הסכם אנטי-קומינטרן

הסכם אנטי-קומינטרן נחתם בין גרמניה הנאצית ובין האימפריה היפנית ב-25 בנובמבר 1936. איטליה הפשיסטית הצטרפה להסכם ב-1937. ההסכם היה מכוון כנגד האינטרנציונל הקומוניסטי שכונה "קומינטרן", וכנגד ברית המועצות.

הסכם אנטי-קומינטרן

שגריר יפן בגרמניה, קינטומו מושנוקוצ'י, והשר הגרמני לתפקידים מיוחדים, יואכים פון ריבנטרופ, חותמים על ההסכם - 1936
שגריר יפן בגרמניה, קינטומו מושנוקוצ'י, והשר הגרמני לתפקידים מיוחדים, יואכים פון ריבנטרופ, חותמים על ההסכם - 1936
חותמים	יואכים פון ריבנטרופ
מקום יצירה	ברלין
תאריך יצירה	25 בנובמבר 1936

לשון ההסכם פתחה במילים: "בהכירנו שמטרת האינטרנציונל הקומוניסטי, המכונה קומינטרן, היא לפרק ולהכניע מדינות קיימות בכל האמצעים העומדים לרשותו; ובהיותנו משוכנעים כי סובלנות כלפי התערבות מסוג זה בענייניהן הפנימיים של האומות לא רק שהיא מסכנת את השלום הפנימי והרווחה של המדינות, אלא היא מהווה סיכון לשלום העולמי, וברצוננו לשתף פעולה כנגד הפעילות החתרנית הקומוניסטית"

נקבע כי במקרה של מתקפה של ברית המועצות כנגד גרמניה או יפן שתי המדינות תיוועצנה בדבר הצעדים שיש לנקוט על מנת "לשמור על האינטרס המשותף". הן הסכימו שאף אחת מהן לא תכרות ברית פוליטית עם ברית המועצות. גרמניה אף הכירה במדינת הבובות היפנית במנצ'וריה, מנצ'וקוו.

ב-1937 הצטרפה איטליה לברית, ויצרה את הקבוצה שתיוודע לימים כמדינות הציר. באוגוסט 1939 הפרה גרמניה את ההסכם כאשר חתמה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הסכם ל"אי תוקפנות" בין ברית המועצות וגרמניה. אך ב-1940 שבו יפן ואיטליה וחתמו על ההסכם התלת-צדדי שקיבע את המונח מדינות הציר ויצר את הברית הצבאית המנוגדת לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

לאחר מבצע ברברוסה, מתקפת הפתע הגרמנית על ברית המועצות, ב-1941, חודש בנובמבר 1941 הסכם האנטי-קומינטרן, ונקבע כי הוא תקף לחמש שנים נוספות. הפעם הצטרפו אליו פרט ליפן, איטליה וגרמניה גם ממלכת בולגריה, ממשלת הבובות היפנית המכונה ממשלת ואנג ג'ינג-ויי מטעם סין, קרואטיה, דנמרק שהייתה תחת שלטון כיבוש נאצי, פינלנד, ממלכת הונגריה, ממלכת רומניה, סלובקיה והמדינה הספרדית.

מדינות שחתמו על ההסכם

חותמות ראשונות

• (1936)
• (1936)

לפני מלחמת העולם השנייה

• (1937)
• (1939)
• ממלכת הונגריה (1939)
• (1939)

במהלך מלחמת העולם השנייה

• (1941)
• (1941)
• (1941)
• (1941)
• ממשלת ואנג ג'ינג-ויי (1941)
• הרפובליקה הסלובקית הראשונה (1941)
• המדינה העצמאית של קרואטיה (1941)

מדינות שהיו מועמדות ומדינות שהוצע להן לקחת חלק בברית אך הן סירבו או סורבו

• : כניסתה של ארגנטינה לברית נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ABC (ארגנטינה, ברזיל וצ'ילה) בברית האנטי-קומוניסטית שהם רצו להקים בדרום אמריקה. ארגנטינה מעולם לא לקחה חלק בברית.
• : כניסתה של ברזיל לברית נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ABC. נשיא ברזיל, ז'טוליו ורגאס אישר את חוקת המדינה החדשה בנובמבר 1937 לאחר שטען כי התקיים במדינה ניסיון להפיכה קומוניסטית. לאחר אישור החוקה, הפכה ברזיל למדינה בעלת הפוטנציאל הגבוה ביותר מבין מדינות דרום אמריקה שיוכלו להיכנס לברית אך ברזיל דחתה הצעה גרמנית להיכנס לברית מאחר שחששה שהדבר יפגע ביחסיה הדיפלומטיים עם האמריקאים והבריטים.
• האימפריה הבריטית: לאחר שיואכים פון ריבנטרופ הפך לשגריר גרמניה בממלכה המאוחדת, היטלר הבהיר שהצטרפות בריטית להסכם היא ״משאלתו הגדולה ביותר״. ריבנטרופ היה סקפטי בנושא אך תלה תקווה במלך אדוארד השמיני, אותו תפס כידיד של גרמניה. בסופו של דבר, בריטניה לא לקחה חלק בהסכם ובהמשך המלחמה אף נלחמה נגד גרמניה והכניעה אותה יחד עם שאר בעלות הברית.
• נורווגיה: לנורווגיה הייתה ממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, ובראשה עמד וידקון קוויזלינג. נורווגיה רצתה להצטרף לברית על מנת למקסם את כוחה הפוליטי, אך בסופו של יום היא מעולם לא הצטרפה לברית האנטי-קומינטרן.
• : פורטוגל שקלה את האפשרות לקחת לקחת חלק בברית, במיוחד לאחר שהספרדים הצטרפו לברית. כאחת משלוש המדינות היחידות שהצביעו נגד כניסת ברית המועצות לחבר הלאומים (לצד הולנד ושווייץ) פורטוגל הייתה אחת המדינות הכי אנטי-סובייטיות באירופה ובעולם. תלותה הכלכלית והנאמנות הדיפלומטית לבריטניה, הפכה בעיני שגריר גרמניה בפורטוגל, הברון אוסוולד פון הוינינגן-הונה, כאופציה בלתי סבירה והוחלט בעקבות כך להוריד אותה מהפרק.
• : כניסתה של צ'ילה לברית נחשבה בעיני הגרמנים כאחד מהיעדים במשימה לערב את מדינות ABC בברית האנטי-קומוניסטית שהם רצו להקים בדרום אמריקה. צ'ילה מעולם לא לקחה חלק בברית.

ראו גם

• ההסכם התלת-צדדי
• המגעים לצירוף ברית המועצות למדינות הציר

קישורים חיצוניים

• הסכם אנטי-קומינטרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)