הכתרת ג'ורג' הרביעי
הכתרת ג'ורג' הרביעי למלך הממלכה המאוחדת התקיימה במנזר וסטמינסטר, לונדון, ב-19 ביולי 1821. הטקס תוכנן להיערך במקור ב-1 באוגוסט 1820 אך הוא נדחה בשל ההליכים הפרלמנטריים שכללו את ניסיונו של המלך להתגרש מהמלכה קרוליין.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
הכתרת מלכי בריטניה  |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה |
| מיקום |
מנזר וסטמינסטר |
| משתתפים |
ג'ורג' הרביעי |
| תקופה |
19 ביולי 1821 |
  | |
רקע עריכה
ג'ורג' עלה לכס המלכות ב-29 בינואר 1820, לאחר מות אביו, המלך ג'ורג' השלישי, בטירת וינדזור. המלך המנוח היה תשוש ממחלה במשך רוב העשור הקודם וג'ורג' מונה לנסיך עוצר ב-1811.[1] מתחילת תקופת העוצרות, הנסיך ג'ורג', שהיה ידוע זה מכבר לשמצה בשל מאהבותיו הרבות ובשל היותו חסיד מוחצן של אופנה, הכריז שהוא "מאפיל על נפוליאון". לאחר ניצחונה של בריטניה במלחמות נפוליאון, התיימר ג'ורג' כי מילא תפקיד מוביל בנפילתו של הקיסר הצרפתי.[2] בשל כך ייחל ג'ורג' שטקס הכתרתו יאפיל על טקס הכתרתו המפוארת של נפוליאון. לפיכך נשלח חייט לפריז כדי לעקוב מקרוב אחר גלימת ההכתרה של הקיסר.
הטקס תוכנן במקור ל-1 באוגוסט 1820; עם זאת, ב-5 ביוני, אשתו הפרודה של ג'ורג', קרוליין מבראונשווייג, חזרה במפתיע לאנגליה מהיבשת כדי לתבוע את זכותה להיות מוכתרת כמלכה.
ג'ורג' תעב את קרוליין ונשבע כי לעולם היא לא תהיה המלכה הרעיה. הוא דרש לסיים את הנישואין ביניהם והיה יכול לממש זאת מבחינה חוקית ללא הסכמתה, אילו היו בידיו ריאיות מספקות המוכיחות בבית המשפט את השמועות שנסובו אודותיה על ניאוף. קרוליין שסירבה להתגרש, חזרה לבריטניה לאשש את מעמדה כמלכה רעיה. הפופולריות שלה בקרב העם הייתה רבה, למרות הבוז שרחש כלפיה בעלה. המלך ג'ורג' הרביעי פנה לפרלמנט וביקש לאפשר לו לחוקק את Pains and" Penalties Bill 1820", חוק שיאפשר לו להתגרש מאשתו, המלכה הרעייה, לאור החשש הסביר של ניאוף מצידה, אף ללא הוכחה משפטית. אך בעוד הצעת החוק של המלך ג'ורג' נתמכה על ידי האצולה, הייתה קרוליין כה פופולרית בקרב ההמונים עד שהממשלה מנעה אף את הבאת החוק לדיון בפרלמנט. בחודש יולי 1821, בעת הכתרת המלך, נאסר עליה להגיע לטקס ואף להתקרב לארמון, על פי הוראות בעלה. היא נפלה למשכב בלונדון ומתה כעבור שלושה שבועות.
הכנות עריכה
כדי לממן את ההכתרה, הצליח המלך להבטיח 100,000 ליש"ט מכספים ממשלתיים, כאשר שאר התקציב הגיע מפיצויי המלחמה העצומים של 100 מיליון פרנק צרפתי שנכפו על צרפת בהסכם פריז ב-1815. העלות הכוללת של ההכתרה הייתה 238,000 ליש"ט, היקרה ביותר אי פעם ויותר מפי עשרים מהעלות של האירוע הקודם ב-1761.
במנזר הוקמו ספסלים כדי להושיב 4,656 אורחים, יותר מפי שלושה מאשר בהכתרה הקודמת. בגלל השטח המצומצם בארמון וסטמינסטר הישן, חלקו הפנימי של אולם וסטמינסטר חולק במחיצות עץ כדי לשמש אולמות משפט. עבור ההכתרה היה צורך להרוס את כולם כדי ליצור את החלל הגדול הנדרש למשתה ההכתרה. בקצה הצפוני של האולם הוקם שער ניצחון זמני בסגנון טירה מימי הביניים.
