פתיחת התפריט הראשי

הון ארוטי או הון מיני הוא הערך החברתי של יחיד או קבוצה כתוצאה מהאטרקטיביות המינית שלהם. בדומה לצורות אחרות של הון, ההון הארוטי ניתן להמרה ואפשר להשתמש בו כדי להשיג צורות נוספות של הון, כגון הון חברתי או הון כלכלי. המונח הון ארוטי הוגדר על ידי הסוציולוגית הבריטית קתרין חכים בשנת 2010,[1] וכתיבתה בנושא זה שנויה במחלוקת. חכים הגדירה את ההון הארוטי כצורה נוספת של הון, בהתבסס על התאוריה של הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה ומהווה נכס רביעי חשוב לצד שלושת סוגי ההון שאפיין בורדייה והם הון כלכלי, הון תרבותי והון חברתי. לדבריה, ההון הארוטי אינו תלוי במוצא החברתי ולפיכך מאפשר ניידות חברתית, כך שההון הארוטי למעשה הופך לחתרני מבחינה זו ומפרק את מבני הכוח הרגילים בחברה הפטריארכלית. לטענת חכים, גם לגברים וגם לנשים יש הפוטנציאל לפתח, לנצל ולהשתמש במשאב הארוטי לטובתם האישית, ובכך מבטאת עמדה סקס פוזיטיבית. חכים קוראת לנשים לפתח אצלן את ההון הארוטי ולהשתמש בו ככלי רב עוצמה על מנת לשפר את אי-השוויון בין המינים, משום שגברים רוצים סקס יותר מאשר נשים. כתוצאה מכך ישנם גירעונות מיניים גבריים, אשר נשים אינן צריכות אלא לנצל. עמדתה זו היא עמדה שנויה במחלוקת שזכתה לביקורת, שכן היא משקפת תפיסה מהותנית של מגדר.

התאוריה על הון ארוטי תקפה בכל סוגי היחסים ועבור כל קבוצות הגיל. בנוסף, הוא מהווה נכס חשוב עבור קבוצות בעלות גישה נמוכה להון כלכלי, חברתי ותרבותי כגון מיעוטים תרבותיים ואתניים, צעירים ובעלי מעמד נמוך. את הגותה בנושא זה פרסמה חכים בשני ספריה שיצאו לאור בשנת 2011: "Erotic Capital: The Power of Attraction in the Boardroom and the Bedroom" ו"Honey Money: The Power of Erotic Capital."

מקור המונחעריכה

הגדרה כלכליתעריכה

על פי תורת ההון האנושי של גארי בקר, גברים ונשים משקיעים בהצגת המיניות שלהם באופן רציונלי, כאשר הם מצפים לתשואה על ההשקעות והטרחה שלהם. כלומר, כאשר גבר או אשה חושבים שהדבר יניב להם פירות כלכליים, הם מציגים את המיניות שלהם. בקר מגדיר זאת כצורה של הון בריאותי שנגזר מצורת ההון האישי והוא אחד ממרכיביו העיקריים, אותו אי אפשר להעביר בהורשה.[2] ההון המיני של אדם מוגדר כערך הנוכחי של הטבות מהנאה מינית שהפרט יכול לקבל לאורך שנות חייו שנותרו לו. כלומר, ערך המלאי של המיומנויות והיכולות השונות המהוות את המשאבים המיניים של האדם, שנרכשו, נוצרו או השתנו באמצעות אסטרטגיות אישיות, בחירות, מאמציו וחוויתיו של הפרט עד לאותה נקודה. כך בעצם נקבע הערך של ההון המיני של הפרט בשוק, שכן אין שוק אמיתי שבו אפשר לשער את ערכו ולכן הערכת השווי חייבת להיות במונחים של הפקת תועלת. לאורך כל חייו, הפרט רוכש מניות של הון זה באמצעות דפוסי התנהגות, יכולות והרגלים מוטבעים, שעשויים להשפיע באופן משמעותי על רווחתו. ההטבות עשויות להיות חברתיות או פרטיות ביחסים אינטימיים. משום שלהתנהגות מינית יש ממדים ומוצרים רבים, אין טבע אחד להון מיני. ההיבט הציבורי או חברתי של יחסי מין שנדון בפומבי הוא בדרך כלל ההיבט השלילי: מחלות, פוריות לא רצויה, הפלות, זנות, הטרדה, התעללות, תפקוד לקוי וכדומה. תוצרי לוואי אלו מעניקים ליחסי מין מוניטין שלילי בשיח הציבורי. ההיבט הפרטי הוא תכונה חיובית של מין שלא מוצג לעיתים קרובות בשיח הציבורי ויש בו אפשרות להשיג חיזוק חברתי וערך עצמי. ההון המיני של הפרט כולל גם את הרשת החברתית ממנה הוא בוחר את שותפיו, המוניטין, הרגליו מיניים ועוד. מלאי ההון משפיע על יכולת הפרט לייצר את המין שהוא חפץ בו, ברמה מקובלת של סיכון למחלה. בכל גיל נתון, ההון הקיים הוא תוצר של "השקעות" קודמות בתכונות או במיומנויות אלה, אשר הן חלק ממניות ההון האנושי הכולל ומשפיעות על ההתנהגות המינית ועל רווחתו הכללית של כל פרט. במאמרו של רוברט ס. מישל נדגמת ההסתברות למפגש מיני בו יכולה לעבור מחלה מאדם לאדם. מחלות מפחיתות את ההון המיני של מי שנדבק בהן ו/או נושא אותן. תכונות רבות עשויות להשפיע על התנהגות מינית או על ההון המיני, כאשר שלושה גורמים בעלי השפעה מרכזית הם גיל, מגדר ומצב משפחתי. תכונות בעלות השפעה פחותה על רב ההיבטים של התנהגות מינית כוללים רמת השכלה, הכנסה, גזע/ מוצא אתני, שיוך דתי, עירוני, אזור מגורים וכיוצא בזאת.[2]

הגדרה סוציולוגיתעריכה

ההגדרה הסוציולוגית מבוססת על תפיסת ההון של בורדייה.[3] בשנת 1980 בורדייה הצביע על ההבדלים בין הון כלכלי, תרבותי וחברתי. מושגים אלו רווחים עד היום בשדה המחקר הסוציולוגי. לפי בורדייה, ניתן להרחיב את השימוש במושג ההון ממשמעותו הכלכלית ולכלול בתוכו לא רק חליפין של דברים חומריים אלא גם צורות לא-חומריות ולא כלכליות של הון. המשאבים הכלכלי, החברתי והתרבותי מוגדרים כהון מפני שניתן לצבור אותם באופן תאורטי כדי להשתמש בהם בעתיד על מנת להפיק סוגים נוספים של הון. ההון ניתן להמרה ולהורשה לדור הבא. חברות ותרבויות שונות מעניקות משקלים שונים לסוגי ההון השונים ומעריכות אותם באופנים שונים.

ההון הכלכלי הוא סכום כל המשאבים החומריים שניתן להשתמש בהם, כגון כסף, קרקעות ונכסים. הון תרבותי מורכב ממשאבי ידע ונכסים בעלי ערך חברתי, כמו ידע על אמנות, ספרות, מוזיקה ותרבות. כלומר, שליטה בתכנים שמשמעותיים לחברה. ניתן לרכוש אותו על ידי חינוך, הכשרה וניסיון.

הון סימבולי- תרבותי משמעותו יוקרה חברתית. מי שמחזיק בכמה שיותר הון סימבולי הוא בעל יוקרה חברתית גבוהה יותר. ההון כולל שימוש בסמלים ובקונספציות, רעיונות ואמונות לשם השגת מטרה. ברמה החברתית פועל ההון הסימבולי במסגרת שדה מוגדר אותו אנו מכנים "תרבות". ההיגיון התרבותי הוא של פעולות שימור והענקה של לגיטימציה אשר מנציחות את המבנה המעמדי שהוא מערכת של אי-שוויון. האמצעים הסימבוליים בהם תשתמש התרבות לשם העברת מסריה מלאים בקודים ובסמלים שיבטיחו את קיומה של התרבות השלטת באופן שוטף, במסגרת הסביבה הפיזית של בני אותה תרבות.

ההון החברתי הוא סכום הפוטנציאל שצובר אדם או קבוצה מתוך אפשרות גישה לרשת של מערכות יחסים וחברויות. ניתן להשתמש בהון החברתי על מנת להרוויח כסף (קשרים חברתיים עשויים לעזור ולהיות חיוניים לפרט על מנת למצוא עבודה, משקיעים ומיזמים עסקיים),או להפעיל כוח והשפעה למען ניידות חברתית. כלומר, היקף ההון החברתי תלוי בהיקף הרשת החברתית שבעליו מסוגל לגייס. יתר על כן, הרווחים שמביאה חברות בקבוצה או בכמה קבוצות תלויה במנגנון שמפעיל את הקבוצה. כלומר, היחסים הם תוצאה של אסטרטגיות השקעה שמכוונות, במודע או שלא במודע, לכינון ושכפול היחסים החברתיים השימושיים. הכרת החברות בקבוצה מקיימת, משחזרת ומאשרת את גבולותיה. כך למשל, כניסת חברים חדשים לקבוצה מאלצת הן את החדשים והן את הוותיקים לענות על שאלות אודות זהותה, גבולותיה וכדומה.

חשיבות הון ארוטיעריכה

חכים טוענת כי הון ארוטי או מיני יוצא מגבולות השדה המיני ומעבר ליחסים אינטימיים פרטיים. המחקר שלה מציע כי תאוריית ההון הארוטי נוגעת לתחומים רבים כמו שוק העבודה, וגם אינטראקציות חברתיות יומיומיות, ניידות חברתית, דייטינג והיכרויות. במקצועות בעלי ממד ציבורי או שירותי כגון פרסום, מדיה, פוליטיקה, אמנות, ספורט ובידור, אנשים בעלי הון ארוטי גבוה עשויים להפיק ממנו יותר. עיסוקים אלו מצריכים הופעה והצגה חיצונית חברתית שבה הון ארוטי מועיל בעסקים ומעניק הצלחה. הון ארוטי עוזר למכור מוצרים, שירותים, רעיונות ומדיניות וכך הוא הופך בעל ערך רב יותר.

מי שמחזיק או מחזיקה בהון ארוטי עשוי/ה לצפות להרוויח 10-15% יותר מאלו שהון זה חסר להם, ולהשתמש בו כדי להשפיע על הקריירה, הכישורים החברתיים והחינוכיים ועוד של אותו פרט.[4] לפיכך, ההון הארוטי חשוב יותר ויותר בחברות מודרניות אמידות. לרב, לנשים יש יותר הון ארוטי מגברים ולכן הוא מעניק זכויות יתר לנשים. אולם, הפרש זה בין גברים לנשים אינו קבוע ויכול להשתנות במהלך הזמן והתפתחות החברה. ניתן לראות זאת בשימוש הולך וגובר של גברים באמצעי טיפוח, תחזוק הגוף על ידי דיאטות ומכוני כושר לצורך פיתוח הגוף והנראות החיצונית וצריכה מוגברת יותר מבעבר של ניתוחים פלסטיים. גברים במערב מפתחים את ההון הארוטי שלהם יותר במאה ה-21 ומכאן שההבדלים עשויים להצטמצם. כמו כן, חשיבות ההון הארוטי עולה בעת המודרנית, זאת משום ההתקדמות בתחום הטיפוח והיופי ואמצעים טכנולוגיים שנכנסו לשוק. אלו, בשילוב עם מרכיבים חברתיים נוספים, מעלים את הציפיות החברתיות להון ארוטי.

כמו כן, נוצרים תמריצים חזקים יותר לפתח ולשמר את ההון הארוטי לאורך כל שנות חיי הפרט, ולא רק במטרה להתחתן כפי שהיה נהוג בעבר. המדיה החברתית, פרסומות ושיווק אינטנסיבי בחיי היומיום לוחצים על גברים ונשים בכל הגילאים כאשר המסרים המועברים בהם מדגישים את הצורך בהשגת רמות גבוהות מאד של הון ארוטי באמצעות אימוני כושר, קריאת ספרים ושימוש בעזרים ואביזרים. מיומנויות היכרויות, פלרטוט, מערכות יחסים, טכניקות ופיתוח כישורים חברתיים נכללים בתחום ההון הארוטי שהסטנדרטים בו גבוהים. כלומר, ההון הארוטי מכסה תחומים רחבים בחברה בימים אלו, ואף משתלב בסוגי הון כגון ההון התרבותי, כך שהוא הופך לנכס חשוב.

בנוסף, הון זה עשוי לתרום לבריאות המינית או הנפשית של הפרט. לדוגמה, במצבים בהם נשים וגברים עם הון מיני נמוך מתקשים בניהול משא ומתן בכלל או מול אדם בעל הון ארוטי גדול יותר מהם בפרט. כתוצאה מכך הם מפתחים רגשות שליליים כלפי סיטואציות כאלה ורגשות נחיתות. ההון הארוטי כולל מיומנויות שניתן ללמוד ולפתח, כמו גם יתרונות מולדים באופן טבעי. חכים מציעה שבדומה להגות של סימון דה-בובואר, שקובעת כי הן הגבריות והן הנשיות מהווים הופעה החוזרת על עצמה ומשועתקת על ידי האנשים בחברה המבצעים את תפקידם המגדרי באופן שמסייע להם להתקבל חברתית, גם התנהגות ארוטית היא במידה רבה הופעה שניתן ללמוד כיצד לבצע אותה, כפי שנקבע על ידי החברה בה הפרט חי.

הון ארוטי מורכב מ-6 אלמנטים כאשר אלמנטים מסוימים עשויים להיות בולטים ומורגשים יותר או פחות בחברות שונות ובנקודות זמן שונות. האלמנטים רלוונטיים גם לגברים וגם לנשים ותורמים להגדרת ההון הארוטי של הפרט. להלן 6 האלמנטים שהוצגו על ידי חכים:

  1. יופי
  2. אטרקטיביות מינית
  3. אטרקטיביות חברתית
  4. חיוניות
  5. הצגה
  6. מיניות

אלמנט היופיעריכה

יופי הוא מרכיב מרכזי בהון הארוטי והערכתו משתנה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. כך, למשל, ניתן למצוא הבדלים בהערכת יופי בין חברות אפריקאיות לחברות אירופאיות ובין מאות מוקדמות למאוחרות. כיום נשים שמבנה פניהם סימטרי והם פוטוגניים ובעלי עיניים ופה גדולים נחשבות יפות, בעוד שבמאות מוקדמות יותר נשים עם עיניים קטנות ופיות קטנים נחשבו יפות ועדינות. כוונת חכים באלמנט זה היא שמאפייניו הם של מה שנתפש כיופי קלאסי וסטטי. האלמנט מתייחס רק לאזור הפנים וניתן לתפוס אותו בצילום תמונה.

