המעבדה (סרט)

המעבדה (באנגלית: The Lab) הוא סרט קולנוע תיעודי ישראלי משנת 2013 שביים יותם פלדמן והפיקה חברת ״גם סרטים״. בסרט מראיין יותם פלדמן מספר אנשי מפתח בתעשיית ייצוא הביטחון הישראלית בנושא המוסריות של מכירת כלי נשק ומוצרים הקשורים לביטחון בשוק הבינלאומי. זהו סרט בעל אמירה פוליטית והוא מתריס כנגד תעשיית הנשק בישראל.

המעבדה
בימוי Yotam Feldman עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 60 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקציר

עריכה

בסרט, הבמאי יותם פלדמן, יחד עם הצלם פיליפ בלאיש (Philippe Bellaïche), מביאים נקודת מבט מתוך תעשיית ייצוא הנשק בישראל. הם מראיינים אנשי מפתח בתעשיית הנשק בישראל ובצה"ל וחוקרים את מעשי הסחר בנשק של חברות ישראליות למדינות רבות בעולם. במהלך הסרט, מתשאל פלדמן את אנשי המפתח הנ"ל לגבי רגשותיהם כלפי הרצח שנגרם עקב קניית הנשק מהם. רוב התשובות יצאו כנגד הגישה השלילית של השאלה או התחמקו ממנה. בנוסף, חלק חשוב בסרט הוא הדגשת רווח המדינה ממלחמות, ומניסיון הנשק המפותח בהן, בעזה בפרט. מראיונותיו של פלדמן עולה המסקנה כי קוני נשק רבים מעדיפים לרכוש מישראל משום שכלי הנשק המפותחים בה נבדקו בשטח. פלדמן מתייחס לעובדה שכלי הנשק נבדקו בשטח במלחמה בעזה ומתייחס למבצע "עופרת יצוקה" בהקשר זה.

במאי הסרט, יותם פלדמן, הוא בנו של אביגדור פלדמן, פעילי משפטי וחברתי בנושא זכויות האדם. עוד מילדות, התעסק פלדמן בנושא זכויות האדם, ובהתאם לכך החל בבגרותו לכתוב ולנהל תחקירים עבור עיתון "הארץ"[1]. במהלך עבודתו על תחקיר בנושא הפליטים מאפריקה בשנת 2010, ניסה פלדמן לתעד את מלוא חוויתם, ובמסגרת כך גם העביר מספר ימים במעצר במצרים, בגין ניסיון הסתננות לשטח ישראל[2].

פרסים

עריכה

התגובות לסרט

עריכה

הסרט מדגיש השקפת עולם שמטילה בספק את ישירות מערכת הביטחון של ישראל ושל תעשיות הביטחון בישראל ככלל. הוא עושה זאת באמצעות שאלות טעונות והתמקדות בנזקים הנגרמים על ידי מדיניות הסחר בנשק הישראלית. כתוצאה מכך, התעוררו תגובות רבות המגנות את הסרט. מצד שני, יש שרואים את הסרט כ"חושף אמת" ומציג ידע, ועל כך משבחים אותו.

באפריל 2017 ביקשה שרת התרבות, מירי רגב, במכתב רשמי לעיריית ירושלים למנוע את הקרנת הסרט באירוע בסינמטק בעיר[5]. בקשה זו נדחתה על ידי העירייה וזכתה לתגובות רבות מהציבור. רגב טענה כי הסרט חותר נגד "המדינה, ערכיה וסמליה" ומשמיץ קצינים ובכירים בצה"ל העוסקים במסחר נשק. לטענה זו השיב פלדמן כי הצגת אנשי צה"ל שסוחרים בנשק כ"סוכני מוות", בפי רגב, היא אמת אובייקטיבית. הוא הרחיב ואמר כי הוא מקווה שסוחרי הנשק האלו, ביחד עם רגב, יבואו על דינם.

בנוסף, בהקרנה של הסרט בפרייבורג, גרמניה, ב-2014 הטמינו קבוצת פעילים אנטי-גרמנים פצצת זמן מדומה באולם במחאה על הסרט שתואר על ידיהם כאנטישמי.[6]

בריאיון למגזין "טיים-אאוט", פלדמן גם מציין כי מטרתו בסרט אינה לשפוט ולהעביר ביקורת, אלא לגרום לצופה לגבש בעצמו את דעתו על המצב.[7].


לדבריו של פלדמן:

אני חושב שהמסר המרכזי של הסרט הוא שהצלחתה הכלכלית של ישראל מושתתת על ניסוי כלי נשק על בני אדם אמיתיים בעזה ובגדה המערבית, ככל שערי ישראל שופעות בכל טוב, שהמגדלים צומחים באוויר, ששוקי האוכל עולים כפורחים, שמחירי המניות עולים ואינם יורדים, כך אפשר ללמוד שמתקיימים יותר מבצעים, יותר חיסולים, יותר מעצרים והריסות בתים שמעוררים סקרנות וקנאה בארבע קצוות תבל. מבחינה זו, לא צריך להסתכל על עזה כדי ללמוד על מעשי הצבא הישראלי, די להסתכל על קו הרקיע של תל אביב".[6]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה