ויקיפדיה

הרי סיסקיו

הרי סיסקיו (באנגלית: Siskiyou Mountains) הם תת-רכס חופי של הרי קלאמת, השוכן בצפון-מערב קליפורניה ובדרום-מערב אורגון בארצות הברית. הם משתרעים בקשת לאורך כ-160 קילומטרים ממזרח לעיר קרסנט סיטי בקליפורניה, מצפון-מזרח לאורך הצד הצפוני של הנהר קלאמת לתוך מחוזות ג'וזפין וג'קסון באורגון. רכס ההרים מהווה מחסום בין אגן הניקוז של הנהר קלאמת מדרום לנהר רוג מצפון. בהתאם לכך, חלק גדול מהרכס נמצא בתוך היערות הלאומיים הנהר רוג – סיסקיו והיער הלאומי קלאמת, ושביל הרכס הפסיפי עובר בחלק מקו הרכס של הרי סיסקיו.

הרי סיסקיו
Siskiyou Mountains
יער בהרי סיסקיו בקליפורניה
יער בהרי סיסקיו בקליפורניה
יער בהרי סיסקיו בקליפורניה
מידע כללי
גובה 2,296 מטר (הר אשלנד (אנ'))
שטח 8,354 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מדינות ארצות הברית אורגון וקליפורניה
רכס הרים הרי קלאמת עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך הרכס 160 קילומטרים
קואורדינטות 41°49′59″N 123°40′04″W / 41.833056°N 123.667778°W / 41.833056; -123.667778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרים אלו אינם הגבוהים בהרי קלאמת, אך בשל התבליט הקרוב כל כך לאוקיינוס השקט, הפסגות זוכות למשקעים משמעותיים מהאוקיינוס, כולל שלג בחורף בפסגות. הקניונים המערביים יכולים לקבל מעל 2,500 מילימטרים של גשם בחלק מהחורפים, והם מיוערים בצפיפות, בעוד שהאזורים המזרחיים צחיחים יותר.[1] הטופוגרפיה והאקלים המגוונים מאוד תורמים למגוון ביולוגי גדול, והרי סיסקיו ידועים במספר מינים אנדמיים.

אטימולוגיה עריכה

מקור המילה סיסקיו אינו ברור. גרסה אחת היא שזו המילה בעגה של הצ'ינוק (אנ') ל"סוס בעל זנב קצר". לפי ההיסטוריון ריצ'רד מאקי (Richard Mackie), "סיסקיו" הייתה מילה של הקרי לסוס בעל זנב קצר[2] שאחד מהם נספה בשנת 1829 במהלך מסעו של אלכסנדר מקלאוד על מעבר שנקרא מאוחר יותר על שם ה"סיסקיו" (מעבר סיסקיו (אנ') של ימינו). בני הקרי היו באזור כחלק ממשלחת חברת מפרץ הדסון של מקלאוד, וגויסו הרחק משם במולדתם במזרח קנדה.[3] גרסה אחרת, שהועלתה בנאום בפני הסנאט של המדינה ב-1852, היא שהשם הצרפתי Six Cailloux, שפירושו "שש אבנים", ניתן למקום צליחה של הנהר אומפקווה על ידי מישל לפרמבואז (אנ') ומשלחת של ציידי פרוות מטעם חברת מפרץ הדסון ב-1832, כי שש אבנים או סלעים גדולים מונחים בנהר שבו הם חצו.[4] לטענת אחרים, את השם Six Cailloux ניכס לאזור זה סטיבן מיק (אנ'), ציד פרוות אחר מחברת מפרץ הדסון, שהיה ידוע ב"גילוי" שלו של עמק סקוט (אנ'), בהתייחס למעבר על הנהר קלאמת ליד הורנברוק.[5] אחרים מייחסים את השם לשבט מקומי של ילידים.

היסטוריה עריכה

ילידים הדוברים שפה אתבסקית חיו לאורך הנהר רוג לפני 1850. יישובים אלה היו בעיקר מגורי חורף, וסביר להניח שהאנשים בילו חלק ניכר מהקיץ בהרים.[6]

חוקרי ארצות ראשונים עריכה

 
שביל סיסקיו מפורטלנד, אורגון, לסן פרנסיסקו, קליפורניה

חוקרי הארצות האירופאים המוקדמים ביותר של האזור הגיעו מהחוף, החל ב-1775, כאשר הלוטננט הספרדי ברונו דה אסטה (אנ') הגיע לאזור הפסיפיק נורת' וסט.[7] אחריו הגיעו לאזור בשנים 1791 ו-1792 חוקרי ארצות אחרים כמו הקפטן ג'ורג' ונקובר, ג'יימס בייקר (James Baker) ורוברט גריי (אנ'). המשלחות היבשתיות המוקדמות נמנעו כולן מהאזור שסביב גבול אורגון-קליפורניה, כך שהמשלחות היבשתיות הראשונות הגיעו כשהחברה הצפון-מערבית (אנ') הגיעה לאזור ב-1820, ואחריה חברת מפרץ ההדסון ב-1821.

שביל סיסקיו משתרע מהעמק המרכזי של קליפורניה דרך הרי סיסקיו לעמק וילאמט (אנ') של אורגון. במקור הוא התבסס על שבילים קיימים של אינדיאנים המתפתלים בעמקי הנהר, שביל סיסקיו היווה את נתיב הנסיעה המעשי הקצר ביותר בין יישובים מוקדמים בקליפורניה ואורגון בשנות ה-20 של המאה ה-19.

התיישבות חדשה ותעשייה וחקלאות ראשוניים עריכה

ככל שההתיישבות גדלה עם מגוון תמריצים חדשים, גברו המתיחות ביחסים עם הילידים. בשנות ה-50 של המאה ה-19, בעקבות חוק תביעת הקרקעות לתרומה (אנ'),[8] הגיעו כורים לאזור כדי לחפש זהב. אלפי כורים נהרו לאזור כשהתגלו חלקות קרקע רווחיות. היישובים החדשים גדלו עד כדי כך שנוסד מחוז ג'קסון, עם מקום מושב המחוז בג'קסונוויל, בשנת 1853. הזרם הגדול והפתאומי של אוכלוסייה לבנה דרדר את היחסים עם הילידים באזור.[9] העוינות הובילה למלחמות הנהר רוג (אנ') ב-1855, שהסתיימו ב-1856.[10]

האוכלוסייה החדשה הייתה זקוקה לתשתית משופרת. עד 1859, הוחלף שביל סיסקיו בדרך אגרה. קו טלגרף נבנה מעל הפסגה ב-1864. עד סוף שנות השבעים של המאה ה-19 הוקמו בהרים מפעלי עצים פרטיים ראשונים בכמה מהנחלים התחתונים.[11] מטעים מסחריים נטעו החל ב-1885.[12] חברת הרכבות סאות'רן פסיפיק השלימה מסילה דרך פסגת סיסקיו ב-1887. מסילות הברזל החדשות התמקדו סביב מדפורד.[9]

החקלאות מתפתחת עריכה

חברת הרכבות של אגם קלאמת (Klamath Lake Railroad Company) בנתה מסילת ברזל לתוך פוקגמה (Pokegama) משנת 1900 עד 1903. היא הפכה לחלק חיוני מתעשיית העצים ונרכשה על ידי חברת מוצרי העץ ויירהאוזר (אנ') ב-1905.[11] מיזמי השקיה שהחלו בסוף המאה ה-19 הביאו לפריחה בענף מטעי הפירות.[10] כימשון בתפוחים בסביבות 1900 הפחית את היבול ואגסים החלו להיות יבול עיקרי. עד 1910, החלו אגסים להחליף תפוחים בתור הפרי העיקרי שגדל באזור.[13] ב-1927 עבר מושב מחוז ג'קסון למדפורד, שהפכה לעיר גדולה בהרבה מג'קסונוויל.[9]

גאוגרפיה עריכה

 
האזור הטבע הבראשיתי רד ביוטס (אנ') בהרי סיסקיו

הפסגות הגבוהות ביותר ברכס כוללות את הר אשלנד (אנ') בגובה של 2,296 מטרים,[14] פסגת דאצ'מן (Dutchman Peak) בגובה 2,260 מטרים, פסגת סיסקיו בגובה 2,178 מטרים, ופסגת "וגנר ביוט" (Wagner Butte) בגובה 2,180 מטרים, כולם באורגון. הפסגה הגבוהה ביותר בחלק הקליפורני של הרכס היא פסגת פרסטון (Preston Peak) בגובה 2,228 מטרים. יש גם כמה הרים נמוכים יותר, כולל הר בן ג'ונסון (Ben Johnson Mountain), שגובהו 1,341 מטרים. אגני הניקוז העיקריים בהרים הם אלו של הנהרות רוג וקלאמת.[15]

