המשפט

המשפט (בגרמנית: Der Process) הוא רומן שחיבר פרנץ קפקא בין השנים 1914–1915. אחד משלושת הרומנים הגדולים שכתב קפקא אך לא פרסם. הוא נחשב לאחת היצירות המשפיעות של המאה העשרים. הרומן היווה את פסגת הסגנון הייחודי של קפקא, המכונה "סגנון קפקאי", וחלוציותו בתהליך שעוברת הדמות הראשית ברומן, העומדת למשפט על ידי מערכת בעלת סמכויות עצומות ובלתי מוגדרות, מבלי לדעת כלל איזה פשע ביצעה.

המשפט
Der Process

מידע כללי
מאת	פרנץ קפקא
שפת המקור	גרמנית
סוגה	רומן
הוצאה
מקום הוצאה	ברלין
תאריך הוצאה	1925
מספר עמודים	219 (240 כולל פרקים לא גמורים)
פרסים
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001225190, 002061545, 002061550, 002061509, 002061538, 002061563, 002061511, 002061556, 002787528

המשפט הוא רומן שלא הושלם מעולם על ידי מחברו, והתפרסם רק לאחר מותו על ידי נאמנו של קפקא מקס ברוד, ב-1925. ברוד קיבל לידיו את הרומן בהיותו יורשו על פי צוואה, והוא שאסף את הפרקים, ברר אותם, ואף ערך אותם בעבור ההוצאה לאור. הרומן יצא לאור למרות בקשתו המפורשת של קפקא לגנוז אותו, וכן את מרבית כתביו.

תקציר העלילה

הרומן מתרחש ככל הנראה בשנות העשרים בפראג, ומגולל הליך משפטי בן שנה המתנהל נגד פקיד בכיר בבנק, יוזף ק'. לכל אורך הרומן ההאשמה נגד ק' אינה ברורה, לא לנאשם ולא לקורא. המערכת המאשימה את ק' איננה מערכת המשפט הרגילה, אלא מערכת מיוחדת שטיבה מתגלה לאורך הרומן כסתום וסבוך, ומותיר את הנאשם חסר אונים מולה.

הרומן נפתח עם יום הולדתו השלושים של ק', אז הוא נעצר בחדרו במפתיע על ידי סוכנים בלתי מזוהים, תחת אשמה בלתי ידועה. ק' מקבל פרטים חלקיים על מעצרו מהסוכן הבכיר (מפקח), שלצורך כך מנצל את החדר הסמוך לחדרו של ק', השייך לעלמה בירסטנר. הסוכנים עוזבים את המקום ומותירים שם שלושה מעמיתיו של ק', שנכחו כל העת כעדים למעצר. הם הולכים לבנק, וכשק' חוזר הוא מחכה עד הלילה להתנצל בפני העלמה בירסטנר. לאחר ההתנצלות הוא מנשקה במפתיע.

ק' מקבל שיחת טלפון שמזמינה אותו לחקירה. מקום החקירה מתגלה כבית דיירים גדול. לא נתן לו מספר הדירה, וק' נאלץ לדפוק על דלתות השכנים. הוא מוצא לבסוף את מקום המשפט בעליית הגג, שם מצטופפים עשרות אנשים ושופט. מבלי לדעת מהי הסמכות הזו ומהי ההאשמה, ק' פותח בנאום המשמיץ את ההליך כולו, שנקטע כאשר אדם מנסה לחלל את אשת השמש, והזוג מעורר בחדרון מהומה.

כעבור שבוע ק' חוזר אל עליית הגג, מבלי לקבל זימון, ומוצא אותו ריק. אשת השמש מכניסה אותו לחדרון ומתחילה לשדל אותו להציל אותה בתמורה למידע על המשפט, אלא שאז מגיע סטודנט ונושא אותה החוצה ללא התנגדות מצידה. ק' פוגש בשמש שמעלה אותו אל לשכות המערכת, שם ק' מתעלף מהמחנק.

אל ביתו של ק' מגיעה העלמה מונטאג שעוברת לגור עם העלמה בירסטנר. דייר נוסף, הקולונל לאנץ, עובר לגור בסלון.

כאשר ק' יורד למרתף במקום עבודתו, הוא פותח דלת ומגלה את הסוכנים שעצרו אותו מולקים על ידי פקיד בכיר יותר בשל ההשמצות שהשמיע ק' בעליית הגג. ק' מנסה להניא את המלקה מהענשת הסוכנים, אך נכשל. למחרת יורד ק' שוב למרתפים ונבהל לגלות כי מאורע ההלקאה ממשיך כאילו לא פסק מעולם.

דודו של ק', שהיה בעבר האפוטרופוס עליו, מגיע לבקרו מהכפר. הוא נלחץ לשמוע על המשפט, ורואה באדישותו של ק' חוסר הבנה של חומרת המצב. הדוד מביא את אחיינו לעורך דין, ובמהלך הביקור נחשפים ההבדלים בין מערכת המשפט הרגילה לזו בה מואשם ק': במערכת זו קיימת חזקת האשמה במקום חזקת החפות, והכול, כולל זהות השופטים הבכירים, נשמר בסוד. עורך הדין ממשיך לומר כי ייתכן ולא יהיה ניתן להיפטר מהתיק, אך אם תיעשה עבודה טובה מאחורי הקלעים, יהיה ניתן לדחות את המשפט לנצח. עורך הדין אז חושף שבכיר במערכת המשפט הקשיב לשיחה כל העת, וזה מצטרף לשיחה, אך ק' יוצא מהחדר בעקבות האחות לני, המטפלת בעורך דין. לני מפתה את ק', ומציעה אף היא לעזור לו. כשק' חוזר לחדר הוא מגלה את דודו רותח מזעם.

ק' הולך אל עורך הדין מספר פעמים. עורך הדין מספר לו על מקרים אבודים שהיו לו בעבר, על העבודה שהוא מנהל מאחורי הקלעים, ומתגאה בפניו על הקשרים שיש לו. ק', שלא מפסיק לחשוב על המשפט, מתחיל להתקשות בעבודה בבנק, ודאגה עולה בו מפני סגן מנהל הבנק שנמצא איתו בתחרות מתמדת.

ק' מופתע על ידי תעשיין מלקוחות הבנק שיודע על משפטו. התעשיין מציע לו ללכת לבקר צייר בשם טיטורלי שיודע רבות על מערכת המשפט, וממנו נודע לו על משפטו של ק'. כשק' יוצא מהמשרד הוא רואה את סגן המנהל לוקח את התעשיין לחדרו. טיטורלי גר בעליית גג בצד השני של הלשכות, ומתגלה כצייר הפורטרטים הראשי של המערכת. טיטורלי חושף בפני ק' שאף נאשם מעולם לא זוכה לחלוטין מאשמה, ומציע לו אפשרויות לזיכויים חלקיים. ק' יוצא מחדרו של טיטורלי דרך יציאה צדדית והמום לגלות לפניו את לשכות בית המשפט.

ק' מחליט לפטר את עורך הדין. בחדר ההמתנה הוא משוחח עם לקוח אחר שנגדו מתנהל משפט מזה חמש שנים, במהלכן פשט את הרגל והשתעבד לעבודתו של עורך הדין. כשזה פוגש את לקוחותיו, הוא לועג ללקוח הוותיק בפני ק' ומחזק בכך את החלטתו של ק' לפטר אותו מעליו. (פרק זה לא הושלם על ידי המחבר)

ק' מתבקש על ידי מנהל הבנק להציג בפני לקוח איטלקי אנין תרבות את הקתדרלה של העיר. ק' קובע פגישה עם הלקוח מול המבנה, אך הפגישה מפוספסת. ק' מסייר בקתדרלה הריקה לבדו ומגלה כומר המתכונן לדרשה כשלפניו אולם ריק. כשבכוונתו להסתלק נשמע קולו של הכומר קורא בשמו, וק' מחליט להסתובב אליו. הכומר נוזף בק' על התייחסותו למשפט ומספר לו את המשל לפני החוק כדי לבאר לו את מצבו. השניים דנים במשמעות הסיפור והכומר מגלה לו כי פרשנויות רבות כבר ניתנו לסיפור לפני כן.

