השיתין
השיתין (שיתים, בהגיה ארמית) הן שני נקבים שהיו במזבח העולה, שלשם ניסכו את יין הנסכים בבית המקדש, ואת המים בחג הסוכות. מעל שני השיתין היו שני ספלי כסף שבתחתיתם היה נקב כדי שהמים והיין ישפכו לתוך השיתין.
השיתין במזבח ירדו עד למאגר תת-קרקעי מתחת לרצפת העזרה, במערב הכבש היה פתח בגודל אמה על אמה שהוביל למאגר[1], ופעם בשבעים שנה היו מורידים פרחי כהונה לנקות את המאגר, היין הקרוש שהוצא נשרף במקום קדוש בעזרה. בתלמוד הובאה דעה שהמאגר חילחל עד התהום[2].
אגדות חז"ל על מקור השיתין עריכה
באגדות חז"ל נמצאות מספר תיאורים למקור השיתין. לדעה אחת, היה המאגר התת-קרקעי שקע טבעי בסלע שנברא בששת ימי בראשית ולא נוצר על ידי בני אדם[3]. לפי אגדה אחרת נחפרו השיתין על ידי דוד המלך[4], ויש אומרים שדוד הוצרך לחפור מפני שהמאגר הטבעי התמלא בסלעים ועפר[5].
לפי אגדה זו, כשחפר דוד את מאגר השיתין הגיע עד למי התהום. מי התהום החלו לעלות והייתה צפויה סכנה שהמים יציפו את העולם. דוד רצה לכתוב על צרור אבן את השם המפורש ולזרוק אותו אל המים, אך לא ידע אם הדבר מותר מפני שיש סיכוי שהמים ימחקו את השם, ומעשה זה אסור. דוד המלך התחיל לחפש האם משהו יודע, ואחיתופל ענה שהדבר מותר, משום קל וחומר: שהרי בפרשת סוטה היו מוחקים במים את השם המפורש כדי להשכין שלום-בית בין הבעל לאישה, כך גם אפשר לעשות במקרה הזה כדי להשכין שלום בעולם. דוד עשה כעצת אחיתופל וזרק צרור אבן שעליו היה כתוב השם המפורש למים, והמים אכן ירדו, אך יותר מדי: 16,000 אמות המים ירדו לעומק, הרבה יותר ממה שהיה צריך. הייתה סכנה שהעולם יתייבש ולכן דוד המלך התחיל לשיר את שירי המעלות, כדי שהמים יעלו.
15 שירי מעלות שר דוד, כל שיר כנגד 1,000 אמות, וכך המים עלו 15,000 אמות ונשארו 1,000 אמות מתחת פני האדמה[6].
לזכר אותם שירי מעלות הקים שלמה המלך 15 מעלות לפני שער ניקנור.
לפי הגותם של חסידי אשכנז, מצא דוד מעל מי התהום צרור אבן עליו היה חקוק השם של מ"ב אותיות. אבן זה הושם מעל פי התהום בשעת בריאת העולם, כדי שהמים לא יעלו. כשהגיע המבול, נלקח הצרור וכך פרצו כל מעיינות התהום ושטפו את העולם. לאחר המבול הוחזר האבן למקומו ונמצא שוב על ידי דוד בשעת חפירת השיתין[7]
זיהוי מאגר השיתין עריכה
החוקר ד"ר קונרד שיק שעסק רבות בנושא אבן השתייה, מזהה את המערה שבאבן ("בור הרוחות") כמאגר התת-קרקעי של השיתין, ואת החלל שבתקרת המערה, הסתום בפקק אבן, זיהה כפתח ה"אמה על אמה" שדרכו ירדו לבור לנקותו[8].
מעילה ביין שבשיתין עריכה
לפי ההלכה במשנה, אם הכניס אחד ידו לתוך השיתין והוציא את היין לפני שחילחלו לתהום, אינו נקרא מועל בהקדש ואינו חייב להביא קרבן מעילה, מאחר שכבר נעשתה המצווה ביין[9].
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב דוב ברקוביץ, התהום הקורא מתחת למזבח, פורסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון. מאתר פורטל הדף היומי
- שיתין, באתר "מכון המקדש"
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה, מסכת מידות, פרק ג', משנה ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ט, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ט, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'.
- ^ רש"י, שם, ד"ה בשעה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'-תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד ב'.
- ^ סודי רזיי לרבי אלעזר מוורמייזא, חלק א, אות ה.
- ^ דעתו של ד"ר שיק מובאת בספרו של רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי - עיר הקודש והמקדש כרך ד', עמוד ח'.
- ^ משנה, מסכת מעילה, פרק ג, משנה ג.
