על פי המיתוס "קי חנאטונג אוּ איניוּטרֶפּ" (Ki Khanatong U Hynniewtrep), אנשי חאסי גרו בשמים, שהיו מחוברים לארץ באמצעות עץ ענק. בבקרים הם ירדו לארץ באמצעות העץ הענק ומעבדים את שדותיהם ועם ערב היו מטפסים חזרה לשמיים. כוח רֶשע הצליח לפתות אותם לכרות את העץ ומאז נענשו בני 7 החמולות (מתוך 16) שכרתו את העץ והם נשארו בארץ. היתר נמצאים בשמים.[2]
מיתוס דומה "קי הינניוּ הא טביאן" (Ki Hynniew Ha Tbian) שפירושו "השבע שלמטה" מספר שבימים עברו, כאשר האנושות חיה בטוהר ובתמימות, השמים והארץ היו מחוברים בסולם. מאוחר יותר, הרוע מצא מקלט בלב האדם ולכן הסולם הוסר ובני שבע חמולות נשארו על הארץ. המיתוס הזה טוען שהסולם עמד על גבעת "סופֶטבּנֶנג" (Sohpetbneng), שפירושו: "טבור השמים".[2]
על פי המיתוסים מאז ומתמיד אנשי החאסי מתייחסים בקדושה לטבע שסביבם ובפרט לעצים, כי הם הביטוי האלוהי על פני כדור הארץ והרס הטבע והעצים, משמעותו ניתוק הקשר שלנו עם האלוהי.[2]
1765: הבריטים הגיעו לאזור וממלכת החאסי הפכה לחלק מהאימפריה הבריטית. השווקים והמסחר בעיר סילט היו חשובים לכלכלה הבריטית והם ביקשו לסלול נתיב תחבורה שיחבר את עמק ברהמפוטרה עם סילט, דרך אזור החאסי. לצורך הסלילה הבריטים הביאו לאזור החאסי מספר רב של זרים ובנוסף כפו על אנשי חאסי לשמש כפועלים. החאסי התנגדו לאיבוד עצמאותם ופגיעה באדמותיהם ובטבע. הם החלו לפעול נגד הבריטים והפריעו לסלילת הכביש. תנועת ההתנגדות גדלה עד לכדי להתקוממות נרחבת של החאסי נגד הממשל הבריטי באזור.[3][4]
1790: הבריטים תגברו את כוחם באזורי החאסי כדי לבלום את הפעילות נגדם. הם דיכאו את המרד, הטילו אמברגו כלכלי על ממלכת חאסי, שרפו את כפריהם והפסיקו את המסחר בסחורות של החאסי בשוקי סילט. המלחמה נמשכה לסירוגין עד שנת 1833, שבה המרד דוכא לחלוטין.[3][4]
1829: ב-4 באפריל קבוצה של כ-500 לוחמי חאסי הרגו שני קצינים בריטים ו-60 חיילים הודים, בשל התבטאות של איש צבא בנגלי שאיים על אנשי חאסי, שבחסות הבריטים יכניעו אותם ויכפו עליהם לשלם מיסים. הבריטים פתחו במלחמה לכיבוש "גבעות חאסי" ומולם התייצבו להילחם לוחמי חאסי חמושים בקשתות וחצים ובכמה מוסקטים ובראשם מלכם טירות סינג (אנ') ראה להלן) משנחלו תבוסה, הם פנו ללוחמת גרילה, שנמשכה כארבע שנים. הבריטים הצליחו להרוג את טירות סינג והמרד תם.[5]
1837: נסלל כביש המחבר בין קולקטה לעמק ברהמפוטרה שעקף את אזור החאסי, דבר ששיפר את היחסים בין הבריטים לממלכת החאסי. בשנת 1862 נחתמו הסכמים לסיום הסכסוך שהעניקו לחאסי אוטונומיה ופטרו אותם מתשלום מיסים לבריטים. במקביל פותחה כתיבת השפה (ראו להלן) והחלו שינויים תרבותיים משמעותיים בממלכת החאסי. השינויים כללו ירידה בפופולריות של התרבות המסורתית, הוחל חינוך חובה לילדים, נרשמה רווחה כלכלית לפרט לקהילה ונישואי תערובת נתקלו בפחות עוינות.[3]
1947: הודו קיבלה את עצמאותה ואזור חאסי הוכרז כאוטונומיה, כחלק ממדינת אסאם.[3]
שפת החאסי היא חלק ממשפחת השפות האוסטרו-אסיאתית. מחקרים מצביעים על כך ששפת החאסי היא חלק מקבוצת השפות מון-חמר (Mon-Khmer group) והייתה ללא כתב. לשפה יש ניבים רבים, העיקרי התפתח באזור שראפונג'י (אנ'). לעיתים ההבדל בין הניבים משמעותי ודברי אדם מאזור מרוחק, אינם מובנים לדוברי השפה ממקום אחר. מסיונרים, בחסות בריטניה, ניסו להשפיע על החאסי, לאמץ את הכתב הבנגלי אך הניסיון נחל כישלון. בשנות ה-40 של המאה ה-19, הכומר, המיסיונר תומאס ג'ונס הציע לחאסי את הכתב הלטיני שהתקבל על ידם בברכה וכך נכתב שפת החאסי.[6] למעשה, כך החל החינוך המודרני בקרב החאסי.[7]
המיסיונר ד"ר ג'ון רוברטס (John Roberts), תרגם לשפת החאסי חלקים מהברית הישנה ומזמורי תפילה נוצריים וכן היה שותף להקמת כתב העת החאסי הראשון. הוא מכונה: "אבי ספרות החאסי".[6]
שמות העצם של חאסי הם מגדריים, עם 'u' לזכר ו-'ka' לנקבה. ההבחנה ניכרת בשפה היומיומית ובשמות מוסדיים במגהלאיה, כמו "Ka State Bank of India".[6]
מאז 2005 שפת החאסי היא שפה רשמית בכמה מחוזות בתוך מגהלאיה.[8] ארגון אונסק"ו קבע שהשפה בסכנת הכחדה ובשנת 2012 הם ביטלו את האזהרה.[9]
בשנת 1952 החאסי הוכרו כ"עם" בחוקת הודו. בחאסי יש 4 שבטים עיקריים:[13]
חינריאם (Khynriam): הקבוצה הגדולה ביותר בעם החאסי המתגוררת בעיקר ברמת שילונג, בגבעות חאסי (אנ').
פנאר (אנ'): חיים באזורים הגבוהים של מחוז ג'אינטיה, בחלק המזרחי של מדינת מגהלאיה.
וואר (War): חיים על המדרונות הדרומיים והמערביים של גבעות חאסי, לכיוון בנגלדש.
בואי (Bhoi) חיים בגבעות הנמוכות מצפון ומצפון-מזרח לגבעות חאסי וג'אינטיה לכיוון עמק ברהמפוטרה.
כל אחד מההשבטים, מושפע מההיסטוריה, מהסביבה שבה היא חיה ומעמים וא שבטים אחרים שחיים סביבה. לכל תת-קבוצה יש דיאלקט משלה (ולעיתים יש בהן גם תת-דיאלקטים. ראה להלן), פרקטיקות תרבותיות ומנהגים מסורתיים וכן תהליכי מודרניות, התורמים למגוון התרבותי העשיר של העם החאסי.
כל שבט מורכב מחמולות (Kur) שהחשובות ביניהן הן: לינגודון (Lingodon), חרקונגור (Kharkongor), דיינגדול (Diengdol), סוחלט (Sohkhlet), מרבאנינג (Marbaning), שימליה (Shimlieh). החמולה היא גרעין החיים של הפרט, אך החמולות קשורות יחד בקשרים חזקים של דת, פולחן אבות וטקסים.[13]
על פי מחקר משנת 1998-99 של "סקר בריאות המשפחה הלאומי של הודו" (NFHS), לחאסי היה (יחד עם עוד שתי קבוצות אתניות), שיעור פריון כולל הגבוה ביותר בהודו, 4.57.[15]
משפחה היא היחידה החברתית הקטנה ביותר בחברה החאסית. הקו הירושה והייחוס הוא נשי. לאחר הנישואין החתן עובר לגור אצל בבית משפחת כלתו והופך לחבר בשבט שלה. משפחה מורכבת מהסבתא, בתה, בעליהם וילדיהם. הבת הצעירה שכינויה: "קא חדוּה" (Ka-Khadduh) היא בעלת התפקיד החשוב במשפחה. היא אחראית על ביצוע הריטואלים והטקסים הדתיים המשפחתיים והיא זו שזכאית לחלק הגדול ביותר של רכוש המשפחה.[13]
בעם החאסי נהוגה אקסוגמיה ואסור להתחתן עם בן או בת זוג מתוך השבט. החאסים הם מונוגמיים אך בחלק מהשבטים מותר לבעל להחזיק פילגש. במקרה כזה, בבוא העת, ילדיהם יהיו בעלי זכויות ירושה על רכוש אביהם כמו ילדיו עם אשתו.[13]
הדוד מצד האם אחראי על חינוך הילדים ונחשב ל"כמעט אב". הוא אחראי על ניהול רכוש המשפחה ומסייע בביצוע טקסים חברתיים חשובים.[13]
הורי הצעיר מגישים הצעה להורי הצעירה (על פי הצעתו או על דעת עצמם). הורי הצעירה מתייעצים עם בתם ואם התשובה חיובית הם מעבירים את ההסכמה להורי הצעיר ומזמינים אותם לבקר בביתם. נערכת חגיגה של קרובי משפחה וחברים, מתקיימים כמה טקסים דתיים הכוללים קורבנות של עופות או חזירים ולאחר החגיגה הבעל נשאר עם אשתו.[13]
על אף מעמדן של הנשים, אישה חאסית פנה לבעלה במילה "אדון" (Lord).[13]
דתם של אנשי החאסי נקראת "קא ניאם חאסי" (Ka Niam Khasi).[16] הם מאמינים ב"בורא עליון" (U Blei Nongthaw) האחראי על הבריאה ועל סדר היקום. אלוהות זו מתאפיינת באומניפוטנציה וידע אינסופי שרחוק מכל צורה, מכל תכונה אנושית ומכל העניינים היומיומיים ולכן אין שום אפשרות לתקשר עמה. אנשי החאסי מקיימים אינטראקציות רוחניות עם אלוהויות "פחותות", באמצעות ותיווך של הרוחות ואבות קדמונים.[17][18]
הפנתאון החאסי כולל כמה אלוהויות, שלכל אחת מהן יש אישיות, תחומי אחריות וסיפורים שונים. ביניהם:
"קא בליי סינשאר" (Ka Blei Synshar): אלת העושר והשגשוג. תופסת מקום משמעותי באמונת החאסי והיא נקראת לברכות של שפע והצלחה במאמצים, במיוחד אלה הקשורים לחקלאות ולמסחר. טקסים המוקדשים לאל זו כוללים מזון ושתייה.[17]
"אוּ רינגקיוּ אוּ באסה" (U Ryngkew U Basa): האלוהות השומרת על האש והאח הביתית ואחראית, באמצעות החום, על רווחת הבית, אחדות התא המשפחתי והקהילתי. בבית של אנשי חאסי, האח החם הוא מרכז הבית, לא רק כמקום פיזי לבישול, אלא מקום גם מקום ההתאספות של המשפחה ולכן הוא מקודש.[17]
"ליי שילונג" (Lei Shyllong): האלוהות שעל שמה נקראת שילונג - עיר הבירה מגהלאיה, היא מגן רב עוצמה על הארץ והאנושות מפני אסונות ואיומים חיצוניים.[17]
אנשי החאסי מאמינים שרוח אבותיהם נשארת פעילה, ביקום מקביל (ממלכה), מתעניינת במה שקורה עם צאצאיהם ויכולות להשפיע על העולם החומרי, כמו הגנה, רווחה, הצלחה והדרכה. רווחת פרט או משפחה מיוחסת לטובת אבותיה וחוסר הצלחה, או מזל מיוחסים לחוסר שביעות רצון של רוח האבות. הפולחן מכבד את הרוחות ובכך הם מובטחת הרמוניה בין החיים למתים וכן התנהלות הפרט תהיה אתית כדי לכבד את האבות. הרצון לשמור על חסדם של האבות מעודד דבקות בנורמות ובערכים הקהילתיים.[17]
במאה ה-19 נחשפו אנשי החאסי לפעילות מיסיונרים נוצרים ובשנת 1891 הופץ תרגום הראשון של התנ"ך לשפת החאסי. על פי מפקד שנערך בשנת 2011 רק כ-15% מאנשי החאסים נשארו דבקים באמונתם המקורית. ניתן להסביר את התנצרותם המהירה של אנשי החאסי, בכך שגם דתם הילידית היא מונותאיסטית[16]
על אף הלחצים של דתות גלובליות, פולחן האבות נותר חלק משמעותי בעולם הרוחני של העם החאסי, שכן היא מסתגלת, מתפתחת ומשלבת ובהשקפת עומם של החאסי. פולחן האבות ממחיש את לכידותה וחוסנה של הקהילה, ואת הקשר העמוק שלה למורשת ולעולם הטבע.[17]
טירות סינג: מלך החאסי ומי שעמד בראש לוחמיו נגד הבריטים, בין השנים 1835-1829. עם קשתות וחצים אולי היה מסוגל לנצח את הבריטים ולכן עבר למלחמת גרילה ארוכה. הבריטים הרגו אותו ב-17 ביולי 1835 ובמדינת מגאליה, זהו תאריך זיכרון חשוב: "יום טירות סינג".[5]
ניקולס רוי (אנ') - הכומר ג'יימס ג'וי מוהאן ניקולס רוי (1959-1884): חבר האספה המכוננת של הודו. אבי התוכנית השישית של החוקה של הודו שהקימה מועצות מחוזות אוטונומיות באזורים שבטיים בצפון-מזרח הודו.[22]
אנשי חאסי נוהגים להתסיס בעצמם בירת אורז "קיאט" (Kyat). כיום נמצאת גם בחנויות. בירה זו מועדפת על החאסי (מכל הבירות האחרות שעל בסיס אורז מותסס) בשל אחוז האלכוהול הנמוך יחסית וטעמו המתוק וחמצמץ.[26]
השמוש בבירה מאורז הוא חובה בכל אירוע טקסי ודתי.[27]
התלבושת המסורתית של אנשי החאסי מתוארת על ידם כ"מפואר, מכבד, אך צנוע (i shongkun bad i Don burom).[28]
בעבר, הגברים לבשו "ג'ימפונג" (Jymphong), או מעיל ארוך ללא שרוולים ללא צווארון, עם חגורה. במחצית השנייה של המאה ה-20, רוב הגברים במגהלאיה אימצו את ביגוד מערבי פשוט, אך בטקסים ואירועים חגיגיים, הם הם לבושים בג'ימפונג עם יריעת בד צבעונית - "דהוטי" (dhoti) למותניהם.[29]
הנשים ממשיכות ללבוש תלבושות אתניות מסורתיות: חולצה וחצאית "ג'אינסֶם" (Jainsem) ארוכה (עד הקרסוליים), רפויה ומעל היא עוטה על גופה בד כותנה משובץ וקושרת את שני הקצוות של על כתף אחת[29].
בטקסים או באירועים מיוחדים האשה לובשת מעל - "ג'ימפיאֶן" (Jympien), חתיכה ארוכה של בד משי צבעוני שנקשרת בכתפיים ותלויה רפויה עד מתחת לברכיים ובנוסף צעיף ראש - "טאפמוחליה" (Tapmohkhlieh). ועליו כתר.[27][29]
כל העמים והשבטים במגה לאיה מפורסמים במלאכת האריגה. נשות ואנשי חאסי ידועים באריגת מחצלת קנים בשם טליינג (Tlieng) שניתן להשתמש בהן עשרות שנים מבלי שיתבלו.[27]
באזור שבו מתגוררים רוב אנשי חאסי יש מרבצי עפרות ברזל ובעבר הם עסקו בהפקת ברזל ובייצור סכינים ביתיים, כלים וכן כלי נשק.[27]
המיתולוגיה של העם החאסי עשירה בסיפורים על יצורים וגיבורים מיתולוגיים:[17]
"אוּ ת'לֶן" (U Thlen): נחש המשנה צורה ומגלם רוע ותאוות בצע. בסיפורי האגדות עליו מזהירים מפני חמדנות והרס של הרמוניה קהילתית.
"מאווביננה" (Mawbynna): דג ענק או יצור דמוי צלופח המאכלס בריכות עמוקות ונהרות ויכול ללכוד ולטרוף בני אדם. הסיפורים אודותיו משמשים לאזהרה מפני הסכנות שבעולם הטבע ועל הכבוד שיש להעניק ל למקורות מים.
"קא לאוביי טינראג'" (Ka Iawbei Tynrai): "הסבתא של המוצא", מקור כל האנושות. היא האם הקדמונית המגלמת את ההיבט האימהי של הבריאה.
"אוּ סְיֶיר לאפאלאנג" (U Sier Lapalang): ציפור מיתית בעלת יופי יוצא דופן וציוציה מקסימים את כל השומע אותם. הציפור מסמלת געגוע, רצונות בלתי ניתנים להשגה, והטבע החולף של הנאות החיים. סיפורים על אודותיה מזהירים מפני הסכנות שבכניעה לפיתויים ועל החשיבות של התמקדות בערכים רוחניים.
"נוֹהקָאליקָאי" (Nohkalikai): אישה שהוטעתה על ידי בעלה השני, הקנאי, לאכול את בשרה של בתה. לאחר שנודעה לה האמת, היא השליכה את עצמה מצוק גבוה. הסיפור כולל נושאים של בגידה, צער והתערבות על טבעית, המשקף רגשות אנושיים ולקחים מוסריים. אנשי החאסי מצביעים על מפלי נוהקאליקאי (אנ') כעל המצוק שממנו קפצה האישה.
קא פום-בלאנג נונגקרם (Ka Pom-Blang Nongkrem): פסטיבל דתי להודיה לאל על יבול טוב וכן שלום ושגשוג של הקהילה. הפסטיבל מתקיים מדי שנה במהלך אוקטובר או נובמבר, ליד העיר שילונג במשך חמישה ימים. הטקס כולל הגשת מנחות לאלוהויות ואבות קדמונים וריקודים מסורתיים של גברים ונשים כאחד.[17] הנשים בתלבושות משי צבעוניות עם עיטורי זהב, כסף ואלמוגים כבדים רוקדות במעגל הפנימי של הזירה והגברים יוצרים מעגל חיצוני. הריקודים הם לצלילי מוזיקה של חלילים ותופים. מאפיין חשוב של הפסטיבל הוא "פומבלאנג" (Pomblang) - קורבן עיזים.[27] Ka Syiem Sad, אחותו הבכורה של המלך היא הכומר הראשי והמטפלת בכל הטקסים. הפסטיבל נערך יחד עם המינטרים (השרים), הכוהנים והכוהן הגדול, שם מוענקות מנחות לאבות הקדמונים של החמולה השלטת והאלוהות של שילונג..[27]
רקדנים במהלך הפסטיבל של Shad Suk Mynsiem בשילונגקא שד סוק מינסיים (Ka Shad Suk Mynsiem): פסטיבל ריקוד הלבבות השלווים. פסטיבל הודיה שנתי לרגל בוא האביב. נערך בחודש אפריל, ליד העיר שילונג, ונמשך 3 ימים. גברים ונשים לבושים בלבוש מסורתי, רוקדים לצלילי תופים וחליל ומנחות של אוכל ושתייה מוצעות לאבות הקדמונים ולאלוהויות בצירוף בתקווה לקבל את ברכתם לקציר טוב ולשלום.[17][27]
בֶּהדינחְלָאם (Behdienkhlam): פסטיבל שמתקיים לאחר תקופת הזריעה ביולי וקשור בעיקר לבקשת ברכות אלוהיות עבור יבול שופע והגנת הקהילה מפני מגפות ומחלות. במהלך הפסטיבל נישאים גזעי עצים למקום מרכזי ולאחר המנחות והתפילות מטבילים אותם בנהר או בריכת מים, כדי לסמל את שטיפת הרוחות הרעות והמחלות. במהלך הפסטיבל מתקיים משחק כדורגל סמלי באמצעות כדור עץ, שעל פי האמונה, נועד לפייס את הרוחות והאלים.[17]
"קא שאד שינגוויאנג ת'אנגיאפ" (Ka Shad Shingwiang Thangiap): טקס ריקוד הלוויה, המציין את הכבוד העמוק לנפטרים, האמונה בחיים שלאחר המוות וכן ביטוי לאבל והזיכרון הקולקטיבי של הקהילה.[17]
"קא בם חנה שונונג" (Ka Bam Khana Shnong): טקס משתה קהילתי לציון הלכידות החברתית והאחדות. זוהי ארוחה משותפת של כל חברי הכפר, המסמלת חוזק הקהילה והזהות הקולקטיבית.[17]
טקסים של "מעבר": טקסים לביטוי מעבר משמעותי בחיים, כמו: לידה, התבגרות, נישואין ומוות. לכל אחד מה"מעברים" יש טקס ספציפי, מנחות ופרקטיקות מסורתיות. כך למשל בטקס מתן שמות לילודים מציעים מנחות לאבות קדמונים ומבקשים את ברכותיהם לבריאותו ועתידו של הילד וכן שימשיך נכון את מורשת האבות. בטקסי נישואין מדגישים את חיבורן של שתי משפחות ואת החשיבות של שמירה על שושלת ומורשת.[17]
אנשי החאסי מתייחסים ביראת כבוד לטבע ובין היתר זה בא לידי ביטוי בהגדרת היערות בסביבתם כקדושים. אלו יערות עתיקים שבשל היחס המיוחד אליהם, נשתמרו ללא פגע. אנשי החאסי מאמינים שביערות אלו שוכנים רוחות ואלוהויות והם משמשים כקישור חיוני בין העולם האנושי והעולם הרוחני. כניסה ליערות אלו נעשית רק בכפוף לכללים ונורמות מסורתיות מחמירות.[17]
מדינת מגהלאיה, ממוקמת באזור סיכון גבוה ביותר לרעידות אדמה. כשרעידת אדמה פוקדת את האזור בתים רבים מתמוטטים, ולעומתם, רוב בתי החאסי נשארים עומדים על תלם, בשל החומרים בהם משתמשים ואופן הבניה. מאפייני הבתים:[30]
הבתים בנויים על במות מוגבהות מפני הקרקע, כדי למנוע רטיבות ורקבון בחלקי העץ.
הבתים בנויים בצורת אליפסה, כדי למנוע השפעה של לחצים בפינות. החאסי מתייחסים לצורת הבתים כאל ביצים (כפי שקליפת הביצה מגנה על תכולתה כך הבתים המסורתיים מציעים הגנה על יושבי הבתים).
הגגות עשויים סכך, כך שגם אם יש התמוטטות, אין נפגעים.
הקירות בנויים מרצף של עמודי עץ וביניהם אבן, או לבני בוץ מחופים בטיח סיד.
אין שימוש במסמרים אלא ב "חריצים ולשונות" שמאפשרים פיזור של עומסים סיסמיים.
^ORGI. "C-16: Population by Mother Tongue". www.censusindia.gov.in. Office of the Registrar General & Census Commissioner, India. Archived from the original on 15 August 2018. Retrieved 10 July 2018.
הודו 
בנגלדש
.jpg)
