הילה וכסלר

הרב אלחנן-הענליין "הִילֶה" פנחס משה חיים וכסלרגרמנית: Heinrich "Hyle" Wechsler;‏ תר"ג, 1843כ"ז בסיון תרנ"ד, 1 ביולי 1894) היה רב, מורה לתלמוד ומקובל בפרנקוניה שבבוואריה. בשנת 1881 פורסמה בעילום שמו החוברת "דבר אזהרה לישראל", שבה טען שנגלה לו בחלום כי האנטישמיות העולה תביא חורבן חסר תקדים על יהודי אירופה וכי עליהם להקדים ולעלות לארץ ישראל.

ביוגרפיהעריכה

הרב וכסלר נולד בשוואבך הסמוכה לנירנברג, בחבל ארץ שהשתמרו בו המסורות של יהודי בוואריה. הוא היה נכדו של מנדל רוזנבאום מצל, והיה ילד חולני וחלוש (השם "חיים" ניתן לו כסגולה לרפואה בזמן שהיה חולה מאוד). הוא הוסיף לסבול ממחלות, בעיקר שחפת, כל ימי חייו. כילד למד בבית הספר היהודי בשוואבך, ואצל דודו, הרב אברהם וכסלר, רבה של שוואבך. משבגר מעט עבר ללמוד בישיבה שהקים סבו מנדל רוזנבאום בעיירה צל על הנהר מיין, ולאחר מכן המשיך במוסד של הרב יצחק דב במברגר בווירצבורג. לימים נסע לישיבת פרשבורג בהונגריה, שם למד שלוש שנים אצל הרב ליבר ואצל הכתב סופר וקיבל היתר הוראה. אחד מחבריו לספסל הלימודים היה בן גילו הרב דוד צבי הופמן (שבהמשך אף נישא לבת דודו צירלה בת הרב יונה רוזנבאום). בגיל עשרים ושלוש נשא הרב וכסלר את קלרה (גערלה) בת דודו אליה רפאל רוזנבאום והתיישב בשוואבך, שם החל לעסוק במסחר ובמקביל שימש כדיין וכמורה לתלמוד במוסד להכשרת מורים יהודים. לבני הזוג נולדו שבעה ילדים. הוא כתב תשובות וניהל התכתבות בנושאי הלכה עם רבים מרבני גרמניה, כולל רש"ר הירש, עזריאל הילדסהיימר, במברגר והופמן. וכסלר השתייך לחוג המקורבים של במברגר.

רבים מקרובי משפחתו ומכריו של הרב וכסלר היו תלמידי תלמידיו של המקובל הפרנקפורטאי שהוחרם באותו הזמן רבי נתן אדלר, והוא עצמו החל להתעניין בנעוריו בקבלה ובמיסטיקה (הגם שלא הייתה לו משנה קבלית סדורה ופועלו בתחום היה מועט ואקלקטי), שהעיסוק בהן נגוז כמעט לגמרי ביהדות גרמניה בעידן האמנציפציה והנאורות. הוא העיד על עצמו שבתחילה נטה לאורח חשיבה רציונליסטי, אך בגיל צעיר השתכנע, לאחר שחווה חלומות וחזיונות שהבחין בתוכם בסדר פנימי ובמשמעות, שניתן להבדיל בין חלומות שווא רגילים לכאלו שצפונים בהם מסרים. הוא תיעד בפירוט כעשרים חלומות שחלם בימי חייו, ובין היתר העיד שפעם ראה את ישו בדמות אור בוהק ואילו הרב וכסלר היה היחיד בכל העולם שסירב לו והיה נכון למות על קידוש השם. בפעמים אחרות, טען שחווה מעין חוויות מגידיות כשחלם שהמשרתת ערבבה בשר וחלב וגילה כי אכן עשתה כן, או שחזה שהמזוזה באחד החדרים נעלמה וראה במציאות שהקלף נגנב.

יחד עם תחום עניינו אימץ חומרות ודקדוקים שכמעט ולא נראו עוד ביהדות גרמניה. לדוגמה, הוא הקפיד מאוד להתרחק מנשים, ובמכתביו ביקר קשות את אסכולת "תורה עם דרך ארץ" על המתירנות שסבלה בדבר זה בקרב הציבור. מבחינת התנהלותו והשקפתו היה רחוק מהנאו-אורתודוקסיה, שייצגה את שומרי המצוות בארצו: הוא אחז למשל בדעת הרמב"ן שהאגדה והקבלה מקורן בסיני ממש כמו ההלכה, והתמרמר על כך שבני דורו לא מכירים בחשיבות החלומות והחזיונות אף על פי שאלו מוזכרים במקורות למכביר. כפי שכתב יוסף שלמון, ניתן היה לשייכו לשרידיה של היהדות המסורתית בגרמניה, אישים כמו הרב צבי הירש קלישר, וגם לחוגים הקיצוניים שהתנגדו למודרנה ושצמחו אז בהונגריה, שעם מנהיגם עקיבה יוסף שלזינגר עמד בקשר התכתבות קרוב.

ב-1873 חווה הרב וכסלר סדרת חלומות אותם פירש כהתגלות של אליהו הנביא, שבא להזהיר אותו מחטאי עם ישראל ולבשר על עונש כבד הצפוי להם ועל קץ הימים המתקרב. הוא לא פרסם את דבר חזיונותיו, ורבקה הורוביץ שיערה שהמתין לאותות נוספים. באותה שנה גם השתתף בפולמוס שהתעורר כשהרב דוד צבי הופמן חיבר מאמר אודות מר שמואל, תוך שימוש במתודה היסטורית-ביקורתית. הוא ורבנים אחרים, כולל רש"ר הירש, תקפו את הופמן על ההזדקקות לשיטה הזו וראו בכך פגיעה ביסודי האמונה.

ב-1878 חיבר מנשר בשם "לשאלת פולמוס הירש-במברגר", בו הביע את עמדתו בסוגיית פולמוס הפרדת הקהילה בפרנקפורט. הוא תמך בקריאתו של הרב במברגר לאורתודוקסים שאל להם לפרוש, ונימק זאת בטיעונים מיסטיים של אחדות כלל ישראל. לבסוף החליט שלא לפרסם את המסמך, שנתגלה וזוהה רק שנים רבות לאחר מכן. באותה שנה, לאחר שהירש ונאמניו פרשו מהקהילה הכללית, דחה הרב וכסלר את הצעת הרוב האורתודוקסי בפרנקפורט דמיין שנותר בשותפות עם הרפורמים, לבוא ולכהן כרבם (המשרה ניתנה לבסוף לרב מרדכי הורוויץ).

ב-1878 גם הופיעה האנטישמיות לראשונה בגרמניה, כשאדולף שטקר החל לדרוש נגדם בחצר הקיסר. הרב וכסלר ראה באירועים את התגשמות חזיונותיו מ-1873, וחיבר בדצמבר מנשר בגרמנית בשם Ein Wort der Mahnung an Israel um Beherzigung der Judenhetze und merkwürdige darauf bezügliche Träume ("דבר אזהרה לישראל לשים לב להסתה נגד היהודים ועל חלומות ראויים לציון הקשורים בכך"). בחיבורו הציג את חלומותיו ואת פרשנותו להם. הוא טען כי השנאה החדשה תביא לאסון חסר תקדים ולהשמדה, קרא לאחדות ולהשלמה בין היהודים מכל הזרמים וההשקפות והצהיר שהמוצא היחיד נמסר לו על ידי אליהו, ועליהם לעלות לארץ ישראל כדי לקיים בה חיי תורה ולעבוד את אדמתה. הוא סבר כי רש"ר הירש, הרב הילדסהיימר, ד"ר הרב מרקוס מאיר להמן וכמה נכבדים אחרים היו צריכים להנהיג את העולים. רבקה הורוביץ ציינה כי בעוד שקריאות לעזוב את אירופה לארץ ישראל הועלו כבר קודם, הרב וכסלר היה ללא ספק היהודי הראשון שהבחין במאפיינים הגזעיים של האנטישמיות והבדיל בינה לשנאת היהודים הנוצרית המסורתית. בחיבורו הדגיש כי הפעם אין אפשרות להינצל באמצעות התנצרות, והאויב נחוש "לכלות את היסוד השמי ולעקרו משורש כליל, לעשות את השמים סדן למקבת עמלק." בעת שיהודי גרמניה ביטלו את התופעה או התעלמו ממנה, הוא היה משוכנע שהיא תמיט עליהם חורבן.

הרב וכסלר החל לתור אחר הסכמות מרבנים בטרם פרסם את אזהרתו לציבור הרחב. "דבר אזהרה" ספג התנגדות כמעט מכולם, הן בשל תוכנו המיסטי-אפוקליפטי והן בשל נימתו ההיסטרית לנוכח האנטישמיות, שנתפסה כתופעת שוליים. מכתב ביקורת חריף במיוחד, שמחברו לא ידוע בוודאות – אך כל החוקרים, ובכללם גרשם שלום ומרדכי ברויאר, סברו שנכתב בידי רש"ר הירש; מלבד הסגנון האופייני, הלה אף התייחס באחד ממכתביו ל"עניין מזיק" שהיה קשור לחלומות – שלל את "דבר אזהרה" בראש ובראשונה בשל קביעת הכותב כי מי שטוען לחלומות נבואיים בימים אלה חייב להיות מטורף או רמאי. מתיאס מורגנשטרן הצביע על כך שהירש התנגד גם כללית לגישה של אחדות מיסטית בכלל ישראל ללא שאלה של קיום מצוות, ואולי הונע בין היתר מהזיקה בין "דבר אזהרה" לשאלת פולמוס הפרדת הקהילות.[1] בראשית 1881 שלח הרב וכסלר את בקשת ההסכמה האחרונה שלו לרב שלמה פלסנר. הוא העיד באיגרתו כי סבל פגיעות והשמצות רבות, בייחוד מצד מחבר המכתב הקשה (אותו האשים בלשון הרע), כי הוא חולה ומדוכא, אך גם כי חלם עוד חלומות בהם נאמר לו להוציא לאור את "דבר אזהרה." במאי 81' פרסמו לבסוף, בשם הבדוי "ישרן מִלּוֹ דְבָר איש וירצבורג". הוא צירף כמה דברי פולמוס במחאה על היחס המזלזל בחלומות ובמיסטיקה שהיה עד לו.

בשנותיו האחרונות כיהן כמחנך במוסד להכשרת מורים יהודיים בעיר הכברג, אם כי לא ירש את תפקיד המנהל שהותיר הרב אלעזר אוטנזוסר. הרב וכסלר נפטר בגיל 51 מסיבוכי מחלת הנשימה שממנה סבל כל ימיו. גרשום שלום החשיב אותו למקובל האחרון שפעל בגרמניה. בנו, הרב שלמה, שעלה לירושלים בשנת 1888, הצטרף לעדה החרדית ונעשה חסיד ברסלב, החשיב את אביו למעין נביא. גם הוא עסק בקבלה.

לקריאה נוספתעריכה

  • Berthold Baruch Strauss, The Rosenbaums of Zell - A Study of a Family, London, 1962
  • רבקה הורוביץ, The Mystical Visions of Rabbi Hyle Wechsler in the 19th Century, בתוך: Mysticism, Magic and Kabbalah in Ashkenazi Judaism. ולטר דה גרויטר, 2012. עמ' 257–274.
  • אריאל סמואל, "קדם-ציונות" – שורשי הציונות בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה עיון בתוכניות ליישוב ארץ ישראל של שמעון ברמן ושל פינחס משה אלחנן (הילה) וקסלר כדוגמאות להגות ולפעולה קדם-ציוניות באותו פרק זמן. עבודת גמר, המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ו-2006.
  • James Kirsch, The Reluctant Prophet: An Exploration of Prophecy and Dreams. Sherbourne Press, 1973

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Matthias Morgenstern, From Frankfurt to Jerusalem: Isaac Breuer and the History of the Secession Dispute in Modern Jewish Orthodoxy, Brill 2002. עמ' 180-182.