פתיחת התפריט הראשי

השתלת הלב הראשונה בישראל נערכה בבית החולים בילינסון ב-5 בדצמבר 1968, כשנה לאחר השתלת הלב הראשונה בעולם, שהתקיימה בדרום אפריקה. המנתח שביצע את ההשתלה הוא פרופ' מוריס לוי. הלב להשתלה נלקח ללא הסכמת המשפחה מגופו של אברהם סדגת, והשתל בגופו של יצחק סולם, שנפטר כשבועיים לאחר הניתוח.

התורםעריכה

אברהם סדגת נולד ב-1933 בהמדאן, איראן. בשנת 1949 עלה לישראל ביחד עם מרבית בני משפחתו והשתכן בתל אביב. ביוני 1965 נישא לעופרה מיכה, ולשניים נולדה בת יחידה, אורנה. סדגת עבד כבנאי. ב-3 בדצמבר 1968 אושפז סדגת לאחר שחש ברע, עם חשד לאירוע מוחי, בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. כיומיים מאוחר יותר, ב-5 בדצמבר 1968, במהלך אשפוזו בבית החולים, נפטר סדגת.

השתלת הלב הראשונה בישראלעריכה

ללא אישור המשפחה נעשה שימוש בלבו של סדגת לצורך קיום השתלת הלב הראשונה בישראל. הלב ניתן ליצחק סולם, שנפטר כשבועיים לאחר הניתוח.[1] האירוע זכה לתשומת לב תקשורתית נרחבת. המנתח שביצע את ההשתלה הוא פרופ' מוריס לוי. ההשתלה התקיימה כשנה לאחר השתלת הלב הראשונה בעולם, שהתקיימה בדרום אפריקה.

ביקורת ודיון ציבורי אודות השתלת הלבעריכה

לבו של סדגת נלקח ללא אישור או ידיעת משפחתו, דבר אשר היה חוקי בזמנו אך עורר מחלוקת ציבורית עזה, במיוחד בהתחשב באופן הטיפול של בית החולים בניסיונות המשפחה להבין את השתלשלות האירועים. דיונים בדבר ההשתלה ואירוע לקיחת הלב ללא הסכמה התקיימו במליאת הכנסת.[2]

לאורך אשפוזו בבית החולים טענה המשפחה שפקדה את מיטתו כי תקשרה עימו באופן קבוע. ביום בו נפטר נלקח לניתוח דווקא במחלקה הקרדיולוגית. בעוד המשפחה הבינה כי מדובר בהליך קצר יחסית, בפועל הניתוח ארך מספר שעות שבסופן נמסר למשפחה כי סדגת נפטר במהלכו.

למרות הסירוב הראשוני של בית החולים, כיום לאחר הפטירה הסכים בית החולים לתת למשפחה לבחון את הגופה, בחינה שבמהלכה הופתעה המשפחה לגלות כי סדגת היה מכוסה בתחבושות, שהוא תפור באזור החזה, שאיבריו הפנימיים נקצרו וכי צלעותיו נשברו. מבית החולים לא נמסר למשפחה כי לבו של סדגת שימש את בית החולים לצורך ביצוע השתלת הלב הראשונה בישראל. המשפחה החלה לקשור בין אירוע זה לבין העובדה שבבית החולים נערכו חגיגות על השתלת הלב הראשונה בישראל. חשד המשפחה שהלב נלקח מגופו של סדגת הוצג בהלווייתו, שנערכה למחרת פטירתו.[3]

בית החולים סירב להתייחס לבקשות המשפחה לתחקר את האירוע. רק לאחר שהמשפחה פנתה לשר המשטרה, לשר הדתות ולשר הבריאות בבקשה לבירור כיצד נלקח לבו של סדגת ללא הסכמת המשפחה ולאחר ששכרו את שירותיו של עורך דין, ב-23 בדצמבר, כשלושה שבועות לאחר האירוע, הסכים בית החולים לחשוף בפני המשפחה כי סדגת אכן היה תורם הלב. הגילוי של בית החולים ניתן תחת התניה מפורשת בה ויתרה המשפחה על כל כוונה עתידית לתבוע את בית החולים.[4]

לאור הביקורת הציבורית, נטען מטעם בית החולים כי ״בהשתלת הלב הראשונה פעל הצוות הרפואי על פי החוק שהיה נהוג במדינת ישראל בשנת 1968״. בדיון שנערך בכנסת בנושא ב-25 בדצבמר 1968 טען שר הבריאות ישראל ברזילי כי אין ספק כי פרופ' לוי ושותפיו - עוזריו והנהלת בית החולים בילינסון, פעלו על פי החוק הקיים המתיר להשתמש בחלק מן הגופה או באיבר מן המת, למען ריפויו של אדם, אף ללא נטילת רשות וקבלת הסכמה מצד משפחת הנפטר. כאשר מדובר בהצלת חיי אדם באמצעות השתלת איבר, אין בזה בעיה מבחינת ההלכה. כל מה שניתן לעשות כדי להציל חיי אדם, אנחנו לא רק רשאים, אלא חייבים לעשות זאת״.

הנצחת אברהם סדגתעריכה

 
הנצחת אברהם סדגת בבית החולים בילינסון

בשנת 2008 התקיימו אירועים חגיגיים לציון 40 שנה לציון השתלת הלב הראשונה בישראל. במסגרת אירועים אלו לא צוינה העובדה בנוגע ללקיחת הלב מאברהם סדגת ללא ידיעה ואישור המשפחה. פרק זה הוצנע במסגרת החגיגות. המשפחה מחתה על העדר הדיוק ההיסטורי והצנעת הפרק העגום בסיפור השתלת הלב הראשונה.

לאחר פנית המשפחה לבית החולים בילינסון, נענה בית החולים לבקשת המשפחה להנציח את אברהם סדגת במחלקה הקרדיולוגית של בית החולים. ב-29 ביולי 2009 נערך טקס בבית החולים בהשתתפות מנהל בית החולים פרופ' בועז תדמור ובכירים נוספים, אלמנתו של אברהם סדגת, עופרה סדגת, בתו אורנה סדגת-ארז ובני משפחה נוספים.

לקריאה נוספתעריכה

  • עופרה סדגת, חביב ויעקב סדגת, כך נרצח אברהם סדגת, פרטית, יולי 1969

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה