זנקט ונדל
זנקט ונדל (בגרמנית: Sankt Wendel) היא בירת מחוז זנקט ונדל שבמדינת חבל הסאר שבגרמניה. העיר שוכנת על נהר בליס (Blies), מיובלי נהר הסאר, במרחק 36 ק"מ מצפון-מזרח לבירת החבל זארבריקן והיא נקראת על שם הקדוש ונדלין (Wendelin) מטריר.
 סמל זנקט ונדל | |
 | |
| ככר המצודה (Schlossplatz) בזנקט ונדל | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 חבל הסאר |
| מחוז | זנקט ונדל |
| ראש העיר |
פיטר קלאר Peter Klär |
| שפה רשמית | גרמנית |
| שטח | 113.54 קמ"ר |
| גובה | 260-400 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 25,583 (31 בדצמבר 2022) |
| ‑ צפיפות | 230 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 49°28′N 7°10′E / 49.467°N 7.167°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.sankt-wendel.de/ | |
היסטוריה
עריכהככל הנראה היה מרכז העיר זנקט ונדל חווה פאודלית של אציל מהשושלת המרובינגית מסוף המאה ה-6 בשם באסו (Baso), כך שהעיר נקראה במקור באסונוילאר (Basonevillare, "החווה של באסו"). בהמשך נקרא המקום בוסנווילר, בוסנברג ובוסנבאך.
באמצע המאה ה-7 רכש פאולוס, הבישוף של ורדן את באסונוילאר. כמו כן הוא קיבל גם את היישוב תולי (Tholey) מהאציל המרובינגי אדלגיסל גרימו (Adalgisel Grimo), הדיאקון של ורדן. כתוצאה מכך השתייכה זנקט ונדל לורדן במשך מאות שנים.
זמן קצר לפני כן, מת ליד היישוב הנזיר המתבודד ונדלין. הוא היה נערץ על ידי תושבי המקום וכתוצאה מכך, התפתח פולחן עלייה לרגל למקום במהלך מאתיים השנים הבאות, ובסופו של דבר שונה שמו של היישוב באסונוילאר לזנקט ונדל במאה ה-12.
האדון של בליסקסטל (Blieskastel), שנחלתו השתרעה בין החלק הצפוני של לורן, לאורך רכס הרי הונסריק (Hunsrück) ועד לברנסקסטל (Bernkastel) שעל נהר המוזל, הקים מצודה המוקפת חפיר בעמק הנהר בליס, שהייתה אמורה לתת הגנה לאתר העלייה לרגל המתפתח. המצודה כללה תל מלאכותי עם מגדל עץ בראשו והייתה מוקפת בגדר יתדות ובחפיר.
חלק נוסף של היישוב הייתה כנסייה קטנה שנבנתה על קברו של ונדלין, שככל הנראה ניצבה במקום בו ניצבת היום הקפלה של המגדלנה (Magdalenenkapelle). רק בסוף המאה ה-9 ובתחילת המאה ה-10 נבנתה כנסייה במקום בו ניצבת היום הבזיליקה בה נשמרו שרידיו של ונדלין במהלך המאה ה-11 במקום בו עולים אנשים לרגל ביומו של ונדלין באוקטובר.
באותה תקופה התפתח במקום שוק. משפחות אצולה וחוגי הכמורה התיישבו סביב לכנסייה, לחווה, ובהדרגה גדלה הכנסייה במהלך המאה ה-14.
עד למחצית השנייה של המאה ה-10, הייתה זנקט ונדל למוצב חשוב של ורדן. ב-1326–1328 רכש הנסיך הבוחר והארכיבישוף בלדווין מלוקסמבורג את המצודה ואת הכפר של זנקט ונדל. הוא ניסה לדכא את ההשפעה של לורן באזור הריין. בעקבות רכישה זו התפתח הכפר להיות עיר ימיביניימית והוקמה מצודה חדשה. בנוסף נבנתה כנסייה חדשה כאתר עלייה לרגל. ב-1332 הוענק ליישוב התואר עיר מלודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-1338 נבנתה חומה סביב לעיר. באותה תקופה מנתה אוכלוסיית העיר 500 איש.
במאה ה-14 היה שוק הפירות (Fruchtmarkt), האזור שסביב לבזיליקה, מקום מגוריהם של האצולה והכמורה ובמאה ה-15 הפך האזור לאזור מסחרי מרכזי. אנשי המעמד הבינוני והאיכרים התיישבו בחוות לשעבר של האצילים. בשלב זה התפתחו בעיר הגילדות, שהשיגו זכויות לניהול העיר. ב-1455 הוקם בית החולים העירוני ומאוחר יותר נבנה בניין העירייה. באמצע המאה ה-15 עלה מספר תושבי העיר ל-700.
ב-1591 חלק גדול של העיר חרב בשריפה. כאשר החלו תושבי העיר לבנות אותה מחדש החלו הלחצים הכלכליים שנבעו ממלחמת שלושים השנים בשנים 1618–1648 והעיר כמעט והגיעה למצב של קריסה כלכלית.
במהלך המלחמה האנגלו-הולנדית השלישית בשנים 1672–1697 כל הבניינים בעיר, למעט כמה בודדים, עלו באש ב-1677. העיר הייתה הרוסה בחלקה והמצודה נותרה שוממה.
במהלך מלחמת הירושה הספרדית בשנים 1701–1714 נכבשה העיר ונבזזה שוב. פעילות המסחר לא התאוששה זמן רב ורק ב-1714 התחדשה בה פעילות הבנייה. גם במהלך מלחמת הירושה הפולנית (1733-1738), מלחמת הירושה האוסטרית (1740-1748), ובמלחמת שבע השנים (1756-1763), הושפעה כלכלתה של זנקט ונדל לרעה עקב מעבר הצבאות בה.
רק באמצע המאה ה-18 חזרה השלווה לעיר. ההתפתחות הבנייה העירונית עמדה בסימן של צפיפות אוכלוסין גבוהה בתוככי העיר המוקפת חומה ובסימן של צפיפות נמוכה בשטחים שמחוץ לחומה. כעת נעלמה החומה והעיר החלה לגדול. המסחר, בעיקר המסחר בצמר ובמוצרי עור, התפתח שוב. בעיר פעלו חברות גדולות שהפעילו מעל 100 מכונות אריגה. סוחרים מזארבריקן ומשטרסבורג רכשו מוצרי ביגוד והבורסקאיים ייצאו את סחורתם ליריד של פרנקפורט. מעמד עליון גבוה צמח ומבני מגורים ומסחר מפוארים נבנו. על הבזיליקה נבנתה כיפה בסגנון הבארוק, נסללו כבישים ובית הקברות הועבר מתחומי הבזיליקה אל מחוץ לשטח החומות לשעבר.
במהלך המהפכה הצרפתית סבלה זנקט ונדל מפעולות הביזה של שני הצדדים. יצרני הצמר והעור נאלצו לשלם מיסים. הסחר החופשי תפס את מקומם של חוקי הגילדות, ורבים מבעלי המקצוע נותרו חסרי תעסוקה.
החל מ-1798 הייתה זנקט ונדל בתחומי צרפת. בסופו של דבר חזר העושר לעיר שהתפחה באיטיות. שער העיר הצפוני נהרס וגשר נבנה על הנהר בליס. ב-1814 קיבל ארנסט הראשון, דוכס סקסה-קובורג-גותה את זנקט ונדל לנחלתו, כהוקרה לפעילותו במלחמות המהפכה הצרפתית.
הממשלה הצליחה מבחינה כלכלית, אך היא ניסתה להתערב בתחום המשפט, וכתוצאה מכך איבדה את אמון הציבור. בהקימו גוף מחוקק, קיווה הציבור להשיג זכויות ממשל עצמי, אך הדוכס החליט החלטות שרירותיות ברוב המקרים. הציבור נעשה יותר ויותר ממורמר ופרצו מהומות. במהלך ההתפרצות הליברלית של שנת 1832, החריפו המהומות. המרידות דוכאו בסיועם של כוחות צבא פרוסיים מסארלואי. ב-1834 מכר הדוכס את השטח לממלכת פרוסיה וזנקט ונדל הפכה לעיר ראשית במחוז של טריר. חיל מצב פרוסי הוצב בעיר.
מבחינה כלכלית היה אזור זנקט ונדל עני עד לאמצע המאה ה-19, ועקב כך היגרו רבים מתושבי האזור ליבשת אמריקה. גם כיום ניכרת השפעת הדיאלקט של זנקט ונדל באזורים מסוימים בברזיל.
באמצע המאה ה-19 צמחו העיר והכפרים הסובבים אותה. נבנתה תחנת הרכבת ונסללו הרחובות הראשיים של העיר. ב-1859 סופחו כמה מהכפרים הסובבים לעיר. באותה תקופה הותקנה ברחובות מערכת תאורה, נבנה בית חולים ונבנתה כנסייה אוונגלית.
מצבה הכלכלי של זנקט ונדל השתנה ב-1860, עם פתיחתה של מסילת הברזל שקישרה את בינגן (Bingen) לזארבריקן וזנקט ונדל הייתה לתחנה בה פעלה חברת תחזוקה של הרכבת. בין השנים 1910–1937 הוכפל השטח הבנוי של העיר.
בתקופת השלטון הנאצי נבנה בסיס צבאי גדול ליד שוליה המערביים של העיר. לאחר מלחמת העולם השנייה גדלה העיר עוד במסגרת הנס הכלכלי. חבל הסאר נותר כאזור חסות צרפתי נפרד מגרמניה עד שהוא הפך לחלק מגרמניה ב-1957. האטה כלכלית חלה ב-1960, כאשר מפעל הטבק, שהיה המעסיק הגדול בעיר, סגר את שעריו.
למרות המלחמות, נותרו בעיר מבנים היסטוריים רבים עד לשנות השישים. אך במשך השנים, חוסר עניין היסטורי ושיקולים תברואתיים, גרמו להרס רבים מהם. חלקים מהעיר הימיביניימית עדיין קיימים באזור של הבזיליקה.
ערים תאומות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של זנקט ונדל (בגרמנית)
