המטבח הלובי

המטבח בלוב

המטבח הלובי או המטבח הטריפולטאי הוא תערובת של המטבח הערבי והמטבח הים-תיכוני, עם השפעה איטלקית חזקה. המורשת של איטליה, מהימים שבהם לוב הייתה קולוניה שלה, ניכרת בעיקר בפופולריות של המאכל האיטלקי פסטה, ובמיוחד מקרוני. מנה מקומית מפורסמת בלוב היא הספרא וקוסקוס, העשוי סולת מותפחת, ומשמש כבסיס לבשר ולתפוחי אדמה אבדומה אל מנה הקרויה "מפרום". מנה זו פופולרית גם בישראל. מאכלים נפוצים נוספים הם שארבה, מרק מתובל מאוד, ובזין, סוג מוקשה של פסטה, העשוי משעורה, קמח ומים. ישנם גם מספר סלטים כגון: סלט חמוצים הקרוי: מסייר.

עוד מאכל מסורתי הוא הקיקות שזה מרק חם עם חתיכות של בצק מבושל וחריף שאוכלים בימות החורף הקרים.

המטבח היהודי הלוביעריכה

השבת והחגים במחזור השנה, וכן האירועים השונים במעגל החיים, העשירו את המטבח בגיוון התבשילים, המתכונים ודברי המתיקה, שבאו לידי ביטוי גם במטבח של העניים, שכלכלו את תקציבם בהתאם.

מאכלי שבת קודשעריכה

 
מפרום תבשיל שבתי

התבשילים לכבוד שבת קודש כללו:

  • קוסקוס בשפה הטריפולטאית "כסכסו" (קוסקוס – סולת בלולה בשמן המתבשלת על אדים, זכר למנחה בבית המקדש);
  • מפרום (קציצות בתוך פלחי תפוחי אדמה, זכר למן, הנתון בין שתי שכבות טל);
  • חריימה (תבשיל חריף עם דגים, לקיים אמרת חז"ל – "כל האוכל דג ביום דג ינצל מדג");
  • הדפינה (החמין), העשוי ממגוון של תבשילים, קדרות ונזידים, עם "בזארת הדפינה" (תוספות שונות, כמו ביצים קשות, "מסראן מחשי" – מעי ממולא, "קוקלה" – כופתת סולת עם בשר ושומן, וכו').
  • עריסה (תבשיל לימים קרים, המבוסס על בישול איטי של חיטה, בשר ושומן ברוטב)

מאכלי החגים ומועדי ישראלעריכה

בחגים התבשילים עשירים ומגוונים יותר וחלק מהם היו ייחודיים לחג מסוים ולעיתים הייתה בהם סמליות, כמו:

  • הבזין (גבנוני בצק מבושל, המסמלים את הר סיני/הר המוריה, ועליו תבשיל עם בשר), בחג השבועות, בראש השנה ובחג הסוכות;
  • הברכיות, שעלו על שלחן ערב ראש השנה, שמות מרכיביהן היו בצליל הברכה;
  • ספנז (סופגנין, מעין סופגנייה שטוחה), שהוכן ב"לילת התנור" (בליל ערב ראש השנה ובליל ערב כיפורים), וכן בליל הושענה רבה ("לילת זאת הברכה") ובחג החנוכה ובעיקר ב"ראש חודש לבנאת" (ראש חודש הבנות הוא ראש חודש טבת);
  • בימי החג; חלקי פנים של כבש צלויים בליל הושענא רבה ("לילת אלכבדה ולראיה");
  • חלאוות פורים (מגדנות פורים), דברי מתיקה רבים ומגוונים ("דבלא", "מק'רוט", "בוריק בלוז", "כעך מלבס" וכו');
  • ספרה (מאפה), נהגו להכין אירועים מיוחדים ובחלק מהמקומות גם בפורים.
  • הבסיסה (תערובת של מיני תבואה ותבלינים קלויים וטחונים, סוכר ומיני פירות יבשים בלולים בשמן) בערב ראש חודש ניסן;
  • הלליק (החרוסת), המיוחדת ליהודי לוב;
  • המרוזיה (תבשיל עם צימוקים ובשר כבש בדרך כלל) בימי חג הפסח;
  • עג'את אלמימונה (חביתה עם "מרגז") ובולו אלמימונה (עוגת שמרים עגולה, שבמרכזה משובצת ביצה קשה) ביום המימונה, באסרו חג של פסח;
  • שך אלכעך (מחרוזת כעכים בצורות סמליות) בחג השבועות;
  • נזיד העדשים והדוידה (פתיתי בצק וירקות) בתשעה באב, וכו';

רוב מגוון התבשילים והמאפים היה נהוג, בדרך כלל, בכל הקהילות היהודיות בלוב, אך, בשל תנאים שונים והשפעות סביבתיות, התפתחו גרסאות בשינויים מזעריים, בין קהילה לקהילה, שהתבטאו באופן ההכנה ובתוספות השונות למתכונים.[1]

המטבח של תושבי לובעריכה

 
קוסקוס טריפולטאי

תושבי לוב נוהגים לאכול בבית, מלבד בימי שישי, בהם נהוג לבלות בפיקניקים על חוף הים התיכון. רוב המסעדות ובתי הקפה מיועדים לנוכרים, שבאו מחוץ למדינה. התפריטים יותר מתוחכמים מבעבר, וכיום ניתן למצוא גיוון רב יותר של מטבח לובי ומזרח-תיכוני. מטבח בינלאומי זמין בבתי המלון הגדולים.

כל המשקאות האלכוהוליים אסורים בלוב, על פי חוקי האסלאם. שיכר מקומי זמין למעוניינים, אך אינו חוקי ובדרך כלל באיכות ירודה.

המשקה הלאומי של לוב הוא הרוזטה, משקה העשוי משקדים טחונים ומהם יוצא תרכיז שאיתו מערבבים מים ויוצא משקה מתוק וקר לימים חמים

בקבוקי מים מינרליים נפוצים מאוד, וכמוהם גם משקאות קלים מגוונים. מיצי פירות, במיוחד תפוז, נמכרים (בעונה המתאימה) בדוכני רחוב. התה לובי הוא משקה סמיך המוגש בכוסות קטנות, לעיתים קרובות בשילוב עם עלי נענע או בוטנים. קפה אמריקאי ניתן אף הוא לקנייה בלוב, ובה נפוץ המותג "נסקפה" (Nescafé).

הסחלב הלובי עשוי מגרגירי דוחן והוא נקרא דרוע.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון ובנושא לוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.