פתיחת התפריט הראשי
הסלע המזוהה בדרך כלל עם אבן השתייה, מבט מלמעלה
מבט מלמטה על החור העגול באבן השתייה
תרשים המציג את מיקום אבן השתייה בתוך כיפת הסלע.

אבן השתייהערבית: الصخرة المشرفة بمسجد قبة الصخرة) היא סלע גדול הבולט מקרקע הר הבית, בתוך מבנה כיפת הסלע, הקרוי על שמו. הסלע מוקף במסגרת ברזל, וגובהו מעל הרצפה הוא כשני מטרים. הדעה המקובלת[דרוש מקור] היא שאבן השתייה הייתה בקודש הקודשים בבית המקדש, אף כי מקומה המדויק שנוי במחלוקת, ותלוי באיתור מקום המקדש על הר הבית. יש הסוברים כי סביב אבן השתייה עמד בעבר מקדש יבוסי פגני,[1][2] אם כי המקרא שולל גרסה זו וטוען כי לא עמד שם אלא גורן ארוונה.

אף שהמסורות היהודיות בדבר אבן השתיה מופיעות לראשונה במשנה ובמדרשים משלהי בית שני (להלן), ניתן לשער כי הן הושפעו דווקא ממקורות מצריים ולא יווניים. בעוד המסורות היווניות עמם באו היהודים במגע בימי הבית השני התייחסו אל אבנים מסויימות כ"טבור הארץ" (אומפאלוס), הרי שתורות הבריאה השונות במצרים העתיקה התייחסו מפורשות אל "אבן הבן-בן" ממנה נשתת העולם. עדויות להשפעות דתיות מצריות בירושלים עוד בזמן ההתיישבות הכנענית במקום - באלף השני לפני הספירה, נמצאו בחפירות בכנסיית סנט אטיין שמצפון להר הבית. דמיון זה יכול להעיד כי המסורת בדבר אבן השתייה מוקדמת בהרבה למפגש עם היוונים, ובוודאי למועד העלאתה על הכתב.

תוכן עניינים

מסורות ביהדותעריכה

במשנה נאמר: "משניטל הארון, אבן הייתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתייה הייתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות (כ-6 ס"מ)"[3].

בבית המקדש הראשון היה ארון הברית מונח על אבן זו. בבית המקדש השני, לאחר גניזת ארון הברית, היה הכהן הגדול מניח על אבן זו את המחתה עם הקטורת ביום הכיפורים, וכן היה מזה את דם הקרבנות לפני האבן.[4]

חז"ל מסבירים שהשם "אבן השתייה" נובע מכך ש"ממנה הושתת העולם"[5], כלומר ממקום זה התחילה בריאת העולם[6] וממנה התפשט העולם. ישנה גם דעה שמשמעות "שתייה" היא "אריגה" (שתי וערב) כלומר שממנה נארג העולם. על פי דעה זו יש לגרוס "שממנה נשתה העולם", מלשון "שתי".[7]

כמה מן המפרשים פירשו שהכוונה היא ליסוד העולם במובן הרעיוני, שכן "מקום העבודה הוא יסוד העולם",[8] וכפי שנאמר "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".[9]

ישנה גם מסורת לפיה האבן היא הפתח אל התהום. על פי מסורת זו בעת המבול המסופר בספר בראשית, הוזזה האבן על מנת לפתוח את מעיינות התהום ולהציף את העולם. מסורות אלה עברו מהיהדות לאסלאם, המציין מתחת לאבן את מקום קברו של האדם הראשון, כדבריו של ח'אלד בן מעדאן, למשל, שחי במאה השמינית: "רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִמְצָא מִיָּמִין לַסֶּלַע וּשְׁתֵּי רַגְלָיו בְּמֶרְחָק שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִילִּים".

בספר הזוהר מבואר שאבן השתייה היא מצבת האבן שהונחה על ידי יעקב אבינו, כמתואר בפרשת ויצא. על פי פירוש זה, יעקב לן על הר המוריה, ואלוהים התגלה אליו בחלום שם. אור החיים בפירושו על התורה מרחיב את הרעיון, וטוען כי מצבתו של יעקב נועדה להוות הכנה לבתי המקדש העתידים להיבנות שם.

מסורות אחרות מקשרות בין שם האבן - "שתייה" - לבין מי שתייה, ועל פיהן, כל מי השתייה בעולם מקורם בתהום שמתחת לאבן השתייה[10].

מסורות באסלאםעריכה

הסלע המזוהה כאבן השתייה הוא בעל חשיבות גם לפי חלק מהמסורות המוסלמיות (אף על פי שאיננו מוזכר בקוראן), ושמו בערבית אל-צח'רה (الصخره). לפי מסורת זו, מלאכים ביקרו את אבן השתייה 2,000 שנה לפני שאדם הראשון נברא[11]. כל הנביאים שקדמו למוחמד התפללו לפני אבן זו.

לפי מסורת זו, אל-צח'רה הוא המקום ממנו מוחמד עלה לשמים, ובעלייה זו האבן עצמה ניסתה להצטרף אליו ונעצרה על ידי המלאך גבריאל. האבן התחילה לעלות בצד הדרומי, ולכן צורתה אינה ישרה. בעקבות כך, סימנים מסוימים בצד המערבי של האבן נחשבים לטביעות אצבע של גבריאל.[10]

לפי חלק מהמסורות, ביום הדין יתאחדו אבן השתייה והכעבה יחד, והאל יישב על האבן וישפוט את כל בני האדם שיעברו לפניו. ישנה מסורת לפיה המלאך ישראפיל (הוא רפאל) יעמוד על האבן ויתקע בשופר על מנת להכריז על יום הדין - ובהתאם שני שערי מבנה כיפת הסלע נקראים "שער השופר" ו"שער ישראפיל". גם באסלאם מופיעה האמונה לפיה האבן היא מקורו של העולם, האבן הראשונה שנוצרה בעולם, וכן מקור כל מי השתייה בעולם ומקום מוצאם של ארבעת נהרות גן העדן.[10]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו עמדתו של פרופ' פק בספרו "הערות על המקרא" https://archive.org/stream/commentarybible00peakuoft/commentarybible00peakuoft_djvu.txt
  2. ^ ממצא ארכאולוגי בודד נחשף עד כה בהר הבית מהתקופה היבוסית באלף השלישי לפנה"ס, וזוהה על ידי הארכאולוגית רבקה גונן כ"קבר פיר" חצוב, השוכן בתוך סלע "אבן השתייה",קתדרה (כתב עת), גיליון 34 תשמ"ה, עמ' 13
  3. ^ מסכת יומא ה, ב.
  4. ^ משנה שם.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא דף נד עמוד ב.
  6. ^ מדרש תנחומא, פרשת פקודי, פיסקא ג'.
  7. ^ יהודה ליבס: "עלילות אלהים", ע' 278; י' ליברמן, תוספתא כפשוטה, חלק ד', סדר מועד,ירושלים תשס"ב, עמ' 773-772.
  8. ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת יומא, פרק ה' משנה ב'; מאירי שם.
  9. ^ משנה מסכת אבות, פרק א' משנה ב'.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 אלי שילר, כיפת הסלע ואבן השתיה
  11. ^ מיכאל אניסימוב, מהי אבן השתיה באתר wisegeek