התזמורת הסימפונית של מלבורן

תזמורת

התזמורת הסימפונית של מלבורןאנגלית: Melbourne Symphony Orchestra) היא תזמורת שמקום מושבה במלבורן, אוסטרליה. מלבורן מצטיינת בהיסטוריה הרצופה הארוכה ביותר של מוזיקה תזמורתית מכל ערי אוסטרליה והסימפונית של מלבורן היא התזמורת המקצועית הוותיקה ביותר באוסטרליה. משכן הקבע של התזמורת הוא אולם "האמר הול" במלבורן.

התזמורת הסימפונית של מלבורן
Melbourne Symphony Orchestra
התזמורת הסימפונית של מלבורן מופיעה בפסטיבל "קלאסיקל ספקטקיולר" 2005
התזמורת הסימפונית של מלבורן מופיעה בפסטיבל "קלאסיקל ספקטקיולר" 2005
תאריך ייסוד 1906 עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד אלברטו זלמן
מדינה אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
מיקום מלבורן, ויקטוריה
אולם קונצרטים האמר הול
מנצח חיימה מרטין
www.mso.com.au
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

הקונצרט הראשון התקיים ב-11 בדצמבר 1906 בניצוחו של אלברטו זלמן, מייסד התזמורת, שהיה בהמשך למנצח האוסטרלי הראשון שניצח על הפילהרמונית של ברלין ועל התזמורת הפילהרמונית של לונדון. ב-1934 הייתה הסימפונית של מלבורן לתזמורת הרדיו האוסטרלית הראשונה. בין 1949 ו-1965 נודעה כתזמורת הסימפונית של מדינת ויקטוריה.

התזמורת מקבלת מימון מאת מממשלת מדינת ויקטוריה וכן מתאגידים ומתורמים פרטיים. מאז 2005 היא מעסיקה 100 נגנים קבועים והמנצח הראשי והמנהל האמנותי שלה הוא אולג קטאני, שהחל בתפקידו בינואר 2005. בשלב זה החוזה שלו בתוקף עד סוף 2010. בספטמבר 2009 התמנה טאדאקי אוטאקה למנצח אורח ראשי, והיה אמור להיכנס לתפקיד בשנת 2010, אך המינוי זורז והוא החל לכהן בתפקיד כבר בסוף 2009.

המנצח הראשי בעל תקופת הכהונה הממושכת ביותר היה הירויוקי איוואקי (1974 - 1997), שהוכתר בתואר מנצח כבוד של תזמורת מלבורן בשנת 1989. ב-1923 הייתה ברתה יורגנסן לאישה הראשונה שהובילה תזמורת מקצועית באוסטרליה. היא המשיכה לנגן עם התזמורת במשך 50 שנה, הנגנית הראשית בעלת תקופת הכהונה הארוכה ביותר בתזמורת בקנה מידה בינלאומי. נגניה הראשיים הנוכחיים של תזמורת מלבורן הם וילמה סמית, ילידת פיג'י, ומרקוס תומאסי.

קהל המאזינים של תזמורת מלבורן מונה למעלה מ-250,000 איש במלבורן ובמחוזות ויקטוריה, ביותר מ-150 קונצרטים בשנה. התזמורת הופיעה עם אמנים ידועי-שם כמו איגור סטרווינסקי, מאריס יאנסונס, אייזק שטרן, יהודי מנוחין, ג'סי נורמן, ארתור רובינשטיין, מסטיסלב רוסטרופוביץ', ג'פרי לנקסטר (אנ'), עמנואל אקס, ג'פרי טייט, לאנג לאנג, סומי ג'ו, ג'ון ויליאמס ונייג'ל קנדי.

תזמורת מלבורן הייתה התזמורת האוסטרלית הראשונה שיצאה לסיורי קונצרטים מעבר לים והראשונה לנגן בקרנגי הול בניו יורק. מסעות הקונצרטים שלה - בארצות הברית, קנדה, יפן, קוריאה, אירופה (2000, 2007), סין (2002), סנקט פטרבורג, רוסיה (2003) ויפן (2005) - הקנו לה הכרה בינלאומית נרחבת. בינואר 2007 יצאה התזמורת למסעה השני באירופה ובמהלכו ביקרה בחמש ערים בספרד (קאסטיון, ברצלונה, סרגוסה, פמפלונה ומדריד), בפריז, ברלין ומילאנו.

בינואר 2000 ייצגה תזמורת מלבורן על 104 נגניה, בניצוח מרקוס שטנץ, אז מנצחה הראשי ומנהלה האמנותי, את אוסטרלאסיה ב"פסטיבל חמש היבשות" באיים הקנריים, לצד תזמורת כמו הפילהרמונית של ברלין והפילהרמונית של ניו יורק.

תזמורת מלבורן חצתה בכמה הזדמנויות את הקווים אל מוזיקת פופ ורוק עכשווית. ב-1986 שיתפה פעולה עם אלטון ג'ון, בהופעות ששיאן האלבום "Live in Australia with the Melbourne Symphony Orchestra". בשנת 1989 הובילו קונצרטים עם ג'ון פרנהם להפקת DVD Classic Jack Live. בשנת 2004 הופיעו עם נגן הרוק מיט לוף, וקלטת ה-DVD של מופע זה הגיעה למקום הראשון באנגליה.

בין השנים 2013 - 2019 שימש אנדרו דייוויס כמנצחה הראשי של תזמורת מלבורן.

בשנת 2015 שיתפה תזמורת מלבורן פעולה עם להקת "הוויגלס" ואף הפיקה DVD לילדים בשם "הוויגלס עושים תזמורת".

המנצח והחלילן הספרדי חיימה מרטין מכהן כמנצח הראשי הנוכחי של התזמורת החל משנת 2022.

מנצחים ראשיים עריכה

  • אלברטו זלמן (1906 - 1927)
  • פריץ הארט (אנ') (1927 - 1932)
  • פריץ הארט וברנרד היינצה (אנ') במשותף (1932 - 1937)
  • ברנרד היינצה (1937 - 1950, התזמורת שינתה את שמה ל"תזמורת הסימפונית של ויקטוריה" ב-1949)
  • אלצ'או גאליירה (אנ') (1950 -1951)
  • חואן חוסה קסטרו (אנ') (1952 - 1953)
  • וולטר זוסקינד (1953 - 1955)
  • קורט ווס (1956 - 1959)
  • ז'ורז' ציפין (1961 - 1965, התזמורת חזרה לשמה המקורי, "התזמורת הסימפונית של מלבורן", בשנת 1965)
  • וילם ואן אוטרלו (1967 - 1970)
  • פריץ ריגר (1971 - 1972)
  • הירויוקי איוואקי (1974 - 1997)
  • מרקוס שטנץ (1998 - 2004)
  • אולג קטאני (2005 - 2009)
  • טאדאקי אוטאקה (2009 - 2012)
  • אנדרו דייוויס (2013 - 2019)
  • חיימה מרטין (2022 - ממשיך)

קישורים חיצוניים עריכה