ויליאם קונגריב, הברונט השני
סֶר וִילְיֶאם קוֹנְגְרִיב, הברונט השני (באנגלית: Sir William Congreve, 2nd Baronet; 20 במאי 1772 – 16 במאי 1828) היה חייל, מוציא לאור וממציא אנגלי. הוא היה חלוץ ארטילריה רקטית והיה ידוע בפיתוח ופריסה של רקטות קונגריב. הוא גם היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה הטורית (MP).[1]
 | |
| דיוקן של ויליאם קונגריב, סביב 1812 | |
| לידה |
20 במאי 1772 קנט באנגליה |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 1828 (בגיל 55) טולוז בצרפת |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| פעילות בולטת | ממציא ארטילריה רקטית |
| השכלה |
|
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
הוא היה בנם הבכור של רבקה אלמסטון ולוטנט גנרל סר ויליאם קונגריב, הברונט הראשון (אנ'), שהיה חשב המעבדות המלכותיות ברויאל ארסנל, וגדל בקנט באנגליה. הוא התחנך בבית הספר ניוקם (Newcome's School) בהאקני, בבית הספר התיכון וולברהמפטון ובבית הספר סינגלוול (Singlewell) בקנט. לאחר מכן למד משפטים בטריניטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג', סיים תואר ראשון ב-1793 ותואר שני ב-1796. בשנת 1814 הוא ירש את אביו כברונט קונגריב השני.
בשנת 1803 הוא היה מתנדב ביחידת הפרשים "London and Westminster Light Horse", והיה איש עסקים לונדוני שהוציא לאור עיתון פולמוסי, "Royal Standard and Political Register", שהיה טורי, פרו-ממשלתי ואנטי-קובט. בעקבות הפסד בתביעת דיבה נגדו ב-1804, פרש קונגריב מהוצאה לאור והחל לעסוק בהמצאות. שנים רבות קודם לכן, נעשו כמה ניסויים לא מוצלחים במעבדה המלכותית בוולוויץ' על ידי לוטננט גנרל תומאס דסאגלירס (Thomas Desaguliers). ב-1804 החל להתנסות על חשבונו, ברקטות במעבדות בית הנשק המלכותי בווּלִיץ'. קונגריב מונה כחשב הראשי של המעבדה המלכותית בווליץ' מ-1814 ועד מותו (גם אביו של קונגריב כיהן באותו תפקיד).
קונגריב קיבל דרגת כבוד של לוטננט קולונל בחיל התותחנים של צבא ממלכת הנובר ב-1811, ולעיתים קרובות כונה "קולונל קונגריב", מאוחר יותר מונה למייג'ור גנרל באותו צבא. הוא נבחר לעמית של החברה המלכותית במרץ אותה שנה.[2] הוא זכה גם באות מסדר גאורגי הקדוש (אנ') של האימפריה הרוסית בעקבות קרב לייפציג ב-1813, וב-1816 הוא מונה לאביר מפקד המסדר הגואלפי המלכותי (KCH) של ממלכת הנובר. בשנת 1821 הוענק לו אות מסדר החרב (אנ') על ידי מלך שוודיה.
הוא היה ידיד של הנסיך העוצר, שבמשק ביתו שימש כקצין המשרת את המלך משנת 1811, כשהוא ממשיך בשירות כאשר הנסיך, שתמך במיזמי הרקטות שלו, הפך למלך ג'ורג' הרביעי ב-1820.
מוקדם יותר בשנת 1812 הוצע לו להתמודד לפרלמנט בליברפול אך פרש לפני הבחירות בגלל חוסר תמיכה. הוא נכנס לפרלמנט מאוחר יותר באותה שנה כשהיה מועמד לפרלמנט מחוז הבחירה הרקוב גאטון (Gatton) ב-1812, אך פרש בבחירות הבאות ב-1814 לטובת בנו של בעל הרובע סר מארק ווד. ב-1818 הוא שב להיות חבר פרלמנט מטעם מחוז הבחירה פלימות', מושב בו החזיק עד מותו.
לאחר שחי עם פילגש והוליד שני בנים בלתי חוקיים, הוא התחתן בדצמבר 1824, בווסל (Wessel) בפרוסיה, עם איזבלה קרוואלו (או שרלוט), אישה צעירה ממוצא פורטוגלי ואלמנתו של הנרי ניסבט מקאווי. נולדו להם שני בנים ובת.
בשנת 1824 הוא הפך למנהל כללי של האגודה האנגלית לתאורת גז ביבשת (אנ'), חברה גדולה שיסד משה מונטיפיורי, שספקה גז עבור מספר ערים ביבשת אירופה, כולל ברלין.
בשנים שלאחר מכן הפך לאיש עסקים והיה יו"ר בנק הלוואות שוויוניות (Equitable Loan Bank), מנהל חברת אריגנה לברזל ופחם (Arigna Iron and Coal Company), חברת הביטוח פלדיום (Palladium Insurance Company) וחברת הכרייה הפרואנית (Peruvian Mining Company). לאחר שהתחיל נגדו תיק הונאה גדול ב-1826 בקשר עם חברת "אריגנה", הוא נמלט לצרפת, שם חלה במחלה קשה. הוא הועמד לדין בהיעדרו, והלורד צ'נסלור קבע בסופו של דבר, רגע לפני מותו של קונגריב, שהעסקה הייתה "בבירור הונאה" ונועדה להועיל לקונגריב ואחרים.
הוא נפטר בטולוז, צרפת, במאי 1828, בן 55, ונקבר שם בבית הקברות הפרוטסטנטי והיהודי "שמן דו ביארנה" (Chemin du Béarnais).[3]
שמו של קונגרב נקשר למעין גפרור שכונו "קונגרייבס", אף על פי שהוא לא היה מעורב בהמצאתם או בייצורם.[4]
הרקטות של קונגריב עריכה
ערך מורחב – רקטת קונגריב
רקטות מייסור (אנ') היו הרקטות הראשונות עם מעטפת ברזל ששימשו בהצלחה כארטילריה רקטית. חיידר עלי, שליט ממלכת מייסור מהמאה ה-18 ובנו ויורשו טיפו סולטאן השתמשו בהם נגד כוחות (אנ') חברת הודו המזרחית הבריטית במהלך מלחמות אנגלו-מייסור, החל ב-1780 עם קרב פולילור (אנ'). בקרבות בסרירנגפטנם (אנ') בשנים 1792 ו-1799 נעשה שימוש ברקטות אלו בהצלחה נגד הבריטים.[5]
חוויותיהם של הבריטים מהמפגש עם רקטות מייסוריות, המוזכרות בספרו של מונרו משנת 1789, הביאו בסופו של דבר לכך שהרויאל ארסנל החל תוכנית מחקר ופיתוח של רקטות בשנת 1801. מספר ארגזי רקטות נאספו ממייסור ונשלחו לבריטניה לניתוח. הפיתוח היה בעיקר עבודתו של ויליאם קונגריב, שהקים תוכנית מחקר ופיתוח במעבדות בית הנשק המלכותי בווּלִיץ'. לאחר סיום עבודת הפיתוח הרקטות יוצרו בכמויות במפעלי אבק השרפה המלכותיים מנזר ואלתהאם (אנ') באסקס, צפונה משם. נאמר לו ש"הבריטים בסרירנגפטנם סבלו יותר מהרקטות מאשר מהפגזים או מכל נשק אחר ששימש את האויב". "במקרה אחד לפחות", אמר עד ראייה לקונגריב, "רקטה בודדת הרגה שלושה אנשים ופצעה אחרים באורח קשה".
הועלתה השערה כי ייתכן שקונגריב אימץ רקטות אבק שרפה במעטפת ברזל לשימוש הצבא הבריטי מאבות טיפוס שנוצרו על ידי הלאומן האירי רוברט אמט (אנ') במהלך מרד אמט ב-1803. אבל זה נראה הרבה פחות סביר בהתחשב בעובדה שהבריטים נחשפו לרקטות הודיות לכל המאוחר מאז 1780, ושכמות עצומה של רקטות חיות וציוד הבנייה שלהן נפלו לידיים הבריטיות בתום מלחמות אנגלו-מייסור ב-1799, 4 שנים לפני הרקטות של אמט.
קונגריב הדגים לראשונה רקטות דלק מוצק ברויאל ארסנל בשנת 1805. הוא חשב שהמצאתו מתקדמת מספיק כדי להשתמש בה בשתי התקפות של הצי המלכותי הבריטי על הצי הצרפתי בבולון בצרפת, אחת באותה שנה ואחת בשנה הבאה. בשנת 1807 נכחו קונגריב ושישה עשר עובדים אזרחיים של מחלקת החימוש בהפגזה על קופנהגן, במהלכה תרמו 300 רקטות לשרפה גדולה בעיר.[6]
רקטות קונגריב שימשו בהצלחה במשך שארית המלחמות הנפוליאוניות, כשהשימוש החשוב ביותר של הנשק היה בקרב לייפציג בשנת 1813. "הבזקן האדום של הרקטות" ("rockets' red glare") בהמנון ארצות הברית מתאר את הירי שלהם לעבר פורט מק'הנרי במהלך מלחמת 1812. בינואר 1814 קלט חיל התותחנים המלכותיים את הפלוגות השונות החמושות ברקטות לשתי כוחות רקטות בתוך ארטילרית הפרשים המלכותית (אנ'). הם נשארו בארסנל של הממלכה המאוחדת עד שנות ה-50 של המאה ה-19. קונגריב ארגן את מופעי הזיקוקים המרשימים בלונדון בהכרזת השלום של 1814 ובהכתרת ג'ורג' הרביעי ב-1821.
המצאות אחרות עריכה
מלבד הרקטות שלו, קונגריב היה ממציא פורה (אם כי במעט הצלחות) למשך שארית חייו. הוא רשם 18 פטנטים, מתוכם 2 על רקטות. קונגריב המציא תושבת לרתע של תותח, פתיל השהיה לפצצת זמן, חיבור מצנח לרקטה ומתקן פנאומטי להפעלת הסכרים של תא שיט (הותקן זמנית בהמפסטד רואד לוק בצפון לונדון)(1813), מכונת תנועה נצחית, תהליך של הדפסת צבע (1821) שהיה בשימוש נרחב בגרמניה, צורה חדשה של מנוע קיטור, ושיטה לשאיבת עשן (שיושמה במעבדה המלכותית). הוא גם הוציא פטנטים על שעון שבו הזמן נמדד על ידי כדור שמתגלגל לאורך מסלול זיגזג על מישור משופע; להגנה על מבנים מפני שרפה; שיבוץ ושילוב מתכות; שטרי כסף מנייר שלא ניתן לזיף אותם; שיטה להרג לווייתנים באמצעות רקטות; שיפורים בייצור אבק שרפה; זיקוקין די-נור; ומדי גז.
קישורים חיצוניים עריכה
- ויליאם קונגריב, הברונט השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Walker, William (1864). Memoirs of the distinguished men of science of Great Britain living in the years 1807-8, and appendix (2d ed. -- ed.). London: E. & F.N. Spon, 1864. doi:10.5962/bhl.title.28396.
- ^ Congreve; Sir; William (1772 - 1828)
- ^ Romane-Musculus, Paul (1969). "II. Les anciens cimetières protestants toulousains". Annales du Midi. 81 (94): 454–463. doi:10.3406/anami.1969.4628.
- ^ "President's Address" (PDF). Transactions of the Norfolk and Norwich Naturalists' Society. X (5): 407. 1919.
- ^ Frederick C. Durant III; Stephen Oliver Fought; John F. Guilmartin, Jr. Rocket and missile system. Encyclopædia Britannica.
- ^ Frank H. Winter, 1ST GOLDEN AGE ROCKETRY