחד עבור דולפינים. הדולפינריום פעל בשנים 19801985 ושוב בשנים 1990-1993. במתחם פעלו גם במשך השנים, בית קולנוע, אולם הופעות, מסעדה, אולפן הקלטות, אולם אירועים ומועדון לילה.

הדולפינריום בתל אביב
דולפינריום תל-אביב 1985.jpg
מופע דולפינים בדולפינריום תל אביב, 1985
סוג דולפינריום
מיקום תל אביב-יפו, ישראלישראלישראל
תאריך הקמה 21 ביוני 1980
תאריך סגירה 16 במאי 2018
שטח 18 דונם
מייסדים צבי עפרון
תצוגות עיקריות דולפינים
קואורדינטות 32°04′02″N 34°45′43″E / 32.06733056°N 34.76182222°E / 32.06733056; 34.76182222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גרפיטי על בניין הדולפינריום בתל אביב (מרץ 2012)
המבנה המוזנח של הדולפינריום בתל אביב (מרץ 2012)

היסטוריהעריכה

הקמת המיזםעריכה

איש העסקים צבי עפרון יזם את הקמתו של הדולפינריום כמרכז בידור ומסחר בחוף תל אביב, והצליח לגייס למיזם קבוצת משקיעים מדרום אפריקה. מתחם הדולפינריום השתרע על שטח של 18 דונמים, חלקם על שטח ים שיובש, בפאתי פארק צ'ארלס קלור. השטח הוחכר ממינהל מקרקעי ישראל ל-49 שנים ולמדינה הובטחו תמלוגים על מכירת כל כרטיס. לתכנון המיזם נבחר האדריכל נחום זולוטוב שהיה אז מוכר ומצליח בישראל בזכות מספר אובייקטים ייחודים שתכנן[1]. לצורך תכנון הדולפינריום ביקר זולוטוב במתחמים דומים באוסטרליה, בהוואי, בסן פרנסיסקו, בבוסטון ובקלדוניה החדשה שבאוקיינוס השקט[2]. ההוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אישרה את התוכנית בדצמבר 1976[3].

הבנייה במתחם החלה בשנת 1978, ברובה מבטון מזוין ובעקבות התוועצות האדריכל עם מומחים מן הטכניון, נוצק בשיטת ה"קורדרוי" על מנת להגביר את עמידותו בלחות וברוח הים. הדולפינריום כלל בריכה פתוחה להופעות עם 1,200 מקומות ישיבה, אולם סגור עם 400 מקומות ישיבה שכלל חלון מזכוכית אקרילית מיוחדת (יובאה מיפן) לצפייה בבריכת הדולפינים, בריכה בצורת טבעת (שהצופים נועדו לעמוד באמצעה), שני בתי קולנוע ("דולפיטק" ו"פריסקופ"), 30 חנויות שונות, בית קפה ומסעדה. המוזיאון לבעלי חיים ימיים כלל בריכה עגולה לכרישים ולטורפים אחרים, ואקווריומים לדגים נדירים.

ההשקעה בהקמת המתחם ואבזורו נאמדה ב-135 מיליון לירות וכללה רכישת יונקים כגון דולפינים, ואריות ים, וכן כרישים ודגים נדירים. חלק מהם נלכדו בקרבת סיני וחלקם הובאו מקליפורניה. לדולפינים ולאריות הים ניתנו שמות של כוכבי התקופה בארץ.

הדולפינריום נחנך ב-21 ביוני 1980 במעמד ראש עיריית תל אביב שלמה להט. הציבור תחילה נהר בהמוניו לדולפינריום. למרות ההצלחה הכלכלית החליטו המשקיעים הדרום-אפריקאים להפסיק את הזרמת הכספים אליו לאחר שנת הפעילות הראשונה וניסו למוכרו. לטענת זולוטוב ניצלו הדרום-אפריקאים את המיזם מלכתחילה כדי לעקוף את ההגבלות שהטילה הממשלה הדרום-אפריקאית על הוצאת כספים ישירה מתחומה[2]. הדולפינריום החליף מספר בעלים, וההצלחה הראשונית דעכה. בקיץ 1985 נבחר האמרגן מיקי פלד לשווק מחדש את המיזם. הוא החליט לשווק את המתחם כמרכז לאטרקציות בשם "חופשיאדה", והדולפינים הפכו לאטרקציה אחת מתוך רבות. במקום גם פעל אולם הופעות ובית קולנוע[4]. עם סגירתו בסוף 1985 הוחזרו הדולפינים למדינות שמהן הובאו שווייץ, רוסיה וארצות הברית, רובם מתו זמן קצר לאחר העברתם. אחת הדולפינות הועברה למכל מתכת בלונה פארק תל אביב לתקופה קצרה. דולפינה נוספת, הנקבה עמית שבילתה כארבע שנים מחייה בדולפינריום, נמכרה והועברה ל-Knies Kinderzoo שבשווייץ. היא מתה יומיים לאחר שהגיעה לשם[5].

בתחילת 1986 נפתח במקום אולם אירועים בשם "אולמי דולפיטון". באמצע אותה השנה ניסה כונס הנכסים למכור את המתחם. בסוף שנות ה-80 יזם עיתון "העיר" שוק פשפשים במקום בערבי יום חמישי - "שוקחתן".

פתיחה מחודשתעריכה

בשנת 1990 נעשה ניסיון להפעיל את המקום שוב על ידי הבאת דולפינים חדשים[6]. אנשי העסקים רפי שאולי ויהודה טלית השקיעו לטענתם מיליון דולר בשיפוץ המקום, פתחו בו גם מסעדה ושכרו את "קרקס המים של מוסקבה" להופעות עם הדולפינים[7]. היוזמה לא צלחה והמיזם נסגר. הדולפינים הועברו ב-1993 ל"ריף הדולפינים" באילת. לאחר ניסיון זה הושכרו חלק מן המבנים לשמש כמרכז אירועים וכנסים[8], אולפן הקלטות[9], מועדון ודיסקוטק (דיסקוטק "דולפי", למשל, שנפתח בנובמבר 2000). ב-1 ביוני 2001 נרצחו במקום 21 איש בפיגוע בכניסה לדיסקוטק[10]. תדמית המועדון ניזוקה קשות עקב הפיגוע והוא נסגר ב-2002.

אחר כך רוב המתחם היה נטוש ומוזנח, אך במרכזו פעל לסרוגין מועדון לילה, תחילה בשם "הום-קלאב"[11], משנת 2006 עד 2018 בשם "מועדון הקלרה"[12]. בכניסתו המערבית של המתחם הייתה חנות להשכרת אופניים חשמליים וחנות מפעל לגלשנים[13].

הריסת המתחםעריכה

בשנת 2002 נרקמה תוכנית פיתוח, על ידי עיריית תל אביב, הוועדה לשימור חופים ומינהל מקרקעי ישראל, שבמסגרתה מבנה הדולפינריום ייהרס, השטח יימסר לעירייה ובמקומו יושלם הקטע החסר בטיילת של תל אביב[14]. בתמורה להפקעת שטח הדולפינריום העירייה תמסור לידי היזם מגרש בבעלותה מעבר לכביש. בינואר 2003, נחתמה העסקה עם בעל הקרקע יוסף בוכמן, במסגרתה ויתר על 18.5 דונם של שטח הדולפינריום; וקיבל 12 דונם בסמוך. במגרש תכנן להקים שני רבי קומות - האחד למגורים והאחר למלונאות[15]. מימוש העסקה עם בוכמן התעכב במשך כ-15 שנים, עקב חילוקי דעות והתנגדויות שהגישו גורמים שונים, שבמרכזם היה היקף זכויות הבנייה שיקבל במגרש החלופי בתמורה לפינוי[16][17].

בשנת 2015 נמכר מתחם הדולפינריום על ידי בוכמן ב־200 מיליון שקל לארבעה אנשי עסקים ישראלים ואמריקאים שאותם הובילה אורית פרידמן־ויסמן, מנכ"לית גולדמן זאקס ישראל לשעבר, והם המשיכו לקדם את התוכנית[18].

ב-16 במאי 2018 החלה הריסת המתחם לאחר שנים של דיונים וקרבות משפטיים[19]. במקום הדולפינריום נבנה המשך הטיילת והורחבה המדשאה של פארק צ'ארלס קלור. בעתיד יוקמו במקום מתקני ציבור ומרכז קהילתי לספורט ימי[20].

בשנת 2016, עתרה לבג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד עסקת חילופי השטחים של הדולפינריום. בג"ץ דחה את העתירה ואישר את העסקה בתנאי שהיא תוגש לוועדת הפטורים של רשות מקרקעי ישראל[21]. בפברואר 2019, היא נדונה בוועדה במטרה לדון בפטור ממכרז בעסקה[22]. בספטמבר 2019 אישרה הוועדה את העסקה אך נקבע שיזמים ישלמו 320 מיליון שקל בעד הקרקע החלופית[23].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יעקב בר און, דולפינריום בתל־אביב, דבר, 12 ביולי 1981
  2. ^ 1 2 מיכאל יעקובסון, ים של זיכרונות: הדולפינריום עדיין כאן, באתר Xnet‏, 28 ביוני 2011
  3. ^ "דולפינריום" יוקם בחוף הים של ת"א, דבר, 9 בדצמבר 1976
  4. ^ שירי בן-בסט, סוף עונת הבילויים, מעריב, 27 בספטמבר 1985.
  5. ^ נועם כהן, ‏עוול תת-ימי: הסיפור העצוב של הדולפינים התל אביבים בדולפינריום, באתר "Time Out ישראל", 16 מאי 2018
  6. ^ דולפין בקופסה, מעריב, 30 במרץ 1990
  7. ^ ארי רימון, יושב בדולפינריום על המים, מעריב, 30 במרץ 1990
  8. ^ נעה ווסרמן, ‏משפחת פורוסטמיאן שכרה 3,000 מ"ר בדולפינריום, באתר גלובס, 26 בנובמבר 1996
  9. ^ אולפני צוללת הוקמו שם ב-1995. בין השאר הוקלט בהם האלבום ברנרד ולואיז. ב-2004 עזבו את המתחם.
  10. ^ הפיגוע הגדול ביותר מאז 1996, באתר הארץ, 3 ביוני 2001
  11. ^ יש בעיר מסיבה, באתר גלובס, 19 ביולי 2004
  12. ^ ליאור ניב, ‏איפה מבלות הצרפתיות, באתר גלובס, 31 ביולי 2008
    רועי צור, ‏קלרה נו מור, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 באפריל 2018‏
  13. ^ עודד כרמליאתרי הבילוי הגדולים שהיו לנו — איך הם נראו בשיאם ומה נשאר מכל זה. פרויקט מצולם, באתר הארץ, 22 באפריל 2015
  14. ^ תכנית מתחם הדולפינריום - תא/3360
  15. ^ מירי ריילי, נחתמה העסקה עם בוכמן בת"א: יוותר על 18.5 דונם בדולפינריום; יקבל 12 דונם בסמוך, באתר הארץ, 5 בינואר 2003
  16. ^ נמרוד בוסו, "בעלי הדולפינריום הזניח את המתחם - ויקבל קרקע בשווי 500 מיליון שקל", באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2013
  17. ^ נמרוד בוסו, עסקת הדולפינריום בסכנה? בוטל צ'ק של 1.3 מיליארד שקל, באתר TheMarker‏, 16 בדצמבר 2014
  18. ^ שלומית צור, ‏יוסף בוכמן מוכר את מתחם הדולפינריום בת"א ב-200 מיליון שקל, באתר גלובס, 4 במרץ 2015
  19. ^ איתי בלומנטל, להתראות דולפינריום: החלה הריסת המבנה, באתר ynet, 16 במאי 2018
  20. ^ איתי בלומנטל, סופו של מתחם הדולפינריום בת"א: בשבוע הבא תחל הריסתו, באתר ynet, 7 במאי 2018
  21. ^ בג"ץ 9831/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' רשות מקרקעי ישראל ואחרים, ניתן ב-16 באוקטובר 2016
  22. ^ הדר חורש, המדינה בוחנת מחדש את עסקת הדולפינריום, באתר TheMarker‏, 25 בפברואר 2019
  23. ^ יעל דראל, אושרה עסקת הדולפינריום השנויה במחלוקת: היזמים ישלמו 320 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2019