וורושילובקה
וורושילובקה (באוקראינית: Ворошилівка, וורושיליבקה; ביידיש: וואַרשילעווקע) היא עיירה במחוז ויניצה שבאוקראינה, על גדות נהר הבוג הדרומי, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
 | |
| מבנה בית הכנסת בוורושילובקה | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 ויניצה |
| תאריך ייסוד | 1552 |
| שטח | 24.1 קמ"ר |
| גובה | 233 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,247 (2001) |
| ‑ צפיפות | 51.74 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 49°02′N 28°19′E / 49.033°N 28.317°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
תולדות היישוב
עריכההאזכור הראשון לוורושילובקה הוא משנת 1552. עד ימי האימפריה הרוסית החזיקו בעיירה אצילים פולנים, ומעת לעת נכבשה בידי הקוזקים, הטטרים והטורקים.
יהודי וורושילובקה
עריכהבשנת 1765 התגוררו בעיירה 116 יהודים. בשנת 1787 - 189. במהלך המאה ה-19 גדלה מאוד הקהילה היהודית בעיירה. בשנת 1897 חיו בה 1592 יהודים (כמחצית מאוכלוסיית העיירה). היו בה שני בתי כנסת ושלושה תלמוד תורה, בהם למדו כ-150 ילדים. כל חנויות העיירה היו שייכות ליהודים. בשנת 1926 נמנו בעיירה 1,097 יהודים, למעלה מרבע מאוכלוסייתה. בשנות השלושים הוקם בעיירה קולחוז יהודי. בשנים אלה עזבו את העיירה רבים מיהודיה.
באמצע יולי 1941 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו הטילו מיד גזירות שונות על יהודיה, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב וחובת ביצוע עבודות כפייה. בספטמבר 1941 סופחה העיירה לאזור הכיבוש הרומני בטרנסניסטריה, ובשנת 1942 הועברו אליה יהודים שגורשו מבוקובינה ומבסרביה.
ביוני 1942 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם בה, אשר הוקף בגדר, והוקם בו יודנרט לאספקת עובדים יהודים לעבודות כפייה. בשל תנאי המחיה הקשים בגטו, מתו רבים מיושביו ממגפת טיפוס הבהרות. באמצע מרץ 1944 שוחררה העיירה בידי הצבא האדום.
בתום המלחמה עזבו מרבית היהודים את העיירה. החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 לא מתגוררים יהודים בוורושילובקה.
לקריאה נוספת
עריכה- אובידיו קראנגה, וורושילובקה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 825–827), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
