פתיחת התפריט הראשי

עץ הזַקוּםערבית: الزقوم) הוא עץ מיתולוגי באמונה המוסלמית. לפי הקוראן והמסורת, הזקום הוא עץ הגדל בשאול התחתיות שבנקודה העמוקה ביותר בגיהנום. עץ זה כולו רע ואינו מספק לחוסים תחתיו צל. לפי האמונה מצמיח העץ פירות באושים ומרים בצורה של ראשי שטנים, אשר ישמשו מאכל לחוטאים הרעבים באחרית הימים. במקום להשביע את רעבונם, יעצימו פירות הזקום את סבלם של המעונים בעוררם תחושת צרבת קשה ובבקעם את קיבותיהם:

לבטח עץ הזקום הוא מאכל לחוטאים. כמו משקעי שמן קיק הוא ירתח במעיהם כמים רותחים.

סורה 44, פסוקים 43–46

עץ הזקום עומד בניגוד לעצי המנעמים של גן העדן באמונה המוסלמית, אשר מספקים צל ומאכל אינסופי למאמינים הצדיקים הלנים תחתם על יצועי קטיפה ירוקה.

השם "זקום" הוענק למספר עצים שמקורם בארצות ערב. בסודאן נקרא כך העץ Euphorbia abyssinica (מין בסוג חלבלוב); הסוג Balanites ממשפחת הזוגניים נקרא בערבית "זקום", וכך גם המין זקום מצרי.

IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.