פסגת סיסקיו עריכה

כביש בין-מדינתי 5 עובר דרך הרי סיסקיו בפסגת סיסקיו, הממוקמת מעט צפונית לגבול אורגון-קליפורניה, ומדרום לאשלנד (אנ') באורגון. פסגת סיסקיו היא המעבר הגבוה ביותר בכביש בין-מדינתי 5, בגובה 1,310 מטרים. מעבר זה הוא אחד הבוגדניים ביותר במערכת הכבישים הבין-מדינתיים. בצד קליפורניה יש שיפוע מדורג יותר מהצד של אורגון, שבו הכביש הבין-מדינתי מטפס או יורד 700 מטרים בגובה על פני כ-11 קילומטרים. בנוסף, המעבר כולל מספר סיבובים מסוכנים, ולעיתים קרובות הוא ניזוק משלג, קרח וערפל במהלך סופות חורף. בחורף, מקובל שהכביש הבין-מדינתי נסגר פעם אחת עד ארבע פעמים בשנה על ידי רשויות התחבורה עקב תנאים מסוכנים. המהירות המותרת היא 55 מייל לשעה (89 קמ"ש), אך הגבלות מהירות נמוכות יותר נקבעות לכלי רכב גדולים יותר.

אקלים עריכה

האקלים של ההרים אופייני לשינוי בין החוף למדרונות הפונים ליבשה. בדרך כלל, יש בהרים טמפרטורות מתונות יותר ויותר משקעים קרוב יותר לחוף.[14] המדרונות הפונים ליבשה יבשים וחמים יותר בחודשי הקיץ, והמדרונות המזרחיים דומים לאקלים פנימי.[16]

החוף מקבל כ-1,500 מילימטרים של משקעים מדי שנה, והכמות עולה עם הגובה ומגיעה ל-2,500 מילימטרים בפסגות. האזורים המזרחיים הצחיחים יותר מקבלים כ-760 מילימטרים מדי שנה.[14] כמות המשקעים הגדולה ביותר היא בחורף ופחות בקיץ.[16] ערפילים מספקים מקור מים נוסף בגובה נמוך ליד החוף, במיוחד בקיץ. רוב המשקעים בגבהים הנמוכים מגיעים כגשם. בגבהים גבוהים יותר, השלג הוא מקור עיקרי למים.[14]

הטמפרטורה נוטה להשתנות בעיקר בכיוון מזרח-מערב בגלל ההשפעה העיקרית של האוקיינוס.[16] הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא סביב 11 עד 11.5 מעלות צלזיוס בגבהים נמוכים. גבוה יותר בהרים ומרוחק יותר מזרחה, הטמפרטורות נעות בין השפל של הלילה ממש מעל נקודת הקיפאון לשיאים סביב 21 עד 23 מעלות צלזיוס.

אקולוגיה עריכה

יש מגוון ביולוגי ניכר בתוך הרי סיסקיו, כולל יערות נרחבים. יערות משתנים לפי גובה ומיקומים יחסיים, והם מחולקים בעיקר ליערות ירוקי-עד מעורבים, יערות הררים ויערות תת-אלפיניים.[16]

צמחייה עריכה

 
אשוחית ברואר (אנ') גדלה רק בהרי קלאמת

הופעת מיני עצים מחולקת לפי סוגי יערות אלה, אם כי קיימים לכך חריגים. תת-המין החופי של אשוח דאגלס (Pseudotsuga menziesii subsp. menziesii) גדל הן ביערות ירוקי-עד מעורבים והן ביערות הרריים. ברושית לוסון (אנ') גדלה בכל הרכס שממערב לפסגה.[17] אשוח לבן קליפורני (Abies concolor subsp. lowiana) גדל ביערות הרריים ותת-אלפיניים מעל 1,200 מטרים. ביער ההררי, המופיע באזור השלג, גדל גם אורן הסוכר. ביערות התת-אלפיניים שמעל 1,500 מטרים גדלים גם צוגה הררית ואשוח אדום שסטה (A. Magnifica subsp. shastensis) בנוסף לאשוח דאגלס.[15] אורן הזפת דומיננטי רק ביערות הרריים במדרונות תלולים הפונים דרומה, אך גדל גם עם אלון קליפורני שחור (אנ') וביערות ירוקי-עד מעורבים.[18] טקסוס פסיפי (אנ') נדיר גדל בגבהים נמוכים או בגבהים גבוהים יותר ליד מקורות מים. מחטניים אחרים כוללים אשוחית ברואר (אנ'), מין אנדמי,[19] וסקוויה נאה.

בנוסף למחטניים גדלים גם נשירים רחבי-עלים שונים. האלון השחור הגדול ביותר בקליפורניה נמצא בהרי סיסקיו.[20] האלון הכחול (אנ') נמצא מעבר לתחום הרציף שלו; עם זאת, ישנן אוכלוסיות מקוטעות של אלון כחול בתוך הרי סיסקיו.[21] מינים פולשים מהווים מקור לדאגה באזורים מסוימים. חלקם כוללים דרדר אביבי (אנ') וקיטסוס רתמי (אנ').[22] דרדר אביבי הפך לבעיה בהרי סיסקיו רק במאה ה-21.[23] יש לו ערך מועט לבית הגידול והוא מסוגל להתחרות עם צמחים מקומיים רבים.[24] שנית גדולה הוא צמח הפולש לנתיבי מים.[25]

בעלי חיים עריכה

מגוון בעל החיים באזור כולל מספר מיני דו-חיים, זוחלים ועופות. רבים מהדו-חיים והזוחלים הם מינים אנדמיים.[26][27] האפונים סלמנדרת הרי סיסקיו (אנ') המצויה בסכנת הכחדה נמצאת בתוך רכס הרים זה. כמו גם גם סלמנדרת סקוט בר (אנ').[28] מגוון בתי הגידול בהרים תורם למספר מיני העופות באזור, מכיוון שלעופות יש מגוון רחב יותר של בתי גידול זמינים עבורם.[27] עם זאת, עופות רבים נודדים מהאזור לאחר עונת הרבייה. עופות אלו כוללים את הלילית המנוקדת המצויה בסכנת הכחדה, שחיה ביערות בגובה של עד 1,800 מטר.[29] אלתית בסכנת הכחדה חיה באגני הניקוז של הנהרות רוג וקלאמת.[19]

היונקים באזור כוללים מכרסמים קטנים, צבאים ואיילים, ודובים וזאבי ערבות. גם יונקים בינוניים חיים באזור, כולל שועל מצוי, שועל אפור מצוי וסמור.[30] חיה נדירה נוספת היא דלק דייג, יונק טורף בגודל בינוני שחי ביערות ראשוניים.

אזורים מוגנים עריכה

בהרי סיסקיו יש אזורים מוגנים פדרלית בכמה צורות. המונומנט הלאומי מערות אורגון (אנ') מגן על 18 קמ"ר בחלק הצפוני של הרכס מדרום לעיירה גרנטס פאס (אנ') באורגון.[31] המונומנט הלאומי קסקייד-סיסקיו (אנ') מגן על 214 קמ"ר במפגש של הרכסים סיסקיו וקסקייד. ישנם שלושה אזורי טבע בראשיתיים ייעודיים ברכס באורגון ובקליפורניה – אזור הטבע הבראשיתי רד ביוטס (אנ') המגן על 80.7 קמ"ר; אזור הטבע הבראשיתי קלמיופסיס (אנ'), המגן על 727.4 קמ"ר; ואזור הטבע הבראשיתי סיסקיו (אנ'), אשר מגן על 620.9 קמ"ר.

 
 
נוף פנורמי באזור הטבע הבראשיתי סיסקיו עם פסגת פרסטון מרחוק והר הדובים (Bear Mountain) מימין

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Kauffmann, Michael. "Climate". Conifer Country.
  2. ^ "Mount Shasta Annotated Bibliography". Mount Shasta Companion. College of the Siskiyous. 2001. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Mackie, Richard Somerset (1997). Trading Beyond the Mountains: The British Fur Trade on the Pacific 1793-1843. Vancouver, British Columbia: University of British Columbia (UBC) Press. p. 66. ISBN 0-7748-0613-3. OCLC 35978074.
  4. ^ "How Did Our 58 Counties Get Their Names?". California State Association of Counties.
  5. ^ Tickner, Bernita L.; Fiorni-Jenner, Gail (2005). The State of Jefferson. Charleston, South Carolina: Arcadia Publishing. p. 24. ISBN 0738530964. OCLC 68810100.
  6. ^ Allen, Cain (2003). "Indian Villages in Southwestern Oregon". The Oregon History Project. Oregon Historical Society. נבדק ב-18 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ LaLande, Jeff (באוקטובר 1989). "The Indians of Southwest Oregon: an Ethnohistorical Review" (PDF). Southern Oregon State College. p. 3. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Smith, Cessna R. (2011). "The Pursuit of Commerce: Agricultural Development in Western Oregon, 1825-1861" (PDF). Portland State University. pp. 112, 116–117.
  9. ^ 1 2 3 Davidson, Hugh; Schlimgen, Veta; Hale, Sarah; Parlet, Tanya (2005). "Guide to the Jackson County, Oregon Records: 1853–1920". Orbis Cascade Alliance.
  10. ^ 1 2 LaLande, Jeff (ביוני 1980). "Prehistory and history of the Rogue River National Forest: a cultural resource overview" (PDF). U.S. Forest Service. pp. 22–24. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Lamm, W. E. (1957). "Lumbering in Klamath" (PDF). pp. 1–11. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Jackson County Rural Living Handbook" (PDF). Jackson Soil and Water Conservation District. בינואר 2010. p. 7. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "OSUPears">"Tree Fruits: Rogue Valley Pears". Oregon State University. pp. 53–56.
  14. ^ 1 2 3 4 "Rogue River-Siskiyou National Forest: About the Forest". U.S. Forest Service.
  15. ^ 1 2 Anderson, William; Borman, Michael; Krueger, William (1997). "Siskiyou Ecological Province". Oregon State University. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 4 Whittaker, R.H. (ביולי 1960). "Vegetation of the Siskiyou Mountains, Oregon and California" (PDF). Ecological Monographs. Ecological Society of America. 30 (3): 279–338. doi:10.2307/1943563. JSTOR 1943563. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Ohmann, Janet L. (1984). "Port-Orford-Cedar: an American Wood" (PDF). U.S. Forest Service. p. 2.
  18. ^ Waring, R. H. (30 בספטמבר 1968). "Forest Plants of the Eastern Siskiyous" (PDF). Oregon State University. p. 8. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 "Siskiyou Crest: Climate Refuge". Klamath-Siskiyou Wildlands Center. 2009. אורכב מ-המקור ב-25 אוגוסט 2012.
  20. ^ Stuart, John D.; Sawyer, John O. (2001). Trees and Shrubs of California. California Natural History Guides. Berkeley, California: University of California Press. pp. 326–328. ISBN 9780520221093. OCLC 44267780.
  21. ^ Hogan, C. Michael (24 בספטמבר 2008). "Blue Oak: Quercus douglasii". GlobalTwitcher. אורכב מ-המקור ב-28 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Noxious Weed Control". U.S. Forest Service. 12 מאי 2010. אורכב מ-המקור ב-24 דצמבר 2012.
  23. ^ "USFSStar">"Centaurea solstitialis". U.S. Forest Service.
  24. ^ Orloff, Steve; Drake, Dan (באוגוסט 2007). "Management of Yellow Starthistle in Siskiyou County" (PDF). University of California. אורכב מ-המקור (PDF) ב-30 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Lythrum salicaria". U.S. Forest.
  26. ^ Bury, R. B.; Pearl, Christopher (1999). "Klamath-Siskiyou Herpetofauna: Biogeographic Patterns and Conservation Strategies". Natural Areas Journal. 19 (4): 341–350.
  27. ^ 1 2 Alexander, John Doty (1999). "Bird-Habitat Relationships in the Klamath/Siskiyou Mountains". Southern Oregon University.
  28. ^ "The Klamath-Siskiyou Region". Klamath-Siskiyou Wildlands Center.
  29. ^ "Endangered and Threatened Wildlife and Plants; Revised Critical Habitat for the Northern Spotted Owl". Federal Register. 8 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Siskiyou Crest National Monument: America's First Climate Refuge" (PDF). Klamath-Siskiyou Wildlands. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Urness, Zach (4 בדצמבר 2014). "Six Things to Know About Oregon Caves Expansion". Statesman Journal. Salem, Oregon. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרי_סיסקיו&oldid=36864757"