בהתאם לאופנה של התנועה הרומנטית ועם טעם משלו לבגדים ראוותניים, ג'ורג' התעקש שהמשתתפים יתלבשו בתלבושות מתקופת טיודור וסטיוארט. תלבושת ההכתרה האישית של ג'ורג' עלתה יותר מ-24,000 פאונד וכללה 8 מטרים של גלימת קטיפה אדומה. היא נמכרה לאחר מכן למאדאם טוסו לתצוגה במוזיאון השעווה שלה, אך בסופו של דבר נרכשה מחדש ונמצאת בשימוש בכל הכתרה מאז זו של ג'ורג' החמישי ב-1911.[3]
למרות שרבים מתכשיטי הכתר עברו בירושה מאבותיו של ג'ורג', הוא לא חסך בהוצאות על שיפורם. כתר אדוארד הקדוש, משנת 1661, היה למעשה רק מסגרת, והיה צורך לרכוש את רוב היהלומים והאבנים כדי לשבצם בו; זה עלה 375,000 פאונד בשנת 1821. כתר ההכתרה החדש של ג'ורג' הרביעי הוזמן בעלות משוערת של למעלה מ-50,000 פאונד. שיפוץ הכובע הידוע כיום ככתר הממלכתי של ג'ורג' הרביעי, עלה 8,000 ליש"ט, בכתר שובצו 1,333 יהלומים במשקל של 325.75 קרט (65.15 גרם), ו-169 פנינים. עיטורי הכתר כוללים שושנים, קוץ ותלתן - סמלי אנגליה, סקוטלנד ואירלנד.
הדרתה של קרוליין עריכה
ב-16 ביולי, מזכיר המלכה, לורד הוד, כתב כדי להודיע לדוכס מנורפוק שהמלכה תשתתף בהכתרה הקרובה וביקש שיובילו אותה לכסאה. הוא קיבל תשובה מהירה מהלורד הווארד, סגן הרוזן המרשל שקבע "שלא היה זה העונג של הוד מלכותו להיענות לבקשה".[4] למרות זאת ולמרות הדחיפה של יועציה המשפטיים, המלכה קרוליין הייתה נחושה להשתתף בהכתרה. בשעה 6 בבוקר הגיעה המרכבה שלה לאולם וסטמינסטר והתקבלה במחיאות כפיים מחלק אוהד מהקהל ו"תסיסה מודאגת" על ידי החיילים והפקידים המפקחים על הדלת, שאחרי בלבול מסוים נסגרה. המלכה התקרבה על זרועו של לורד הוד, אך התבקשה לקבל את הכרטיס שלה על ידי מפקד המשמר. כשהשיבה שהיא המלכה ולא צריכה כרטיס, היא נדחתה בתקיפות. כשקרוליין ולורד הוד ניסו להיכנס דרך דלת צדדית, היא נטרקה בפניהם. ניסיונם למצוא כניסה אחרת נחסם על ידי שורה של חיילים חמושים, אז הם פנו לבית הלורדים, שהיה מחובר לאולם, אך כאשר סורבה להיכנס גם לשם, חזרה המלכה לכרכרה. לאחר כ-20 דקות הגיעה הכרכרה למנזר, והתקרבה לדלת המובילה לפינת המשוררים. לורד הוד פנה לשומר הדלת, שהיה כנראה אחד המתאגרפים המקצועיים שנשכרו לאירוע, והודיע; "אני מציג לך את המלכה שלך, האם אתה מסרב לקבלה?" השוער ענה שהוא לא יכול להכניס אף אדם בלי כרטיס. ללורד הוד היה כרטיס משלו, אבל השוער התעקש שזה יאפשר רק אדם אחד להיכנס והמלכה סירבה להיכנס לבד. לאחר ויכוח עקר נוסף, כרכרת המלכה נסוגה, ההמונים צעקו "בושה! בושה!" כשהיא יצאה בכרכרה שלה. המלכה קרוליין מתה שבועיים לאחר מכן.
תהלוכה עריכה
המלך הגיע לוסטמינסטר בכרכרה בשעה 20:30 בערב הקודם ובילה את הלילה בביתו של יושב ראש בית הנבחרים. הכרכרות של המשתתפים השונים החלו להגיע בשעה 01:00 ועד 06:00 הרחובות הסמוכים נחסמו, כך שבני מלוכה רבים נאלצו לנטוש את המרכבות שלהם וללכת אל המנזר בינות ההמונים. בשעה 10:00, לפי המסורת, הטקס החל באולם וסטמינסטר. למלך, היושב על כס המלכות, הוצגו פריטי המלכות על ידי הכמורה, שאותם העניק לאחר מכן לאריסטוקרטים שונים שלעיתים קרובות הייתה להם הזכות התורשתית לשאת אותם למנזר. התהלוכה ברגל אל המנזר הייתה החלק היחיד בטקס שהציבור הרחב יכול היה לצפות בו, ולאורך המסלול הוקמו עמדות גדולות לצופים על התהלוכה, אשר עברה מהדלת הצפונית של האולם, על פני חצר הארמון החדשה, לתוך רחוב הפרלמנט, רחוב ברידג' ורחוב קינג עד לדלת המערבית של המנזר. בתהלוכה היו כ-700 איש, ובראשם המשרת המלכותי ושש משרתות אשר פיזרו עלי כותרת על השטיח.
הטקס עריכה
תוכן טקס ההכתרה היה באחריות הארכיבישוף מקנטרברי, צ'ארלס מנרס-סאטון, אשר ביצע רק שינויים קלים בטקסט ששימש בהכתרה הקודמת, הטקסט הותאם כך שלא תוזכר המלכה. כמו באירוע הקודם, הונפקו למשתתפים כרטיסים מודפסים המעידים על סדר הטקס; זה היה מועיל במיוחד כאשר הטקסט של שבועת ההכתרה היה מוטעה וג'ורג' פשוט חתם על הכרטיס במקום. נוסח השבועה עצמו שונה מ"אנשי הממלכה הזו של בריטניה הגדולה" ל"ממלכה המאוחדת הזו של בריטניה הגדולה ואירלנד" כדי לשקף את חוק האיחוד של 1800. הדרשה הונחתה על ידי הארכיבישוף מיורק, אדוארד ונבלס-ורנון-הרקורט, על בסיס טקסט שנלקח מתוך ספר שמואל; "מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים".
זה היה יום חם והמלך, שכרע תחת משקל התלבושת המפוארת שלו, נראה מזיע בכבדות לאורך כל הטקס ומאוחר יותר העיר; "לא הייתי סובל שוב את הסבל של אותו יום למען ממלכה אחרת!".
סעודת ההכתרה עריכה
סעודת ההכתרה או המשתה תועדה לראשונה בהכתרתו של ריצ'רד הראשון ב-1194, אך זו של 1821 הייתה אמורה להיות האחרונה. המלך חזר לאולם בתהלוכה בסביבות השעה 15:30. המחזה נפגם במקצת על ידי הברונים של נמלי סינקה, אשר מימשו את זכותם המסורתית לשאת חופה מעל המלך, הנתמכת על ארבעה עמודים. המלך, שאולי רצה להיראות על ידי ההמונים המביטים מחלונות וגגות, החליט ללכת לפני החופה מה שגרם לברונים הקשישים לנסות ללכת מהר יותר, אך נדנוד החופה הדאיג את המלך שהאיץ את קצבו בתורו, והביא בסופו של דבר ל"ריצה קצת לא ראויה" לפי דיווח בעיתונות.[3] המלך פרש לחדר כדי לנוח עד 18:00 כשהחגיגה החלה. האולם היה מואר על ידי 2,000 נרות ב-26 נברשות ענקיות, אך בשל חום היום, העמיתים ובני המלוכה למטה נפגעו ללא הרף מכדוריות גדולות של שעווה מותכת.
המלך קם לבסוף משולחנו בשעה 20:20 ועזב בכרכרה לבית קרלטון. הצופים מהגלריות הורשו לרדת לרצפת האולם והמשיכו לפנות את השולחנות, לא רק משאריות אוכל, אלא גם לקחו לעצמם סכו"ם, כוסות, מגשי כסף וקישוטי השולחן. לורד גווידיר הצליח למנוע מלוחות הכתרת הזהב שלא יסולא בפז להיבזז וחיילים חמושים הגיעו בזמן כדי למנוע את המשך האירוע. האולם פונה רק בשעה 3 בצהריים למחרת, כאשר נאלצו לשאת חלק מהאנשים שנרדמו על הרצפה למרכבותיהם.
חגיגות פומביות עריכה
כמו בהכתרות קודמות, היו מספר ניסיונות לערב את הציבור הרחב באירוע. בלונדון, המון שתומך במלכה קרוליין השתולל ושבר חלונות בווסט אנד ופוזר על ידי פרשים. במקום אחר, קהל רגוע יותר צפה בעליית כדור פורח מגרין פארק אשר הוטס על ידי צ'ארלס גרין, ולאחר מכן המשיך להייד פארק בו התקיים מרוץ סירות ובערב, העצים ואגם הסרפנטיין היו מוארים בפנסים ותצוגת זיקוקים אורגנה על ידי סר ויליאם קונגריב. סופרים בני זמננו מתארים "מקבץ עצום של אנשים" ו"המונים ללא תקדים". כל התיאטראות של לונדון היו פתוחים ללא תשלום על חשבון המלך.[5]
אורחים מלכותיים עריכה
לפי הלונדון גאזט אילו היו האורחים:
- הדוכס מיורק ואלבני, אחיו של המלך
- הדוכס מקלרנס וסנט אנדרוז, אחיו של המלך
- הדוכס מסאסקס, אחיו של המלך
- הדוכס מקיימברידג', אחיו של המלך
- הדוכס מגלוסטר ואדינבורו, גיסו ובן דודו הראשון של המלך
- הנסיך לאופולד מסקסוניה-קובורג-זאלפלד, חתנו של המלך (אחיו של הדוכס מסקסוניה-קובורג-זאלפלד)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "George III (r. 1760-1820)". www.royal.uk. The Royal Household. נבדק ב-9 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Parissien, Steven (17 בפברואר 2011). "George IV: The Royal Joke?". www.bbc.co.uk. BBC. נבדק ב-9 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 George IV’s Coronation – Discover, web.archive.org, 2022-08-06
- ^ Huish "Caroline" 1821, pp. 683-684
- ^ Huish "Coronation" 1821, p. 280