ולנטין בק

ולנטין בק (1905 – 22 ביוני 1939) היה מתורגמן שעבד בשירות משטרת המנדט ונרצח על ידי האצ"ל, לאחר שנחשד שהיה סוכן כפול, שהסגיר לידי הבריטים עסקת נשק של האצ"ל.

ולנטין בק

לידה	1905 ברלין, הקיסרות הגרמנית
הוצאה להורג	22 ביוני 1939 (בגיל 34 בערך) קריית מוצקין, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
תקופת הפעילות	מ-1938
עיסוק	מתורגמן

מהלך חייו

ולנטין בק נולד בברלין בשנת 1905 להורים יהודים שמוצאם מחצי האי קרים אשר עברו להתגורר בגרמניה מספר שנים קודם לכן. בגיל צעיר חזר עם הוריו לקרים. בשנת 1921 עלתה המשפחה לארץ ישראל. בשנת 1925 יצא ולנטין בק הצעיר לשוטט בעולם וביקר בארצות הברית, גרמניה ונורווגיה. תוך כדי כך רכש בקיאות בשפות שונות. בשנת 1932 נשא לאשה צעירה גרמנייה נוצרייה, חזר עימה לארץ ישראל והם התגוררו בחיפה והביאו לעולם את בנם מיכאל. בשנת 1934 נפרדו בני הזוג והאשה עזבה את הארץ עם בנם. כשנתיים לאחר מכן התחתן ולנטין בק עם אשה יהודיה ובני הזוג עברו להתגורר בירושלים. בירושלים התקרב בק, שהיה רוויזיוניסט בהשקפתו, לאנשי פלוגת הכותל, קבוצת אנשי בית"ר שהתארגנה בשנת 1937 להגן על יהודי הרובע היהודי.

בשנת 1938 נולד בנו אלכסנדר והוא עבר עם משפחתו לחיפה. בזכות בקיאותו בשפות הצליח להשיג משרה של מתורגמן במשטרת המנדט, שתפקידו היה לקשר בין הנוסעים שהגיעו לנמל חיפה לבין רשויות ההגירה. בהמשך סופח כמתורגמן לבולשת הבריטית, ה-CID.

בתוקף תפקידו נקרא ב-20 באוגוסט 1938 מחיפה לתל אביב, כדי להשתתף בפשיטה שיעדה היה עסקת נשק שאמורה הייתה להתבצע בתל אביב בין מיכאל איליאגין, רוסי נוצרי שחי בארץ והציג עצמו כגר, לבין יוסף טנדובסקי, פעיל רוויזיוניסטי שרצה לרכוש נשק לחימוש אנשי תנועתו. תפקידו של בק היה לשמש מתורגמן בין איליאגין, ששפתו רוסית, לבין אנשי הבולשת, ששפתם אנגלית.

טנדובסקי הרגיש במעקב הבריטי והחביא את המזוודה עם הנשק שהביא איליגין בגרם המדרגות של מועדון הסתדרות העובדים הלאומית, המסונפת לתנועה הרוויזיוניסטית, ברחוב אלנבי והסתלק מן המקום. צעיר בשם יעקב קוטיק, שהיה באותו זמן במועדון, ניסה להוציא את המזוודה אל מחוץ לכותלי המועדון ונתפס על ידי הבריטים כשהמזוודה עם הנשק בידו. במזודה נמצאו חמישה אקדחים, 450 כדורים, שמונה נפצים ושבע אצבעות חומר נפץ.

קוטיק הועמד לדין בפני בית הדין הצבאי בירושלים על החזקת נשק, עבירה שדינה היה עונש מוות. בק שימש עד הסניגוריה העיקרי במשפטו של קוטיק. בעדותו סיפר שהמזוודה לא הייתה שייכת לקוטיק, וכי קוטיק רק הרים אותה מתחת למדרגות, שם הייתה מונחת.

למרות עדותו של בק ולמרות מאמצי ההגנה של עורך הדין מקס זליגמן הרשיע בית הדין את קוטיק ודן אותו למוות, וכעבור חמישה ימים הומר עונשו למאסר עולם (כעבור חמש שנים זכה לחנינה ושוחרר ממאסרו). בעקבות מתן עדותו לטובת הנאשם פוטר ולנטין בק ממשרתו במשטרה והפך למחוסר עבודה.

דן יהב, חוקר ארץ ישראל, ניתח בספרו "דמו בראשו - רציחות פוליטיות על ידי יהודים בתקופת היישוב" את העדויות שנשמעו במשפטו של יעקב קוטיק וכך כתב:

לאור העדויות במשפט מסתמן התסריט הבא: אלגין שימש סוכן כפול; מצד אחד עבד עבור האצ"ל בתל אביב וירושלים ומצד שני היה איש הבולשת הבריטית. אלגין גויס על ידי האצ"ל להפיץ נשק לחברי האצ"ל בתל אביב וירושלים. לצורך כך הוא נפגש בתל אביב ביום ה-20.8.1938 בקפה "שלג לבנון" עם יוסף טנדובסקי – חבר הסתדרות העובדים הרוויזיוניסטית. חבר תנועה יוסף וינר מצהיר שראה את השניים בבית הקפה ואלגין נראה שם כשבידיו המזוודה שנתפסה מאוחר יותר, בשעות הערב עם הנשק....ברור שאותו יהודי שנראה היה אלגין כי לפי הממצאים ביום 20.8.1938 אליגין נסע מחיפה עם השוטרים ואילו ולנטין בק כבר עזב את חיפה ונסע לתל אביב יומיים קודם ביום 18.8.1938. מהדברים הנ״ל ניתן להסיק שהבריטים הם אלו "ששתלו" את המזוודה בידי אלגין.

מותו

מאחר שוולנטין בק היה רוויזיוניסט אך מצא את פרנסתו כמתורגמן בשירות המשטרה הבריטית, נתעורר חשדם של אנשי האצ"ל כי הוא שימש סוכן כפול ומסר לבריטים על דבר עסקת הנשק. בכך הם התעלמו מהחשד הסביר כי המלשין היה מיכאל איליאגין. הבריטים מצאו לנכון להגן דווקא על איליאגין, הבריחו אותו לסוריה ונשאו בהוצאות שהותו בה. אנשי האצ"ל ערכו לבק משפט שדה ללא נוכחותו, ודינו יצא מלפניהם כי הוא חייב מיתה. כעבור תשעה חודשים, ביוני 1939, הם איתרו אותו מתגורר בביתו של הצייר יעקב רטנר בקריית מוצקין. מפקד האצ"ל בחיפה, בנימין זרעוני, לא ביקש אישור מחדש של גזר הדין אלא החליט להרוג את בק, משום שבארכיון המודיעין של ה״הגנה״ בחיפה שהוחרם ע״י האצ״ל נכתב שבק שימש מודיע של המשטרה הבריטית.

ב-22 ביוני 1939, בחצר ביתו של הצייר רטנר, נורה בק למוות. בן 34 היה במותו. הוא הותיר אחריו אשה ובן, ובן נוסף מנשואיו הראשונים היה בחו"ל. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בחוף הכרמל. על קברו תחילה לא הוצבה מצבה, שהוקמה מאוחר יותר על ידי חברה קדישא חיפה.

משפט רצח בני הזוג לואיס

בלילה שבין 25 ל-26 בדצמבר 1937 אירע בתל אביב מעשה רצח, כאשר שני בני זוג קשישים, חנה ושמואל לואיס, הוא בן 76 והיא בת 70, נרצחו בדירתם ברחוב אחד העם הנרצחים היו אנשים אמידים שעלו לארץ מניו זילנד. האשה נמצאה מתה והבעל היה פצוע אנושות ונפטר מפצעיו בבוקר. הנתיחה שלאחר המוות העלתה שמותם נגרם כתוצאה ממכות פטיש בגולגולתיהם. חקירת המשטרה העלתה כי הרצח הכפול בוצע למטרת שוד.

כשנתיים לאחר רצח בני הזוג, בנובמבר 1939, עצרה המשטרה אדם בשם טוביה יארלובסקי כחשוד ברציחתם של שני בני הזוג. עמו נעצר מיכאל איליאגין, שנחשד כשותפו במעשה הרצח. בחקירתו טען איליאגין כי הרצח בוצע על ידי יארלובסקי וכי הוא עצמו רק נלווה ליארלובסקי כדי לבצע שוד.