יום לפני יום הולדתו השלושים ואחד, שני סוכנים מגיעים לדירתו של ק'. הוא ציפה להם ואינו מתנגד. השניים משכלים את ידיהם באלו של ק' ומתהלכים איתו ברחבי העיר. ק' מוביל אותם אל שיפולי העיר שם הם מתכוננים לבצע בו את גזר הדין. הם מעבירים ביניהם סכין, ועל כך כותב המספר ש"ק' ידע בוודאות כי זה תפקידו לקחת מהם את הסכין... ולנעוץ אותו בעצמו" אך הוא לא עושה זאת. אחד הסוכנים מחזיק אותו בעוד השני תוקע בו את הסכין. מהחלון בבית הקרוב נראה אדם צופה במתרחש, וק' תוהה אם יכול היה לעשות משהו אחרת. מילותיו האחרונות הן "כמו כלב!".

דמויות

• יוזף ק' - הדמות הראשית.
• העלמה בירסטנר - שכנה של ק' באכסניה. היא מתירה לק' לנשקה בפגישתם הראשונה, ומאז מתחמקת ממנו לכול אורך הרומן.
• העלמה מונטאג - חברתה של העלמה בירסנטר, היא רומזת לק' לסיים את מערכת היחסים עם העלמה.
• וילם והרץ - הסוכנים שעוצרים את ק' אך מסרבים לדון בפשע שבו הוא מואשם.
• מפקח - סוכן בכיר המנהל הליך זריז בחדרה של העלמה בירסטנר כדי להודיע רשמית לק' על מעצרו.
• מלקה - מפקח בדרגה בכירה שנשלח להעניש את הסוכנים וילם והרץ אחרי האשמותיו של ק' בבית המשפט שבעליית הגג.
• רבנשטיינר, קוליך וקמינר - פקידים זוטרים בבנק הנוכחים בעת מעצרו של ק'.
• הגברת גרובך - בעלת האכסניה בה שוכן ק', המשתדלת לרצות את ק' גם לאחר מעצרו.
• אשת השמש - משדלת את ק' להציל אותה מעליית הגג ומספרת לו פרטים על המשפט, אך מיד לאחר מכן נלקחת החוצה על ידי סטודנט.
• סטודנט - מסתכסך עם ק' בנוגע לאשת השמש, ומתואר כאדם מכוער.
• שופט-חוקר - השופט הראשון במשפטו של ק'. כמעט ולא מתייחס למשפט עצמו, אך סבור בטעות שק' הוא צבע ואומר שק' פגע בעצמו בהתנהלותו.
• הדוד קארל - דודו קצר הרוח של ק', אשר מגיע מהכפר. הוא המכיר בינו לבין עורך הדין הולד.
• עו"ד הר הולד - עורך דין חולני המתואר על ידי הדוד כעורך דין משובח לעניים. סגנונו מתנשא ופומפוזי, והוא ממעיט בדיבור ענייני על המשפט.
• לני - האחות הטיפולית של עו"ד. יש לה רגשות כלפי ק', והיא מראה לו את ידה בעלת קרומי השחייה. היא נמשכת כהוגן לנאשמים, ועובדת היותם כאלה הופכת אותם למקסימים בעיניה.
• סגן מנהל הבנק - יריבו של ק', המשווה אליו בכול מפגש. הוא מנצל את המשפט להטות את הכף לטובתו.
• מנהל הבנק - נעדר רבות מהבנק ובשל מחלותיו הרבות מנהלים סגן מנהל הבנק וק' מאבק של שליטה על סמכויותיו. הוא מתגלה כאדם בעל הליכות כאשר הוא מחפה על ק' בשל הקושי שלו לשוחח באיטלקית עם הלקוח האיטלקי.
• בלוק, סוחר - לקוח של עו"ד הולד. מזה חמש שנים מתנהל נגדו משפט שהפך אותו לחצי בן אדם. הוא משקיע את כול מרצו, כספו וזמנו במשפט וכבר שכר לו חמישה עורכי דין פרט להולד, ובכל זאת הוא כנוע ומתרפס לפניו ככלב.
• תעשיין - לקוח של הבנק ששמע על המשפט ומציע לק' לפגוש בצייר שמכיר את המערכת.
• טיטורלי, צייר - צייר הדיוקנאות הרשמי של מערכת המשפט, ירש תפקיד זה מאביו. בעל ידע בלתי מבוטל על מערכת המשפט, הוא מציע לעזור לק' ובו בעת מוכר לו ציורי נוף הזהים זה לזה לחלוטין.
• כומר - הדמות הדתית במערכת המשפט, מציע לק' לקבל את גורלו כי מצבו רע, ודן איתו במשל "לפני החוק".
• שומר הסף והכפרי - הדמויות במשל "לפני החוק".
• שני סוכנים נוספים - הסוכנים שמבצעים בק' את גזר הדין מתוארים כזהים במראם זה לזה. הם אינם מדברים, אך מתוארים כבעלי צורה של טנורים, והילוכם קריר ואף רובוטי.

הסגנון הקפקאי

פרנץ קפקא נודע בסגנונו הספרותי הייחודי, שהוא חלוץ בהצגת חוסר האונים האנושי ובדידותו מתוך החברה. העוצמה שבכתבי קפקא ובראש ובראשונה כתבים כדוגמת המשפט, העבירה לקורא בצורה כה טובה תחושות אלו, עד שהם דבקו לכדי שם גנרי בכינוי "הסגנון הקפקאי". הוגים וסופרים רבים, בהם כמעט כול סופר אקזיסטנציאליסטי, הושפעו מהסגנון הקפקאי, העמוס דמויות בודדות בעולמות מייאשים.

ניתוק ההקשרים הרציונליים וניכור

אחת הדרכים בהן המשפט מעביר את אותה תחושת חוסר אונים, היא דרך ניתוק מכוון בין ההקשרים הרציונליים שבין הזמן למקום ובין סיבה לתוצאה. דוגמה טובה לכך היא סצנת ההלקאה המתרחשת באמצע היום בחדר בבנק בו עובד יוזף ק', והיא ממשיכה לכאורה להתרחש גם כול היום למחרת ללא הפסקה עד שק' מבקש "תפנו סוף סוף את חדר הפסולת", ורק אז היא לא נדונה יותר. ניתוק סיבתי שכזה כבר מעצמו מעורר אווירה חלומית המרמזת על טירוף, אך כאשר ניתוק הקשר נעשה בין חייו של יוזף ק' לבין חיי מערכת המשפט, אז מעצמה נוצרת תחושת הניכור.

מערכת המשפט ברומן

מערכת המשפט ברומן מהווה סמל למקרים רבים בהם הפרט לא זוכה כלל להישמע, לא רק מבחינה משפטית אלא מול כל מערכת גדולה אשר מכתיבה את סדר יומו. המערכת הקפקאית היא מערכת אטומה, אשר מאשימה ושופטת ללא קשר לפרטים ולעובדות, ובכך, חוטאת למידת הצדק. בהיותה מערכת משפט, היא למעשה מערכת אבסורדית.

במחקר שהקיף גם את כתבי משרדו של קפקא, העלה החוקר רזה באנאקר שאמנם במרבית המקרים תיאורי חוק ומשפט אצל קפקא מהווים מטפורה למערכות אחרות, אך שחיוני גם להסתכל עליהם כמקרה פרטי של משפט פרדוקסלי המהווה חלק מרכזי מחיי האדם במודרנה. ניסיונו נטול הפשר של יוזף ק', לדוגמה, נבעו באופן ישיר ממקרה בו עסק הסופר בעת כתיבת הספר.

לפני החוק

המשל "לפני החוק" שהופיע גם כסיפור עצמאי, מובא לקראת סוף הרומן, כאשר ק' מעביר ביקורת על מערכת המשפט באוזני הכומר, וזה מביא לו דבר הסבר על המערכת בדמות המשל. במובן זה, מרמז הכומר לק' כי המשל עוסק במקרה שלו. אף תגובתו של ק' למשל היא ביקורת על נציג הסמכות, ובעשותו כך הוא פותח מחלוקת בינו לבין הכומר בנוגע למידת אחריותו של הנציג מול אחריותו של הבא לפני החוק (ק' עצמו). ק' מסיים את המחלוקת באומרו כי "השקר הופך לסדרו של העולם"

מורשת

עיבודים לקולנוע

• בעיבודו של אורסון וולס משנת 1962, יוזף ק' מגולם על ידי אנתוני פרקינס
• הסרט "שגעון של לילה" של מרטין סקורסזה, משנת 1985, מכיל סצנה המתכתבת במכוון עם "לפני החוק", בה גיבור הסרט מנסה להיכנס למועדון לילה.
• הסרט "המשפט" משנת 1993 עובד לתסריט על ידי הרולד פינטר בכיכובם של קייל מקלכלן כיוזף ק' ואנתוני הופקינס ככומר.

המחזות

מספר רב של המחזות נעשו לרומן, לראשונה בשנת 1970 על ידי סטיבן ברקוף (שהמחיז גם את "הגלגול" ו"במושבת העונשין" של קפקא). המחזות נוספות נעשו בנפרד באנגליה, ארצות הברית וקנדה. ברקוף גם ביים את הגרסה שלו בתיאטרון "הבימה", ב-1985. "הבימה" הציגה אחר כך את המחזה גם ברחבי אירופה.

ב-1980 עלה עיבוד של רמי רוזן ל"המשפט" תיאטרון חיפה, בבימוי אמנון מסקין. המחזה היה נאמן לרוח הרומן אך התרחק מהמשל הפילוסופי שביצירה, ומספר בצורה קומית למחצה, כיצד מתרחש סיפור הזוועה הקפקאי בצורה ריאליסטית בחיי היום יום. ב-2007 עלה המחזה שוב במסגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב.

המלחין האוסטרי גוטפריד פון איינם כתב אופרה המבוססת על הרומן ונושאת את שמו, ובוימה בארצות הברית על ידי אוטו פרמינגר.

תרגומים לעברית

הספר תורגם לעברית שלוש פעמים:

• המשפט, תרגם ישורון קשת, ירושלים: שוקן, 1951; תל אביב: מעריב לעם, 1960.
• המשפט, תרגם אברהם כרמל, ירושלים: שוקן, 1992.
• המשפט, תרגמה אילנה המרמן, ספריה לעם, עם עובד, 2024.

לקריאה נוספת

• עמית מרכוס, "האשמה, החטא וגזר-הדין ברומן 'המשפט' לפראנץ קאפקא ובמחזור התפילות ליום הכיפורים", דפים למחקר בספרות 17/16, תשס"ח-תשס"ט, עמ' 328–358 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

• המשפט להורדה באנגלית (פרויקט גוטנברג)
• עופר אדרת, הארכיון הגרמני: קנינו את "המשפט" של קפקא כחוק, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2009
• ענת פרי, מכירת "המשפט" של פרנץ קפקא, 16 במאי 2011
• עופר אדרת, מסעו הקפקאי בן מאה השנים של "המשפט", אחד מכתבי היד היקרים ביותר בהיסטוריה, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2015
• יעל רנן, ספרות המערב: הרברבן 3.2
• שני פוקר, יוזף ק', גיבור "המשפט", חוזר בתרגום חדש שמפלס דרך בתוך הסבך הקפקאי, באתר הארץ, 9 ביולי 2024
• המשפט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)