ז'אק דלור
| ערך מחפש מקורות | |
ז'אק דלור (בצרפתית: Jacques Delors; 20 ביולי 1925 – 27 בדצמבר 2023) היה כלכלן ופוליטיקאי צרפתי, הנשיא השמיני של הנציבות האירופית והראשון שכיהן בתפקיד זה שלוש כהונות רצופות (בין ינואר 1985 לדצמבר 1994).
_(cropped).jpg) | |||||||||||||||||||
| לידה |
20 ביולי 1925 הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת  | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 2023 (בגיל 98) הרובע החמישי של פריז, צרפת | ||||||||||||||||||
| שם לידה |
Jacques Lucien Jean Delors | ||||||||||||||||||
| מדינה |
צרפת | ||||||||||||||||||
| מקום קבורה |
Cemetery Fontaine-la-Gaillarde | ||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית | ||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||
ביוגרפיה
עריכהדלור נולד בפריז למשפחה שמוצאה בקורז, אקיטן החדשה. בשנות ה-40 של המאה ה-20 החל למלא שורה של משרות בתחום הבנקאות והתכנון ברמת המדינה בבנק צרפת, עד שנות ה-60. כחבר "קונפדרציית הפועלים הנוצרים בצרפת" השתתף דלור בתהליך החילון של הארגון ובהפיכתו ל"קונפדרציית העבודה הדמוקרטית הצרפתית". ב-1969 הוא הפך ליועץ לענייני רווחה של ראש הממשלה הגוליסט ז'אק שבאן-דלמאס, מהלך שהוצג במסגרת קירוב שבאן למרכז, ואשר משך לראשונה את תשומת הלב התקשורתית לדלור עצמו.
ב-1974 הצטרף דלור למפלגה הסוציאליסטית הצרפתית לצד נוצרים שמאלנים אחרים. הוא היה אחד החברים הבודדים במפלגה שהצהיר על היותו נוצרי, ובכך איתגר את המסורת החילונית ארוכת השנים של המפלגה. הוא שירת בפרלמנט האירופי בין השנים 1979–1981 והפך ליו"ר הוועדה לעניינים כלכליים ומוניטריים. תחת נשיא צרפת פרנסואה מיטראן שימש דלור כשר הכלכלה והכספים בשנים 1981–1983 וכשר הכלכלה, הכספים והתקציב בשנים 1983–1984. הוא דגל בהשהיית התוכניות החברתיות, קבלה ברורה של כלכלת השוק ובתיאום עם הסוציאל-דמוקרטיה האירופית. הוא עמד בקו החזית של חברות צרפת במערכת המטבע האירופית תוך מתן עדיפות ליציבות מוניטרית על פני סדרי העדיפויות השמאליים ביחס להוצאות. מיטראן פלירטט עם הרעיון של מינויו למשרת ראש הממשלה, אך מעולם לא ביצע את המינוי.
נשיא הנציבות האירופית
עריכהבינואר 1985 התמנה דלור לנשיא הנציבות האירופית. במהלך כהונתו הוא פיקח על רפורמות תקציביות חשובות והניח את היסודות להנהגתו של שוק אחד (שוק אחד הוא סוג של גוש סחר המורכב מאזור סחר חופשי לסחורות עם מדיניות משותפת ביחס לרגולציה על מוצרים) בתוך הקהילה האירופית אשר נכנס לתוקפו ב-1 בינואר 1993.
בסתיו 1988 פנה דלור אל קונגרס האיגוד המקצועי הבריטי והבטיח כי הנציבות האירופית תהיה לכוח שידרוש מהממשלות להציג חקיקה התומכת בעובדים. ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר הגיבה בנאום מפורסם שנשאה בספטמבר 1988 ובו הצהירה כי "לא גלגלנו בחזרה בהצלחה את גבולות המדינה בבריטניה, רק כדי לראות אותם נכפים מחדש ברמה האירופית עם הסופר מדינה מבריסל". התפתחויות אלו היו בעלות חשיבות מפתח בפוליטיקה הפנימית בבריטניה, כאשר רק לפני שנות ה-80 המוקדמות גורמים רבים במפלגת הלייבור התנגדו לחברות הבריטית בנציבות האירופית ואילו השמרנים בראשות הרולד מקמילן (1957–1963) ואדוארד הית' (1970–1974) העדיפו להצטרף. לאחר 1988 היו השמרנים מפוצלים כאשר תאצ'ר ותומכיה התנגדו להגברת הפדרליזם האירופי.
ב-1 בנובמבר 1990, זמן קצר לפני הדחתה של תאצ'ר ממשרת ראש ממשלת בריטניה, שילם דלור את מחיר היורוסקפטיסיזם הבריטי; הצהובון הבריטי סאן הכריז "Up Yours Delors" (קפוץ לי דלור) בתגובה לניסיונותיו לכאורה של דלור לכפות פדרליזם אירופי על בריטניה.
לאחר הנשיאות
עריכהלדלור עניין ארוך שנים בתחום החינוך. כיוזם החוק הצרפתי (FPC (la formation professionnelle continue מ-1971, חוק המחייב חברות להפריש חלק מהרווחים שלהן לטובת הזדמנויות חינוכיות עבור העובדים שלהן, עמד דלור בראש ועדת אונסק"ו לחינוך עבור המאה ה-21 בין 1993 ל-1996 אשר הדו"ח הסופי שלה פורסם תחת הכותרת Learning: the Treasure Within. לעבודה זו ממשיכה להיות השפעה משמעותית על השיח בנוגע ללמידה לכל החיים כשהיא יוצרת את הבסיס הרעיוני הן עבור the Canadian Composite Learning Index, הן עבור פרויקט European Lifelong Learning Indicators. ב-1994 חברים במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית ניסו לשכנע את דלור להתמודד על משרת נשיא צרפת. סקרים הראו שיש לו סיכויים טובים מאוד להביס כל אחד מהמועמדים השמרנים המרכזיים: ראש הממשלה אדוארד בלאדור וראש עיריית פריז ז'אק שיראק. עם זאת, דלור סירב לרוץ, והמועמד שרץ לבסוף מטעם הסוציאליסטים, ליונל ז'וספן, הובס בבחירות לנשיאות על ידי שיראק.
ב-1996 ייסד דלור את צוות החשיבה Notre Europe שמרכזו בפריז ונשאר אחד מנשיאיו. הוא משמש כנשיא ה-Conseil de l'emploi, des revenus et de la cohésion sociale וחבר כבוד ב-Institut Aspen וב-Club of Rome. בנוסף חבר דלור ב-Club of Madrid, מוסד ללא כוונת רווח עצמאי המורכב מ-81 נשיאים וראשי ממשלה דמוקרטיים מ-57 מדינות. ב-15 בספטמבר 2010 תמך דלור ביוזמה החדשה Spinelli Group אשר הוקמה כדי לחזק את השואפים לפדרליזציה של האיחוד האירופי. תומכים אחרים ביוזמה הם דניאל כהן-בנדיט וגי ורהופשטאט. בשנים 1995–2000 שימש כנשיא המועצה המנהלית של College of Europe.
ב-1997 זכה דלור בפרס ארסמוס, פרס המוענק לאישים ומוסדות שתרמו תרומה משמעותית לתרבות או לחברה באירופה, וב-1998 זכה בפרס נשיא אופ"א על תרומתו לכדורגל באירופה. דלור הוא אביה של הפוליטיקאית הסוציאליסטית מרטין אוברי.
דלור נפטר בשנתו בביתו בפריז, ב-27 בדצמבר 2023, בגיל 98.[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
- סוכנויות הידיעות, "האחראים למשבר: המנהיגים שהשיקו את האירו", באתר ynet, 3 בדצמבר 2011
- סוכנויות הידיעות, "המנהיגים האירופים שהשיקו את היורו אחראים למשבר הנוכחי", באתר כלכליסט, 3 בדצמבר 2011
- סוכנויות הידיעות, אפילו הארכיטקט של היורו מודה: המטבע היה בעייתי מלכתחילה, באתר TheMarker, 4 בדצמבר 2011
- ז'אק דלור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ז'אק דלור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'אק דלור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ז'אק דלור, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)- ז'אק דלור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ הנשיא לשעבר של הנציבות האירופית ז'אק דלור הלך לעולמו בגיל 98, באתר ynet, 27 בדצמבר 2023