התרבות הלומקוויאנית
התרבות הלומקוויאנית (באנגלית: Lomekwian) היא שם שניתן למסורת סיתות כלי אבן פרהיסטוריים מן התקופה הפלאוליתית התחתונה שהתגלו בשנת 2011 באתר לומקווי 3 לחופי אגם טורקאנה בקניה.
הכלים הלומקוויאנים מתוארכים לתקופה של 3.3 מיליון שנה לפני זמננו – כלי האבן העתיקים ביותר המוכרים למדע וקדומים במאות אלפי שנים מן התרבות האולדובאית, שנחשבה עד גילויים לתרבות כלי האבן העתיקה ביותר. הם גם קדומים במאות אלפי שנים מן המאובנים הקדומים ביותר המשויכים לסוג האדם, ולפיכך ייתכן שהם סותתו על ידי הומינינים שקדמו לו, קרוב לוודאי אוסטרלופיתקים.
גילוי עריכה
כלי האבן התגלו באתר לומקווי, סמוך לחופו המערבי של אגם טורקאנה בקניה. אגם טורקאנה הוא אחד האזורים העשירים בעולם בממצאים ארכאולוגים ופלאואנתרופולוגים מן האבולוציה של האדם. הגילוי נעשה ביולי 2011 על ידי צוות בינלאומי של ארכאולוגים צרפתים, אמריקאים וקנייתים, בראשותה של הארכאולוגית הצרפתית סוניה הרמנד, פרופסורית לארכאולוגיה פלאוליתית באוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק.
מטרתו המקורית של הצוות הייתה לחפש מאובנים נוספים של קניאנתרופוס פלטיאופס, הומינין שנוי במחלוקת שגולגולת אחת שלו התגלתה באתר הסמוך לומקווי 1. אך באחד הבקרים תעו החוקרים בדרכם לאתר, כאשר הרמנד נוהגת ברכב השטח של המשלחת בנוף המדברי המחורץ וחסר הדרכים, ובעלה ג'ייסון לואיס, אנתרופולוג אמריקאי באוניברסיטת סטוני ברוק ואף הוא חבר הצוות, מנווט באמצעות GPS. הרמנד פנתה בטעות שמאלה כאשר ה-GPS הורה על פנייה ימינה, והצוות מצא את עצמו באתר בלתי-נחקר שקיבל בדיעבד את הכינוי לומקווי 3. הרמנד החליטה להישאר במקום ולסקור אותו, ועוד באותו יום גילה הצוות כ-20 כלי אבן מסותתים. בהמשך החפירות במקום התגלו בסך הכל כ-150 אבנים מסותתות, חלקן על פני השטח וחלקן מתחתיו[1][2][3].
הגילוי פורסם במאמר מדעי בכתב העת המדעי היוקרתי Nature במאי 2015, שבו הציעו החוקרים את המונח "לומקוויאני", בהתאם לנוהג לקרוא תרבויות כלי אבן פרהיסטוריות על-שם האתר שבו התגלו לראשונה[4].
תיארוך עריכה
כלי האבן הלומקוויאנים מתוארכים על-פי ייחוסם לשתי שכבות גאולוגיות של אבן טוף מאפר געשי, אשר תוארכו עוד לפני הגילוי על ידי חוקרי הגאולוגיה של אגם טורקאנה, באמצעות תיארוך רדיומטרי אשלגן-ארגון וארגון-ארגון ובתיארוך לפי פלאומגנטיזם, לגיל של כ-3.3 מיליון שנה לפני זמננו. זהו הגיל העתיק ביותר שנמצא לכלי אבן מסותתים כלשהם. עד גילוי הכלים הלומקוויאנים, כלי האבן הידועים העתיקים ביותר היו כלים אולדובאים בני 2.5 עד 2.6 מיליון שנה מאתר גונא שבאתיופיה[4].
מקובל בתחומי הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה להגדיר ראשית הפרהיסטוריה החל מן העדויות הראשונות לסיתות כלי-אבן. לפי נוהג זה גילוי הכלים הלומקוויאנים הקדים את ראשית הפרהיסטוריה ב-700 אלף שנה.
מאפיינים עריכה
האבנים מלומקווי 3 כוללות גרעינים (אבנים שמהן הותזו נתזים קטנים יותר), נתזים וסדנים (שעל גביהם סותתו אבנים אחרות). הן גדולות למדי – גדולות מכלי האבן האולדובאים מאתר גונא באתיופיה. המסה הממוצעת של גרעין היא כ-3 ק"ג ושל נתז 842 גרם[4]. לדעתה של הרמנד, נראה שהסתתים העדיפו אבנים גדולות והתעלמו מאבנים קטנות יותר שנמצאו יחד איתן. ההבדלים בגודל תואמים להבדל נוסף בין הכלים הלומקוויאנים והאולדובאים: נראה שהשיטה הלומקוויאנית עשתה שימוש באבני סדן שהונחו על האדמה, ועליהן סותתו אבני גרעין, אם באמצעות הטחתן באבן הסדן ואם באמצעות הכאתן באבן שלישית (ה"מקבת"). לעומת זאת, בשיטה האולדובאית גם הגרעין וגם המקבת בדרך-כלל הוחזקו ביד.
הרמנד פסלה את האפשרות שהאבנים נשברו כתוצאה מתהליכים טבעיים. ניתוח צורת השבירה מרמזת שהסתתים סובבו את האבנים והתיזו שברים מכיוונים שונים. החוקרים אף הצליחו להתאים את אחד הנתזים למגרעת באבן גרעין שממנה הותז[2][3].
יעודם של הכלים הלומקוויאנים אינו ידוע בוודאות, כיוון שעל עצמות בעלי חיים מאובנות מן האתר לא נמצאו סימני חיתוך מכלי אבן, כפי שנמצאו על עצמות באתרים אולדובאיים ומאוחרים יותר[4].
פרהיסטוריה עריכה
לא ידוע מי היו סתתי הכלים הלומקוויאנים, מכיוון שלא נתגלו באתר מאובנים שלהם. דעה מקובלת בתחום האבולוציה של האדם, שבה תמך בעיקר הפלאואנתרופולוג לואיס ליקי, רואה בסיתות כלי אבן יכולת בלעדית לסוג האדם, אשר פותחה במקורה על ידי המין העתיק ביותר שלו הומו הביליס (שם המין "הביליס", שפירושו ביוונית "מיומן", ניתן לו על ידי לואיס ליקי לציון יכולתו לסתת את כלי האבן האולדובאים). ואולם כלי האבן הלומקוויאנים, בני 3.3 מיליון שנה, עתיקים בהרבה מן המאובנים העתיקים ביותר המיוחסים להומו הביליס ולסוג האדם, ובכללם לסת עליונה קדומה במיוחד שגילה 2.7 מיליון שנה. הם בני זמנם של מאובני אוסטרלופיתקוס אפרנסיס שנמצאו באתרים אחרים באתיופיה ובקניה, ושל המאובנים המיוחסים לקניאנתרופוס פלטיאופס באתר לומקווי 1 לחופי אגם טורקאנה[4]. ההפרש הגדול בין תיארוכים אלו תומך בהשערה שסיתות כלי-אבן קדום יותר היה בשימוש כבר אצל אוסטרלופיתקים.
ממצא קודם שתמך באפשרות סיתות כלי אבן אצל אוסטרלופיתקוס אפרנסיס התגלה באתר דיקיקה שבאתיופיה בשנת 2010: סימני חיתוך על עצמות מאובנות של אנטילופות אשר תוארכו לגיל של 3.4 מיליון שנה, והעידו לדעת מגליהם על שימוש בכלים לשחיטה של טרף או פגרים[5]. ואולם הכלים ההיפותטים ששימשו לחיתוך העצמות לא התגלו, וחוקרים אחרים מתחו ביקורת על פירוש הממצא בטענה שהחתכים היו עשויים להגרם גם משיני טורפים או מרמיסה תחת רגלי בעלי חיים אחרים[6]. לעומת העצמות מאתר דיקיקה, הכלים הלומקוויאנים הם עדות ישירה לסיתות אבנים בתקופה זו. חוקרים נוספים הציעו שיכולת הפיצוח של אגוזים באמצעות אבנים, שהתגלתה אצל שימפנזים מצויים החיים בטבע כיום, הייתה קיימת כבר באב הקדמון המשותף של האדם והשימפנזה, וממנה התפתח סיתות כלי האבן.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- תמונות הכלים והחוקרים בכתבה של מגזין דיסקבר.
הערות שוליים עריכה
- ^ Hillary Waterman (2015, October 1) "The Evolutionary Timeline Retooled" Discover . Retrieved October 01, 2015
- ^ 1 2 Kate Wong (2015, April 15) "Archaeologists Take Wrong Turn, Find World's Oldest Stone Tools" Scientific American . Retrieved April 18, 2015
- ^ 1 2 Michael Balter (2015, April 14) "World’s oldest stone tools discovered in Kenya" Science News . Retrieved April 18, 2015
- ^ 1 2 3 4 5 Harmand, S. et al. (2015) "3.3-million-year-old stone tools from Lomekwi 3, West Turkana, Kenya" Nature . Vol. 521, pp. 310-315; doi:10.1038/nature14464
- ^ McPherron, S. P. et al. (2010) "Evidence for stone-tool-assisted consumption of animal tissues before 3.39 million years ago at Dikika, Ethiopia" Nature . Vol. 446, pp. 857-860; doi:10.1038/nature09248
- ^ Domínguez-Rodrigo, M. et al. (2010) "Configurational approach to identifying the earliest hominin butchers" PNAS. Vol. 107(49), pp. 20929–20934; doi: 10.1073/pnas.1013711107