אלמנט האטרקטיביות המיניתעריכה

אלמנט זה מתייחס לגוף, בנפרד מהפנים. בלתי אפשרי לתפוס אטרקטיביות מינית באמצעות צילום שכן היא כוללת את האופן שבו האדם מדבר, מתנהג, זז ומתנועע. ההגדרה לגוף סקסי משתנה לפי העדפות הגבר או האישה: גוף רזה, שמן, שרירי, גבוה, קטן, זעיר וכיוצא בזאת. הטעם האישי שמכתיב אטרקטיביות מינית של אדם בעיני סביבתו תלוי גם בגיל ובתקופת חיים. חכים קוראת לאלמנט זה גם "סקס אפיל" והוא מורכב מאישיות, סגנון, התנהגות נשית או גברית, אופן ההוויה של האדם ותכונות של אינטראקציה חברתית.

אלמנט האטרקטיביות החברתיתעריכה

זהו אלמנט חברתי לחלוטין. הוא מורכב מקסם אישי, חן, כישורים חברתיים, כריזמה ועוד. מדובר ביכולתו של בעל או בעלת ההון הארוטי לגרום לאנשים אחרים להרגיש בנוח. בעל או בעלת ההון הארוטי משרים אווירה נעימה, שמחה ותחושה שהם מכירים את הצד השני שחפץ להכיר אותם ואף לחשוק בהם. אנשים מסוימים בעמדות כח מחזיקים בכריזמה וקסם, ואחרים כלל לא. חלק מהמיומנויות הללו ניתנות לרכישה, שכן הן אינן בעלות תוקף אוניברסלי. אלו כישורים חברתיים בעל ערך רב.

אלמנט החיוניותעריכה

תערובת המכילה כושר גופני, אנרגיה חברתית וחוש הומור טוב. מדובר באנשים בעלי עוצמה ושמחת חיים חזקה, העשויים להיות לב-ליבה של המסיבה ומרכז העניינים. במרבית התרבויות אנשים בעלי אלמנט החיוניות הם בעלי כישורי ריקוד או עוסקים בפעילויות ספורט.

אלמנט ההצגהעריכה

הצגה חברתית היא האופן שבו האדם מציג את עצמו לחברה. היא כוללת סגנון לבוש, בושם, תכשיטים, תסרוקת, אביזרי אופנה, איפור וכדומה. מדובר בקישוטים שונים אותם הגבר או האישה נושאים או לובשים כדי להכריז באמצעותם על מעמדם החברתי והסגנון שלהם לעולם. זוהי הצהרה דרך ההופעה החיצונית, כדרך שבה משתמשים מלכים, נשיאים ונושאי תפקידים ציבוריים כדי להדגיש את כוחם וחשיבותם. אנשים עושים זאת גם במסיבות ובאירועים כדי להפוך את עצמם לאטרקטיביים וכדי לספר מי הם ומה הם באמצעות ההצגה החברתית לזרים שהם פוגשים. אנשים שמיומנים בהצגה חברתית הם גם אטרקטיביים יותר, לדעת חכים.

אלמנט המיניותעריכה

אלמנט זה מביע את המיניות עצמה: אנרגיה מינית, עליזות, יכולת מינית, דמיון ארוטי וכל דבר נוסף שעשוי לספק באופן מיני את בן או בת הזוג. במידה בה אדם הוא מאהב טוב או לא ידועה רק לפרטנר המיני. כמו כן, יכולת זו עשויה להיות פחות יעילה עם השנים אבל יחד עם יכולתו של הפרטנר והתלהבות משותפת, ייתכן והליבידו לא ייחלש. עם זאת, גברים ונשים בעלי ליבידו חזק הם בעלי סיכויים גבוהים יותר לרכוש ניסיון שבסופו של דבר מוביל ליכולת גבוהה יותר. על פי חכים, סקרים מראים כי חלק קטן באוכלוסייה פעילים מינית באופן קיצוני. רב האוכלוסייה פעילה באופן בינוני וקיים מיעוט שנמנע מקיום יחסי מין. על סמך זאת, מניחה חכים, כי מיומנות מינית אינה תכונה אוניברסלית אף בקרב מבוגרים ופעילות מינית קיצונית היא מנת חלקם של מיעוט. היא מציבה את אלמנט המיניות במקום האחרון מפני שלרב הוא מופעל באופן פרטי ביחסים אינטימיים, בעוד שחמשת האחרים ניתנים להפעלה ולצפייה בכל ההקשרים החברתיים האחרים, כאשר הם נראים לעין או לא.

אלמנט הפוריות- תוספת תלוית תרבותעריכה

חכים מוסיפה אלמנט זה מפני שיכולת הרבייה ייחודית לנקבות. בתרבויות מסוימות, כגון ההודית והאיטלקית, לפוריות ערך רב וזו תורמת לאטרקטיביות ולהון הארוטי של האישה. הפוריות מעניקה יתרון משמעותי לנשים על גברים במקומות אלה ומהווה מרכיב מרכזי בנישואים וביצירת מערכות יחסים. לחלופין, מציינת חכים, נראה שבמאה ה-21 במדינות מודרניות המאופיינות בפוריות גבוהה, לפוריות ערך נמוך יותר. אך גם בתרבויות בהן הפוריות איננה מרכיב מרכזי בהון הארוטי, לנשים יש יותר הון ארוטי מגברים והן מנצלות אותו באופן פעיל יותר.

לסיכום, ההון הארוטי הוא שילוב של משיכה אסתטית, ויזואלית, פיזית, חברתית ואטרקטיביות מינית המוצגים כלפי שאר החברה ובפרט כלפי בני המין שאותו בעל ההון הארוטי רוצה למשוך, בהקשרים חברתיים.

כפי שנאמר, האלמנטים רלוונטיים וחשובים גם לגברים וגם לנשים, אך הרלוונטיות משתנה בכפוף לתרבות ולמאה אליה מתייחסים. בפפואה גינאה החדשה לדוגמה, גברים הם אלו שמקשטים את פניהם בצבעים בהירים ועיצובים יצירתיים. מנגד, במדינות מערביות נשים צובעות את פניהן באיפור וגברים עושים זאת לעיתים נדירות. כמו כן, הערך וההשקעה בהון הארוטי תלויה בעיסוק של הפרט, ובשאלה האם במקצוע שלו ההון הארוטי מוערך או לא. לדוגמה, אנשים שעוסקים בטכנולוגיית מידע ותקשורת לא זקוקים על פי רב להון ארוטי. ייתכן שזו הסיבה שהם מתויגים חברתית כ"גיקים", מוסיפה חכים. לעומת זאת, ביפן נשים שמקצוען הוא גיישות משתמשות בהצגת וניצול ההון הארוטי שלהן כיוון שהוא הכרחי לעבודתן. תערובת ששת האלמנטים שבהן הן בוחרות משתנה על פי הצורך: בידור, אמנות וכולי.

הקשר תאורטיעריכה

כתיבה פמיניסטית משנות ה-60 המאוחרות ואילך העמיקה את המחקר בתחום המגדר והנשיות. מתוך מכלול הספרות הפמיניסטית ישנו ענף הידוע גם בכינוי "מלחמות המין הפמיניסטיות". ביסודה של המחלוקת בענף תאורטי זה עומדת השאלה על הקשר בין המיניות הנשית לבין אי-שוויון בין המינים. באופן זה נוצרו שני גופי ידע ושיח משמעותיים המנוגדים זה לזה. הראשון טוען כי יחסים מיניים בין גברים ונשים נוצרו כמאפיין של אי-השוויון בין המינים והם מנציחים ומשעתקים את אי השוויון הזה. המיניות הנשית נתפסת כתוצר של תשוקה גברית וההטרוסקסואליות עצמה, יותר משהיא בחירה מינית, היא מכלול שלם שמשעתק ומשמר את האידאולוגיה הפטריארכלית ויחסי הכוחות המגדריים. מנגד עומדים טיעונים "פרו-מין" או "סקס פוזיטיב", לדידם יש לבטל הגבלות על התנהגות מינית של נשים והבניית צורות נכונות של מיניות נשית. דיכוי מיניות של הנשים, למעשה, נתפס כאבן יסוד של פטריארכיה.

יתרונות הנשים על הגבריםעריכה

חכים מאשימה את התאוריה הפמיניסטית ואת הפטריארכיה שתיהן בביטול השימוש במשאב ההון הארוטי. כאמור, לנשים יש יותר הון ארוטי מאשר גברים, לפי חכים, ויש להן פוטנציאל ליתרון משמעותי מול גברים. נשים רבות אינן מודעות לכך כיוון שגברים מונעים מנשים את האפשרות לנצל את יתרונן הייחודי על פניהם ואף משכנעים אותן שהון ארוטי הוא חסר ערך. במקביל, גברים ונשים כאחד נוטים להוקיע שימוש בהון ארוטי מטעמים של שמרנות מינית. יחד עם זאת, ביקושם של הגברים לסקס עולה על ההיצע, היא טוענת, ותאוריות פמיניסטיות מקובלות נכשלות בהסבר מדוע קיימים הבדלים בין המינים. לדעתה, ההבדלים בתחום המיני אינם נובעים מהבנייה חברתית, שכן חוסר האיזון ברצון למין בין גברים לנשים עודנו קיים, גם לאחר ביטול ההגבלות החברתיות על חיי מין ופעילות מינית של נשים. מסקרים העוסקים בשאלות על מין עולה כי הביקוש של גברים למין גדול באופן משמעותי מנשים, גברים מביעים התלהבות רבה יותר, מאוננים בתדירות גבוהה יותר ומביעים יותר עניין בארוטיקה ובמגוון של פעילות מינית. בנוסף, גברים מדווחים על יותר בני זוג מיניים ושותפים מיניים.

חכים טוענת כי ניתוחים של סקרים מיניים מזהים "סגנון חיים מיני", לפיהם ניתן לראות כי גברים ונשים שונים זה מזה מבחינה כמותית וגם מבחינת האינטרסים המיניים שלהם, הערכים והפעילויות. הביקוש הרב של גברים לפעילות ובידור ארוטי מכל הסוגים ובכל הגילאים מהווה יתרון לנשים, הנובע מחוסר האיזון המהותי באספקה. גברים נשארים במעין מצב של "רעב" תמידי למין. ממצא זה מאושר על ידי סקר חוצה תרבויות שערכה, המראה כי בממוצע נשים חוות ירידה חדה בחשק המיני לאחר גיל 35, בעוד שגברים אינם חווים זאת כלל.[5] תמיכה נוספת לתאוריה זו חכים מוצאת במחקר השוואתי בין-לאומי שנערך בסוף שנות ה-80. המחקר כלל 37 מדינות ותרבויות ב-5 יבשות שונות. נמצא שהנשים המודרניות המשכילות ביותר מעדיפות גברים בעלי חוסן כלכלי, וכי גברים מחפשים אטרקטיביות פיזית בתמורה.

חכים קוראת לנשים לנצל את הגירעון המיני שרק נשים יכולות למלא ביחסים הטרוסקסואלים ולהשתמש בזה לטובתן. כך, עם הון ארוטי נשים יכולות למנף את הקריירה שלהן, לבחור בני זוג ונישואין טובים יותר ולהגיע לתפקידים גבוהים יותר. לדעתה, רבות כבר עושות זאת, אך משתמשות בהון הארוטי שברשותן בחשאי ובהסתר על מנת שלא יגורשו מאחוות הנשים ולא יואשמו בחתרנות או בגידה במין הנשי. לדעת חכים, כאן באה לידי ביטוי אחריות התאוריה הפמיניסטית שדחקה את השימוש בהון ארוטי. זו קראה לנשים להשתמש בכישורים שכליים על מנת לממש את עצמן, אולם במקרים בהם נשים יכולות להשתמש בהון הארוטי שלהן כדי למשוך הצלחה כלכלית, בן זוג עשיר או נכסים משתלמים יותר, עליהן לעשות זאת. על נשים למקסם את ההון הארוטי שלהן ולהוקיר את הנשיות שלהן, המועילה בניידות חברתית-כלכלית.[6] חכים מעודדת נשים שחסר להן הון אנושי או כלכלי, להמיר אותו בהון ארוטי ולטפס בסולם החברתי-כלכלי.[7]

הכשרת זנותעריכה

חכים טוענת שמשמעות הבדל זה בין גברים לנשים היוצר גרעון מיני, היא שיש להכשיר את תעשיית המין בתשלום, משום שהיא בלתי ניתנת לשבירה. פורנו, מועדוני חשפנות או שירותי מין לעולם לא ייעלמו וניסיונות לעצור אותם בדרכים חוקיות וחינוכיות צפויים לעלות בתוהו. תשלום תמורת מין הוא הפתרון לבעיית ההיצע והביקוש, משום שבחברות מונוגמיות הדרך הקלה להשיג מין היא לשלם עבור השירות, כפי שאנשים יוצאים למסעדות כדי לאכול סוגים שונים של מאכלים שאינם מן הנמצא בביתם. יש לחגוג סיפורי הצלחה בתחום זה ולהתמקד בכך שמין יכול לשמש לבילוי, לדעתה, ולאמץ את הרעיון ששחרור מיני נשי יכול להתרחש באמצעות יחסי מין בתשלום.

הכחשה של הון ארוטיעריכה

חכים סבורה שגם גברים וגם נשים נושאים באשמה על הדבקת התווית המקובלת לנשים שמשתמשות בהון הארוטי שלהן לטובתן, כ"לא מוסריות ולא הגונות". למשל, באמצעות גינוי נשים מושכות ש"מנצלות גברים" ומבקשות להינשא לגבר עשיר. לדעתה, פמיניסטיות תמכו בגישה זו במקום לאתגר אותה. יתרה מזאת, התאוריה הפמיניסטית מחזקת את נקודת המבט הפטריארכלית תוך כדי שהיא מאתגרת אותה לכאורה. התאוריה הפמיניסטית שירשה דיכוטומיה, לפיה אישה מוערכת על סמך ההון האנושי שלה המורכב מניסיון מקצועי, מסירות לקריירה, השכלה ואינטליגנציה, או שהיא מוערכת אך ורק על ידי ההון הארוטי שלה. נשים בעלות שני סוגי ההון אינן "מורשות" מבחינה חברתית להשתמש בשניהם. התאוריה הפמיניסטית מתעקשת שעמדת הנשים בחברה צריכה להתבסס אך ורק על ההון הכלכלי והחברתי שלהן. הון תרבותי, שבו נשים יכולות להתעלות מעל גברים, נכלל לעיתים נדירות. באופן פרדוקסלי, גישה זו מפחיתה את אספקת המיניות הנשית ובכך מעלה את ערך ההון הארוטי בקרב נשים הטרוסקסואליות. נקודת המבט הפמיניסטית רוויה באידאולוגיה פטריארכלית עד כדי כך שאינה יכולה להבחין שההטרוסקסואליות יכולה להוות מקור להנאה, בידור וכוח של נשים על גברים.

במאמרו "כסף חוזים ומגדר",[8] צבי טריגר בוחן את דיני החוזים הישראליים שהתפתחו על בסיס ערכים "גבריים" אותם רואה החברה הפטריארכלית כראויים, כגון רציונליות, אקטיביות ואוטונומיה. הוא בודק את הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים של היחס בין נשים, כסף ודיני חוזים. לפי טריגר, נשים הודרו מהעולם החוזי ולאורך ההיסטוריה האנושית, כחלק מאידאולוגיה קבועה, לא הורשו להיות עצמאיות כלכלית, לכרות חוזים ולהשתתף בחיי המסחר. בשל כך, נשים לא רכשו את אותו הידע והמיומנות בשימוש בכסף ובמכשירים פיננסיים כמו גברים, בניהול משא ומתן ובסחר מכר. התוצאה הייתה בורות שנכפתה על נשים ושימשה כהוכחה לכך שנשים מעצם טבען, כביכול, אינן יכולות לעסוק בתחומי הכספים, מסחר וחוזים. היחסים בין נשים לכסף מכונים "יחסים מסוכנים". טריגר טוען שאופן פעולה זה שימש גם אנטישמיים כדי לקשר בין יהודים לכסף. טענה זו עשויה להסביר את הסטיגמות הכרוכות בנשים וכסף גם בימינו: נשים הן בזבזניות ולא מבינות בכספים. כתוצאה מכך, נשים רבות לא רואות את עצמן כ"מסוגלות" להבין או להתמודד עם מושגים פיננסיים ופוחדות מעיסוק בכסף. מסיבה זו למשל, קמה מכללת פמיננסי לנשים בלבד, המסייעת לנשים להסיר מחסומים פסיכולוגיים הקשורים בכסף.[9]

באמצעות טענה זו ניתן להסביר מדוע לדעת חכים נשים נמצאות בעמדת נחיתות כלכלית וזקוקות לשימוש במשאב הטבעי שלהן. התאוריה הפמיניסטית בתרבויות האנגלו-סקסיות, לדעת חכים, מאלצת נשים להתנהג בצורה גברית על מנת להשוות את תנאיהן ולבטל נחיתות זו, כאשר הן מתעלמות מההון הארוטי ומשמרות את האידאולוגיה הפטריארכלית, שביססה בעצמה את הקשר הקיים בין נשים וכסף. כלומר, הדרך המקובלת היחידה לנשים להתקדם היא באמצעות שוק העבודה, אך מבחינה חברתית העיסוק בכסף ובמקצועות יוקרתיים שמור לגברים. כך, במקום להשמיץ נשים שבוחרות להרוויח משכורות גבוהות באמצעות שימוש בהון הארוטי שלהן, הפמיניזם צריך לשבחן על ששברו את הסטיגמות וניצחו את הפטריארכיה שהדירה נשים מכסף ורכוש.

גזע ומגדרעריכה

נתוני מחקר משנת 2005 מראים כי הון ארוטי נקשר בקשר הדוק עם גזע וסטראוטיפים על אטרקטיביות מינית על בסיס גזע. נשים וגברים שחורים, נשים לבנות ואנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נבדלים זה מזה בהון הארוטי שהם מחזיקים, המשקף את מעמדם בחברה. הם מגבילים את המיניות שלהם, כאשר הנפגעות ביותר כתוצאה מכך הן נשים שחורות. כתוצאה מכך, גברים לבנים ובעלי מעמד חברתי גבוה הם בעלי גישה גדולה יותר להון ארוטי.[10] מחקר נוסף מראה כי גברים שחורים מקבלים מעמד מיני גבוה משום שהם משויכים לפנטזיות מיניות של אמריקאים ואמריקאיות לבנות, כתוצאה מגזענות היסטורית כלפי שחורים בארצות הברית, שייחסה עוצמה ארוטית מסוכנת ומאיימת לגברים שחורים, בגינה נשים לבנות צריכות להיזהר.[11]

גם פרר[12] הראה כי הון ארוטי עשוי להיות מוגבר בקשרים בין גזעיים ולהועיל לניידות חברתית כלכלית, שכן ההון הארוטי המיוצר בתחום הבין-גזעי מומר לצורות אחרות של הון. במאמרו הוא מתאר כיצד החל משנות ה-80 גברים מערביים הגיעו לעבוד ולחיות בערי החוף הסיניות, דוגמת שאנגחאי, ויצרו קשרים מיניים עם נשים סיניות שהיוו את הקשרים המרכזיים שלהם לחברה הסינית. מנקודת מבט זו פרר מראה כיצד הכלכלה של השדה המיני הבין גזעי מותנית בשינויים רחבים במעמדם הכלכלי והחברתי של זרים בסין. כלומר, כאשר גבר מערבי עבר לשדה מיני חדש, הוא מצא שההון הארוטי שלו עלה או ירד. הללו חווים את הגבריות שלהם כמעצימה וגם בשולי החברה כאחד. ההון המיני הזר שלהם מנוצל אך מנוכר בו זמנית. נשים סיניות מגלות שהן יכולות להשקיע בצורות ספציפיות של הון ארוטי הרלוונטי ליחסים בין-גזעיים, לקבל בתמורה תמיכה כלכלית ולהשתמש במערכות היחסים שלהן כדי לפתח הון חברתי ותרבותי, אך גם מרגישות מנוכרות מקשרים חברתיים ומיניים עם גברים סינים. כמו כן, מקסום תועלת ההון הארוטי של האדם הזר בשדה מיני חדש עלולה להיות בעלת השלכות מעורבות על רווחתו הפסיכולוגית והחברתית.

גרוס-גרין ערך מחקר[13] בשנת 2009 על גברים צעירים בני מעמד הפועלים מרפובליקת מוזמביק. מסקנותיו הן שצעירים עניים בונים הון ארוטי על ידי שיפור הביצועים המיניים שלהם וטיפוח המראה החיצוני, על מנת לספק את בנות המין השני ולהתחרות עם בני המעמד הגבוה מהם. לכן, ההון הארוטי חיזק את גבריותם, כאשר רפורמות ניאו ליברליות הובילו לאבטלה מסיבית ובעקבותיה מספר גדל והולך של צעירים המבססים את סמכותם כלפי נשים וגברים אחרים על סמך כוח פיזי והגוף הגברי שלהם, ולא על בסיס עוצמה כלכלית ומעמד חברתי. כל זאת משום שגברים אלו אינם יכולים להעניק תמיכה כלכלית, מתנות ואמצעים חומריים אחרים לצעירות בגילם. הדבר העניק להם כבוד ויוקרה, אותם לא יכלו לקבל במונחים פיננסיים. המצב גם הוביל להצגת גבריות אלימה ותוקפנית.

השפעות הון ארוטיעריכה

חכים גורסת שהון ארוטי הוא בעל ערך רב יותר כאשר הוא מתחבר לסוגי ההון הנוספים, קרי הון כלכלי, תרבותי וחברתי. אנשים בעלי מעמד גבוה מחפשים בן או בת זוג בעלי הון ארוטי גבוה, כך שגם ילדיהם יירשו הון גבוה. באופן זה, בטווח הארוך ההון הארוטי מסנן ומסווג אנשים ממעמדות שונים ונוצרים הבדלי מעמדות בחברה

התעלמות מהון ארוטי במחקרעריכה

על אף שהון מיני הוא משאב נפוץ, הוא מופשט וקשה למדוד אותו באופן אמפירי. כמו כן, ההון הארוטי קיבל תשומת לב מועטה מחוקרי מדעי החברה, למרות שקיימות הוכחות רבות לחשיבותו. חכים סבורה שההתעלמות של חוקרים אלו נעוצה בכך שנקודת המבט הגברית היא הדומיננטית ביותר בסוציולוגיה ובכלכלה, אפילו במאה ה-21. קיימת הטיה פטריארכלית במדעי החברה שמשקפת את ההגמוניה הגברית בחברה כולה. טענה נוספת המועלית על ידי חכים היא שהדת הנוצרית פעלה על מנת לקשר מיניות ומין להשפלה, בושה וזלזול ולהיבט הנמוך ביותר בקיום האנושי. עיסוק במיניות נתפס כ"לא מוסרי".

לדעתה, השימוש החזק והיעיל ביותר שעוצב על ידי גברים כדי לצמצם את השימוש של נשים בהון ארוטי הוא הבוז והזלזול בעובדות מין, אשר נחשבות לקורבנות, מכורות לסמים, חסרות אונים ומנודות חברתית. לעיתים קרובות מין בתשלום מסווג כפעילות פסולה וסובל מסטיגמה חברתית שלילית.

כמו כן, כשלונו של בורדייה, שהגה את תאוריית ההון הכלכלי, חברתי ותרבותי, בולט במיוחד משום שהוא עסק בעצמו בניתוח היחסים בין גברים ונשים, והביע רגישות כלפי תחרות על שליטה ועוצמה במערכות יחסים. עם זאת, בורדייה היה מעוניין בשלושת המשאבים הקשורים זה לזה וניתנים להמרה זה בזה. הון ארוטי הוא ייחודי ומאופיין בחתרנות, שכן הוא אינו נשלט על ידי מעמד חברתי או סטטוס וגם אינו תלוי בהם.

תמיכה בתאוריהעריכה

כלכלה וקלקלת מיןעריכה

שולמית אלמוג וקארי כרמית יפת מתארות במאמר, ן[14] שעוסק ביחסים בין מיניות, מגדר ומשפט את המונחים כלכלת מין וקלקלת מין. בתאוריות של כלכלת מין, הפעילות המינית ההטרוסקסואלית מתרחשת בשוק שבו המין משמש כמשאב ומיניות נשית היא בעלת ערך רב יותר מזה של מיניות גברית. יחסי המין משמשים מעין סחר חליפין, כאשר הגבר מעניק לאשה איזה שהוא אמצעי או משאב אחר בתמורה לקיום יחסי המין. הערך של מה שהאישה תקבל בתמורה ליחסי המין שהיא מעניקה תלוי במחיר שנקבע על ידי התרבות שאליה שניהם משתייכים או במעמד היחסי שמוענק לתכונות מיניות מוערכות כלשהן, כך בדומה לסוגי ההון שתוארו על ידי בורדייה. יהא המחיר אשר נקבע בתרבות המסוימת, לנשים יש עליונות מינית מובנית על גברים.
אולם לטענתן, משאב המין לא מיתרגם למשאב הון סימבולי ולעוצמה כלכלית וחברתית כפי שהיה מצופה אלא להפך. במקום להשתמש במשאב המין שעומד לרשותן לצמיחה וקידום אישי, המין משמש כאמצעי נגד נשים. את המצב שבו מיניות משמשת אמצעי מפתח לדיכוי נשי שמנציח את אי השוויון המגדרי בחברה הן מכנות "קלקלת מין". כלומר, כלכלת מין מקולקלת. כלכלת המין המקולקלת חוסמת נשים מלהשתמש במיניות שלהן באופן שיעצים אותן ולמעשה משמר את היחסים ההיררכיים בין גברים לנשים מקדמת דנן. זאת על מנת שנשים לא ישתמשו בכוח שנמצא בבעלותן ומבוקש מאד אצל גברים וכך יפרו את הסדר בו לגברים יש עליונות על נשים.

במאמרן הן מסבירות את ההבניה שיצר הקשר בין מין, אישה ובושה. הבניה זו מטפלת בצורך של גברים להחליש את יתרונותיהן של נשים בשל מיניותן. לפי שולמית אלמוג וקארי כרמית יפת, המשטר הפטריארכלי מצא פתרון וקישר בין מיניות האישה לבין בושה באופן אינטנסיבי והכרחי. כך למשל, שימוש במיניות האישה מלווה במעין קנסות חברתיים והשפלה חברתית. ניתן להבחין בהסדרה מסוג זה בדיכוטמיית ה"חברה- פרוצה" או "בתולה-זונה". זהו מודל שבו אשה בקצה האחד יכולה להיות "חברה"/ "בתולה/קדושה": צנועה, מכובדת, מתנהלת לפי מודל של נשיות "ראויה" ובקצה השני הקיצוני לו, האישה יכולה להיות "פרוצה", "שרמוטה" ו"שרלילה", כלומר, אשה שחורגת לחלוטין מהמודל ולא מתנהגת באופן הגון עם המיניות שלה. במאמרן מציינות אלמוג ויפת כי גם בתחום המשפט ניתן לראות כיצד המשטר הפטריארכלי שמעודד הופעה מסוימת של מיניות בא לידי ביטוי. כאשר אישה נתפסת הגונה היא ראויה להגנה על גופה ומיניותה. אישה שאינה נתפסת כזו, מסומנת בתגית בושה והשפלה שגובה מחיר משפטי נוסף על זה החברתי. המיניות הנשית צוירה ככזו שעשויה להמית חורבן, קלון וחרפה על מי שמשתמשת בה באופן לא מהוגן. הפטריארכיה, לדעתן המשותפת של חכים, אלמוג ויפת, לא רק שללה מנשים את צורות ההון הגבריות והמקובלות יותר מבחינה חברתית, אלא גם הגבילה את יכולתן של נשים להשתמש בסוג ההון היחידי שנותר להן, ההון הארוטי, כדי שלא יוכלו להמיר אותו לסוגי הון אחרים. האידאולוגיה הפטריארכלית עשתה זאת באמצעות פיתוח תפיסה שרואה את ההון הארוטי והשימוש בו כלא-מוסריים ומלאי אשמה. בספריה ובמאמרה, חכים הביעה את האמונה כי באופן טבעי נשים בעלות הון ארוטי רב יותר מאשר גברים, אך אף על פי כן, אינן משתמשות בו באופן מלא ומנצלות את המשאב שבו בורכו. זאת משום שגברים מפריעים להן על ידי שימוש ביוש.


לטענת אלמוג ויפת, זהו מנגנון מתוחכם שמסדיר את שליטתן של הנשים במשאב שיש רק להן ועומד לרשותן, ומבטיח שימוש לא מסוכן במשאב. שימוש כזה אינו חותר תחת הסדר החברתי ומרתיע נשים מניצול של המשאב שלהן ורתימה שלו לצרכים כלכליים למשל. באופן זה, נקודת החוזק שמייחדת נשים הופכת לחסרון וחולשה וערך המיניות הנשית "מוזל". גם כיום, בזמנים של מתירנות מינית ונורמות חדשות, מודעות פמיניסטית גבוהה, צעדת השרמוטות וקמפיין Me Too, הפיקוח על השימוש במשאב המין הנשי ממשיך להתקיים. לטענתן, הקשר בין אישה ובושה הוא כל כך עמוק וטבוע בחברה עד שהוא נראה טבעי. ההגבלה הפטריארכלית על מיניות שמנסה להיות כוח שמגביל ומרסן את העוצמה הטמונה במיניות הנשית עדיין קיימת משום שהיא נתפסת כמשהו שמתבקש והגיוני. לפי הכותבות, אף רובן המכריע של ההוגות הפמיניסטיות מאמינות בקישור בין מיניות נשית לבושה. הפמיניזם האנגלו-אמריקאי רואה במיניות כמקור לסכנה, נחיתות וחולשה ואימץ את נקודת המבט הפטריארכלית בכל הנוגע להון ארוטי. כלומר, עצם השימוש במיניות לדעתן הוא תוצר של דיכוי פטריארכלי. ההשקפה הרדיקלית ביותר בעניין זה מובעת בהגותה של קתרין מקינון, שלדעתה ביחסי המין מגולמת הנחיתות הנשית. מקינון סבורה כי ללא שינוי מן היסוד של הנורמות המיניות ותפיסת המין הקיימת, לא יתחולל שינוי ביחסים המגדריים. במלים אחרות, המיניות היא עמוד התווך עליו מושתתים היחסים המגדריים ההיררכיים. לאידאולוגיה זו שותפה גם אנדריאה דבורקין, שטענה בספרה משגל (ספר) כי כל חדירה לגופה של אישה מהווה שלילה של אנושיותה.
לעומתן, אלמוג ויפת מציעות פרדיגמה חדשה שבה יחסי המין אינם נתפסים ככניעת צד אחד לרצונו של הצד האחר ומצב בו יש עליון מול נחות/ה, אלא מצויר כמפגש רצונות שמייצג את הרווח שצפוי לכל אחד מהצדדים.

יופי משלםעריכה

תמיכה נוספת לתאוריית ההון הארוטי ניתן לראות בספרו של הפרופסור לכלכלה דניאל ס. המרמש "Beauty Pays": יופי משלם.[15]
בספרו המרמש בודק מנקודת מבט כלכלית אמפירית מדוע אנשים אטרקטיביים מצליחים יותר. באמצעות נתוני מחקר בתחומי הכלכלה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה, מראה המרמש כיצד הדבר ייתכן. האדם המודרני אובססיבי למראה שלו ומשקיע סכומי כסף גדולים על בגדיו, טיפוח וצביעת השיער, ביצוע ניתוחים פלסטיים וכדומה, מתוך ציפייה לתמורה עבור ההשקעה, אשר נחשבת שטחית. כמו כן, האדם משתמש ביופי וסוחר בו כמו בהכנסה מסורתית רגילה כדי להעלות את רמת החיים ורמת היחסים הבין-אישיים, משום שליופי יש ערך כלכלי. המרמש טוען כי אנשים בעלי יתרון של יופי הם גם בעלי יתרון כלכלי וחברתי מצטבר. אלו מקבלים יותר משום שהחברה מעדיפה את היפה ובעל המראה הטוב יותר. אנשים יפים הם בעלי יתרונות בכל תחומי החיים, נוטים להיות יותר מועסקים, לקבל יותר אישורי הלוואה, להיות בזוגיות עם בני זוג נאים ומשכילים יותר ומקבלים שכר משמעותי יותר מאשר אלו שאינם נחשבים אטרקטיביים מבחינת סטנדרט היופי האוניברסלי. אנשים אטרקטיביים מחפשים בדייטיים בני זוג אינטליגנטיים או בעלי הכנסה גבוהה, מרוצים יותר מחייהם באופן כללי וגם פרודוקטיביים יותר. בספרו המרמש מסביר מדוע זה קורה ומהי משמעות הדבר עבור אלו שאינם נחשבים אטרקטיביים. לדעתו, ממשלות צריכות לפתח תוכניות ומדיניות כוללת שתסייע לאנשים אשר אינם נחשבים אטרקטיביים, משום שהם נמצאים בעמדת נחיתות. לדידו, אלו צריכים סיוע על מנת להתגבר על החיסרון שלהם כדי להימנע מאפליה לא הוגנת זו, עליה הוא מצביע.

ביקורתעריכה

נגד ההגות של חכים בדבר הון ארוטי הועלו ביקורות ותגובות מעורבות. זאת, מכיוון שחכים כוללת את התאוריה הפמיניסטית ואת האידאולוגיה הפטריארכלית כאחראיות-שותפות להפחתת כוחן של הנשים.[5][16]

הביקורת הראשונה גורסת שאי אפשר לנתק את ההון הארוטי מההקשר התרבותי וההיסטורי שלו. נשים נאלצו לפתח את סוג ההון הארוטי משום שנאסרה עליהן גישה לסוגים אחרים של הון. ייתכן מאד שגישה שווה לסוגי ההון האחרים לא הייתה מביאה נשים לידי צורך כה רב לשימוש בהון ארוטי בהשוואה לגברים. כלומר, אילו היה שוויון בגישה ובזמינות לסוגים האחרים של ההון (חברתי, כלכלי, תרבותי), לא היו צריכות הנשים ללמוד ולהשתמש בהון הארוטי.[5][8]

השנייה, חכים רואה בהון הארוטי מאפיין של נשים בעיקר, כלומר, תפיסתה מביעה מהותנות לפיה מהות הנשים שונה ממהותם של גברים ומשותפת לכל הנשים באשר הן. גישה זו מתעלמת מהבדלים בין נשים ומכלילה אותן לקבוצה אחת בעלי מאפיינים זהים. חכים כותבת שהיא מזהה כי תגובה זו עתידה להגיע ומבטלת אותה, באמצעות האמירה כי פמיניסטיות נוטות להשתמש בטיעון זה לעיתים קרובות.[17]

השלישית, ההון הארוטי תלוי במראה חיצוני ובנורמות פטריארכליות של מיניות נשית שיכולה לשמש הון ארוטי, בעוד סוגים אחרים של הון אינם תלויים בהם בהכרח. כלומר, הקישור בין נשיות לבין מראה חיצוני כאמצעי להצלחה כלכלית הוא פטריארכלי ומדכא בפני עצמו, אם כי חכים טוענת שתפיסת ההון הארוטי על ידי התאוריה הפמיניסטית הוא תוצר של דיכוי. במקרה שבו ההון הארוטי נחשב כנכס רביעי, מתקבלת בהכרח חלוקת המשאבים הפטריארכלית המסורתית. לפיה, השכלה, כשרון ועבודה קשה יניבו פירות כלכליים לגברים. נשים שמעוניינות באותן פירות כלכליים צריכות להתמקד במראן החיצוני, לטפחו ולשמרו. כמו כן, חכים טוענת שניתן ללמוד כיצד לצבור הון ארוטי, ואם הפרט אינו יפה או נאה, חכים מציעה להשיג גוף טוב, ללמוד כיצד לרקוד או לפתח כישורים חברתיים. אבל, ייתכן מצב שבו קיימות נשים שאינן מסוגלות לגייס הון ארוטי כלל או זקוקות להכשרה מקצועית ופיתוח שתלוי מלכתחילה בהשקעה כלכלית מסוימת.[18] מחקרים הראו כי תכונות בעלות אופי ארוטי נצברות באופן לא שיווני בין נשים, דבר המגולם במבנים חברתיים, גזע וגיל. כתוצאה מכך, נשים מפנימות סטנדרטים של יופי ומשיכה פיזית שאינם כוללים אותן לעיתים קרובות. כלומר, החברה מוקיעה אותן מלכתחילה. כך נפגעים ההערכה והדימוי העצמי שלהן, הן מפתחות הפרעות אכילה והתנהגות מינית פוגענית. בנוסף, נושא ההזדקנות הוא בעל חשיבות רבה עבור נשים בתחום שבו ההון הארוטי משתלם הכי הרבה- נישואין. בהשוואה לגברים, נשים עומדות בפני סטנדרט כפול כאשר הן נשפטות באופן חמור יותר מגברים ונחשבות פחות אטרקטיביות ורצויות מבחינה מינית לאורך זמן וככל שהן מתבגרות.[5]

הרביעית, הבדלי שכר בין גברים לנשים שוללים את ההצעה של חכים כי נשים בעלות הון ארוטי רב מצליחות יותר בפן הכלכלי מנשים שאינן אוחזות במשאב זה. מדד המגדר של מכון ון-ליר בירושלים מראה כי גברים מרוויחים בממוצע 9 ש"ח יותר לשעה מנשים. במלים אחרות, אי-השוויון בין גברים לנשים במשכורת לא יכול לנבוע מהון ארוטי ולא ניתן להסביר מדוע עדיין הוא קיים בעזרת משאב ההון הארוטי. אילו תאוריית ההון הארוטי הייתה נכונה, נשים רבות היו מרוויחות שכר דומה ואף זהה לגברים.[5]

"בישראל בשנת 2016 היו כ-1.8 מיליון נשים עובדות, ושיעורן %47 מכוח העבודה (שיעור הגברים הוא אפוא %53), אך מעמדן בשוק נמוך מזה של גברים...רמת האי-שוויון המגדרי נותרה ללא שינוי ניכר בין השנים 2004 ו-2010 .משנת 2011 נרשם צמצום של אחוזים בודדים באי-שוויון, אך הצמצום נבע, לפחות בחלקו, מהרעה כללית בהיבטים תעסוקתיים בקרב נשים וגברים כאחד, ולא משיפור במצבן של נשים. במילים אחרות, הזמן אינו עושה את שלו ואינו מביא לצמצום הפערים בין נשים לגברים בשוק העבודה"

מתוך: מרכז שוות במכון ון ליר בירושלים, מדד המגדר אי־שוויון מגדרי בישראל 2017

החמישית, משום שההמשגה של הון ארוטי היא מאד כללית ונשענת על מעט מאד תמיכה אמפירית.[19] חכים מציעה כי נשים מעריכות הון ארוטי פחות מגברים ופחות מעוניינות מגברים בהיבט המיני של בני זוגן, ובהיבטים הלא-מיניים האחרים של ההון ארוטי. יתר על כן, משום שגברים מעריכים הון ארוטי יותר מאשר נשים, הם מעריכים את כל האלמנטים המרכיבים את ההון הארוטי בכללותו. מחקרים קיימים אינם מאשרים את ההנחות הללו של חכים וטוענים כי מחקרים בנושאי דפוסים מגדריים של קריטריונים לבחירת שותפים מראים שלנשים אכפת פחות או יותר כמו גברים. כמו כן, לגברים לא אכפת מההון הארוטי בכללותו.[5][20]

השישית, עולה השאלה מדוע גברים אשר סובלים מגירעון מיני מעוניינים לדכא את ההון הארוטי והמיניות של נשים. יהיה זה הגיוני יותר שגברים יבחרו בהתנהגות המעודדת מתירנות והפקרות מינית כדי להגביר את הנגישות של המין בשוק העבודה, ההיכרויות והנישואין.[7]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ C. Hakim, Erotic Capital, European Sociological Review 26, 2010-03-19, עמ' 499–518 doi: 10.1093/esr/jcq014
  2. ^ 2.0 2.1 Robert T. Michael, Sexual capital: an extension of Grossman’s concept of health capital, Journal of Health Economics 23, 2004-07-01, עמ' 643–652 doi: 10.1016/j.jhealeco.2004.04.003
  3. ^ Pierre Bourdieu, “The Forms of Capital”, in: John C. Richardson (Ed.), Handbook of Theory and Research for the Sociology of Education, Greenwood Press, 1986, pp. 241–258
  4. ^ ראיון עם ד"ר קתרין חכים
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 Adam Isaiah Green, ‘Erotic capital’ and the power of desirability: Why ‘honey money’ is a bad collective strategy for remedying gender inequality, Sexualities 16(1/2) 137–158 doi: https://doi.org/10.1177%2F1363460712471109
  6. ^ Odone, Cristina (2 בספטמבר 2011). "Honey Money: the Power of Erotic Capital by Catherine Hakim". Telegraph.co.uk. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2018. 
  7. ^ 7.0 7.1 Chris Warhurst, Catherine Hakim, Honey Money: The Power of Erotic CapitalHakimCatherineHoney Money: The Power of Erotic CapitalLondon: Allen Lane, 2011, £20 hbk, (ISBN: 9781846144196), 384 pp., Work, Employment and Society 26, 2012-12, עמ' 1036–1038 doi: 10.1177/0950017012468303
  8. ^ 8.0 8.1 צבי טריגר, כסף, חוזים ומגדר, משפט ועסקים י"ח, 2014, עמ' 135–175
  9. ^ פמיננסי – העצמה כלכלית לנשים
  10. ^ Alicia M. Gonzales, Gary Rolison, Social Oppression and Attitudes Toward Sexual Practices, Journal of Black Studies 35, 2005-07, עמ' 715–729 doi: 10.1177/0021934704263121
  11. ^ Adam Isaiah Green, The Social Organization of Desire: The Sexual Fields Approach, Sociological Theory 26, 2008-03, עמ' 25–50 doi: 10.1111/j.1467-9558.2008.00317.x
  12. ^ James Farrer, A Foreign Adventurer’s Paradise? Interracial Sexuality and Alien Sexual Capital in Reform Era Shanghai, Sexualities 13, 2010-02, עמ' 69–95 doi: 10.1177/1363460709352726
  13. ^ http://www.njas.helsinki.fi/pdf-files/vol18num4/groes-green.pdf, Nordic Journal of African Studies 18(4): 286–304 (2009) Hegemonic and Subordinated Masculinities: Class, Violence and Sexual Performance Among Young Mozambican Men Christian GROES-GREEN University of Copenhagen, Denmark
  14. ^ שולמית אלמוג וקארי כרמית יפת, מיניות מגדר ומשפט, משפטים מה תשע"ו, 2015
  15. ^ [HAMERMESH, DANIEL S. Beauty Pays: Why Attractive People Are More Successful. PRINCETON; OXFORD: Princeton University Press, 2011
  16. ^ Chris Warhurst, Catherine Hakim, Honey Money: The Power of Erotic CapitalHakimCatherineHoney Money: The Power of Erotic CapitalLondon: Allen Lane, 2011, £20 hbk, (ISBN: 9781846144196), 384 pp., Work, Employment and Society 26, 2012-12, עמ' 1036–1038 doi: 10.1177/0950017012468303
  17. ^ Will Self, Honey Money: The Power of Erotic Capital by Catherine Hakim – review, the Guardian, ‏2011-08-19 (באנגלית)
  18. ^ Adam Isaiah Green, ‘Erotic capital’ and the power of desirability: Why ‘honey money’ is a bad collective strategy for remedying gender inequality, Sexualities 16, 2013-01, עמ' 137–158 doi: 10.1177/1363460712471109
  19. ^ Andreas Schmitz, H.-P Blossfeld, Catherine Hakim: Erotic Capital: the Power of Attraction in the Boardroom and the Bedroom, European Sociological Review 29, 2013-02-01, עמ' 136–137 doi: 10.1093/esr/jcs050
  20. ^ "Hot or Not". Harvard Business Review. 1 באוקטובר 2011. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2018.