הארכיבישוף מקנטרברי

המנהיג של הכנסייה האנגליקנית

הארכיבישוף מקנטרברי (אנגלית: Archbishop of Canterbury) הוא הפרימוס של הכנסייה האנגליקנית, והבישוף הבכיר בקומוניון האנגליקני העולמי, אותו הוא מנהיג כ"ראשון בין שווים". מייסד שושלת הארכיבישופים הוא אוגוסטין מקנטרברי (אנ'), המיסיונר שהקים את הדיוקסיה העתיקה ביותר באנגליה בשנת 597. הארכיבישופים מקנטרברי, כחלק מן הכנסייה באנגליה, היו כפופים לאפיפיור עד לרפורמציה במאה ה-16, כאשר הכנסייה האנגליקנית נפרדה מהכנסייה הקתולית והפכה לעצמאית.

הארכיבישוף מקנטרברי
סמל דיוקסיית קנטרברי
ג'סטין ולבי, הארכיבישוף מקנטרברי הנוכחי
ג'סטין ולבי, הארכיבישוף מקנטרברי הנוכחי
איוש נוכחי ג'סטין ולבי
תאריך כניסה לתפקיד 4 בפברואר 2013
דרכי מינוי ועדת המועמדויות של הכתר וראש ממשלת בריטניה
מעון ארמון למבת' ברובע למבת' שבלונדון
מושב המשרה קתדרלת קנטרברי
ייסוד המשרה 597
איוש ראשון אוגוסטין מקנטרברי
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארכיבישוף הנוכחי הוא ג'סטין ולבי, ה-105 בשושלת, המכהן מאז 2013.

מקורו של התפקיד

עריכה

במאה ה-5 ובמאה ה-6 נשלטו השטחים שהפכו לאנגליה על ידי אנגלו-סקסונים פגאנים. ממלכת קנט הייתה הקרובה ביותר לאירופה מבחינה מסחר ותרבות בזכות מיקומה הגאוגרפי. מלך קנט, אתלברט, התחתן עם הנסיכה הפרנקית הנוצרית ברתה והתיר למטיפים נוצרים לפעול בארצו, זמן קצר לפני שהמיסיונרים הנוצרים הראשונים הגיעו לאנגליה.[1]

הארכיבישוף הראשון מקנטרברי היה אוגוסטין הקדוש, שהגיע לקנט ב-597 בשליחותו של האפיפיור גרגוריוס הראשון. אוגוסטין התקבל בברכה אצל אתלברט, והלה המיר את דתו לנצרות ב-598. מאותה תקופה מתייחסים אל הארכיבישופים מקנטרברי כאל אלה שיושבים על כסאו של אוגוסטין הקדוש.

לפני פרישתה מהסמכות האפיפיורית במאה ה-16, הייתה הכנסייה באנגליה חלק חשוב מהכנסייה האירופית היבשתית המערבית. מאז הפילוג והפיכתה לעצמאית, הכנסייה של אנגליה יונקת ממסורת הנצרות המערבית. היא מחשיבה את עצמה כ"כנסיית האם" של הקהילה האנגליקנית העולמית.

מינוי הארכיבישוף לתפקיד

עריכה

מאז המחלוקת בין הנרי השמיני לכנסייה הרומית נבחרו הארכיבישופים על ידי מלכי אנגליה (שהפכו למלכי הממלכה המאוחדת לאחר חוקי האיחוד של 1707). המדיניות הנוכחית היא שהארכיבישוף נבחר בשמו של הריבון על ידי ראש הממשלה מתוך שני מועמדים שהוצגו לו על ידי ועדת אד הוק הנקראת ועדת המועמדויות של הכתר.

הארכיבישוף הקודם, רואן דאגלס ויליאמס, הוא הארכיבישוף ה-104 מקנטרברי. הוא הוכתר בקתדרלת קנטרברי ב-27 בפברואר 2003. בתקופה שקדמה למינויו הוא כיהן כבישוף של מונמות מוויילס. בזמן שהיה במונמות הוא מילא לזמן קצר את תפקיד הארכיבישוף של ויילס.

מעמדו ותפקידיו הנוכחיים של הארכיבישוף

עריכה

כיום, הארכיבישוף מקנטרברי ממלא ארבעה תפקידים עיקריים[2]:

  1. הוא הבישוף הדיוקסי של דיוקסיית קנטרברי, המשתרע על פני החלק המזרחי של מחוז קנט. הדיוקסיה הוקמה בשנת 597, והיא העתיקה ביותר בכנסייה האנגליקנית.
  2. הוא הארכיבישוף המטרופוליטני של פרובינציית קנטרברי, המשתרעת על שני-השלישים הדרומיים של אנגליה.
  3. כיוון שהוא הפרימוס של כל אנגליה, הוא הדמות הדתית הראשית בכנסייה האנגליקנית (הריבון הבריטי הוא "המושל העליון" של הכנסייה), והמנהיג העיקרי שלה. הארכיבישוף מקנטרברי והארכיבישוף מיורק עומדים בראש הסינוד הכללי ורוב הוועדות החשובות של הכנסייה; הכוח בכנסייה האנגליקנית לא מרוכז בידיו של הארכיבישוף מקנטרברי, כך שלעיתים הם נאלצים להתפשר בנושאים שונים. הארכיבישוף מקנטרברי ממלא תפקיד חשוב בטקסים לאומיים כגון הכתרת מלכי בריטניה, ובגלל מעמדו הבכיר הוא מרואיין בתקשורת פעמים רבות.
  4. כיוון שהוא המנהיג הרוחני של הכנסייה האנגליקנית, ולמרות שאין לו סמכות חוקית מחוץ לאנגליה, הוא נחשב על ידי חברי הכנסייה לפרימוס אינטר פארס (לטינית: ראשון בין שווים) מבין כל הפרימוסים האנגליקניים ברחבי העולם. החל מ-1867 הארכיבישוף מכנס פעם בעשור פגישה של כל הבישופים האנגליקניים מרחבי העולם, המכונה ועידת למבת'.

בנוסף לשני תפקידיו האחרונים, הארכיבישוף ממלא תפקיד אקומני ובין-דתי חשוב, והוא מדבר בשמם של האנגליקנים באנגליה וברחבי העולם.

הארכיבישוף מקנטרברי הוא אחד מהלורדים הרוחניים של בית הלורדים מתוקף תפקידו, ביחד עם הארכיבישופים של יורק, לונדון, דורהאם ווינצ'סטר.

בנוסף לתפקידו העיקרי, הארכיבישוף ממלא מספר תפקידים אחרים; לדוגמה, הוא נשיא-שותף של מועצת הנוצרים והיהודים בממלכה המאוחדת. הארכיבישוף מבצע חלק מהתפקידים הללו מתוקף מינויו לארכיבישוף, ואילו לתפקידים האחרים הוא ממונה בזכות מעמדו. בין התפקידים הללו ניתן למנות[3] את (לדוגמה) הצ'נסלור של האוניברסיטה הנוצרית בקנטרברי[4] והמפקח של מספר מוסדות אקדמיים.

הפרובינציה והדיוקסיה

עריכה
 
מבט על החלק הצפון מערבי של קתדרלת קנטרברי

לארכיבישוף מקנטרברי יש סמכות מטרופוליטנית בפרובינציית קנט, שבה שוכנות 30 מתוך 44 הדיוקסיות של הכנסייה של אנגליה, כאשר יתר הדיוקסיות שוכנות בפרובינציית יורק. ארבע הדיוקסיות של ויילס היו כפופות מבחינה רשמית לקנטרברי, אך ב-1920 הן הועברו לאחריותה של הכנסייה של ויילס.

לארכיבישוף יש מועצה טקסית הכפופה אליו, וחברים בה הבישופים הבכירים ביותר בפרובינציה.[5] הבישוף מלונדון - איש הכמורה הבכיר ביותר מלבד שני הארכיבישופים - משמש בתפקיד ראש הקתדרלה, הבישוף מווינצ'סטר בתפקיד המנהלן, הבישוף מלינקולן בתפקיד סגן-המנהלן, הבישוף מסולסברי בתפקיד המנצח על התפילה, הבישוף מווסטר בתפקיד מופקד הקפלה והבישוף מרוצ'סטר בתפקיד נושא הצלב או הקרוסיפיקס.

לארכיבישוף יש ארבעה בישופים סופראגאנים (בישוף סופראגאני הוא בישוף הכפוף לארכיבישוף מטרופוליטני):

  • הבישוף מדובר זוכה למעמד של "הבישוף בקנטרברי", והוא נחשב לממלא מקומו של הארכיבישוף.
  • הבישוף ממיידסטון הוא המזכיר השני העובד בדיוקסיה.
  • שני הבישופים האחרים, מאבספליט וריכבורו, הם בישופים אפיסקופליים כללים המשמשים כמפקחים מטעם הארכיבישוף.

תארים וזכויות

עריכה
 
מבט על ארמון למבת' מהגדה המזרחית של נהר התמזה

הארכיבישופים מקנטרברי ויורק זוכים כל אחד לתואר "הכומר הגדול", ואילו אל אלה שפרשו פונים בתואר "The Right Honourable". הארכיבישוף מתמנה לחבר במועצת המלכה, ולפיכך הוא יכול להשתמש בתואר "המכובד הגדול" למשך שארית חייו (אלא אם הוא מסולק מהמועצה). במסמכים רשמיים מתייחסים אל הארכיבישוף כאל "הכומר הבכיר ביותר בפני האל, (שם פרטי),[6] בהשגחת האל לורד ארכיבישוף מקנטרברי, פרימוס של כל אנגליה והמטרופוליטן". במקרים אחרים פונים אליו בתואר "הוד חסדו", "ארכבישוף" או "אבי".

במסמכים רשמיים לא נעשה שימוש בשם משפחתו של הארכיבישוף, ורק שמו הפרטי והדיוקסיה מוזכרים. לארכיבישוף יש סמכות חוקית לחתום בתואר "קאנטואר" על מסמכים (מונח הנגזר מהמילה הלטינית עבור קנטרברי). לארכיבישוף יש זכות לחתום רק בתואר שלו, והוא חולק אותה עם הארכיבישוף מיורק, בישופים אחרים, ובני מעמד האצולה.

מקום מגוריו העיקרי של הארכיבישוף הוא ארמון למבת' ברובע למבת' שבלונדון. כמו כן, לארכיבישוף יש מגורי משנה בארמון שליד קתדרלת קנטרברי, היכן שנמצא הכיסא של אוגוסטין. עד המאה ה-19 הארכיבישופים התגוררו גם בארמון קרוידון ובארמון אדינגטון. הארכיבישופים התגוררו בארמון מיידסטון בקנט הנקרא כיום ארמון הארכיבישוף.

לקריאה נוספת

עריכה
  • John William Lamb, The Archbishopric of Canterbury: From Its Foundation to the Norman Conquest, Faith Press, 1971.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה