וייסיאי
וייסיאי (בליטאית: ⓘⒾ; ביידיש: ווישיי) היא עיר קטנה במחוז משנה לזדיי במחוז אליטא בליטא. העיר נמצאת 18 קילומטר מדרום-מזרח לעיר לזדיי. החלק המערבי של העיירה מוקף בפארק מהמאה ה-18. העיירה נקראת על שמו של אגם וֵייסִיֵיִיס (אנ') אשר ממוקם 6 ק"מ דרום מערב לעיר.
 סמל וייסיאי | |
 | |
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| מחוז | אליטא |
| מחוז משנה | לזדיי |
| תאריך ייסוד | במחצית הראשונה של המאה ה-16 (1501) |
| שטח | 5.04 קמ"ר |
| גובה | 119 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,054 (1 בינואר 2023) |
| קואורדינטות | 54°06′N 23°42′E / 54.1°N 23.7°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.veisiejai.lt/ | |
  | |
באזור העיירה מצויים כמה אגמים, הגדול מביניהם הוא אנצ'ה (ליט'), אשר מחלק את העיר לשני חלקים. למעשה היא חלק ממנה שוכן על פנינסולה באגם. שאר האגמים הם אגם סנאיגינס (ליט') שוכן ממזרח לה, אגם ורנִיִיס (ליט') מצפון ואגם וייסייס מדרום מערב.
היסטוריה
עריכהוייסיאי הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-16 ליד האחוזה של נסיך ליטאי ממשפחת גלינסקי. את הרישיון להקמת האחוזה נתן המלך זיגמונט "הזקן". ליד האחוזה הוקם בית מרזח לצורכי האנשים שהגיעו לשוק. לאחר חלוקתה השלישית של פולין בשנת 1795 סופחה וייסיאי, כמו כל השטח שממערב לנהר נימן, לפרוסיה.
בין השנים 1807–1815 השתייכה וייסיאי ל"דוכסות הגדולה של ורשה". בשנת 1815, אחרי מפלת נפוליאון, עברה העיירה וכל האזור שסביבה לשלטון האימפריה הרוסית. העיירה צורפה במשך הזמן לפלך סובלק.
יהודי וייסיאי
עריכההיהודים החלו להתיישב בווייסיאי באמצע המאה ה-18. לפני מלחמת העולם הראשונה מנתה הקהילה כ-520 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה ירד מספר היהודים בעיירה מפני שבית הספר העברי בתקופה זו נסגר, והפעילות הפוליטית של היהודית נאסרה[1].
השואה
עריכהבתקופת מלחמת העולם השנייה חיו בעיירה כ-200 משפחות יהודיות. יהודי העיירה התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומחקלאות, ומצבם הכלכלי היה טוב מאוד.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת צבאות גרמניה הנאצית לפולין, באחד בספטמבר 1939 עברה ליטא לתחום השליטה הסובייטי וסופחה בסוף קיץ 1940 לברית המועצות. ביום הראשון למתקפה הגרמנית על ברית המועצות, 22 ביוני 1941, נכנסו הגרמנים לעיירה. בחסותם החלה כנופיה של ליטאים לאומנים להתעלל ביהודים. הם הפרידו את הגברים היהודים ממשפחותיהם וכלאו אותם בבית המדרש. בימים שלחו אותם לעבודות קשות ומשפילות, ובלילות היו מתעללים בהם. קצין העיר הגרמני, היה מאוהב בנערה יהודייה, דבר שעזר ליהודים בכך שהוא ניסה להגן עליהם ולדחות את גירושם לגטו שהוקם באחוזת קטקישקס ליד לזדיי, בטענה שהם נחוצים לו לעבודה.
ב-15 בספטמבר 1941 בעקבות הלשנות של התושבים הליטאים המקומיים בפני השלטונות הגרמנים הועברו יהודי וייסיאי לגטו קטקישקס. קצין העיר סידר ליהודים מגורים טובים ככל האפשר ובשל כך, הוא עצמו נשלח לחזית. ב-3 בנובמבר 1941 נרצחו רוב ככל יושבי הגטו; מקרב יהודי וייסיאי אף אחד לא ניצל למעט מאיר חמילבסקי שהצליח להימלט מהגטו לאחר מלחמת העולם השנייה[2].
החינוך בווייסיאי
עריכהבווייסיאי פעלו שני בתי ספר: "בית ספר כללי לנערים" שנוסד בשנת 1890 תחת השגחת הרב ר' נתן קלמן. בימי ליטא העצמאית פעל בית ספר יסודי עברי של רשת "תרבות", ובו למדו בממוצע כ-60 תלמידים בכל שנה. רבים מבוגרי בית-הספר המשיכו את לימודיהם בגימנסיות, וחלקם באוניברסיטה הליטאית בקובנה. בנוסף פעל בעיירה "חדר מתוקן" שמייסדו היה דוד בויארסקי. בין מוריו היה הסופר א-א קבק.
בית העלמין היהודי
עריכה.JPG)
בית קברות יהודי מגודר שוכן מדרום-מזרח למרכז העיר באזור מגורים. בבית הקברות נמצאות כ-100 מצבות עם כיתובים בלתי קריאים בשל הזנחה.
בית כנסת
עריכהבית כנסת "לזדיי" ברחוב וילנה 6. בנוסף לכך בעיירה וייסיאי פעל בית מדרש שנשרף בשריפה שאירעה בשנת 1872. בית המדרש הוקם מחדש ושימש מרכז לחיים הדתיים והציבוריים בעיירה. לאחר מכן, בשנת 1924 נשרף שוב. הרב יוסף גולדין פנה בקול קורא נרגש אל יוצאי העיירה באמריקה וביקש מהם להושיט עזרה להקמתו מחדש.
אישיים יהודיים בעיירה
עריכהחזני וייסיאי ומקהלותיה התפרסמו בליטא כולה, והיו נקראים לתפילות בבתי הכנסת בסביבה. בין רבני העיירה: ר' אליהו מרגליות, ר' נתן-נטע קלונימוס קבק, רבי נחמן קולידיצקי, רבי יוסף גולדין, ר' אברהם רזניק כיהן כציר באספת הקהילות, בקונגרס היהודי בשנת 1920. ר' יחזקאל גולדשלאק מאחרוני רבני העיירה נספה עם קהילתו בשואה.
רבי מורדכי סמולניק שימש כשמש בבית הכנסת והיה בקיא גדול בש"ס ובפוסקים. רבי מנחם דיסקי שהיה נדבן ועסקן ציבורי, רבי שלמה הירשל שהיה המלמד הוותיק של וייסיאי. בין השנים 1885–1887 התגורר בווייסיאי ד"ר אליעזר לודוויג זמנהוף, שעסק ביצירתה של שפת האספרנטו.
העיירה כיום
עריכה.jpg)
בווייסיאי עומדת כנסייה שנבנתה בשנת 1817, המוקדשת לג'ורג' הקדוש. בעיירה שרדו מבנים מתקופות שונות כמו אחוזה עתיקה המוקפת גן יפה ומרשים, בית ספר תיכון, גנים ציבוריים, משרד דואר ומוזיאון.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ פנקס הקהילות של ליטא, יד ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה, 1996
- ^ אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, לזדיי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1085), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)