הנס שיפה

הנס (היינץ) שִׁיפֶּה (11 ביולי 1897/189630 בנובמבר 1941) היה סופר, עיתונאי, כלכלן יהודי קומוניסט גליציאני וסיני. השתמש בשם עט "אסיאתיקוס" ("Asiaticus"),[1] בעיתון די ולטבינה ובשמות נוספים בכתיבת מאמריו: מוזס גרזב (שם הולדתו: Mojzes Grzyb), היינץ גרבז (Heinz Grzyb) והיינץ מילר (Heinz Möller), שי בו (סינית: Xi Bo) ועוד שמות אחרים.

הנס שיפה
אין תמונה חופשית
לידה 11 ביולי 1896
טרנוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 1941 (בגיל 45)
שאנדונג, הרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנות ה-20 וה-30 של המאה 20 היה לאחד העיתונאים החשובים שסיקרו את המהפכה בסין בעיתונות באירופה ובאמריקה. הוא הוביל קבוצה נכבדה של צעירים קומוניסטים ממדינות המערב ובין היתר גרם למהפך החברתי והפוליטי של ד"ר יעקב רוזנפלד, גיבור לאומי סיני. באותה העת נטל חלק פעיל במלחמת האזרחים הסינית ובמלחמת סין–יפן השנייה היה למתנדב היהודי הראשון שנהרג על אדמת סין בקרב עם כוחות יפנים.

ביוגרפיהעריכה

חלק גדול מהביוגרפיה של שיפה נותר אפוף מסתורין.

שיפה נולד וגדל בשם מוזס גרזב (Mojzes Grzyb) למשפחה יהודית בטרנוב, בנו של יצחק גרזב, קבלן בניין. הוא שרת בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה ונעצר בגלל היותו פציפיסט. בשנת 1919 נסע לגרמניה שינה את שמו להנס שיפֶּה והצטרף למפלגה הקומוניסטית הגרמנית (KPD). בגרמניה הוא למד פילוסופיה וכלכלה לאומית וכתב בעיתון די ולטבינה בשם עט "אסיאתיקוס" ("Asiaticus").[2] מאוחר יותר לאחר שכתב את מאמר המערכת לציון חמש שנים למהפכה הבולשביקית הוא הורחק לברית המועצות כ"זר לא רצוי", אך חזר לגרמניה בשנת 1923 והחל לכתוב בעיתון Die Rote Fahne, של המפלגה הקומוניסטית בגרמניה.

מגיל צעיר התעניין שיפה בתרבות הסינית בת 5000 שנה, ורצה לצפות מקרוב את מהפכת התרבות הסינית ומלחמת האזרחים הסינית ולכן, בשנת 1925 עבר לשאנגחאי ולגואנגג'ואו ועבד במחלקת התרגום של צבא סין. ב-30 במאי אותה שנה הוא היה עד לטבח בשאנגחאי. בשנים 1926–1927 שימש ככתב בווהאן ב-People's Tribune לצידו של מיכאיל בורודין תוך כדי שהוא מלווה את חיילי הקוומינטנג במשלחת הצפונית.

לאחר מכן, שב לגרמניה ופרסם את ספרו Von Kanton bis Schanghai 1926-27, תחת השם "אסיאתיקוס" שבו הראה לדבריו כיצד צ'יאנג קאי שק בגד במהפכה באמצעות סיוע של כוחות מערביים.

בשנת 1928 בשל חילוקי דעות הוא הורחק מעריכת עיתון המפלגה בקמניץ, Der Kämpfer. הוא המשיך לכתוב בעיתון די ולטבינה לצידם של קרל פון אוסייצקי וקורט טוכולסקי ופרסם מאמרים על בעיות הכלכלה בסין, על סון יאט-סן, על פנג יו-שיאנג ועל היחסים בין ברית המועצות לסין.

בשנת 1932 חזר שיפה לסין ועם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הצטרפה אליו אשתו, טרודה רוזנברג, לשאנגחאי. הם חיו בדלות רבה. בתחילה הוא עבד במפעל כימי ואשתו עבדה כאחות עבודות שהיו אופייניות ליהודי שאנגחאי. הוא ארגן חוגים פוליטיים לקבוצה קטנה של מהפכנים זרים והציע הדרכה גם לסינים וגם לזרים במחקר תאוריות קומוניסטיות ממרקס ואנגלס עד ללנין וסטלין.

פגישה בלתי נשכחת הייתה בין שיפה לקרל אוגוסט וויטפוגל (אנ'). שיפה לא הסכים עם דעתו של וויטפוגל שהובעה בספרו Wirtschaft und Gesellschaft Chinas, Versuch der wissenschaftlichen Analyse einer großen asiatischen Agrargesellschaft (כלכלה וחברה של סין, ניסיון לניתוח מדעי של חברה חקלאית גדולה באסיה) על הכלכלה והחברה בסין.

את התובנות שלו על המצב ברחובות שאנגחאי, בהתאם לתאוריות הקומוניסטיות, הוא פרסם בתקשורת הבינלאומית כדוגמת: איזבסטיה, הניו יורקר, Voice of China, ‏ China Today (Israel Epstein), Pacific Affairs ועוד.

בשנים 1934 ו-1936 הוא נסע למוסקבה וניסה להתקבל, ללא הצלחה, למפלגה הקומוניסטית הסינית. מאמריו על המצב במזרח הרחוק, ובמיוחד על סכנת המלחמה בברית המועצות, הופיעו בעיתונות הקומוניסטית באירופה ובעיתונים פרוגרסיבים.

ב-10 באפריל 1937 הוא פרסם מאמר בשאנגחאי על סכנת "ציר ברלין-טוקיו לריבונותה של סין". שגריר גרמניה אוסקר טרוטמן (אנ') הגדיר אותו כ"עוין לגרמניה".

ב-7 ביולי 1937 (7.7.7) כשפרצה מלחמת סין–יפן השנייה החל לסקר את תנועת השחרור הלאומי של סין; הוא היה נחוש לבקר את יאן-אן (אנ'), מרכז הפיקוד של המלחמה, כדי לדווח על מאמצי המלחמה של המפלגה הקומוניסטית נגד היפנים ובשנת 1938 אף נפגש עם מאו דזה-דונג. ב-1939, היה למתנדב היהודי הראשון שהצטרף לכוחות הצבא הקומוניסטי במלחמה נגד הפלישה היפנית לאדמת סין.

בעזרתם של מהגרים יהודים אנטי-פשיסטים כמו אנייס סמדלי, ד"ר יעקב רוזנפלד ורעייתו הוא תמך במפלגה הקומוניסטית הסינית באמצעות קישור לרדיו מהנהגת שאנגחאי לארמייה הרביעית. הוא חצה מספר פעמים את הקווים היפניים כשסיפק בדחיפות תרופות לאזורי הבסיס האנטי-יפניים.

מותועריכה

על אף המצב הצבאי הקשה הצטרף שיפה לארמייה השמינית. ב-30 בנובמבר 1941, שבוע לפני המתקפה על פרל הארבור נהרג שיפה בשדה הקרב במחוז שאנדונג, בהר יימנג לאחר שהיה ביחידה האחרונה שפרצה את המתחם היפני.[3]

הנצחהעריכה

בשנת 1942 הוקמה אנדרטה לזכרו של הנס שיפה במקום שבו נהרג ועליה נחרטו דבריו של לואו רונגהואן(אנ'), גנרל בצבא סין באותן השנים ואחר כך סגן יו"ר וועדת הקבע של הקונגרס הלאומי העממי:
"הוא תמך בסולידריות בינלאומית בין אירופה ואסיה והקריב את חייו במלחמת ההתנגדות לפלישה היפנית."

ספרעריכה

  • "Von Kanton bis Schanghai 1926-27, Wien/Berlin: Agis-Verlag 1928 "Asiaticus (בגרמנית)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה