פרוטוקול פריז

(הופנה מהדף הסכם פריז (1994))

הפרוטוקולים הכלכליים של פריז (ידועים גם בשמות פרוטוקול פריז והסכמי פריז) הם הסכם כלכלי בין ישראל לבין ארגון אש"ף המייצג את העם הפלסטיני[1]. ההסכם נחתם ב־29 באפריל 1994 ושולב עם תיקונים קלים בהסכם אוסלו ב' בספטמבר 1995[2].

הפרוטוקול, שנחתם ב־29 באפריל 1994, היה במקור חלק מהסכם קהיר, שנחתם בפריז חמישה ימים לאחר מכן. הסכם קהיר היה במקביל להקמת הרשות הפלסטינית שאחראית על החובות הפלסטיניות שמוזכרות בפרוטוקול פריז, בהסכם אוסלו ב', מוזכר הפרוטוקול בסעיף XXIV ומכיל שינויים בודדים שדנים בנושאי המיסים, עד חתימת הסכם אוסלו ב' היה תקף הפרוטוקול רק באזור יריחו וברצועת עזה אך עם חתימת ההסכם תוקפו הורחב לכל השטחים הפלסטיניים[2].

בפועל, הפרוטוקול שילב בין הכלכלה הפלסטינית ובין הכלכלה הישראלית באמצעות איחוד מכסים, שליטה ישראלית בגבולות הרשות וסידור מערכת היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית ב-6 תחומים עיקריים והם: מכס, מיסים, עבודה, חקלאות, תעשייה ותיירות.

פרטי ההסכם והשלכותיועריכה

במקור, פרוטוקול פריז היה אמור להיות בתוקף רק כ-5 שנים בלבד, אך גם כיום הוא עדיין בתוקף, הגבלת הזמן של ההסכם הייתה אמורה לעודד את הצד הפלסטיני לחתום על הסכם קבע ולנהל משא ומתן עם הפרטנר הישראלי, מלבד זאת ישראל החשיבה את פרוטוקול פריז כתנאי לאפשר לעובדים פלסטינים לעבוד להמשיך לעבוד בישראל[3].

מאז עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה והשתלטות החמאס על רצועת עזה שבעקבותיה הוחלט על הטלת הסגר על רצועת עזה, לא ניתן לאכוף את הפרוטוקול באופן מלא ברצועה, עם זאת כמה מיבואני עזה עדיין משלמים לישראל מכס, מע"מ וכן מסי קנייה על סחורות שהם מייבאים דרך ישראל[4].

כמו כן בפרוטוקול פריז נקבע כי השקל החדש הוא מטבע חוקי ויכול לשמש כאמצעי תשלום לכל מטרה וניתן לקבלו מידי מוסדותיה של הרשות בהן רשויות מקומיות ובנקים וכי לרשות אסור לייצר מטבע פלסטיני עצמאי, בנוסף לכך פורט בפרוטוקול על הגבלות של סחורות שיהיו בפיקוח ישראלי ועל כך שהסחר הפלסטיני יתקיים רק דרך נמלים ימיים ישראליים, נמלי תעופה ישראלים או מעברי גבול בין הרשות לירדן ומעבר הגבול בין הרשות הפלסטינית למצרים (מעבר רפיח) אשר נשלט על ידי מצרים החל מ-2016, כל המעברים נמצאים בבעלות ישראלית או בפיקוח ישראלי וכן אישר את הקמת רשות מוניטארית שתטפל בתיווך הפיננסי ולהעסיק עובדים בהמגזר הציבורי, בתחום התיירות כלל הסכם התחייבות של אש"ף ושל ישראל לשמר את אתרי המורשת שבתחומי הרשות.

חלק עיקרי נוסף בפרוטוקול פריז הוא מערכת המס, בפרוטוקול נקבע כי ישראל תגבה ותעביר לרשות הפלסטינית את מיסי היבוא על סחורות שיועדו להגיע לשטחים הפלסטיניים אך כי לישראל יש את הזכות לשנות באופן חד צדדי את המיסים המוטלים על טובין מיובאים וכי אם ישראל מחליט להעלות את המע"מ שלה, הרשות צריכה לעשות צעד דומה.

היסטוריהעריכה

כבר בשנת 1997 החלה ישראל להסדיר באופן חד צדדי שטרות שלא שולמו על ידי פלסטינים, ולא הרשות עצמה אשר כוללות בעיקר קנסות. הסיבות הפוליטיות לאי תשלום הקנסות היו הן דרישה להכרה בינלאומית, הן בגלל התוצאות המסעירות של הבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית 2006 והן פיוס בין הפת"ח לחמאס במספר הזדמנויות.

בספטמבר 2011, בעת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס כי ידרוש לפתוח את הפרוטוקול לשינויים וטען כי "פרוטוקול פריז אינו הוגן ויש בו סעיפים המונעים מהכלכלה הפלסטינית להתייצב ולהתפתח ואת התוכנית שלנו להפסיק להיתמך על ידי סיוע חיצוני"[5], הודעה זו בא לאחר נאום של עבאס בעצרת הכללית של האו"ם, בנאום דרש דרישה זהה, לאחר הנאום הסביר עבאס את הדרישה ואמר כי "ההסכם אינו הוגן וישנם סעיפים בו אשר מונעים מהכלכלה הפלסטינית להתייצב"[6], דרישתו של אבו מאזן באה לאחר שגורמים רבים ברשות קוראים לשנות את ההסכם או לבטלו כליל באופן חד-צדדי, אחד מהאישים הבולטים שמחזיקים בדעה זו הוא ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד אשתייה אשר היה בעברו כלכלן, אשתייה נימק את הצורך לביטול הסכמי פריז בכך שלטענתו הם יצרו תלות כמעט מוחלט של המשק הפלסטיני בישראל.

ביולי 2012 חתם שר האוצר, יובל שטייניץ, על עדכון ההסכם עם ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, העדכון הסדיר את העברת המידע בין גופי המיסוי והבקרה הישראליים והפלסטינים על מנת למנוע העלמות מס וכן על הגברת המאבק בהברחת סחורות[7].

בדצמבר 2018 ביקשה הרשות באופן רשמי לפתוח את הפרוטוקול[8].

בפברואר 2019 פורסם כי ישראל הסכימה באופן עקרוני לבקשת הרשות הפלסטינית וכי תבחן את האפשרות לשבת עם בכירי הרשות על שולחן המשא ומתן יחד עם שורה של ועדות מקצועיות בתחומים שונים[9].

באמצע 2020 פורסם כי בכירי ממשל פלסטינים נאלצים להימנע מלפעול כנגד הסכמים וזאת מאחר שהרשות נמצאת במשבר כלכלי שהחריף עם התפרצות נגיף הקורונה ברשות הפלסטינית, ההסכמים מהווים עוגן כלכלי למשק הפלסטיני ומאפשרים להעסיק אלפי פועלים פלסטינים בישראל שמועסקים במרבית המקרים בעבודות בנייה ותשתיות וביטולם יגרור את הצורך בסיפוק מקומות תעסוקה לאלפי עובדים[10].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Annex IV - Protocol on Economic Relations between the Government of the State of Israel and the P.L.O., representing the Palestinian people. Israel MFA, 29 April 1994
  2. ^ 1 2 Main Points of the Israeli-Palestinian Interim Agreement on the West Bank and the Gaza Strip, see last paragraphs. Israel MFA, 28 September 1995.
    "The Economic Annex of the Gaza-Jericho Agreement,...has been incorporated into the Interim Agreement,...and its provisions, including the establishment of a single economic unit for the purpose of customs and import policy, now apply to the whole of the West Bank and the Gaza Strip."
  3. ^ Paris Protocol. B'Tselem, 19 September 2012
  4. ^ Will we always have Paris?. Gisha – Legal Center for Freedom of Movement, 13 September 2012. Archived on 2015-09-30
  5. ^ תני גולדשטיין, "שינוי פרוטוקול פריז? איום בלי משמעות מעשית", באתר ynet, 25 בספטמבר 2011
  6. ^ אליאור לוי, "הפרה ישראלית". אבו מאזן דורש שינוי באוסלו, באתר ynet, 25 בספטמבר 2011
  7. ^ מוטי בסוק, שטייניץ ופיאד חתמו על הסכמים להסדרת הסחר בין ישראל והרשות, באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2012
  8. ^ דיווח: הרשות הפלסטינית ביקשה לפתוח מחדש את הסכמי פריז, באתר ערוץ 7, 23 בדצמבר 2018
  9. ^ חוזרים לשולחן הדיונים: ישראל מסכימה לבחון מחדש את ההסכמים הכלכליים עם הרשות הפלסטינית, באתר גלובס, 7 בפברואר 2019
  10. ^ דורון פסקין, המשבר הקפיא את החלום של אבו מאזן לעצמאות כלכלית, באתר כלכליסט, 27 במאי 2020