ויקיפדיה

הימבה

קבוצה אתנית בנמיביה

ההימבה (בצורת יחיד: Omuhimba, בצורת רבים: Ovahimba) הוא שבט החי בצפון נמיביה (במחוז קוננה) ומצידו השני של נהר הקוננה באנגולה. בני ההימבה הם נוודים למחצה, קרובים לשבט ההררו ומדברים בשפת האוטג'יהימבה (Otjihimba) הדומה לשפת ההררו.

אישה מבנות ההימבה
כפר של שבט ההימבה הממוקם כ-15 ק"מ צפונית לעיר אופובו, נמיביה
בת שבט ההימבה מכינה דאודורנט מזרעים
אחד מזקני ההימבה עם נכדו
בית ספר נייד של ההימבה

תרבות

עריכה

ההימבה מגדלים בקר, עיזים וכבשים. משפחה טיפוסית מורחבת מתגוררת במשק, שהוא בעצם כפר קטן ומעגלי עם בקתות המקיפות את "האש של האבות הקדמונים" (okuruwo; ראו בהמשך) ומכלאה מרכזית לבהמות.

כשמגיע זמנה של האישה ללדת את לידתה הראשונה היא הולכת לבית הוריה ויולדת שם. בהמשך, בלידות הבאות, נמצאת היולדת לאחר הלידה ב"חופשה" בבקתה מיוחדת משל עצמה, שם תישאר שבוע ימים בסוג של בידוד או משכב לידה ורק עם סיום תקופה זו תחזור לביתה. עד גיל שלוש בערך, הילד צמוד לאמו ואז הוא מצטרף לשאר ילדי הקבוצה שגדלים במשותף ומטופלים על ידי כלל השבט. בקרב בנות ההימבה קיימת פתיחות מינית ומקובל לקיים יחסי מין גם עם גברים אחרים[1].

הן הבנים והן הבנות נימולים לפני הגעתם לבגרות מינית (בגיל 10 או 12). על פי אמונתם של בני ההימבה, פעולה זאת מביאה אותם להיות ראויים לנישואין[2]. מייד עם לידתה של הבת מוחלט מי יהיה בעלה העתידי. בנות ההימבה נישאות כאשר הן בין הגילאים 14–17[2].

לבוש ותסרוקת

עריכה

הנשים לבושות למחצה; שדיהן גלויים, על חלק גופן התחתון הן לובשות חצאית קצרה עשויה מעור עיזים, והן מקושטות בטבעות מתכת, בקליפות של ביצי יען ובחרוזים שונים שהן מכינות מחרצנים של דקל האומורונגה[1]; הגברים לובשים רק לבוש חלציים. לפני קבלת המחזור ובמהלכו חובשות נשות ההימבה לראשן סוג של "פאות" עשויות חבלים המכסות את פניהן, ורק בסיום המחזור הן מסירות את ה"פאות" הללו ומגלות מחדש את פניהן ואת שערן. לעומת זאת, קישוטי ראש דמויי קרניים העשויים מעור טלה מייצגים את העובדה שמדובר באישה פורייה שהגיעה לבגרות מינית[1].

הן הגברים והן הנשים של שבט ההימבה מורחים על גופם חומר הנקרא בשפתם – Otjize. זוהי תערובת של שומן עיזים, אפר ואוכרה (לנשים הרות מוסיפים גם שרף משיח הנקרא "Omuzumba") שנועדה להגן על גופן מפני האקלים המדברי הלוהט. ה-Otjize צובע את העור בגוון אדמדם עמוק, אשר בעיני שבט ההימבה מסמל הן את צבעה האדום העשיר של האדמה והן את הדם שמסמל את החיים. ההימבה משתמשים בחומר זה גם למריחת השיער, שאותו הם מגדלים ארוכות ובצורות מורכבות[3].

התסרוקת של אנשי ההימבה מציינת גיל וסטטוס משפחתי. לדוגמה, לבנות צעירות יש 2–4 צמות ומרגע הגעתן לבגרות מינית עוברות הצמות קדימה אל חזית פניהן. לרווקים זכרים יש צמה אחת מאחורי הצוואר וכאשר הם מגיעים סמוך לגיל הנישואין הם הולכים עם 2 צמות מקבילות הגדלות מקדמת ראשם ועד לתחתית צווארם. זכרים נשואים לובשים טורבן על הצמות[2][4][5].

מבנה שבטי

עריכה

בגלל מזג האוויר הקיצוני באזור בו הם חיים וכן בגלל הבידוד שלהם מהשפעות חיצוניות, ההימבה הצליחו לרוב לשמר את צורת החיים שלהם כפי שהייתה נהוגה מקדם.

אנשי השבט חיים תחת מבנה שבטי המבוסס על שארות ביליניארית. בצורה זו, כל אחד מאנשי השבט משתייך לשני קלאנים: אחד של משפחת האב (קרוי "oruzo") ואחד של משפחת האם (קרוי "eanda"). הקלאנים מונהגים על ידי המבוגר ביותר הנמצא בקלאן. הבנים חיים בקלאן של אביהם, וכאשר הבנות מתחתנות הן עוברות לקלאן של בעליהן. לעומת זאת, במקרה של ירושה – הירושה עוברת דווקא לקלאן של האם; לדוגמה: אם אדם מת, לא בנו יירש את עדר הבקר אלא דווקא בן אחותו. יש לציין שעל פי חוקי ההימבה, האישה נחשבת לרכוש הגבר ואינה יכולה לקבל ירושה.

צורה זו של שארות ביליניארית מצויה אצל מספר מועט של שבטים במערב אפריקה, הודו, אוסטרליה, מלנזיה ופולינזיה. אנתרופולוגים משערים שמבנה שבטי זה נמצא בקבוצות החיות באזורים בהם מזג האוויר הוא קיצוני, זאת בגלל שהוא מאפשר לפרטים להסתמך על שתי מסגרות משפחתיות המפוזרות על פני שטח נרחב[6].

דת

עריכה

אנשי ההימבה הם מונותאיסטים הסוגדים לאל מוקורו (Mukuru), אך גם לאבותיהם הקדמונים. מוקורו יכול רק לברך, בעוד שהאבות הקדמונים יכולים גם לברך וגם לקלל[7]. לכל משפחה יש את "האש של האב הקדמון" (okuruwo) משל עצמה, והאש נשמרת על ידי "שומר האש". שומר האש קרב אליה מדי 7–8 ימים במטרה להתקשר עם האל מוקורו והאבות הקדמונים מטעם משפחתו[8]. לעיתים מוקורו עסוק בממלכות אחרות ואז האבות הקדמונים משמשים כבאי כוחו[8]. כשמתקיימת לידה בכפר, נלקחת האש לבקתת היולדת ומלווה אותה במהלך כל הלידה. כמו כן, כאשר מת אדם מבני השבט, מניחים את גופתו במשך יום שלם ליד האש[1].

בני ההימבה מאמינים ב-omiti, כלומר במכשפות. חלק מהם מאמינים שהמוות נגרם על ידי ה-omiti, או לעיתים קרובות יותר – על ידי אדם שמשתמש ב-omiti למטרות זדוניות[9]. מהם המאמינים שיש אנשים שמשתמשים ב-omiti בשביל להכניס מחשבות בראשו של השני[10] או הגורמים לאירועים יוצאי דופן להתרחש (למשל כאשר מחלה שכיחה גורמת לסכנת חיים)[11]. אך על פי מסורת ההימבה, לא תמיד המשתמשים ב-omiti תוקפים את הקורבן שלהם ישירות; לעיתים הם תוקפות קרוב או אהוב שלו[12]. חלק מאנשי ההימבה ייוועצו במגדת עתידות כדי לדעת את הגורם שמאחורי אירוע יוצא דופן שקרה להם, או את המקור של ה-omiti[11].

לאחר עצמאות נמיביה

עריכה

אנשי שבט ההימבה הצליחו באופן כללי לשמור על תרבותם ועל דרך החיים המסורתית שלהם. למרות זאת הם שיתפו פעולה עם פעילים בינלאומיים במאבק נגד הכוונה להקים סכר בנהר הקוננה, סכר אשר יציף את שטחי אדמות מולדתם[13]. בפברואר 2012 שיגרו זקני ההימבה את מחאתם גם לאו"ם ולאיחוד האפריקאי.

ממשלת נורווגיה הקימה בתי ספר ניידים לילדי ההימבה, אך בשנת 2010 החליטה ממשלת נמיביה לסגור אותם ולשלוח את ילדי ההימבה לבתי ספר קבועים. מנהיגי ההימבה התלוננו שבתי ספר אלו אינם מתאימים מבחינה תרבותית לבני השבט, ושקיים איום על התרבות, הזהות ודרך החיים שלהם. כמו כן, התלוננו זקני השבט על כך שאין המדינה מכירה בסמכותם ולכן אנשי השבט נמצאים תחת סמכויות השיפוט של מנהיגי השבטים החזקים השכנים. מנהיגים אלו, לטענתם, מקבלים החלטות הפוגעות בקהילות הקטנות. בספטמבר 2012 הגיע לאזור ג'יימס איינה, אשר מונה לחקור את הטענות ולהגיש דו"ח על הדברים מטעם נציבות האו"ם לזכויות האדם[14]. ב-23 בנובמבר 2012 וב-25 במרץ 2013 ערכו אנשי שבט ההימבה הפגנות מחאה נגד ממשלת נמיביה[15].

גלריה

עריכה
  •  
    נער משבט ההימבה. סגנון השיער שלו מעיד על כך שהוא רווק.
  •  
    בנות משבט ההימבה. סגנון השיער שלהן מעיד על כך שהן נשואות.
  •  
    רועים משבט ההימבה
  •  
    בקתה של ההימבה
  •  
    נערה מבנות ההימבה
  •  
    אישה מבנות ההימבה עומדת יחד משפחתה בנחלתו של בעלה, באוטוטאטי (Otutati), נמיביה.
  •  
    אישה מבנות ההימבה. ניתן לשים לב לקישוט דמוי הקרניים אותו היא עונדת על ראשה, המציין את היותה אישה פורייה.

ביבליוגרפיה

עריכה
  • Crandall, David P. (2000). The Place of Stunted Ironwood Trees: A Year in the Lives of the Cattle-Herding Himba of Namibia. New York: Continuum International Publishing Group Inc. ISBN 0-8264-1270-X.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הימבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 אילן יגר, שבט ההימבה: הגברים שולטים, הנשים 'חופשיות', באתר ynet, 8 במרץ 2011
  2. ^ 1 2 3 מיסלב פופוביק, "Himba people" (באנגלית).
  3. ^ Africa & the Middle East, TripSavvy (באנגלית)
  4. ^ קורלי, "Himba Hair Styling".
  5. ^ "שבטים באפריקה - ההימבה" (באנגלית).
  6. ^ קרול הזל, "The Himba and the Dam" (באנגלית).(הקישור אינו פעיל, 21.5.2020)
  7. ^ קרנדל, עמ' 188].
  8. ^ 1 2 קרנדל 2000, עמ' 47.
  9. ^ קרנדל 2000, עמ' 38-39.
  10. ^ קרנדל 2000, עמ' 102.
  11. ^ 1 2 קרנדל 2000, עמ' 66.
  12. ^ קרנדל 2000, עמ' 67.
  13. ^ " "Namibia: Dam will mean our destruction, warn Himba". IRIN", United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, 18 January 2008.
  14. ^ "Statement of the Special Rapporteur on the rights of indigenous peoples, James Anaya, upon concluding his visit to Namibia from 20-28 September 2012", . OHCHR. 28 September 2012. Retrieved 2012-11-28.
  15. ^ "Namibia: Indigenous semi-nomadic Himba and Zemba march in protest against dam, mining and human rights violations", Earth Peoples. Retrieved 2012-11-24.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הימבה&oldid=38714903"