וולטר הוול
וולטר הוול (בגרמנית: Walther Hewel; 2 בינואר או 25 במרץ 1904 – 2 במאי 1945) היה דיפלומט גרמני, חבר במפלגה הנאצית, ואחד ממכריו הקרובים ביותר של אדולף היטלר, לפני ובמהלך תקופת שלטונו. שימש כמזכיר המדינה במסגרת משרד החוץ הפדרלי בגרמניה הנאצית והגיע לדרגת בריגדפיהרר. לקראת תום מלחמת העולם השנייה התאבד לבקשתו האישית של היטלר, לאחר שנשך גלולת ציאניד תוך כדי שירה בראשו[1].
 | |
| לידה |
2 בינואר או 25 במרץ 1904 קלן, חבל הריין, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| התאבד |
2 במאי 1945 ברלין, גרמניה הנאצית |
| מדינה | הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית |
| השכלה | האוניברסיטה הטכנית של מינכן |
| מקצוע | דיפלומט |
| מפלגה | המפלגה הנאצית |
| בת זוג | אליזבת "בלונדי" בלנדה |
ביוגרפיה
עריכהנעורים
עריכההוול נולד ב-2 בינואר או ב-25 במרץ 1904 כבנם היחיד של אנטון הוול ואלזה פריין פון לינדנפלס, בקלן שבחבל הריין, הקיסרות הגרמנית, שם ניהל אביו מפעל קקאו[2][3]. ב-1913 נפטר אביו בעודו בן תשע, והותיר את אמו לנהל את המפעל במקומו. כעבור מספר שנים, ב-1920, הצטרף הוול למפלגה הנאצית, ונחשב לאחד מחבריה המוקדמים ביותר, ככל הנראה בין המאתיים או השלוש מאות הראשונים[4].
הוא למד ברילגימנסיום (אנ') שבקלן וסיים את האביטור (אנ') שלו בהצלחה במרץ 1923. לאחר תקופת התמחות בת שישה חודשים בחברה להנדסת מכונות, עבר למינכן שבבוואריה והחל ללמוד הנדסה תעשייתית באוניברסיטה הטכנית של מינכן בסמסטר החורף של אותה שנה[2].
לאחר תחילת לימודיו באוניברסיטה הצטרף לסטוסטרופ היטלר, ענף של השטורמאבטיילונג אשר פעל תחת המפלגה הנאצית, ולקח חלק בפוטש במרתף הבירה[2], תוך כדי שהוא נושא דגל המעוטר בצלב קרס לצדו של היינריך הימלר בן העשרים ושלוש[5]. עם הרשעתו של היטלר נידון הוול לעונש מאסר של שנה ושלושה חודשים, וכן לקנס בגובה שלושים גולדמרקים, באשמת סיוע לבגידה. הוא ריצה מספר חודשים בכלא לנדסברג לצדו[2][3], שם אף התנדב לשמש כמשרתו האישי, אולם ב-30 בדצמבר 1924 הומתק עונשו מאחר שעדיין היה צעיר, והוא שוחרר[2][6].
בשלהי 1925 הפך למתמחה בחברת מסחר בהמבורג, ולאחר מכן נסע לשנה בממלכה המאוחדת לצורך לימוד השפה אנגלית[2]. מאוחר יותר נסע לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים בתור עובד ואיש מכירות של חברת מטעים בריטית[2][7], המטעים האנגלו-הולנדים בג'אווה, כיום באינדונזיה. ביוני 1933 הצטרף למפלגה הנאצית המקומית וסייע להתפתחותה הפוליטית יחד עם גרמנים נוספים ששהו במקום[2]. עד ל-1937 הקימה המפלגה שלוחות בג'קרטה, באנדונג, סמראנג, סורביה, מדן, פדנג (אנ') ומקאסאר.
חיים אישיים
עריכההוול תואר כאדם גבוה, ביישן, נעים מזג וחברתי, אם כי לא אינטליגנט במיוחד[8], והיה מכונה "סורבאיה וולי" בקרב חבריו[8]. כאשר אחותה של אווה בראון, גרטל (אנ'), נכנסה להריון מחוץ למיטת הנישואים, פתח היטלר בחיפוש אחר בעל מתאים; תחילה שקל לבחור בהוול, אשר היה רווק באותה העת, אולם לבסוף נמלך בדעתו והטיל את המשימה על שוצשטאפל-גרופנפיהרר הרמן פגליין[9]. מאוחר יותר הופנה הוול באופן דיסקרטי לכיוונה של אילזביל טודט, בתו של פריץ טודט, אותה כינה היטלר ”ילדה יפהפייה”, אולם הוול לא השתכנע[10].
כעבור כמה שבועות, ב-12 ביולי 1944, נישא לאליזבת "בלונדי" בלנדה בברכטסגאדן[11][12]. בלנדה, חברתו הטובה של פגליין, הייתה אחות בשירות הצלב האדום אשר טיפלה בהוול מספר חודשים קודם לכן, לאחר ששרד תאונת התרסקות מטוס ב-21 באפריל 1944 בה נהרג גנרל הנס-ולנטין הובה.
.jpg)
מרטין בורמן, מזכירו הפרטי של היטלר, אשר פעל באופן אקטיבי ותחרותי בכדי למנוע מבכירים אחרים גישה לאוזנו של הפיהרר, לא ראה בהוול איום, ואף עודד את התקרבותם זה לזה, הודות להשפעתו המרגיעה של הוול על היטלר[13][14]. הוול היה ידוע בכך שנהג לטפל במצבים עמם לא הצליח היטלר להתמודד. בעצמו אמר כי תפקידו כמתווך בין ריבנטרופ ובין היטלר דרש ממנו ”טקט של קלמנטינה ועבודת רגליים של אדם הרוקד בין ביצים”[15]. כאשר ריבנטרופ התקשר לקנצלריה וביקש לשוחח עם הוול, נהג היטלר לעמוד לצדו לאורך כל השיחה ולהכתיב לו אמירות אבסורדיות בניסיון להתבדח על ריבנטרופ[16].
גנרל היינץ גודריאן העיד על הוול כ”בדחן מוצלח, ואדם שידע כיצד להקשיב”[8]. חברי המעגל הפנימי של היטלר העידו על הוול כי היה מסוגל, בניגוד לבכירים נאצים אחרים, להישאר ער וקשוב במהלך המונולוגים הארוכים של הפיהרר אשר עסקו בנושאים שונים כגון אנטישמיות.
טראודל יונגה תיארה את הוול כאדם נחמד, אשר צחוקו הלבבי היה מלא בשמחה שהדביקה את כל הסובבים אותו[17]. כמו כן כתבה כי נראה צעיר מדי לדרגתו הבכירה, על אף שהפך לפופולרי מאוד בזכות קסמו האישי. הוא התגורר במשך שנים רבות בהודו וסיפר ”הרבה סיפורים משעשעים” מאותה תקופה. לדבריה, נהג היטלר להתבדח על חשבונו, אם כי תמיד ברוח טובה, ולא במטרה להעליבו[18].
מלצר בברלין תיאר את הוול בתור ”הטיפוס שתמיד ידע כיצד להשיג שולחן טוב על ידי מתן טיפ מראש. אני זוכר שהוא התעקש לאכול לבבות ארטישוק עם בשר הצבי שלו. הוא היה מאוד מוצלח בהפגנת מעין חברותיות אשר אינה בדיוק אמיתית אלא אם כן היא גם מאולצת”[19].
העיתונאי האמריקאי ג'יימס. פי אודונל תיאר את הוול כאדם שזכה למקום בשורה הראשונה של ההיסטוריה, אולם היה נטול האינטלקט הדרוש בכדי להבין זאת.
גרמניה הנאצית
עריכהלאחר שנים רבות בגלות, ובעקבות מסע בן ארבעה חודשים במדינות המזרח הרחוק, שב הוול לגרמניה במרץ 1936 והצטרף למשרד החוץ של המפלגה הנאצית. הוא התקבל לשירות הדיפלומטי של גרמניה ונשלח לתקופה קצרה בספרד. לאחר מכן מונה לראש המחלקה הממונה על מזרח אסיה[2], וכמו כן שימש כראש המחלקה הכלכלית של המשרד, וכנציג מטעם המפלגה אל מול ענף המסחר ההולנדי-סיני בג'אווה. ב-1937 שימש כראש מחלקת דוברי האנגלית במשרדו של יואכים פון ריבנטרופ[2], ובפברואר 1938 מונה לראש הלשכה של ריבנטרופ[3]. ביוני מונה ליועץ יחסי חוץ מדרגה ראשונה. באותה שנה הפך לקצין הקישור הרשמי של הרייך ושל הפיהרר. ב-15 במרץ 1939 תיאם את מפגשו של היטלר עם נשיא צ'כוסלבקיה אמיל האכה לאור פירוקה של המדינה לכדי הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה, ובאפריל אותה שנה החל לשמש כיועץ-מרצה לענייני חוץ. החל ממרץ 1940 שימש כשגריר מיוחד או שגריר לעניינים מיוחדים, ומ-1943 כמזכיר המדינה.
הוול טיפס במהרה במעלה סולם הדרגות. ב-12 ביולי 1937 הוענקה לו דרגת השטורמבאנפיהרר, כעבור שנה דרגת השטנדרטנפיהרר, ולאחר מכן דרגה נוספת מדי שנתיים, דרגת האוברפיהרר ב-1940 ודרגת הבריגדפיהרר ב-9 בנובמבר 1942[2].
עם מינויו לשגריר מיוחד הפך הוול לגורם המקשר העיקרי שבין ריבנטרופ לבין היטלר[3], ובאותה תקופה שבה חברותם הישנה לכנה[20]. הוול העביר את מרבית שנות המלחמה מבלי שדאג לבנות לעצמו קורות חיים רשמיים, ופעם אחת אף הציג את עצמו בתור ”השגריר של שום מקום”.
בשנות המלחמה המאוחרות, כאשר החל היטלר להתרחק מריבנטרופ, שימש הוול כיועצו הבכיר לענייני חוץ, ואף הצטרף למעגלו הפנימי[3]. עם התקרבותן של בעלות הברית ללבו של הרייך, ולאחר שהחליט היטלר לעזוב את מאורת הזאב בפרוסיה המזרחית לטובת הפיהררבונקר שמתחת לגני לשכת קנצלר הרייך בברלין, הצטרף אליו הוול יחד עם שאר בני לווייתו.
חברי המעגל הפנימי של היטלר אשר שרדו את המלחמה העידו כי הוול זכה במשרתו הודות למעורבותו ארוכת השנים במפלגה הנאצית, וכן מפני שהיה חברו הקרוב של הפיהרר. טראודל יונגה, מזכירתו האישית של היטלר, תיארה בזיכרונותיה את הוול כמעין מייג'ורדומו (אנ') של היטלר. לדבריה, היה אחראי על משק הבית של הפיהרר, דאג לשמירת השלום בין בכירי המשרות האזרחיות ובין קציני הצבא, ופיקח על הקשרים הרומנטיים שבין שני המינים בקרב חוג מקורביו של היטלר.
מוות
עריכה
הוול היה אחד הבודדים מבין דיירי הבונקר אשר חזו בשריפת גופותיהם של אדולף היטלר ואווה בראון לאחר התאבדותם. לפני מותו כינס היטלר את הוול יחד עם יוזף גבלס, מרטין בורמן, ארתור אקסמן, יוהאן רטנהובר, לודוויג שטומפפגר, ואוטו גנשה, והביע את משאלותיו האחרונות בנוגע לשריפת גופתו[21]. מוקדם יותר השתתף הוול בחתונתם של היטלר ובראון, וכמו כן הצטרף לטקס הפרידה האחרון שערך הזוג הטרי לפני עזיבתו[22][23].
עד להתאבדותו של היטלר ב-30 באפריל 1945 נותר הוול במעגלו הפנימי והקרוב ביותר. בתור אחד האנשים המעטים שנותרו לצדו עד הסוף, נודע כי ניסה לעודד את היטלר בשעותיו האחרונות. הוא היה מבין האנשים האחרונים אשר שוחחו עמו; היטלר עודד אותו להתאבד בעצמו, והזהיר אותו שאם ייתפס בידי הצבא האדום יעבור מסכת עינויים ו”יוצג לראווה בגן החיות במוסקבה”[24] או ב”מוזיאון שעווה”[25]. היטלר העניק לו כמוסת ציאניד ואקדח מסוג וולטר 7.65 (אנ'), וביקש ממנו להישבע שיהרוג את עצמו בטרם ירשה לעצמו להילכד בידי הסובייטים[25].
לאחר התאבדותו של היטלר עזב הוול את הפיהררבונקר יחד עם קבוצה קטנה שהוביל השוצשטאפל-בריגדפיהרר וילהלם מונקה[26], אשר תכנן לפרוץ החוצה דרך עמדת הצבא הגרמני, שהיה ממוקם ברחוב פרינזנלי. הוול סבל מלחץ פסיכולוגי כבד באותו הזמן, ולדבריה של טראודל יונגה, נראה מבולבל מאוד מאז מותו של היטלר, ולא הצליח לקבל החלטות מכל סוג, ולו הפשוטות ביותר.
הקבוצה התקדמה לאורך מנהרות הרכבת התחתית של ברלין, אך לאחר שמסלולם נחסם נאלצה לעלות לפני השטח, והצטרפה לקבוצה נוספת בת מאות גרמנים ואנשי צבא אשר חיפשה מקלט במבשלת שולטהייס-פצנהופר. לאחר שהגיעו למקום ב-2 במאי 1945, העיר הוול כמה הערות אשר העידו על כוונתו להרוג את עצמו.
על אף מאמציו של דוקטור ארנסט גונתר שנק (אנ'), אשר ניסה להניע אותו מכך בלהט לאורך שיחה ארוכה מאוד, התאבד לבסוף הוול באותה הדרך עליה המליץ דוקטור ורנר הזה (אנ') להיטלר, קרי נשיכת כמוסת ציאניד תוך כדי ירייה בראש, שניהם בעת ובעונה אחת[1]. לדברי שנק, היה הוול מותש רגשית ופיזית כאחד, גורמים אשר ככל הנראה השפיעו על החלטותיו ופעולותיו באותה העת[27]. בתגובה לשאלותיו על מצבו הנפשי של היטלר בימיו האחרונים השיב לו הוול, ”היטלר היה שחקן שהגשים את עצמו.. לקראת הסוף, הוא היה פחות המנהיג, הפיהרר, ויותר אדם אשר נתלה מחוטי המציאות ככל שהיא התקדמה לאיטה.. כאשר אני מסתכל לאחור על הרגעים הללו, מכה בי העובדה שהיטלר היה שקוע בפאר של משימתו, הבנה שבמצבו הנוכחי דאז התמוססה לכדי רחמים עצמיים. כאשר האלה נמסיס החלה לנקום בו על גאוותו, הוא איבד את האומץ שלו”[28].
תרבות
עריכה- בסרט היטלר: עשרת הימים האחרונים (אנ') בבימויו של אניו דה קונסיני (אנ') מ-1973 גילם השחקן ג'ון סבידנט (אנ') את דמותו של וולטר הוול[29].
- בסרט הנפילה בבימויו של אוליבר הירשביגל (אנ') מ-2004 גילם השחקן אלכסנדר הלד (אנ') את דמותו של וולטר הוול[30].
לקריאה נוספת
עריכה| עברית | English / Deutsch |
|---|---|
| יואכימסטלר, אנטון; ימיו האחרונים של היטלר: האגדות, הראיות והאמת; הוצאת ברוקהמפטון, לונדון, 1999 (מסת"ב: 978-1-86019-902-8) | Joachimsthaler, Anton; The Last Days Of Hitler: The Legends, the Evidence, the Truth; Brockhampton Press, London, 1999 (ISBN 978-1-86019-902-8) |
| יונגה, טראודל; מולר, מליסה; עד השעה האחרונה: מזכירתו האחרונה של היטלר; הוצאת ארקייד, 2004 (מסת"ב 978-1-55970-728-2) | Junge, Traudl; Müller, Melissa; Until The Final Hour: Hitler's Last Secretary; Arcade Publishing, 2004 (ISBN 978-1-55970-728-2) |
| פי. אודונל, ג'יימס; הבונקר; הוצאת דה קאפו, ניו יורק, 1978 (מסת"ב 0-553-13248-2) | P. O'Donnell, James; The Bunker; Da Capo Press, New York, 1978 (ISBN 0-553-13248-2) |
| זנטנר, כריסטיאן; בדורפטיג, פרידמן; אנציקלופדיית הרייך השלישי; הוצאת מקמילאן, ניו יורק, 1991 (מסת"ב 0-02-897500-6) | Zentner, Christian; Bedürftig, Friedemann; The Encyclopedia Of The Third Reich; Macmillan, New York, 1991 (ISBN 0-02-897500-6) |
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמודים 326–327; "השתיקה נמשכה מספר שניות, ואז, לאחר הנהון קל מידי גנרל מונקה, הגיע באחדות הרעש המתכתי של פריקת האקדחים. קבוצתו הלוחמת של מונקה נכנעה. באחדות, כלומר, למעט שתי יריות הסטקטו, שנורו כמעט בו זמנית, אשר כעת נשמעו באוויר, בעוד הקבוצה הקטנה החלה לעזוב. רעש של כדור אקדח הנורה בחדר סגור מזכיר פיצוץ של רימון. מבוהלים, הסתובבו שנק והאחרים אחורה, וגילו שהשגריר הוול ולוטננט שטיר פיצצו לעצמם את המוח. הם בחרו בחשיכה. שנק אמר כי, 'הייתי, באותו הרגע, במרחק של פחות משלושה צעדים מהוול. עם כל הלחץ מסביב שכחתי ממנו לגמרי. רצתי לעברו, אולם היה זה מאוחר מדי, אפילו בשביל רופא. הוא מת תוך ארבע או חמש שניות. מזועזע, הבנתי מיד בדיוק מה הוא עשה. קודם כל הניח את הכמוסה הכחולה בין שפתיו, הידק את לסתו בכוח רב, ולחץ על ההדק'".
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 יואכימסטלר, 1996; הערות; עמוד 286; "וולטר הוול, נולד ב-25 במרץ 1904, בקלן. החל מ-1923 שהה במינכן, ונרשם לאוניברסיטה הטכנית. מאוחר יותר הצטרף לסטוסטרופ היטלר (ענף של השטורמאבטיילונג); ב-20 באוקטובר 1923 לקח חלק בניסיון הפוטש במרתף הבירה ושירת עונש מאסר בכלא לנדסברג עד 30 בדצמבר 1924. עבר התמחות מסחרית בהמבורג ב-1926, ונסע לשנה שלמה באנגליה. ב-1927 עבד בחברת מטעים באיי הודו המזרחיים ההולנדיים, שם הצטרף לסניף המקומי של המפלגה הנאצית ביוני 1933. שב לגרמניה במרץ 1936 ומונה לראש מחלקת מזרח אסיה במשרד החוץ של הממשלה. החל מ-1937 שימש כראש המחלקה האנגלית בלשכתו של יואכים פון ריבנטרופ. קודם לדרגת שטורמבאנפיהרר ב-12 ביולי 1937. החל מ-1940 שימש כשגריר וכנציג של משרד החוץ עבור היטלר במפקדת הפיהרר. קודם לדרגת בריגדפיהרר ב-9 בנובמבר 1942. נותר לצד היטלר בפיהררבונקר עד הסוף, ולאחר שעזב את הקנצלריה ב-2 במאי 1945, ירה בעצמו למוות בברלין-ודינג, בעודו בן ארבעים ואחת".
- ^ 1 2 3 4 5 זנטנר, בדורפטיג, 1991; עמוד 405; "הוול, וולטר, נולד בקלן, 25 במרץ 1904, מת בברלין, 3 במאי 1945; פוליטיקאי גרמני. בזמן שהיה סטודנט, השתתף בניסיון הפוטש במרתף הבירה ב-9 בנובמבר 1923. לאחר שריצה תקופת מאסר, עבר לחיות מחוץ לגרמניה ועבד בתור איש עסקים עד ל-1936. ב-1933 הצטרף לסניף של המפלגה הנאצית אשר נוהל בידי משרד החוץ. לאחר חזרתו לברלין מונה לגאוהאופטסטלנלייטר, המנהל האזורי הראשי, ב-1938 שימש כראש הלשכה של שר החוץ החדש, יואכים פון ריבנטרופ. במסגרת משרד החוץ מונה לבסוף לשגריר מיוחד, ונציג קבוע של שר החוץ של הרייך עבור הפיהרר. בתור קצין הקישור האחראי על מדיניות המשרד במפקדת הפיהרר, הוול הנציונל-סוציאליסט הלהוט, נפגש כמעט בכל יום עם היטלר במהלך שנות המלחמה האחרונות, והשתייך למעגלו הפנימי. לאחר מאי 1945 נחשב לנעדר, אולם ההנחה הרווחת היא שהתאבד".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 317; "הוול היה קרוב מאוד לרוח התקופה והחזיק במספר נמוך ביותר (המאתיים הראשונים) במפלגה הנאצית".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 317; "ב-8 בנובמבר 1923, הסטודנט בן השמונה עשרה, וולטר הוול, יחד עם הלולן בן העשרים ושלוש, היינריך הימלר, נשא דגל צלב קרס שתחתיו צעד אדולף היטלר אל תוך הכותרת התקשורתית הראשונה שלו. היה זה הפוטש במרתף הבירה אל מול הפלדהרנהלה שבמינכן".
- ^ אודונל, 1978; עמוד 317; הסימפוזיון הכפול; "הוול והיטלר נכלאו יחדיו בבית הכלא בלנדסברג, לאורך מספר חודשים, שם התנדב הוול לשמש כמשרתו האישי של היטלר. לאחר ששוחרר בגין גילו הצעיר..".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 318; "הוול עזב, למשך שנים רבות, בהן שהה בדרום מזרח אסיה. הוא התפרנס כאיש מכירות של חברה בריטית, ומאוחר יותר עבד במטע קפה".
- ^ 1 2 3 אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 318; "וולטר הוול היה אדם בעל מזג נעים, אדם אשר טייל מסביב לעולם ורכש חוכמה פרקטית, מאפיינים שהטיפוסים הנאצים אשר סבבו אותו לא הפגינו בדרך כלל. הוא הגיע מחבל הריין וגדל בבוואריה, ולפי דבריו של גנרל גודריאן, היה בדחן, וידע כיצד להקשיב. אלו היו התכונות שבגינן, ככל הנראה, התחבב על טבעו הדרום-גרמני של היטלר. 'סורבאיה וולי' היה גבוה ושמנמן מעט, באופן רייני, לא אינטלינגטי במיוחד, אבל חברה טובה להיות בה".
- ^ אודונל, 1978; אנשי ההרים; עמוד 105; "היטלר היה קנטרן גדול. הוא בילה מספר שנים בניסיון למצוא שידוך לחברו הוותיק, וולטר הוול, הרווק הביישן. הוול היה אחד ממועמדיו עבור ידה של גרטל בראון, עניין שהפך לבהול ביותר לאחר שהרתה. אולם הפתרון לבעיה הגיע במהרה בדמותו של שוצשטאפל-לויטננט-גנרל הרמן פגליין, אשר תמיד נרתם לעזור".
- ^ יונגה, 2004; רשמים ראשוניים של הברגהוף; עמודים 66–67; "מאוחר יותר הוא הופנה באופן דיסקרטי לכיוונה של אילזביל טודט, בתו של האדריכל המנוח. היטלר תיאר את אילזביל בתור 'ילדה יפהפייה', וחש מאוכזב כאשר דבריו לא היו מספיקים על מנת לשכנע את הוול".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 213; "לדוגמה, האמירות הרברבניות של הבלונדינית, אליזבת בלנדה, אשתו הצעירה של דוקטור וולטר הוול, אשר ייצג את משרד החוץ במפקדת הפיהרר"; "למדתי על הסיפור המדובר דרך כמה מחברי הקנצלריה. אכן, כך זה התרחש. אליזבת בלנדה, או 'בלונדי', הייתה אחת מאותם אנשי הרים אמידים אשר טיפסו מעלה במהרה. היא הייתה חברתו הקרובה של פגליין לפני שהוא התחתן עם גרטל בראון. אז, כעבור מספר שבועות, היא התחתנה עם הוול".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 317; "כמה תמונות של אשתו הצעירה, אליזבת בלנדה, איתה התחתן ב-1944 בברכטסגאד".
- ^ אודונל, 1978; אנשי ההרים; עמוד 107; "אבל לגבלס, ולפעמים גם להוול, היה את הניצוץ ההומוריסטי אשר הרגיע את הפיהרר וגרם לו להקשיב".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 318; "בורמן עודד את קרבתו להיטלר. הוול, באופן ברור, לא היה יריב, ומזגו הנעים סייע להרגיע את הפיהרר".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 318; "הוול תיאר את תפקיד הדיפלומט כאחד אשר היה מסוגל 'לשרת לאורך שבע שנים ארוכות כגורם מקשר בין קנצלר כמו היטלר ובין שר חוץ כמו יואכים פון ריבנטרופ. את זה, אני אומר בכל הצניעות שעומדת לרשותי, אשר לעיתים דרשה ממני טקט של קלמנטינה, ועבודת רגליים של אדם הרוקד בין ביצים".
- ^ אודונל, 2001; הסימפוזיון הכפול; עמוד 319; "בכל פעם בה הוול שוחח בטלפון, היטלר נהג לעמוד לצדו, כתף אל כתף, וללחוש באוזניו אמירות אבסורדיות אשר צצו במחשבתו. הוול היה חוזר אחר דבריו של אדונו אל תוך השפופרת, והאכיל אותה במלל מלא זדון. את ריבנטרופ המבולבל תקפה סחרחורת לאחר מכן".
- ^ יונגה, 2004; במאורת הזאב; עמוד 45; "קצין הקישור וולטר הוול היה מאוד נחמד. הבחנתי בו לראשונה כשהיינו בחדר הקולנוע, מפני שהיה לו צחוק כזה לבבי ומלא שמחה אשר הדביק במהרה את כל מי שהיה מסביבו. פגשתי אותו שוב מאוחר יותר בחברת הפיהרר לעיתים תכופות, ואני ארחיב על כך בהמשך".
- ^ יונגה, 2004; רשמים ראשוניים של הברגהוף; עמוד 66; "השיחות מסביב לשולחן תמיד היו טריוויאליות ומלאות שמחה. היטלר דיבר לעיתים תכופות על התעלולים שנהג לעשות בבית הספר, והעלה זיכרונות על המאבקים המוקדמים של המפלגה. כמו כן נהג להתגרות בעמיתיו. וולטר הוול, קצין הקישור ממשרד החוץ, היה שעיר לעזאזל נוח. הוול היה צעיר יחסית לדרגתו הבכירה, ועדיין רווק. הוא היה בערך בן ארבעים. קסמו הנעים, הטיפוסי לאדם מחבל הריין, הפך אותו לפופולרי. הוא חי בהודו לאורך שנים רבות וסיפר הרבה מעשיות משעשעות מאותה תקופה. פעם אחת שאל אותו היטלר, 'אז מתי אתה מתכוון לכתוב את ספרך, 'ממצ'טה לפגיון דיפלומטי?', אבל במחשבה שנייה, אתה אינך דיפלומט! יותר כמו קאובוי דיפלומטי ענק!'. הוול, המכובד והגבוה, הגיב לבדיחה רק עם צחוקו הלבבי. 'אם לא הייתי דיפלומט, אזי לא יכולתי לעמוד בינך ובין ריבנטרופ, פיהרר שלי', השיב".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 318; "מלצר מברלין ממסעדת הורשר הישנה סיפר לי, 'בכן, הוא היה הטיפוס שתמיד ידע כיצד להשיג שולחן טוב על ידי מתן טיפ מראש. אני זוכר שהוא התעקש לאכול לבבות ארטישוק עם בשר הצבי שלו. הוא היה מאוד מוצלח בהפגנת מעין חברותיות אשר אינה בדיוק אמיתית אלא אם כן היא גם מאולצת'; בקצרה, מסוג האנשים הללו אשר הסתובבו בעיר, אשר כל רבי-המלצרים רכשו להם כבוד, אך לא יותר מדי".
- ^ אודונל, 2001; הסימפוזיון הכפול; עמוד 318; "ב-1938 נקרא חזרה לשמש כנציגו של ריבנטרופ בקנצלריה - ובאותה תקופה שבה חברותו הישנה עם היטלר לכנה".
- ^ אודונל, 1978; הירייה שאף אחד לא שמע; עמוד 241; "ברגע שהגיעה הקבוצה לאוויר הצחיח של ברלין, הוקמה הבמה עבור הלווית שריפה מהירה, ככל הנראה הרקוויאם הקצר ביותר בהיסטוריה העולמית. כאשר יצאו מתוך הבונקר, היו כתשעה מחזיקי-חנית נאצים בכירים בין שורותיהם; אלו היו גבלס, בורמן, הוול, אקסמן, רטנהובר, שטומפפגר, שאדל, לינג, וגנשה. במהלך הימים האחרונים בפיהררבונקר, קיבלו כל התשעה באופן אישי הוראות מפיו של הפיהרר בנוגע לביצוע הטקס האחרון".
- ^ אודונל, 1978; הירייה שאף אחד לא שמע; עמוד 226; "הפרידות האחרונות התרחשו מעט לאחר שעה שלוש, כאשר הזוג הנשוי הטרי, ההיטלרים, אשר נראו ביחד לעיתים רחוקות מאז טקס הנישואים העגום שהתרחש ארבעים ושמונה שעות קודם לכן, הגיעו כעת בפעם האחרונה למסדרון הראשי של הבונקר התחתי. הייתה זו אמירת פרידה בפני מה שנותר מקצנלריית הרייך. הנוכחים היו בני הזוג גבלס, בורמן, הגנרלים קרבס ובורגדורף, השגריר וולטר הוול..".
- ^ יואכימסטלר, 1996; ההתאבדויות; עמוד 137; "עד השעה 01:30 בלילה הספיק היטלר להיפרד מחלק מאנשי הסגל שלו. שוצשטאפל-אונטרשארפיהרר מקסימיליאן קולז ממשמר הבונקר העיד ב-24 בנובמבר 1954 כי: 'מתחתית המדרגות ראיתי את היטלר נפרד לשלום מבני לווייתו, במהלך הלילה שבין ה-29 ל-30 באפריל 1945. הנוכחים היו: דוקטור גבלס ואשתו, בורמן, גנרל בורגדורף, גנרל קרבס, הוגל רטנהובר, שוצשטאפל-גרופנפיהרר מונקה, ויצה-אדמירל ווס, דוקטור שטומפפגר, מזכיר המדינה נאומן, השגריר הוול..".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 324; "בבוקר ה-30 באפריל, בערך חמש או שש שעות לפני מותו של היטלר, שוחח עמו הוול בפעם האחרונה. תחילה העלו זיכרונות יחדיו, ודיברו באותו האופן לאורך חצי שעה. לאחר מכן שינה היטלר את הנושא, וניגש לעניין, באומרו להוול כי הוא, בתור איש סודו, עלול ליפול בשבי, לידי הסובייטים, ואז 'ייסחט עד שיתחילו הצרחות, שבתומן יוצג לראווה בגן החיות במוסקבה".
- ^ 1 2 אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 325; "לפיכך, היה זה ככל הנראה מזלו הרע של הוול להיות הבא בתור. באותו מונולוג הפגין היטלר רוח רעה במידה מסוימת, אולם הפעם כלפי חבר ותיק, אשר שירת אותו באופן נאמן ומסור. 'הוול, הם יענו אותך וירצחו אותך, ואז יציבו אותך במוזיאון שעווה', אמר. בזמן ששוחחו, אקדח מסוג וולטר 7.65 נח על השולחן. באותו רגע, כך אמר הוול לשנק, הרים הדיפלומט את ידו הימנית ונשבע כי יהרוג את עצמו בטרם ירשה לעצמו ליפול לידי הצבא האדום. חברו הוותיק העניק לו כעת מתנה בדמות האקדח וכמוסת ציאניד. אלו היו מתנות הפרידה היחידות שקיבל. מאוחר יותר לימד אותו אחד הקצינים כיצד לטעון את האקדח, והזה הסביר לו כיצד לנשוך את הכמוסה".
- ^ אודונל, 1978; ההימלטות; עמודים 278; "בדיוק כעשר דקות לפני השעה אחת עשרה, גנרל מונקה וקולונל קלינגמאייר הגיעו. הם החלו לשוחח בלחישות עם הקבוצה המיוחדת ששהתה בפיהררבונקר, אשר מרביתה עזבה עם הקבוצה הראשונה, בראשות גנרל מונקה, מאוחר יותר. ביניהם היו מייג'ור גנשה, השגריר הוול.."
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמוד 325; "שום דבר לא עזר. 'במבט עייף ומותש של אדם אשר גמר אומר בדעתו, נפרד ממני הוול לשלום בדרכו החברותית".
- ^ אודונל, 1978; הסימפוזיון הכפול; עמודים 323–324; "סבל ממחלת נפש? מעולם לא, למיטב ידיעתי, והייתי לצדו בכל יום וגם במרבית הלילות, עד הסוף. פרקי זמן ארוכים של שתיקות ממושכות וקודרות, כן. התפרצויות זעם וולקניות, כן - אם כי הלבה בדרך כלל נותרה תחת שליטה. היטלר היה שחקן שהגשים את עצמו, לא אדם שמתעצבן בקלות"; "היטלר הפך לחשדן בצורה חולנית יותר מתמיד, יותר בלתי יציב, יותר נקמני בדרכו הרצחנית - כפי שהפגין זאת במקרה של פגליין. לקראת הסוף, הוא היה פחות המנהיג, פחות הפיהרר, ויותר אדם אשר נתלה מחוטי המציאות ככל שהיא התקדמה לאיטה. הוא התעלם בגועל מכל ההרס הכאוטי שמסביבו, אולי אפילו נהנה ממנו, כפי שאני חושד כעת. לעיתים פשוט נהג לפטור אותו כדבר חסר חשיבות בשולי משימתו האדירה"; "כאשר אני מסתכל לאחור על הרגעים הללו, מכה בי העובדה שהיטלר היה שקוע בפאר של משימתו, הבנה שבמצבו הנוכחי דאז התמוססה לכדי רחמים עצמיים. כאשר האלה נמסיס החלה לנקום בו על גאוותו, הוא איבד את האומץ שלו".
- ^ "היטלר: עשרת הימים האחרונים", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-5 בדצמבר 2012.
- ^ "הנפילה", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-5 בדצמבר 2016.