הפארק הלאומי יוהו
הפארק הלאומי יוהו (באנגלית: Yoho National Park) שוכן בהרי הרוקי הקנדיים לאורך הצד המערבי של קו פרשת המים של אמריקה, בדרום-מזרח קולומביה הבריטית שבקנדה, והוא משתרע על שטח של 1,313 קמ"ר.
 | |||||||||
| אגם אמרלד | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| תאריך הקמה |
10 באוקטובר 1886  | ||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 1,313.1 קילומטר רבוע | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 קנדה | ||||||||
| מיקום |
מחוז אזורי קולומביה-שיזוואפ | ||||||||
| קואורדינטות | 51°23′43″N 116°29′13″W / 51.3953°N 116.487°W | ||||||||
| אתר רשמי | |||||||||
 | |||||||||
  | |||||||||
גאוגרפיה, גאולוגיה ואקלים
עריכההרי הרוקי הקנדיים מורכבים מאבן גיר, אבן חול וצפחה. חלק משכבות הסלעים האלה הן בין העתיקות ביותר בהרי הרוקי. הפארק מכיל 20 אגמים, ויש בו גם קירות סלע, תצורות גאולוגיות שונות. אחת מהתצורות הללו היא פצלי ברג'ס, הידועה כאחד ממרבצי המאובנים העשירים ביותר בכדור הארץ. פצלי ברג'ס התגלו ב-1909 על ידי צ'ארלס דוליטל וולקוט. בפינה הדרום-מזרחית של הפארק נמצא מחדר פלוטוני הידוע כקומפלקס נהר הקרח, ובו מרבצים של סודליט. בשדות הקרח ואפטה וואפוטיק נמצא מוצאו של נהר קיקינג הורס, שהוכרז כנהר מורשת קנדי. נהר זה הוא גשר טבעי דרך סלע מוצק. אתר זה שוכן 3 קילומטרים מערבית לפילד, והגישה אליו היא דרך שביל שמגיע עד לאגם אמרלד.
בצדו המזרחי גובל יוהו בפארק הלאומי קוטניי, ובצדו הדרומי הוא גובל בפארק הלאומי באנף. משרדי הפארק ומרכז המבקרים שלו נמצאים בעיירה הקטנה פילד שבקולומביה הבריטית. מקורה של המילה יוהו הוא בשפת קרי, ומשמעותה היא יראת כבוד או פליאה.
הפארק משתרע על פני 1,313 קמ"ר, והוא הפארק הלאומי הקטן ביותר מבין קבוצת הפארקים הלאומיים שבה הוא נכלל. פארק יוהו, הפארק הלאומי קוטניי, הפארק הלאומי באנף ושלושה פארקים של פרובינציית קולומביה הבריטית (האמבר, הר אסיניבוין והר רובסון) הוכרזו כולם כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, בשם הקיבוצי "הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים".
עונת החורף בפארק ארוכה, ועונת הקיץ חמימה וקצרה יותר. הטמפרטורה הממוצעת בעמקי הנהרות בינואר היא מינוס 7 מעלות צלזיוס, וביולי הטמפרטורה הממוצעת אינה עולה על 22 מעלות צלזיוס. הטמפטורות באזורים הגבוהים יותר של הפארק נמוכות ב-5 עד 7 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים גדלה ככל שעולים בגובה, ונעה בין 380 מילימטרים עד 1,250 מילימטרים.
הרים בפארק
עריכה- הר ברג'ס (Mount Burgess) מתנשא לגובה 2,599 מטרים, וממוקם בדרום-מערב מעבר ברג'ס שבעמקי הנהרות אמרלד והסוס הבועט. ב-1886 נתן אוטו קולץ לפארק את שמו, וקרא אותו על שם אלכסנדר מקינון ברג'ס - סגן שר הפנים הקנדי באותה עת. ב-1892 היה ג'יימס מק'ארתור לאדם הראשון שטיפס על ההר. על ההר נמצא אתר המאובנים פצלי ברג'ס. להר יש שתי פסגות, שהצפונית מביניהן קרויה פסגת וולקוט על שם הגאולוג צ'ארלס וולקוט שגילה את פצלי ברג'ס. בין 1954 ל-1971 הופיע ההר על שטר של 10 דולרים קנדיים.
- הר סטיבן (Mount Stephen) מתנשא לגובה 3,199 מטרים, והוא ממוקם בעמק נהר הסוס הבועט, חצי קילומטר מזרחית לפילד. הוא הגבוה ביותר מבין ארבעת ההרים שמקיפים את העיירה פילד. ההר נקרא ב-1886 על שם ג'ורג' סטיבן, הנשיא הראשון של חברת הרכבת הפסיפית הקנדית. ההר מורכב בעיקר מצפחות ומדולומיט שנוצרו בקמבריון, בערך לפני 550 מיליון שנים. חלק ממאובני פצלי ברג'ס התגלו גם על הר סטיבן. תצורת סטיבן, שהיא יחידה סטרטיגרפית של אגן ההשקעה הקנדי המערבי, תוארה לראשונה בהר וקרויה על שמו. ב-1887 היו ג'יימס מק'ארתור ועוזרו ט. ריילי לראשונים שטיפסו עד לפסגת ההר.
- הר הנשיא (The President- דה פרזידנט), המתנשאת לגובה 3,138 מטרים, היא פסגת הר הממוקמת ברכס ואפוטיק, במסיב דה פרזידנט-וייס פרזידנט, צפונית לאגם אמרלד. ב-1908 קרא אדוארד וימפר להר על שם תומאס שוגנסי, נשיא חברת הרכבות הפסיפית הקנדית. ב-1907 שונה שמו של ההר על ידי המועדון האלפיני של קנדה, לאחר שהתברר כי על שמו של שוגנסי קרוי הר ברכס סלקירק.
- הר סגן הנשיא (The Vice President" - דה וייס פרזידנט) נמצא בסמוך לדה פרזידנט, והוא מתנשא לגובה של 3,077 מטרים. ב-1904 קרא אדוארד וימפר להר על שם דייוויד מק'ניקול, סגן הנשיא לש חברת הרכבות הפסיפית הקנדית. ב-1907 שינה המועדון האלפיני של קנדה את שם ההר לשם הנוכחי, לאחר שהתברר כי קיים הר בשם זהה ליד מעבר רוג'רס שברכס סלקירק.
- הר גודסר (Mount Goodsir), הידוע גם כמגדלי גודסיר, מתנשא לגובה 3,567 מטרים והוא ממוקם ברכס אוטרטייל (Ottertail - זנב הלוטרה), שהוא רכס משנה של הרי הרוקי, ליד הגבול עם הפארק הלאומי קוטניי. להר יש שתי פסגות: המגדל הדרומי הגבוהה יותר, והמגדל הצפוני שגובהה 3,525 מטרים. ב-1859 קרא ג'יימס הקטור להר על שם האחים ג'ון גודסר (פרופסור לאנטומיה באוניברסיטת אדינבורו) וה.ד.ס גודסר (רופא על סיפון אה"מ ארבאס).
- הר בלפור (Mount Balfour) מתנשא לגובה 3,272 מטרים, והוא נמצא ברכס ואפוטיק על קו פרשת המים של אמריקה מערבית לשדה הקרח ואפוטיק, על הגבול עם הפארק הלאומי באנף. ב-1859 קרא ג'ון הקטור להר על שם ג'ון האטון בלפור, שכיהן כפרופסור לבוטניקה וכדיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת גלאזגו, ואשר סייע למשלחת פאליסר. ההר מכוסה בקרח ובשלג, והוא הנקודה הדומיננטית של שדה הקרח וופוטיק.
- הר לפרוי
- הר ויקטוריה
אגמים בפארק
עריכהבשטח הפארק 61 אגמים, המהווים אתרי תיירות פופולריים. העיקריים שבהם הם: אגם אופאבין, אגם ואפטה, אגם אוהרה, אגם שרברוק, אגם אמרלד, ואגם לואיז.
אתרים היסטוריים לאומיים
עריכה
- בקתת המקלט של מעבר אבוט (Abbot Pass Refuge Cabin) הוקמה ב-1922 כהנצחה לפועלם של החוקרים השווייצרים שהובאו לאזור על ידי חברת הרכבות הפסיפית הקנדית. מלבד האבנים הובילו החוקרים את כל חומרי הבנייה על גבי סוסים. במשך שנים רבות שימשה הבקתה כבסיס עבור מטפסי הרים באזור. הבקתה ממוקמת במעבר ההרים אבוט, שגובהו 2,925 מטרים מעל גובה פני הים והוא נמצא על הגבול בין יוהו לבאנף. המעבר נקרא כהנצחה על שמו של פיליפ סטנלי אבוט, שנהרג ב-1896 בעודו מטפס על הר לפרוי והיה למטפס ההרים הראשון שנהרג באזור.
- מעבר האוס (Howse Pass) הוא נקודת החיבור בין הנהרות קולומביה ונורת' ססקצ'ואן, והוא ממוקם על הגבול בין קולומביה הבריטית לאלברטה. המעבר שימש אינדיאנים משבט קוטניי על מנת להגיע עם עדרי הבאפלו שלהם על מישורי רעייה הממוקמים מזרחית להרי הרוקי. ב-1807, במהלך סחר הפרוות, חצו את המעבר מספר אנשים מטעם החברה הצפון-מערבית, והקימו מספר עמדות מערבית להרי הרוקי ששימשו את סוחרי הפרווה הקנדיים. ב-1809 חצה את המעבר ג'וזף האוס, שעל שמו קרוי המעבר.
- התיעוד הראשון של מעבר הסוס הבועט (Kicking Horse Pass) הוא מהשנים 1857–1860, כאשר משלחת פאליסר חצתה את המעבר. שמו של המעבר ניתן לו לאחר שרופא המשלחת, דוקטור ג'יימס הקטור, ספג בעיטה מהסוס שלו בעת שהמשלחת הייתה במעבר. בין ביקור משלחת פאליסר ל-1881 לא נעשה שימוש כלשהו במעבר, ובשנה זו החליטה חברת הרכבות הפסיפית הקנדית להשתמש במעבר כנקודת חצייה של הרי הרוקי הקנדיים. בעקבות החלטה זו שונה מסלולו של קו הרכבת החוצה את מערב קנדה, כיוון שהתוכנית המקורית הייתה להעביר אותו דרך מעבר הראש הצהוב (Yellowhead Pass). הכביש המהיר טראנס-קנדה חוצה את המעבר בגבול בין יוהו לפארק הלאומי באנף.
- בקתת הסקי סקוקי (Skoki Ski Lodge) היא דוגמה מייצגת לסגנון הבנייה של בקתות גולשי הסקי הראשונים. הבקתה נפתחה לציבור ב-1931, בעת שהסקי לא הייתה פעילות פנאי פופולרית, והיא נבנתה על ידי גולשי סקי מחומרים מקומיים. הבקתה היא מתקן הסקי המסחרי הראשון בקנדה. בין 1935 ל-1936 נערכו בה השלמות בנייה שהקנו לה את המראה הנוכחי שלה. הבקתה ממוקמת ליד הגבול עם הפארק הלאומי באנף.
- בית התה טווין פולס (Twin Falls Tea House) הוא בית תה כפרי, שנבנה במספר שלבים על ידי חברת הרכבות הפסיפית הקנדית. בשלב הבנייה הראשון (1908) היה המבנה בקתה חד-קומתית עבור מטיילים עשירים, ובין 1923 ל-1924 הוסיפה החברה מבנה דו-קומתי בסמוך. בית התה נמצא בעמק נהר יוהו, בקצה שביל מטיילים באורך 8 קילומטרים שמתחיל במפלי טאקאקו.
הצומח והחי
עריכהבפארק יש שלושה אזורי צמחייה המחולקים לפי הגובה. האזור ההררי מאופיין בערבות דשא וביערות של אשוח דגלאס ועצי אורן, המכוסות בקיץ במצע עבה של פרחי בר. ביער התת-אלפיני גדלים בעיקר יערות מחטניים סגורים. עצים אינם גדלים באזור האלפיני, והצמחייה היא בעיקר ערבה אלפינית וחזזית המתקיימת על הסלעים.
בפארק תועדו כ-60 מינים של יונקים, ובהם אייל פרדי לבן-זנב, אייל פרדי שחור-זנב, אייל קורא, אייל קנדי, דוב גריזלי, דוב שחור, זאב מצוי, זאב ערבות, עז הרים (האוכלוסייה הגדולה ביותר עם כ-400 פרטים) ופומה צפון-אמריקאית. כמו כן תועדו למעלה מ-200 מינים של עופות, ובהם עיט זהוב ועיטם לבן-ראש. מאגרי המים של הפארק הם בית גידול עבור מספר מינים של וייטפיש, טרוטה, ופיקרל צפוני. האקלים החורפי של הפארק אינו מאפשר את שגשוגם של זוחלים ושל דו-חיים, ועד כה תועדו רק 7 מינים של בעלי חיים אלה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי יוהו (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי יוהו (בצרפתית)
- הפארק הלאומי יוהו באתר Parks Canada
- הפארק הלאומי יוהו באתר האנציקלופדיה הקנדית
- הפארק הלאומי יוהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
