הפרעת דחק חריפה

(הופנה מהדף הפרעת דחק אקוטית)
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הפרעת דחק חריפה (באנגלית: Acute Stress Disorder ובספרות נקראת גם בקיצור ASD) היא הפרעה נפשית תגובתית, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי (לדוגמה: תאונת דרכים, מלחמה, פגיעה מינית וכדומה).[1] הנפגע עלול להיות האדם שחווה את האירוע בעצמו, היה עד לו או שמע עליו מאחרים.

הפרעת דחק חריפה
שם בלועזית Acute Stress Disorder
תחום בריאות הנפש
סיווג
 ‑ ICD-10 F43
 ‑ DSM5 308.3
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D040701
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ההפרעה נבדלת מהפרעות הסתגלות בכך שהיא עוסקת בתגובה הראשונית לאירוע מובחן (או מספר אירועים חוזרים) ולא למצבי דחק כלליים ומתמשכים כמו חיים בעוני.

התסמינים והתמונה הקלינית של הפרעת דחק אקוטית דומים מאד לאלה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אך לא זהים להם. ההבדלים המרכזיים הם[2]: א. זמן (ASD מאובחן החל משלושה ימים מהאירוע, PTSD מאובחן אחרי חודש לפחות מהאירוע). ב. בניגוד לגישת ה DSM IV, לא כל מי שהתפתחה אצלו הפרעת דחק אקוטי יפתח בסופו של דבר PTSD וכמו כן לא כל מי שהתפתח אצלו PTSD ענה קודם לכן לקריטריונים האבחנתיים של[3]ASD.[4] ג. תסמינים דיסוציאטיביים: תסמינים אלה אינם חלק תופסים מקום מרכזי בתמונה הקלינית של ASD אך ב-PTSD הם מוגבלים יחסית.

אבחנהעריכה

פסיכיאטר יאבחן הפרעת דחק אקוטית לפי ה DSM 5, בהתקיים התנאים הבאים[5]:

א. חשיפה לסכנת חיים או למוות, או פציעה חמורה או פגיעה מינית באחת או יותר מהדרכים הבאות:

  1. חשיפה ישירה לאירוע טראומטי
  2. צפיה באירוע טראומטי המתרחש לאדם אחר.
  3. קבלת עדכון על כך שאירוע/ים טראומטי/ים אירעו לבן משפחה קרוב, או לחבר קרוב.
  4. חשיפה חוזרת או מתמשכת לפרטים קשים או גרוטסקיים אודות אירוע טראומטי (לדוגמה צוות עזרה ראשונה שאוסף שאריות גופת אדם, שוטרים שנחשפים לזירת רצח וכדומה). הערה, זה לא כולל חשיפה דרך אמצעי תקשורת אלקטרונית, תמונות או סרטים, אלא אם החשיפה קשורה לעבודה. (משמעות הדבר היא שגם כוחות הצלה שונים חשופים לסיכון להתפתחות ההפרעה)

ב. נוכחות של תשעה או יותר מהסימפטומים הבאים מתוך 5 הקטגוריות הבאות : חודרנות, מצב רוח שלילי, דיסוציאציה, הימנעות ועוררות המחמירים או מתחילים לאחר שאירע (ו) אירוע (ים) טראומטי (ים).

סימפטומים של חודרנות

  • אירועים חוזרים ובלתי נשלטים של מחשבות חודרניות מעוררות מצוקה, זכרונות של אירוע או אירועים טראומטיים. הערה: בילדים תיתכן תמונה של משחק חוזר הכולל תכנים מהאירוע הטראומטי.
  • חלומות חוזרים ומעוררי מצוקה שבהם התכנים קשורים לאירוע הטראומטי. בילדים ייתכנו חלומות מפחידים ללא תוכן שניתן לזהות אותו.
  • סימפטומים דיסוציאטיביים (כלומר פלשבקים) בהם האדם חש או מתנהג כאילו האירוע הטראומטי מתרחש כעת. בילדים הסימפטום יתבטא במשחק חוזר של הטראומה.
  • מצוקה פסיכולוגית ממושכת ואינטנסיבית או תגובה פיזיולוגית בולטת תגובה לגירוי פנימי או חיצוני שמזכיר את האירוע הטראומטי או מסמל אותו.

סימפטומים של מצב רוח שלילי

  • אי יכולת מתמשכת לחוות רגש חיובי (אי יכולת לחוש שמחה סיפוק או אהבה).

סימפטומים דיסוציאטיביים

  • חווית עוררות או דריכות גבוהה של המציאות הסובבת את האדם והמקיפה אותו. (לדוגמה: יכולת להתבונן בעצמו מהצד, תחושת "הלם" תחושה שנמצא בתוך חלום או תחושה פתאומית של הילוך איטי וכדומה).
  • חוסר יכולת לזכור היבטים חשובים של האירוע הטראומטי (בדרך כלל כתוצאה מאמנזיה דיסוציאטיבית) ולא כתוצאה מפגיעת ראש או בעיה פיזיולוגית או תוצאה של שימוש בסמים.

סימפטומים של הימנעות

  • מאמץ להימנע מזיכרונות מעוררי מצוקה, מחשבות רגשות או כל קשר לאירוע הטראומטי
  • מאמץ להימנע ממקומות אנשים וכל דבר אחר שמזכיר את האירוע הטראומטי

סימפטומים של עוררות

  • קשיי שינה (קושי להרדם, קושי להשאר ישן, שינה חסרת מנוחה)
  • התנהגות עצבנית והתפרצויות כעס (עם גירוי מועט או ללא גירוי כלל) הבאות לידי ביטוי באגרסיביות כלפי הסביבה (אנשים או חפצים)
  • דריכות גבוהה
  • קשיים בריכוז
  • תגובת בהלה מופרזת

ג. משך קיום הסימפטומים בקריטריון ב' להלן הוא מ 3 ימים עד חודש אחד לאחר החשיפה לאירוע הטרואמטי. הערה: סימפטומים בדרך כלל מתחילים מיד לאחר האירוע הטראומטי, אך רק הימשכותם מ-3 ימים עד חודש תביא לאבחון ההפרעה.

ד. ההפרעה גורמת מצוקה משמעותית מבחינה קלינית או מצוקה מבחינה תעסוקתית, חברתית או בכל תחום אחר החשוב לאדם.

ה. ההפרעה אינה ניתנת ליחוס להשפעות הפיזיולוגיות של שימוש בסמים ואינם תוצאת מצב רפואי (פגיעת ראש) ואינם תוצאה של הפרעה פסיכיאטרית אחרת.

תגובה לדחק חריף (מתוך ספר הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, ICD 10).[6]עריכה

ספר הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי של ארגון הבריאות העולמי אינו מציע הגדרה מקבילה ל- ASD. במקום זאת הוא מציע את ההגדרה "תגובה לדחק חריף". אבחנה זו שמכונה בספרות המחקרית בשם Acute Stress Respond או ASR ניתנת לאדם ללא הפרעה נפשית אחרת, שעבר אירוע טראומטי ופיתח סימפטומים שהם תגובה ברורה לאירוע הטרואמטי (הגדרת האירוע הטראומטי צרה מזו שתוארה לעיל ואינה כוללת חשיפה עקיפה לטראומה). לפי הגדרת ה ICD-10, תגובת דחק אקוטית אינה הפרעה, אלא תגובה למצב אקוטי. תגובה שברוב המקרים אמורה לחלוף מאליה כעבור מספר ימים. אם תגובה זו אינה חולפת כעבור מספר ימים האדם עתיד לקבל אבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומטית.[2]

שכיחות ואפידמיולוגיה[5][7][8]עריכה

השכיחות משתנה בהתאם לטבע האירועים הטראומטיים וההקשר שבו ההפרעה נמדדת. הן בתחומי ארצות הברית והן מחוץ לתחומי ארצות הברית מפורטים בטבלה הבאה. (האחוז הוא מכלל הנפגעים המגיעים המגיעים לבדיקה או טיפול רפואי בגין הסיבה הקונקרטית המפורטת בטבלה.

סוג האירוע שכיחות
אירוע שאינו כולל אלימות אישית פחות מ 20%
תאונות דרכים 13%-21%
פגיעת ראש מתונה 14%
תקיפה 19%
כוויות חמורות 10%
תאונות עבודה 6%-12%

אירועים טראומאטיים בעלי אופי אישי (תקיפה, קורבנות אלימות אישית, אונס, קורבנות טרור אישי, והיות האדם עד לירי המוני) יביאו לשיעור גבוה יותר של אנשים עם הפרעת דחק אקוטי (בין% 20 ל 50%),

גורמי סיכון פרוגנוסטיםעריכה

גורמים אישיותיים (טמפרמנט): רקע של הפרעה נפשית קודמת, רמה גבוהה של אפקט שלילי, (נוירוטיציזם), תפיסה קטסטרופלית של האירוע הטראומטי, תפיסה שהאירוע הטראומטי שקרה הוא רק התחלה של רצף אירועים טראומטיים ונזק שיתרחשו בעתיד.

גורמים סביבתיים: יותר מכל דבר אחר - חשיפה לאירוע טראומטי.

גורמים פיזיולוגיים וגנטיים.: נשים יותר פגיעות להפרעת דחק אקוטית מגברים (אחת הסיבות לכך היא שנשים חשופות יותר לסוגי אירועים טראומטיים כמו אונס, שיכולים להסתיים בטראומה נפשית).

גורמים תרבותייםעריכה

בתרבויות מסוימות עשויים הסימפטומים הדיסוציאטיביים ללבוש אופי של איחוז או התנהגויות דמויות טרנס. תסמינים דמויי פאניקה עשויים להראלא ניתן לאבחן הפרעת דחק אקוטית לפני שחלפו שלושה ימים מהאירוע הטראומטי. ות שונים בתרבויות מסוימות (דוגמת קמבודיה) בשל ת אף על פי שהפרעת דחק אקוטית עלולה להתפתח להפרעת דחק פוסט טראומטית בחלוף חודש מהאירוע הטראומטי, לא כל מי שהתפתחה אצלו הפרעת דחק אקוטית יפתח PTSD. (הדבר תלוי מצד אחד בחוסן האישי של האדם ומצד שני בעוצמת האירוע וקרבת האדם אליו). כמחצית מהאנשים שפיתחו בסופו של דבר PTSD הראו קודם לכן סימפטומים של הפרעת דחק אקוטית. תסמונות תלויות תרבות כמו Ataque de nervios או Khyâl cap בקרב קמבודים או ילידי קמבודיה תושבי ארצות הברית.

מהלך ההפרעה, פרוגנוזה והחלמה[5]עריכה

כאמור, פסיכיאטר יאבחן הפרעה זו רק אם הסימפטומים האמורים מתקיימים אחרי שלושה ימים מהאירוע הטראומטי. בחלק מהמקרים הפרעת דחק אקוטי תתפתח בחלוף חודש להפרעת דחק פוסט טראומטית. כמחצית מהאנשים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית הציגו תמונה קלינית של הפרעת דחק אקוטית בטרם קיבלו אבחנה של PTSD. בחלק אחר של המקרים הסימפטומים ייחלשו עם הזמן ובחלק מהמקרים גם יעלמו לחלוטין.

ילדיםעריכה

אוכלוסייה שראויה לתשומת לב מיוחדת באבחון הפרעה זו היא ילדים מתחת לגיל שש. ילדים אלה קרוב לוודאי שיפגינו התנהגות משחקית הקשורה באופן כלשהו לטרואמה (משחקים עם תכנים המזכירים את הטרואמה וכדומה כפי שתואר לעיל). אלו יהיו ביטויי החודרנות שלהם, בנוסף לאפשרות של חלומות מאיימים). כמו כן ילדים קטנים לא בהכרח יפגינו פחד אלא דווקא יגיבו בכעס ועצבנות.[9]

תוצאה תפקודית של ההפרעה[5]עריכה

ההפרעה עלולה לגרום לאדם לפגיעה מאד משמעותית בתפקוד החברתי המקצועי והמשפחתי ולהחמיר את תמונת הפגיעה הגופנית כתוצאה מהאירוע הטראומטי עצמו (למשל פגיעה בעקבות תאונות דרכים, אונס או תקיפה). הקושי הגדול לישון, המהווה לעיתים קרובות חלק מהתמונה הקלינית, משפיע גם הוא לרעה באופן מאד משמעותי על האדם. הנסיגה החברתית כתוצאה מהצורך להימנע מדברים המזכירים את האירוע הטרואמטי יכולה גם היא להחמיר את התמונה.

אבחנה מבדלתעריכה

הפרעות הסתגלות, הפרעת פאניקה, הפרעות דיסוצאיטיביות, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית, פגיעת ראש טרואמטית,

טיפולעריכה

מניעה: קיימת תפיסה לפיה ניתן למנוע התפתחות של ASD ותגובות אחרות לאירוע טראומטי, באמצעות תרופות.[10] כמו כן ישנם ניסיונות למצוא תרופות שימנעו התפתחות של PTSD לאחר אבחנת ASD.[11]

טיפול תרופתי: פסיכיאטר עשוי לרשום לאדם טיפול תרופתי שיסייע בשינה, או תרופות הרגעה שונות, ולעיתים ייעשה שימוש בתרופות נגד דיכאון.[12]

פסיכותרפיה[13]: ישנן התערבויות וסוגי טיפול מגוונים לטיפול באנשים שעברו אירוע טראומטי. CBT, EMDR, PE[14] ועוד.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאה עצמית, 2016
  • יעל להב וזהבה סולומון (עורכות), משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, רסלינג, 2019.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Richard A. Bryant, Acute stress disorder, Psychiatry, Trauma and stress-related disorders 5, 2006-07-01, עמ' 238–239 doi: 10.1053/j.mppsy.2006.04.003
  2. ^ 1 2 מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאת המחבר, 2016, פרק 4. אבחנות הקשורות בטראומה והגדרתן, עמ' 65-70
  3. ^ Richard A Bryant, Acute stress disorder, Current Opinion in Psychology, Traumatic stress 14, 2017-04-01, עמ' 127–131 doi: 10.1016/j.copsyc.2017.01.005
  4. ^ RA Bryant, M Creamer, M O'Donnell, D Silove, A comparison of the capacity of DSM-IV and DSM-5 acute stress disorder definitions to predict posttraumatic stress disorder and related disorders., The Journal of clinical psychiatry 76, 2015/04 doi: 10.4088/JCP.13m08731
  5. ^ 1 2 3 4 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), Arlington: American Psychiatric Association, 2013, פרק Trauma and Stressor Related Disorders, עמ' 280-286
  6. ^ איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומשרד הבריאות (עורכים), הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי ICD 10, תל אביב: דיונן, אוניברסיטת תל אביב, 2013, פרק הפרעות נאורוטיות, תלויות דחק וסומטופורמיות, עמ' 159-160
  7. ^ Acute stress disorder in adults: Epidemiology, pathogenesis, clinical manifestations, course, and diagnosis, www.uptodate.com
  8. ^ Stéphane Guay, Myra Gravel-Crevier, Richard Boyer, André Marchand, Acute Stress Disorder Diagnosis, Clusters, and Symptoms as Predictors of Posttraumatic Stress Disorder, and Gender Differences in Victims of Violent Crimes, InTech, 2016. (באנגלית)
  9. ^ Anna McKinnon, Richard Meiser-Stedman, Peter Watson, Clare Dixon, The latent structure of Acute Stress Disorder symptoms in trauma-exposed children and adolescents, Journal of Child Psychology and Psychiatry 57, 2016-11-01, עמ' 1308–1316 doi: 10.1111/jcpp.12597
  10. ^ Marit Sijbrandij, Annet Kleiboer, Jonathan I Bisson, Corrado Barbui, Pharmacological prevention of post-traumatic stress disorder and acute stress disorder: a systematic review and meta-analysis, The Lancet Psychiatry 2, 2015-05-01, עמ' 413–421 doi: 10.1016/S2215-0366(14)00121-7
  11. ^ Taryn Amos, Dan J Stein, Jonathan C Ipser, Cochrane Database of Systematic Reviews, John Wiley & Sons, Ltd, 2014-07-08. (באנגלית)
  12. ^ Lohr, Jeffrey, Gist, Richard, Deacon, Brett J, Devilly, Grant, Science and non-science based treatments for trauma related stress disorders, 2015
  13. ^ Matthew J. Friedman, Posttraumatic and Acute Stress Disorders, Springer, 2015-02-28. (באנגלית)
  14. ^ Matthew J. Friedman, Posttraumatic and Acute Stress Disorders, Springer, Cham, 2015, עמ' 115–135. (באנגלית)