בריאת העולם (יהדות)

תיאור בריאת העולם במקרא
(הופנה מהדף ששת ימי בראשית)

בריאת העולם היא סיפור מקראי המופיע בתחילת ספר בראשית, ומתאר את בריאת העולם על ידי אלוהים. סיפור זה מהווה חלק מהמיתולוגיה היהודית, ועל פי המחקר יש הסוברים שהוא הושפע מהמיתולוגיה הבבלית. הנצרות אימצה את הסיפור כחלק מהברית הישנה, וקיים דמיון רב גם בינו לבין סיפור בריאת העולם במסורת האסלאם.[1]

מניין השנים בלוח העברי מתחיל מהשנה שבמהלכה החלה בריאת העולם לפי הכרונולוגיה המסורתיתכ"ה באדר לדעת רבי יהושע, ובכ"ה באלול לדעת רבי אליעזר[2]), ולפיו נברא העולם בשנת 3761 לפני הספירה, והשנה הנוכחית היא שנת ה'תשפ"ג (5783) לבריאת העולם.

סיפורי הבריאהעריכה

בפתחו של ספר בראשית מובאות, בזו אחר זו, שתי גרסאות שונות לסיפור הבריאה: בתחילה גרסת ששת ימי בראשית (פרק א', פסוק א' - פרק ב', פסוק ג'), ואחריה גרסת תולדות השמים והארץ (פרק ב', פסוקים ד'כ"ד). בין שתי הגרסאות ישנם הבדלים מהותיים.

גרסת "ששת ימי בראשית"עריכה

 
ייצוג אומנותי של "ששת ימי בראשית"

זוהי הגרסה הראשונה והמוכרת יותר, לפיה האל, המכונה אֱלֹהִים, ברא את העולם בשישה ימים, ומכאן מקור השם "ששת ימי בראשית". ביטוי זה כלשונו אינו מוזכר בתנ"ך כלל, ומופיע לראשונה בתלמוד.[3]

בגרסה זו יש מספר תבניות חוזרות: רוב מלאכת הבריאה מלווה בדיבור, בנוסח "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים X, וַיְהִי כֵן" וכיוצא בזה, ולאחריה נאמר לרוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"; לעיתים מעניק אלוהים שם למה שברא. בסוף כל יום מציין הכתוב: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם X".

גרסת "תולדות השמים והארץ"עריכה

 
בריאת חוה, מתוך פסיפס בקתדרלת מונריאלה

מיד לאחר גרסת "ששת ימי בראשית", התורה מביאה גרסה שנייה לסיפור הבריאה, שונה בתכלית מהראשונה. מקור שמה של גרסה זו הוא במשפט פתיחה שבראשיתה:

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

בגרסה זו האל מכונה '''יְהוָה אֱלֹהִים'''. למרות שזהו סיפור בריאה, השורש ב-ר-א מופיע בגרסה זו רק פעם אחת, בכותרת ובהטייה סבילה (המילה "בְּהִבָּרְאָם" בפסוק ד'); שאר הפעולות מתוארות בשלל פעלים אחרים: "וַיִּצֶר", "וַיִּבֶן", "וַיִּקַּח", "וַיַּפֵּל", "וַיִּטַּע", "וַיָּשֶׂם", "וַיַּצְמַח" ועוד.

גרסה זו מתאפיינת בחוסר סכמטיות: אין בה חלוקה לימים, וגם לא תבניות כבגרסה הקודמת, כגון "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" או "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים X, וַיְהִי כֵן". מעשה הבריאה אינו מתואר כאן כמתוכנן מראש למופת אלא כתהליך של ניסוי וטעייה, ותפקידו של האדם אינו למשול בבריאה אלא לעבד את האדמה ולשמור על גן העדן.[4]

הבדלים ומשמעותםעריכה

ההבדלים בין שני הסיפורים בולטים במספר מאפיינים מרכזיים:

  • סדר הבריאה: בפרק א', מסופר שבתחילה נבראו הצמחים, לאחר מכן החיות, ולבסוף האדם - זכר ונקבה יחדיו. בפרק ב', ראשית מסופר על יצירת האדם, לאחר מכן על נטיעת הצמחים ויצירת בעלי החיים, ולבסוף, ה' אלוהים 'בונה' את האישה על ידי צלע שלקח מהאדם.
  • משמעות האדם: בסיפור הראשון, הזכר והנקבה נבראים "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים", והתפקיד שה' נותן להם הוא "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". בסיפור השני, ה' יוצר את האדם "עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים", והוא מניח אותו בגן עדן "לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ". בהמשך, האדם משולח מגן עדן, "לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם".
  • שמות האל: בתיאור הראשון מוזכר הבורא בשם אלוהים, ובתיאור השני בשם ה' אלוהים.
  • פעולות האל: בסיפור הראשון, פעולותיו של האל מתוארות בפעלים: "וַיֹּאמֶר", "וַיִּבְרָא", "וַיִּקְרָא", "וַיַּעַשׂ". בסיפור השני, השורש ב-ר-א מופיע רק פעם אחת, בכותרת ובהטייה סבילה (המילה "בְּהִבָּרְאָם" בפסוק ד'); שאר הפעולות מתוארות בשלל פעלים אחרים: "וַיִּצֶר", "וַיִּבֶן", "וַיִּקַּח", "וַיַּפֵּל", "וַיִּטַּע", "וַיָּשֶׂם", "וַיַּצְמַח" ועוד.

הפרשנות המסורתיתעריכה

בפרק א' מסופר על בריאת הקוסמוס הכולל את מיני בעלי החיים ובעקבותיהם האדם, שנבראו דו מיניים, והחל בפרק ב' מפורטת הכרוניקה של בריאת אדם וחוה וקורותיהם. בפרק א' מודגשת שליטתו של האל על העולם שברא, ולכן הוא מכונה בו בשם אלוהים, אך בפרק ב' הוא מוצג כאב רחום לאדם, ולכן מצד מידת הרחמים מצטרף אליו שם ה'.

בנוגע ליצירת בעלי החיים, שמוזכרת גם בפרק א' וגם בפרק ב': ”וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם” (בראשית, ב', י"ט), כתב הרד"ק, שבפרק ב' היא אינה חלק מהסיפור, אלא משמעות הפסוק היא, שה' אלוהים הביא אל האדם את החיות והעוף שהוא יצר כבר בעבר הרחוק, לפני תחילת הסיפור.[5] בהתאם לגישה זו, מספר פרשנים כתבו שיצירת בעלי החיים נשנתה בפרק ב', הממוקד באדם, בשביל להנגיד את אזכורם לאחר האדמה, לתיאור יצירתו (המוזכרת בפסוק ז') בה הוא מוקדם לאדמה, וכן שבו האדם אינו רק 'נפש חיה' כאמור בחיות ובעופות, אלא ה' נפח באפיו 'נִשְׁמַת חַיִּים'. ואילו הרד"צ הופמן[6] ציטט את מדרש בראשית רבה לפיו ב"וַיִּצֶר" הכוונה אינה לבריאה אלא לכיבוש, מלשון מצור.[ה] ושבדומה לכך הרש"ר הירש ביאר שהכוונה לאיסוף בעלי החיים כדי להביאם אל האדם. האברבנאל השווה זאת גם ל"יוצר" המוזכר בספר זכריה, פרק י"א, פסוק י"ג.

בחקר המקראעריכה

חוקרי המקרא גורסים לרוב כי שני הפרקים הם שני סיפורי בריאה נפרדים ועצמאיים, שנכתבו בידי גורמים שונים בתקופות שונות, מושפעים ממיתולוגיות שונות ומשקפים תפיסות שונות לגבי דמות האל ולגבי תפקידו של האדם בעולם: פרק א' נכתב על ידי 'המקור הכהני' (P) ופרק ב' על ידי 'המקור היהוויסטי' (J).[7][8][9][10]

פרשנות דתיתעריכה

בכתבי חז"ל ישנו עיסוק מועט בנושא זה והוא מרוכז ברובו בפרק ב' של מסכת חגיגה. תורת הסוד היהודית ובראשה ספר הזוהר מתייחסים לבריאת העולם באופן נרחב, בין השאר ב"הקדמת ספר הזוהר", בדרשות הזוהר לפרשת בראשית ובמקומות רבים נוספים. נושא זה מכונה "מעשה בראשית".

לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים,[11] בריאת העולם נעשתה בשני שלבים שונים: בריאת העולם יש מאין שנכתבה בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובה ברא אלוהים "את השמים", "את" לפי ביטויי המקרא עשוי לרמז על המילה "עם", כלומר ברא את השמים וכל אשר בשמים, את הארץ וכל אשר בארץ. באותו רגע, שנבראו הגלגלים הקובעים את מידת הזמן, החלה ספירת הזמן ובכל יום מששת ימי השבוע הוציא הקדוש ברוך הוא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בבריאה, כדוגמת אדם הזורע זרעים ומכוח הזריעה הנעשית ברגע אחד יוצאים פירות במשך זמן ארוך. בריאת העולם לפי דברי הרמב"ם הייתה יש מאין מוחלט, אך הוא מצטט את הכתוב בפרקי דרבי אליעזר בפרק ג' שהעולם נברא מיש, והוא השלג שמתחת כיסא הכבוד. על היחס בין ראשית העולם לתיאור המקראי, ראו בערך 'תורה ומדע'.

מטרת בריאת העולם זכתה למספר התייחסויות בספרות היהודית. בספר הזהר[12] מוסבר כי טעם הבריאה הוא "שיתגלו שלימות כוחותיו", כלומר שיהיו מציאויות שירגישו נפרדות מהבורא כדי שיוכלו להכיר בגדולתו. אמנם מבואר בשער הכללים שמטרה זו היא לא עבור עצמו אלא עבור הנבראים, זה לשונו: "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים",[13] כלומר שבעולם הזה ידור כביכול האלוהים.[14] שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה' וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם.[15] כך למעשה, על פי החסידות, ימות המשיח הם מטרת הבריאה.

כאשר הראי"ה קוק מתייחס לשאלה זו הוא כותב שתכלית הבריאה הוא להיות 'ההשתלמות של הבורא': "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה. אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא מחויבת המציאות, ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל, אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה, ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפלה, כלומר ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה להעלייה המוחלטת".[16]

התייחסות בשירה העבריתעריכה

מספר שירים עבריים לא מבוטל נכתבו אודות אספקטים שונים בסיפור הבריאה היהודי.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ 1 2 על פי התלמוד, נראה שה"שָׁמָיִם" שנבראו ביום הראשון הם ישות שונה מה"רָקִיעַ" שנברא ביום השני, אף על פי שבפסוק ח' גם הוא נקרא "שָׁמָיִם". בתלמוד הבבלי (מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד ב'), רב יהודה מפרש כי ישנם שני רקיעים, "הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם" (ראו דברים, י', י"ד); לעומתו, ריש לקיש טוען כי יש לא פחות משבעה רקיעים.
  2. ^ מאחר שמים התקיימו כבר ביום הראשון, לא ברור מתי הם נבראו; גרסה זו לא מתייחסת כלל לבריאתם. אולי הם לא נבראו כלל, והתקיימו מאז ומעולם.
  3. ^ ה"תַּנִּינים" המוזכרים בתנ"ך הם מעין מפלצות מיתולוגיות, המזוהות לרוב עם הים ואשר יחסם לאלוהים מורכב: מצד אחד הוא ברא אותם (פסוק כ"א), השתמש בהם לנְסָיו (שמות, ז', י'), והם אף מהללים אותו (תהלים, קמ"ח, ז'); ומצד שני, הוא שובר את ראשיהם (תהלים, ע"ד, י"ג), עתיד להורגם באחרית הימים (ישעיהו, כ"ז, א'), ואפילו נראה כי עליו להישמר מפניהם (איוב, ז', י"ב). במיתולוגיה השוואתית נהוג לראות בתיאור של בריאת "התנינים הגדולים" התפלמסות של המקרא עם מיתוסים מסופוטמיים אשר מתארים את המפלצת תיאמת כקדומה לבריאת העולם.
  4. ^ לא נאמר מהו מקורם של מים אלו. ייתכן שאלו הם מי תהום, שקיומם נרמז בגרסת "ששת ימי בראשית" (פסוק ב'), ולחלופין ייתכן שהאדים נבראו אד הוק, ולא התקיימו קודם כמים.
  5. ^ לצור, דהיינו לרכז למקום אחד, כמו באוצר.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך לפי ד"ר שמעון מרכוס, בריאת העולם לפי המקורות המוסלמים, מחניים פ"ד, תשכ"ג, באתר "דעת". לתיאור אחר ושונה, ראו אורי קציר, כך ברא אללה את העולם (על מסורות הבריאה בערביי ישראל במאה התשע עשרה), "אפלטון", 22 בספטמבר 2006.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י', עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ח'.
  4. ^ אריאל סרי לוי, גברים ואלוהים בסיפורי הבריאה: מחלוקת תאולוגית בין מקורות התורה, עמ' 141–143, "בפרט ובכלל" גיליון 4
  5. ^ פירוש הרד"ק
  6. ^ פירוש הרד"צ הופמן
  7. ^ אבי ורשבסקי, מדוע יש שני תיאורי בריאה?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  8. ^ משה ויינפלד, זרמים תאולוגיים בספרות התורה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: בית מקרא טז,א [מד] (תשל"א), עמ' 10–2
  9. ^ ברוך אברהם לוין, לחקר המקור הכהני : הבחינה הלשונית, בתוך ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה 16 1982 (תשמ"ב)
  10. ^ משה ויינפלד, האל הבורא בבראשית א ובנבואת ישעיהו השני, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  11. ^ חלק ב' פרק ל'
  12. ^ ח"ב, מ"ב. הוסבר בתחילת הספר עץ חיים.
  13. ^ מובא בתניא חלק א' לו
  14. ^ "ספר המאמרים תרס"ו" לרבי שלום דובער שניאורסון עמ' ז'
  15. ^ ספר התניא פרק ל"ו
  16. ^ אורות הקודש, מוסד הרב קוק, תש"נ
  17. ^ בראשית, חיים חפר וסשה ארגוב, שירונט
  18. ^ בראשית, גלי עטרי, שירונט
  19. ^ בראשית, גבי שושן, שירונט
  20. ^ מי אם לא אלוהים, השלושרים, שירונט
  21. ^ שיר שבת, שירונט
  22. ^ כשאלוהים אמר בפעם הראשונה, שירונט