חגי רון

גאולוג ישראלי

חגי רון (6 בספטמבר 194410 בספטמבר 2012) היה פרופסור במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים, ונחשב לאב המייסד של מחקר הפליאומגנטי בישראל וחלוץ בתחום הקשר שבין פליאומגנטיות ורוטציה של בלוקים[1][2].

חגי רון
חגי רון במדבר המערבי, 2005.
חגי רון במדבר המערבי, 2005.
לידה 6 בספטמבר 1944
י"ח באלול ה'תש"ד
בית הערבה, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 10 בספטמבר 2012 (בגיל 68)
כ"ג באלול ה'תשע"ב
קיבוץ כברי, ישראל ישראלישראל
ענף מדעי מדעי כדור הארץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קיבוץ כברי
מקום קבורה קיבוץ כברי
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הדיקן למחקר, האונ' העברית; פרס רפי פרוינד, החברה הגאולוגית; פרס אלן קוקס, אונ' סטנפורד
בת זוג חדוה רון (לבית לויט)
צאצאים רותם רון-אבולעפיה, שירלי רון-בר, שולמית רון-ביגר
הערות מרצה וחוקר, מנהל בקיבוץ מייסד המחקר הפליאומגנטי בישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

חגי רון נולד בקיבוץ בית הערבה שבצפון ים המלח. בחודש מאי 1948, כשהיה בן שלוש וחצי, ועקב הלחץ של הצבא הירדני, התפנו כל חברי הקיבוץ וילדיהם לקיבוץ שפיים. לאחר זמן קצר, הקימו חלק מהמתפנים, ובהם הוריו, יוכבד ויוחנן רון, את קיבוץ כברי (חלק אחר הקים את קיבוץ גשר הזיו). חגי גדל ולמד בקיבוץ שהיווה את ביתו לאורך כל חייו. הוא התגייס לחטיבת הצנחנים בשנת 1962. אחרי השירות הצבאי, ב-1965 יצא לשנת שירות בחיפה, בתנועת מחנות העולים של הקיבוץ המאוחד, שם פגש את חדוה, אשתו. במלחמת ששת הימים השתתף עם יחידתו במילואים בקרב אום-כתף שבסיני, אשר התפרסם בעולם בזכות האיגוף האנכי שבוצע שם. במלחמת יום הכיפורים נלחם עם יחידתו בגזרת תעלת סואץ; תחילה ממזרח לה, ולאחר הצליחה ממערב לה.

רון למד לכל תאריו באוניברסיטה העברית בירושלים. לימודיו לתואר ראשון היו בין השנים 19691972, לתואר שני בין 19761978 ולתואר שלישי (בהדרכתם של הפרופסורים רפי פרוינד, עמוס נור, וצבי גרפונקל) בין השנים 19791984. חלק מלימודיו לתואר שלישי, בשנים 1980 ו-1984 עשה באוניברסיטת סטנפורד, שם גם שהה בפוסט-דוקטורט בשנים 19851986.

במקביל ללימודיו לתואר ראשון ושני, שימש פעמיים כמזכיר המשק של קיבוץ כברי.

בשיא עבודתו האקדמית, ולאחר שהעמיד תלמידים רבים שחלקם היו לחברי סגל אקדמי בכירים בעצמם, חלה רון במחלה קשה שממנה נפטר לאחר זמן קצר. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כברי.

מינויים אקדמיים בישראל ומחוצה להעריכה

  • 1986 - האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למדעי כדור הארץ - מרצה בכיר.
  • 1986 - 2001 - המכון הגיאופיזי לישראל - חוקר בכיר ומנהל המעבדה הפליאומגנטית.
  • 1992 - 1993 - אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, בית הספר למדעי כדור הארץ - פרופ' חבר נלווה.
  • 1993 - 1994 - אונ' מינסוטה, המכון למגנטיות הסלע - עמית מחקר.
  • 1999 - 2000 - אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, בית הספר למדעי כדור הארץ - פרופ' חבר נלווה.
  • 2000 - 2008 - האונ' העברית בירושלים, המכון למדעי כדור הארץ - פרופ' חבר נלווה ואחר כך עמית מחקר ומנהל המעבדה הפליאומגנטית.
  • 2003 - המרכז למחקר מדעי כדור הארץ פוטסדאם, גרמניה GFZ - עמית מחקר.
  • 2004 - 2007 - המכללה האקדמית גליל מערבי, יו"ר רשות המחקר - פרופ' חבר.
  • 2009 - 2012 - האונ' העברית בירושלים, המכון למדעי כדור הארץ - עמית מחקר בכיר ומנהל המעבדה הפליאומגנטית.

בנוסף, שימש כיועץ בכיר לפרויקט תג"ר (תחנה גרעינית) שיבטה (1987-9); כיו"ר הוועדה המדעית של המכון הגיאופיזי לישראל (1992-7); חבר בוועדה זו עד שנת 2000; עורך חבר בכתב העת Israel Journal of Earth Sciences בין השנים 1989 - 1992 וחבר הוועד המנהל של המכללה האקדמית גליל מערבי (2001-4). באוניברסיטה לימד במהלך עבודתו שם את הקורסים בפליאומגנטיזם, גאולוגיה סטרוקטורלית, מיפוי גאולוגי מתקדם, המבנה והטקטוניקה של צפון ישראל, הגאולוגיה של "הכרמל", הגאולוגיה של טרנספורם ים המלח בצפון ישראל, ומבוא לגאולוגיה לגאוגרפים.

 
המגנטומטר הקריוגני במעבדה הפליאומגנטית שהקים חגי רון

מחקריועריכה

מגנטיות ופליאומגנטיות של כדור הארץעריכה

בעבודת הדוקטוראט שלו, שהתפרסמה באמצע שנות ה-80, נכנס רון לעולם הצעיר אז של המחקר הפליאומגנטי. בעבודתו זו פיתח שיטות מחקר חדשניות, בהן מדידות מגנטיות של סלעים סדימנטריים אשר שימשו לשחזור רוטציות טקטוניות של בלוקים בין העתקי הגליל. שיטות אלה היוו פריצת דרך עולמית ביחסי הגומלין שבין עבודת שדה גאולוגית וגיאופיזיקה בתחום זה, ומהווים ציון דרך חשוב במחקר הפליאומגנטי בכלל, אפילו באמות המידה של היום[2]. הוא יצא לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד שליד סן-פרנסיסקו, קליפורניה, וחזר לארץ עם אמצעים להקמת המעבדה הפליאומגנטית הראשונה בארץ, ואשר הוקמה במכון הגיאופיזי לישראל. במעבדה זו הוצב אחד מהמגנטומטרים הקריוגנים[3] הראשונים בעולם, שהיוו את המילה האחרונה של המחקר הפליאומגנטי[2]. בשנת 2001 עבר חגי עם המעבדה למכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו העיקריים עסקו ב:

  • מעוות פריך ושבירה - לראשונה בעולם[4] הוכחת סיבוב בלוקים מוגבלים בהעתקים סביב ציר אנכי באמצעות מדידות פליאומגנטיות (מודל פרוינד)[5]. היווצרות העתקים חדשים בהתאם לשדה המאמצים שלא עבר שינוי[6] ומעוות של הקרום האוקיאני[7].
  • מגנטיות במשקעים אגמיים בהווה, ופליאומגנטיות של אגמים מיובשים, כ"הקלטות" של השדה המגנטי של כדור הארץ (אגם הלשון, ים המלח והכנרת)[8].
  • מגנטוסטרטיגרפיה – יצירת טור סטרטיגרפי המבוסס על טור הסלעים, השתנות המגנטיות בסלעים וסייסמוטקטוניקה, לאורך טרנספורם ים המלח.
  • התפתחות מבנים פנימיים של טרנספורם ים המלח המבוססים על מחקרים פליאומגנטיים שבוצעו בעיקר על סלעים וולקניים מתקופת הקנוזואיקון המאוחר והפליסטוקן ועל סלעי משקע המשולבים עמם, כולל קביעת גילאים איזוטופיים[9] .
  • התפתחות המגנטיות בסלעים בגלל תהליכי מטמורפוזה[10].
  • מחקר פליאומגנטי ומגנטיות סלעית של סלעי יסוד פרה-קמבריים מתמנע[11].
  • ארכיאומגנטיזם - קביעת העוצמה המוחלטת של השדה המגנטי של כדור הארץ במהלך שבעת אלפי השנים האחרונות[12].
  • תיארוך חתכי סלע באתרים פרה-היסטוריים, הכוללים כלים, באמצעות המגנטיות שבסלע, ואיזוטופים קוסמוגניים[13].

בשנת 2015 הקדיש כתב העת African Archaeology Review (אנ') גיליון מיוחד לזכרו של חגי. גיליון זה עסק בחקר מערת וונדרוורק (Wonderwerk Cave) בדרום אפריקה. לגיליון זה צורפה רשימת 35 מאמרים מפרי עטו הרלוונטיים לתחום[14].

חקר רעידות אדמה היסטוריות ופרה-היסטוריותעריכה

במקביל לעבודתו העיקרית בתחום הפליאומגנטיזם, התעניין רון בכל הקשור לרעידות אדמה היסטוריות ופרהיסטוריות, ותמך באמצעות הדרכה שנתן בכתה ובשדה לארכאולוגים והיסטוריונים שהיו מוכנים להירתם למאמץ לשחזר רעידות אדמה אלה. הוא עקב אחרי חפירות באתרים ארכאולוגיים שידוע היה שנפגעו ברעידות אדמה בעבר (למשל בית שאן, סוסיתא, יריחו ועוד), ארגן סיור תלמידי מחקר מתקדמים מהמחלקה לגיאופיזיקה באוניברסיטת סטנפורד, בראשות פרופ' עמוס נור, באתרים ארכאולוגיים בישראל ובממלכת ירדן, בהם אותרו עדויות לרעידות אדמה שפגעו בהם[15], ופרסם איתו מספר מאמרים ותקצירי הרצאות לכנסים בתחום[16] . בנוסף, הוא הביא יחד עם פרופ' נור לכתיבת עבודת דוקטורט ששיחזרה לראשונה בישראל באופן כולל, רעידת אדמה היסטורית (1927)[17].

השלמת מחקריועריכה

בערוב ימיו, יזם חגי שני פרויקטים חדשים שלא יצאו לפועל בחייו בעקבות מחלתו: במסגרת הקידוח העמוק בים המלח חגי תכנן לבצע מחקר פליאומגנטי על משקעים מ-200 אלף השנים האחרונות, כהמשך ישיר לפרויקטים דומים שהוא הוביל במהלך שנות ה-90 וה-2000[18] [19]. בנוסף, הוא תכנן מחקר על קילוחי הלבה ברמת הגולן כאמצעי להבנה טובה יותר של התנהגות השדה הגאומגנטי. תלמידיו של חגי ועמיתיו, השלימו את המחקרים האלה לאחר מותו[20] [21] .

פרסיםעריכה

  • פרס הדיקן למחקר, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, 1984.
  • פרס רפאל פרוינד מטעם החברה הגאולוגית הישראלית 1987.
  • פרס אלן קוקס לגיאופיזיקה, מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, 1999.

ראו גםעריכה

רון, ח., 1984. מחקר פליאומגנטי וניתוח מערכות השבירה בגליל. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. 117 עמ'.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המכון למדעי כדור הארץ, Paleomagnetism in the Levant and and Near East - Honoring Late Prof. Hagai Ron - 1944 - 1912, באתר האוניברסיטה העברית ירושלים
  2. ^ 1 2 3 Ron Shaar, 2015., Remembering Hagai - 1944–2012, באתר African Archaeological Review volume 32, pp. 591–594
  3. ^ על ייחודו של מגנומטר זה ראו בפרק שמוקדש לו בערך מגנטומטר, וכן ראו צילום שלו כאן.
  4. ^ Ron, H., Eyal, Y., 1985. Interplate Deformation by Block Rotation and Mesostructures along the Dead Sea Transform, Northern Israel. Tectonics, 4, pp. 85-105 and 2 more articles
  5. ^ Ron, H., 1987. Deformation Along the Yammuneh, Restraining Bend of the Dead Sea Transform: Paleomagnetic Data and Kinematics Implications. Tectonics, 6, Vol. 5 pp. 653-666. and Ron, H., Aydin, A., Nur, A., 1986. Strike Slip Faulting and Block Rotation in the Lake Mead Fault System. Geology, 14 pp. 1020-1023 and 6 more
  6. ^ Granot, R., Tauxe, L., Gee, J., ., 2007Ron, H. A View into the Cretaceous Geomagnetic Field from Analysis of Gabbros and Submarine Glasses. Earth and Planetary Letters, 256, pp. 1-11
  7. ^ Granot, R., Abelson, M., Ron, H., Agnon, A., 2006. The Oceanic Crust in 3D: Paleomagnetic Reconstruction in the Troodos Ophiolite Gabro. Earth and Planetary Letters, 251, pp. 280-292 and 3 more ^
  8. ^ Marco, S., Stein, M., Agnon, A., Ron, H., 1996. Long Term Earthquake Clastering: A 50,000 Years Paleoseismic Record in the Dead Sea Graben. J. Jeophys. Research, 101, pp. 6179-6192 and 4 more
  9. ^ Salamon ,A., Hofstetter, A., Garfunkel Z., Ron, H., 1996. Seismicity of the Eastern Mediterranean Region: Pespective the SinaiSubplate. Tectonophysics, 263 pp. 293-305 and 3 more
  10. ^ Ron, H., Kolodny, Y., 1992. Paleomagnetic and Rock Magnetic Study of Combustion Metamorphic Rocks in Israel. J. Geophys. Research. 97, pp. 6927-6939
  11. ^ Marco, S., Ron, H., Matthews, A., Beyth, M., Navon, O., 1993. Chemical Remanent Magnetization Related to the Dead Sea Rift: Evidence from Pan African Igneous Rocks from Timna, Southern Israel. J. Geophys. Reaserch. 98, pp. 16001-16012
  12. ^ Shaar, R., 2005. Magnetic Study of Synthetic Slag Deposits: Implications to Absolute Paleo-Intensity of the Earth Field. Ph.D. Thessis under the instructios of Ron, H., Agnon, A., and Kessel, R., The Hebrew University of Jerusalem and 3 more disertations
  13. ^ Ron, H., Levi, S., 2001. When did Hominids Firest Leave Africa? New High-Resolution Magnetostratigraphy from the Erk-El-Ahmar Formation, Israel. Geology, 29, pp. 633-639 and 5 more articles
  14. ^ רשימת הפרסומים הרלוונטיים בסוף הדף לזכרו African Archaeology Review, Vol. 32, pp. 591–594, 2015
  15. ^ Nur, A., Burgess, D., 2008. Apocalypse - Earthquakes, Archaeology, and the Warth of God. Princeton Uni. Press, p. x
  16. ^ Nur, A., Ron H., 1997. Armageddon's Earthquakes. International Geology Review 39, 6, pp. 532-541
  17. ^ רון אבני, 1999. רעידת האדמה של שנת 1927: מחקר מאקרוסייסמי על בסיס מקורות התקופה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, 64 עמ' ועוד נספחים, וגם: Avni, R., Bowman, D., Shapira, A., Nur, A., 2002. Erroneous Interpretations of Historical Documents, Related to the Epicenter of the Jericho Earthquake in the Holy Land. Journal of seismology, 6: p.p. 469- 476
  18. ^ . Marco, s., Ron, H., McWilliams, Stein, M., (1998), High-Resolution Paleomagnetic Recordof Geomagnetic Secular Variation from Late Pleistocene Lake Lisan (paleo Dead Sea). Earth Plant. Scie. Letter, 161, pp. 145-160
  19. ^ Ron, H., Nowaczyk, N.R., Frank, U., Marco, S., and Mcwilliams, M.O., 2006. Magnetic Properties of Lake Lisan and Holocene Dead Sea Sediments and the Fidelity of Chemical and Detrital Remanent Magnetization. in: New Frontiers in Dead Sea Paleoenvironmental Research. Enzel, Y., Agnon, A., Stein, M., editors, GSA Special Paper 401, pp. 171-182
  20. ^ Ebert, Y., Shaar, R., Emmanuel, S., Nowaczyk, N., & Stein, M. (2018). Overwriting of Sedimentary Magnetism by Bacterially Mediated Mineral Alteration. Geology, 46(4), pp. 291-294.
  21. ^ Behar, N., Shaar, R., Tauxe, L., Asefaw, H., Ebert, Y., Heimann, A., Koppers, A.P., Ron., H. (2019). Paleomagnetism and paleosecular variations from the Plio‐Pleistocene Golan Heights volcanic plateau, Israel. Geochemistry, Geophysics, Geosystems, 20(9), pp. 4319-4335