ב-28 בנובמבר 1939 הועמדו איליאגין ויארלובסקי לדין באשמת רצח בפני בית המשפט לפשעים חמורים. כעד התביעה במשפט הופיע אדם בשם דוד אדלר שהעיד כי לפני הרצח הציע לו יארלובסקי להשתתף בשוד בביתם של בני הזוג האמידים אך הוא סירב, ולמחרת הרצח התוודה יארלובסקי בפניו וסיפר לו כי רצח את בני הזוג. עדותו של אליאגין במשפט העלתה גרסה מסובכת ומפותלת, ובה חזר בו מדבריו במשטרה כי הרצח בוצע על ידי יארלובסקי וסיפר כי יצר עם אדלר גרסה משותפת המפלילה את יארלובסקי. לפי דבריו הוא ואדלר פעלו כמודיעים בשירות המשטרה, ואדלר שרצה לקבל קביעות במשטרה ונשא עיניו לפרס שהוצע למגלי רוצחי בני הזוג, הציע לאליאגין להעליל על יארלובסקי את עלילת הרצח.

לשאלה מדוע הסכים להעיד נגד יארלובסקי ענה בסיפור ארוך בו תיאר כיצד התוודע לוולנטין בק, שהיה פעיל רוויזיוניסטי, ובק הציע לו להוביל כלי נשק לחלוקה בין פעילי התנועה הרוויזיוניסטית, לפי רשימה ובה שמותיהם וכתובותיהם של מקבלי הנשק. לדבריו באוגוסט 1938 הוא פגש את אדלר, שהיה ידידו זה מכבר, ונכנס עמו לשיחה. בשיחתם גילה איליאגין לאדלר שהוא עובד בשירות הבולשת. השניים בילו לדבריו כל אותו היום עד שעה מאוחרת. למחרת נוכח איליאגין לראות כי הרשימה שקיבל מבק נעלמה מכיס מעילו. איליאגין המשיך וסיפר כי במאי 1939 נפגש באקראי עם אדלר ברחוב ואדלר גילה לו כי הרשימה שנעלמה מכיסו של איליאגין נמצאת בידיו ואיים עליו כי יגלה את הרשימה לרוויזיוניסטים אם אליאגין יסרב להעיד נגד יארלובסקי.

ב-3 באפריל 1940 נתן בית המשפט את פסק דינו ובו זיכה את שני הנאשמים. נימוקי הזיכוי היו:

• עדותו של אדלר על התוכנית לביצוע השוד בביתם של בני הזוג ועל כך שיארלובסקי הודה בפניו לאחר הרצח על ביצועו, איננה מספיקה כדי להרשיעם. במשפט רצח שדינו עונש מוות, כדי להרשיע את הנאשמים דרושה עדות מסייעת.
• לו גם ניתן היה לראות ב הודאתו של איליאגין במשטרה כראיה מסייעת לעדותו של אדלר, הרי שאיליאגין חזר בו במשפט מן ההודאה.

סיפורו של הבן

לאחר מותו של ולנטין בק עברה אשתו עם בנם אלכסנדר, שהיה אז בן שנה ושלושה חודשים, להתגורר בתל אביב. האם נישאה בשנית והילד אלכסנדר גדל בידיעה כי בעלה הוא אביו. גם שני הילדים שנולדו לאמו מבעלה השני לא ידעו על דבר על עברו. הבעל התייחס אליו כאב לכל דבר, מבלי שהילד חש שאיננו אביו.

אלכסנדר, ששמו העדכני אלכסנדר ירון, יצא בשנת 1960 להולנד להשתלם בבנקאות ולעבוד בבנק הולנדי באמסטרדם וגר שם עד שנת 1983. בשנת 1970 נדרש להציג בפני השלטונות שם תעודת לידה. הוא ביקש מהוריו לשלוח לו את תעודת הלידה ואז נתגלה לו, בהיותו בן 32, ששמו הוא למעשה אלכסנדר בק ואביו מולידו הוא ולנטין בק, שהוצא להורג בשנת 1939 על ידי אנשי האצ"ל בחשד של שיתוף פעולה עם הבריטים. הוסבר לו שלא סיפרו לו עד אז מי אביו מפני שרצו למנוע ממני את הבושה כבנו של חשוד בשיתוף פעולה. התגלית הזו הכתה אותו ואת משפחתו בהלם, אך לאור בקשות של אמו ובעלה שמר על איפוק ולא הפיץ את המידע שנתגלה לו.

אלכסנדר נתבקש על ידי אמו ובעלה לשמור את העניין בסוד, לפחות עד מות שניהם. בעלה של אמו נפטר בשנת 1981 ולפני מותו השביע אותו לא לגלות את הדבר לשני אחיו, לפחות כל עוד אמו בחיים. לאחר כמה שנים הדבר נתגלה לאחים ממקור כלשהו. הובהר להם מקריאת החומר כי המלשין היה מיכאל איליאגין והוא זה שמסר לבריטים את המזוודה ונשק.

בשנת 1983, עם שובו של אלכסנדר לישראל, הוא החליט לחקור את שורשיו ולגלות מי הם קרובי משפחתו מצד אביו ואת כל הידוע על אביו. להפתעתו מצא שהוא מכיר את רוב קרובי המשפחה שלו מצד אביו שאיתם היה בקשר כל שנות ילדותו מבלי שידע מה הקרבה שלו אליהם וסבר כי הם היו חברים של ההורים. לאחר שסיפר לקרוביו כי הוא יודע את האמת, הם הפגישו אותו עם אחיו למחצה מיכאל, בנו של ולנטין בק מנישואיו הראשונים, שחי כל השנים בנורווגיה.

קרוביו מצד אביו לא היו מוכנים לספר לו דבר אודות אביו ולנטין בק. גם אמו שהלכה לעולמה בשנת 2000 לא הייתה מוכנה לספר לו על קורותיו של האב ועל נסיבות מותו.

בשנת 2006, בהיותו כבר גמלאי, התחיל בעזרת בן דודו לחקור את הנושא, שלגביו ידע עד אז רק על כך שאביו מצא את מותו ב-22 ביוני 1939 מידי אנשי האצ"ל בחצר הבית של משפחת רטנר בקריית מוצקין. עם המידע הזה התחילו אלכסנדר ובן דודו לחפש מידע על הנושא בעיתונות ובארכיון "בית ז'בוטינסקי" ובהדרגה נפרשה בפניהם תמונת חייו ומותו של ולנטין בק.

מתוך קריאת החומר בארכיון "בית ז'בוטינסקי", שבו מצויים מסמכי תיק ההגנה של הסניגור מקס זליגמן במשפטו של יעקב קוטיק וכן מהידיעות בעיתונות על משפט קוטיק, על מותו של ולנטין בק ועל משפט רצח בני הזוג לואיס, הם הסיקו שחלה טעות אצל אנשי האצ"ל שסימנו את האיש הלא נכון כמשתף פעולה עם הבריטים, ומסקנתם הברורה הייתה שוולנטין בק לא היה המלשין, אלא להפך שימש עד הגנה במשפט קוטיק וניסה להגן על עליו.

בשנת 2009 פנה ירון באמצעות האינטרנט, בבקשה אל הציבור, לעזור לו למצוא אנשים שהכירו את ולנטין בק או זוכרים את המאורעות שהובילו למותו ובמיוחד לעזור לו לאתר מספר מעורבים בפרשה ובהם טוביה יארלובסקי, מיכאל איליגין, דוד אדלר ויוסף טונדובסקי.

ירון החל לחפש את קבר אביו ובעזרת הרבנות גילה את קברו בבית העלמין בחוף הכרמל שמעליו לא הוצבה כל מצבה.

באוגוסט 2011 הופיע סיפורו של אלכסנדר ירון במלואו במגזין "זמן חיפה". אלכסנדר ירון נפטר בשנת 2014.

הטיהור וההנצחה

כבר ב-12 במאי 1940, אחד עשר חודש לאחר הריגתו של ולנטין בק, מצא "דבר", ביטאונה של ההסתדרות הכללית, שביטא את עמדת הנהגת היישוב וארגון ההגנה לכלול את שמו של ולנטין בק ברשימת חללי המאורעות שנפלו בשנת תרצ"ט, 1939. על כך שאל דן יהב בספרו: "אם אמנם באק היה שכיר של הבולשת הבריטית, כלומר אויב היישוב היהודי, כמצוין במקורות האצ"ל מדוע שההגנה תכיר בו כחלל המאורעות וכגיבור יהודי ותכניס אותו לרשימת הנופלים היהודים על הגנת המולדת ? !"

רק כעבור 72 שנים ממותו, בעקבות חקירתו ומאמציו של בנו אלכסנדר ירון, הוכר ולנטין בק בשנת 2011 על ידי משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי כחלל פעולות איבה והונצח ב"אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה".

לקריאה נוספת

• Nachman Ben-Yehuda, Political Assassinations by Jews: A Rhetorical Device for Justice, State University of New York Press, 1992. pages 151 - 152

• דן יהב, דמו בראשו - רציחות פוליטיות על ידי יהודים בתקופת היישוב, הוצאת שקד, 2010. עמ' 129.

קישורים חיצוניים

• דף לזכר ולנטין בק, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה