פתיחת התפריט הראשי

המרכז לאמנות יהודית הוא מכון מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים, שמטרתו לתעד ולחקור את התרבות החזותית היהודית. המרכז הוקם בשנת 1979. הארכיונים והאוספים של המרכז מהווים את מאגר המידע הגדול והמקיף ביותר בתחום האמנות היהודית. אלו כוללים תיעוד של חפצים השמורים בכ-600 מוזיאונים, אוספים פרטיים ובתי כנסת ב-41 מדינות. המחקר והתיעוד של המרכז לאמנות יהודית מרוכזים באינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס.

המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים
A logo for the Center for Jewish Art at the Hebrew University of Jerusalem.png
אין תמונה חופשית
תאריך ההקמה 1979
מיקום הר הצופים, ירושלים
cja.huji.ac.il
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
המרכז לאמנות יהודית
המרכז לאמנות יהודית

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטת העברית בירושלים הוקם בשנת 1979 על ידי פרופ' בצלאל נרקיס, חתן פרס ישראל, במטרה לתעד את חפצי האמנות היהודית ולפתח אינדקס איקונוגרפי מקיף של נושאים יהודיים.[1] יסודו של המרכז במחקר איקונוגרפי על כתבי יד עבריים מאוירים מימי הביניים, שניהלו פרופ' נרקיס ופרופ' גבריאל סד-ריינה (פריס) בשנת 1974.

האינדקס האיקונוגרפי לאמנות יהודית כלל בתחילה ארבעה מדורים: מדור לכתבי יד עבריים מאוירים, מדור לתשמישי קדושה ומצוה, מדור לאמנות יהודית עתיקה, ומדור לאמנות יהודית מודרנית.

פרופ' בצלאל נרקיס עמד בראש המרכז עד 1991. המנהלת הבאה, פרופ' עליזה כהן-מושלין ייסדה מדור חמישי - המדור לאדריכלות יהודית ולבתי קברות יהודיים. תחת הנהגתה יצאו משלחות מחקר רבות למרכז ומזרח אירופה הפוסט-קומוניסטי, שלא היו נגישים בעבר לחוקרים מערביים, על מנת לתעד בתי כנסת בסכנת הכחדה ומצבות.[2] בנוסף, משנת 1994 תיעד המרכז בתי כנסת בגרמניה ששרדו את המשטר הנאצי. פרויקטי התיעוד בגרמניה נעשו בשיתוף פעולה עם המחלקה להיסטוריה של אדריכלות באוניברסיטה הטכנית בבראונשוויג, בראשותו של פרופ' הרמן תיס. בשנת 1997 שיתוף פעולה זה מוסד כ"בית תפילה" – יחידת מחקר לאדריכלות יהודית באירופה.[3]

פרסומיםעריכה

  • Jewish Art (בשנים 1974-1985, Journal of Jewish Art) הוא שנתון המוקדש למחקר של אמנות יהודית. עורכיו היו בצלאל נרקיס ועליזה כהן-מושלין; הפרופסורים זיוה עמישי-מייזלש וביאנקה קוחנל שימשו כעורכות אורחות של שניים מהגיליונות.[4]
  • רימונים הוא כתב עת לאמנות יהודית בעברית, שמטרתו להביא את תוצאות המחקר האקדמי לקהל ישראלי רחב יותר.[5]
  • בין 1976-1994 פרסם המרכז לאמנות יהודית עשרה כרכים של "אינדקס ירושלים לאמנות יהודית" כאגד כרטיסיות על כתבי יד עבריים מאוירים, תשמישי קדושה ואמנות יהודית עתיקה.[6]
  • החל משנת 2007, מפרסם "בית תפילה" סדרה של מונוגרפיות בנושא ארכיטקטורה יהודית וסדרה של מחקרים קטנים יותר על מבנים יהודיים בודדים. העורכים של שתי הסדרות הם עליזה כהן-מושלין והרמן תיס, והן פורסמו על ידי Imhof Verlag באנגלית וגרמנית.[7]

אינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיסעריכה

האינדקס לאמנות יהודית ע"ש בצלאל נרקיס הוא "המוזיאון הווירטואלי" היהודי הגדול ביותר בעולם, הכולל כ-250,000 תמונות מכ-600 מוזיאונים, אוספים פרטיים ובתי כנסת ב-41 מדינות, כמו גם תוכניות אדריכליות של כ-1,500 בתי כנסת. התמונות ממוינות לפי נושא איקונוגרפי, סוג החפצים, מוצא ותאריך. הדיגיטציה של האינדקס מתבצעת כעת בשיתוף פעולה עם הספרייה הלאומית וחטיבת היודאיקה של ספריית אוניברסיטת הרווארד.[8][9][10]

משלחות תיעוד של המרכז לאמנות יהודיתעריכה

  • 1. אוזבקיסטן: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1992, 2000, 2002-2012).
  • 2. אוסטריה: בתי כנסת מימי הביניים וכתבי יד (1994, 1998-2005).
  • 3. אוקראינה: תשמישי קדושה, בתי כנסת, בתי קברות (1991-2003, 2007, 2010-2013).
  • 4. אזרבייג'ן: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1994, 1997).
  • 5. איטליה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1983, 1985, 1990, 1991, 1995, 2000, 2002, 2008, 2009, 2012).
  • 6. אירלנד: כתבי יד (1975-1980).
  • 7. אלבניה: בתי כנסת עתיקים (2003).
  • 8. ארצות הברית: כתבי יד (1988-1992, 1998)
  • 9. בולגריה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1998).
  • 10. בוסניה והרצגובינה: בתי כנסת (1998-2004).
  • 11. בלארוס: בתי כנסת, בתי קברות (1993-2003, 2007).
  • 12. בריטניה: כתבי יד (1962-1997).
  • 13. גאורגיה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1997, 1999).
  • 14. גרמניה: בתי כנסת וכתבי יד (1985, 1994-2010, 2008-2014).
  • 15. דאגסטן: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1994).
  • 16. דנמרק: כתבי יד (1979-1989).
  • 17. הודו: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1995).
  • 18. הוותיקן: סקר של כתבי יד (1985).
  • 19. הונגריה: תשמישי קדושה (1986, 1988, 1990).
  • 20. טורקיה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1992-1994).
  • 21. יוון: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1996, 1997, 1999, 2001-2003).
  • 22. ישראל: ארכאולוגיה, אמנות מודרנית, תשמישי קדושה ובתי כנסת (1979-2011).
  • 23. לטביה: בתי כנסת (2000, 2007-2009).
  • 24. ליטא: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1993, 2000, 2004, 2006-2009).
  • 25. מולדובה: בתי כנסת, בתי קברות (1994).
  • 26. מונטנגרו: בתי כנסת עתיקים ומונומנטים יהודים (2004).
  • 27. מצרים: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1983, 1984).
  • 28. מקדוניה: בתי כנסת עתיקים ומודרניים (2003).
  • 29. מרוקו: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1992, 1993).
  • 30. סלובניה: בית כנסת (2000)
  • 31. סלובקיה: בתי כנסת (2001).
  • 32. ספרד: כתבי יד (1987).
  • 33. סרביה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1986, 1987, 2001, 2002, 2004).
  • 34. פולין: תשמישי קדושה (1991-1995, 1997).
  • 35. צ'כיה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1994, 1995, 2014).
  • 36. צרפת: כתבי יד (1972-1989, 1999, 2002).
  • 37. קנדה: בתי כנסת (1998, 1999).
  • 38. קרואטיה: בתי כנסת (1986, 1987, 1998, 2000-2007).
  • 39. רומניה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1993, 1996, 1997, 2009, 2010, 2011, 2012).
  • 40. רוסיה: כתבי יד, בתי קברות (1989-1994).
  • 41. תוניסיה: תשמישי קדושה ובתי כנסת (1997).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "About Us". Cja.huji.ac.il. 9 בפברואר 2015. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2015. 
  2. ^ http://thesourceisrael.com/issue19/tour_article/
  3. ^ http://www.bet-tfila.org/indexen.html
  4. ^ "Jewish Art Journal". Cja.huji.ac.il. 21 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2015. 
  5. ^ "Rimonim". Cja.huji.ac.il. 21 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2015. 
  6. ^ "The Center for Jewish Art". Cja.huji.ac.il. 21 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2015. 
  7. ^ http://www.bet-tfila.org/en/p-publ.htm
  8. ^ "המרכז לאמנות יהודית יזכה לתמיכה של 3 מיליון שקל - אמנות - הארץ". Haaretz.co.il. 14 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2015. 
  9. ^ "אוסף המרכז לאמנות יהודית". Web.nli.org.il. 7 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2015. 
  10. ^ http://www.slideshare.net/evaminerva/d1-vladimir-levincenterforjewish-artevaminerva2013