זאב בן-חיים

בלשן ישראלי

זאב בן-חיים (28 בדצמבר 1907 - 6 באוגוסט 2013) היה מחשובי הבלשנים העבריים, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ונשיא האקדמיה ללשון העברית.

זאב בן-חיים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 28 בדצמבר 1907
מושצ'יסקה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 2013 (בגיל 105)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תלמידי דוקטורט אברהם טל, משה בר־אשר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
הערות נשיא האקדמיה ללשון העברית (19731981)
תרומות עיקריות
חקר העברית והארמית המשמשים את עדת השומרונים בתפילותיהם. ערך ספרי לשון רבים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

נולד בשם זאב וולף גולדמן בעיירה מוֹשְצִ'יסְקָה (Mościska) שבגליציה (אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, לאחר המלחמה בתחומי המדינה הפולנית החדשה). בהיותו נער למד במקביל לימודי יהדות ולימודים כלליים. לאחר סיום התיכון עבר ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. במקביל למד לתואר דוקטור לבלשנות שמית באוניברסיטת לייפציג. בין מוריו היו החוקרים הידועים קרל ברוקלמן וארתור אונגנד. בשנת תרצ"א (1931) שהה בארץ ישראל שנה אחת, ולמד במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1932 הגיש את עבודת הדוקטורט, בנושא השמות הפרטיים בכתובות הנבטיות. בשנת תרצ"ג (1933) הוסמך לרבנות בבית המדרש בברסלאו, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בבלשנות שמית באוניברסיטת ברסלאו.

בסוף שנת תרצ"ג (1933) עלה לארץ ישראל, ושנה מאוחר יותר מונה למזכיר בוועד הלשון העברית. החל בשנת 1948 שימש מרצה ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (ב-1955 הפך פרופסור מן המניין). היה חבר באקדמיה ללשון העברית מראשיתהּ.

ב-1953 פרסם את מאמרו הידוע "לשון עתיקה במציאות חדשה (שיחות על בעיות בלשון העברית החיה)", שזכה לשלושה קונטרסים ב"לשוננו לעם", אחד מכתבי-העת של האקדמיה ללשון העברית. במאמר עסק בן-חיים בנושאי הבלשנות ומטרותיה, במשמעותה של תחיית העברית, בגלגולי העברית הספרותית כיסוד להתחדשות הדיבור ובעברית החיה וטיפוחה. בין 1955 ל-1965 היה העורך של "לשוננו", כתב-עת אחר של האקדמיה. ב-1957 יצא לאור הכרך הראשון מתוך מחקרו המונומנטלי "עברית וארמית נוסח שומרון". המחקר הושלם ב-1975 וב-1977 הסתיימה הוצאתם לאור של חמשת כרכיו. במסגרת מחקריו על לשונות העדה השומרונית ההדיר בן חיים את החיבור השומרוני החשוב תיבת מרקה. מחקרים אלה נחשבים עד היום כמקור החשוב והמקיף ביותר בנושא העברית והארמית המשמשים את עדת השומרונים בקריאת התורה ובתפילותיהם.

ב-1961 הפך סגן נשיא האקדמיה ללשון העברית. באותה שנה גם מונה לעמוד בראש מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, ושימש בתפקיד זה עד 1992. זמן קצר לאחר מינויו עבר המילון למתכונת ממוחשבת – צעד חלוצי באותם ימים, שכן עתיד המחשבים ותפוצתם לא היו ברורים. בשנת 1964 זכה בפרס ישראל במדעי היהדות. שנתיים מאוחר יותר נעשה חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.[1] ב-1973, עם מותו של פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני, מונה בן-חיים לנשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא שימש בתפקיד זה עד 1981, אז הוחלף על ידי פרופ' יהושע בלאו.

בשנת 1990 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות.[2]

לאורך השנים ערך בן-חיים ספרי לשון רבים ופרסם מאות מאמרים במקומות שונים. בשנת 1992 כונסו כמה מהמאמרים הללו בספר "במלחמתה של לשון", בהוצאת האקדמיה ללשון העברית.

בן-חיים התגורר בירושלים עד יום מותו כשהוא בן 105. הוא נחשב לאחד מחוקרי העברית החשובים והמוערכים ביותר בעולם.[דרוש מקור]

משפחתו

עריכה

היה נשוי לציפורה ואב לשתי בנות, אחת מהן היא פרופ' גוזל בן-חיים, מומחית לפיזיולוגיה של הצמח ממכון וולקני והאוניברסיטה העברית בירושלים.

הנצחה

עריכה

החל משנת תשע"ד, נקרא פרס האקדמיה ללשון העברית (לשעבר: פרס מישל ורוברט אסרף) על שמו. בשנה העוקבת, נוסף גם שמה של אשתו ציפורה, ושמו המלא הוא פרס האקדמיה ללשון העברית על שם ציפורה וזאב בן-חיים.[3]

בשנת 2021 נחנך על שמו של בן-חיים רחוב בשכונת משכנות האומה בירושלים.[4]

לקריאה נוספת

עריכה
  • אביה השמשוני, "לראות את הלשון העברית לאורך כל קיומה כזהות אחת: שיחה עם פרופ’ זאב בן חיים", עם וספר נא–נב (תשלד), 17–22.
  • משה בר-אשר, "על פועלו של פרופ’ זאב בן-חיים", לשוננו סה, ג–ד (תשס"ג 2003), 227–238.
  • "פרופ’ זאב בן-חיים בן מאה", לשוננו עא, א–ב (תשס"ט):
    • משה בר-אשר, "תנים יומה מאה שנה" עמ' 15–18.
    • יהושע בלאו, "בן-חיים בן המאה – האיש והחוקר", עמ' 19–22.
    • אברהם טל, "זאב בן-חיים – הצצה בדרכיו ובפועלו", עמ' 23–28.
    • אהרן דותן, "פרופ’ זאב בן-חיים – נשיא ואדם: זכרונות וחוויות", עמ' 29–32.
  • משה בר-אשר, "זאב בן-חיים כסולל הדרך להוראת הלשון העברית ולמחקרה באוניברסיטאות בארץ ובאקדמיה ללשון העברית", לשוננו עז, עמ' 319–325.

ביבליוגרפיה:

  • ראובן מירקין, "כתבי פרופ’ זאב בן-חיים", לשוננו לב (תשכ"ח), א–יג; מב,א (תשל"ח), 4–8.
  • ראובן מירקין, "כתבי פרופסור זאב בן-חיים", לשוננו סה,ג–ד (תשס"ג), 201–226.

קישורים חיצוניים

עריכה
מאמרים
בעקבות מותו

הערות שוליים

עריכה