עז הבית

תת-מין של יונק
(הופנה מהדף עז)

עֵז הבית (שם מדעי: Capra aegagrus hircus; ברבים: עִזִּים) היא תת-מין בסוג יעל שבמשפחת הפריים. עז הבית שבארץ ישראל בויתה כנראה מעז הבר (Capra aegagrus), שנכחדה משטחי הארץ לפני מאות שנים.

קריאת טבלת מיוןעז הבית
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
סוג: יעל
מין: עז הבר
תת־מין: עז הבית
שם מדעי
Capra aegagrus hircus
עז ניגרית
עז הבית בהר הכרמל
עז רועה
משפחת עיזים
עיזים אוכלות את פירות עץ הארגן ומסייעות להפצתו במרוקו

בעברית, העז היא הנקבה, אך גם שם המין בכלל. זכר העיזים נקרא תַּיִשׁ, והצעירים נקראים גְּדִי וגְדִיָּה. מילים נוספות המשמשות לתיאור העיזים הם שָׂעִיר ושְׂעִירָה (או שְׂעִיר עִזִּים ושְׂעִירַת עִזִּים), ובספרי המקרא המאוחרים מופיע גם השם צָפִיר (שבימינו משמש למינים אחרים בסוג).[1]

המלטת גדיים יכולה להתרחש במשך כל השנה, ומשך ההיריון כ-150 ימים. בהמלטתה הראשונה ממליטה העז גדי אחד, והחל מההמלטה השנייה היא ממליטה לרוב תאומים ולעיתים אף שלישיות. בערוב ימיה שבה העז להמליט גדיים בודדים.

היסטוריה

עריכה

עז הבית היא אחת מבעלי החיים המתורבתים העתיקים שגדלו במשקו של האדם. העז בויתה במזרח התיכון כ-10,000 שנים לפני זמננו. אלפי שנים היה שימוש בחלב עיזים, בבשרן, בשערן ובעורן. במאה האחרונה אף היו העיזים לחיית מחמד. השימוש בעור העז היה לצורך אחסון נוזלים, כמו מים לקראת מסעות. כמו כן היה שימוש בעור לצורך כתיבה.

גידולן בימי קדם היה בעדרים. נערים נהגו להוביל אותן לשטחי המרעה, בעיקר באזורים לא מיושבים כמו בהרים.

ל"שעיר", שהוא תיש צעיר, היה בעבר תפקיד טקסי ייחודי ביהדותשעיר לעזאזל, כפי שמתואר במשנה, במסכת יומא.

ייצור חלב

עריכה

דירי עיזים כוללים בדרך כלל עשרות עיזים, בהתאם לכושר עבודתו של המגַדל. גם עבודת החליבה אינה מאפשרת החזקת עדרים גדולים יותר. חליבה מכנית קיימת גם בדירים של עז הבית.

תנובת חלב העיזים משתנה לפי הזן, הגיל, האיכות והמזון הניתן לעיזים. התנובה השנתית, שאורכה 305 יום, נעה בין 660 עד 1,500 ליטר. תנובת טובה ליום היא 5 ליטרים. לחלב עיזים יש תכונות ייחודיות העושות אותו נוח לעיכול עבור בני אדם הסובלים מקשיים בעיכול חלב פרה. לחלב עיזים שימוש חשוב בייצור גבינות מיוחדות. משקים שהתמחו בכך מגדלים עדרים בדירים גדולים שלידם מכוני חליבה ומחלבה. כן, קיימות מחלבות אזוריות הקולטות חלב עיזים מבעליהם, בכמויות קטנות.

בשנת 2007 נאמד הביקוש לחלב עיזים בישראל ב-7.8 מיליון ליטר[2] בשנת 2008 נחנך מכון חליבה הגדול בישראל לחלב עיזים במחלבת סוסיא.

מערכות מחשוב הקיימות כיום בדירים מסייעות להגדרת המועד המתאים ביותר לארוחה, לחליבה וגם לכניסה להריון. זאת, כדי לקבל את התפוקה הטובה ביותר של החלב. דיר מודרני נבנה כך שיתאים לכניסה מסודרת ויציאה מהירה של העיזים. בעת כניסת העיזים קוראת מערכת המחשבים תגים חכמים המאפשרים שליטה וניהול על עדר העיזים.

בתלמוד

עריכה

במסכת בבא קמא מובאת ברייתא האומרת:

"אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין של ארץ ישראל, בסוריא - אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ"

רש"י מסביר מדוע הוטל איסור זה: "משום ישוב ארץ ישראל, שמבעיר את השדות, וכל שדות ארץ ישראל סתמן דישראל", ומוסיף: "ובחוצה לארץ מותר לגדל, דלא חיישינן ליישוב, ואם יפסידו שדות אחרים - ישלמנה".[דרושה הבהרה] בהמשך הגמרא מופיע מעשה במי שלא הקפיד על איסור זה:

מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית. והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו? ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי.

העז מכונה בסיפור זה "לסטים מזוין", ורש"י מסביר: "רועה בשדות אחרים וגוזל את הרבים".

בתרבות

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה