פתיחת התפריט הראשי

בֵּית הָעֲרָבָה הוא קיבוץ (הכולל גם שכונה קהילתית) בצפון ים המלח ליד יריחו המשתייך למועצה אזורית מגילות ים המלח. היישוב נקרא על שם העיר המקראית בית הערבה, ששכנה באזור זה.

בית הערבה
הכביש הראשי בבית הערבה
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית מגילות
גובה ממוצע[1] ‎-315‏ מטר
תאריך ייסוד 1980
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 222 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎21.3%‏ בשנה עד סוף 2017

תוכן עניינים

ההתיישבות הראשונהעריכה

 
בית הילדים בקיבוץ בית הערבה, 1944

בית הערבה הוקם לראשונה כקיבוץ ב-8 במאי 1939 על ידי חלוצי תנועת הנוער המחנות העולים של הקיבוץ המאוחד. פלוגה של בני קיבוצי הקיבוץ המאוחד שהתה בסדום בציפייה לעלייה על הקרקע במקום יישוב שיוצע להם, במיוחד בתקווה להתיישב באזור הכפר ספיה בעבר הירדן המזרחי. באמצע 1938 הגיע אליהם הגנן של המפעל הצפוני של חברת אשלג ארץ-ישראלית והציע להם להקים יישוב חקלאי בשטחי המפעל בצפון ים המלח בהתבסס על נסיונותיו בשטיפת קרקעות ממלחים. בעקבות הצעתו נשלח כח חלוץ של ארבעה חברי המחנות העולים שהחל לעבוד במפעל.

בינואר 1939, נשלח משה אייזיקוביץ (אייזיק) מרמת רחל והתיישב לבדו עם כלב בצריף עזוב בשטח המפעל כדי להתחיל בניסיונות בשטיפת אדמה. באוגוסט 1939 הוקם אוהל בצמוד לצריף, וחברי הקבוצה שעבדו במפעל יחד עם חברים נוספים עברו להתגורר ליד הצריף. בסוף הקיץ הצטרפה אליהם אישה ראשונה שקיבלה על עצמה לנהל את משק הבית במקום. בסוף דצמבר כבר שהו במקום הזמני כ-30 חברים[2] וב-20 בפברואר 1940 הונחה אבן הפינה ליישוב הקבע בטקס בו נכחו אורחים רבים, בהם בן-ציון ישראלי שאמר כי "כנרת בצפון והיישוב החדש שמדרום ליריחו, מהווים את שני הקצוות של מחרוזת היישובים שייחרזו לאורך הירדן". בשלב זה כבר היו באתר הקבע מגדל מים, מספר אוהלים ותחילתם של מבנים[3]. ב-20 בדצמבר 1940 נרצחו זאב לוונטל ויעקב לביא על ידי כנופיית ערבים, בעת שעבדו ליד נהר הירדן. קבריהם חנכו את בית הקברות בבית הערבה.

האחריות על הקיבוץ התחלקה בין הסוכנות היהודית שהייתה אחראית על עניינים התיישבותיים וחקלאיים וחברת האשלג שהייתה אחראית על ענייני בניה[4]. היישוב הוקם באופן בלתי חוקי בניגוד להוראות הספר הלבן וללא היתר של שלטונות המנדט הבריטי והוצג לשלטונות הבריטיים כשכונת מגורים של פועלי המפעל. הפעילות החקלאית במקום הוצגה כנדרשת להספקת מזון טרי לעובדי מפעל האשלג.

הקרקע המלוחה הוכשרה במשך שנים על ידי שטיפה, בהנחיה של שלמה רביקוביץ' מהתחנה לחקר החקלאות ברחובות וגדלו בה עצים, בננות וירקות - בעיקר עגבניות. כן הוקמו במקום מספר בריכות דגים. בריכות הדגים משכו אליהן אגמיות וברווזים שאותם, פקידים בריטים רבים, ובהם הנציב העליון הרולד מקמייקל, צדו כתחביב בימי ראשון[5].

הגידולים בבית הערבה הצליחו מעל למצופה והשיגו תנובה גבוהה מהמקובל. תוצאות אלו הוצגו בפני אורחים שבאו לבית הערבה ובפני בעלי תפקידים, כמו הנציב העליון אלן גורדון קנינגהם[6].

בשל ריחוקו היחסי שימש הקיבוץ כמחנה הכשרה ואימונים עבור פלוגות של הפלמ"ח. בנוסף, סייעו חברי הקיבוץ לאנשי הפלמ"ח בהברחת עולים מעיראק, פרס וארצות ערב נוספות דרך היבשה, שחצו את הירדן בסמוך לקיבוץ. לאחר פיצוץ גשר אלנבי בליל הגשרים ביוני 1946 הגיעו לקיבוץ חיילי הצבא הבריטי וחיפשו נשק. לאחר שלא מצאו דבר עצרו כמעט את כל הגברים והעבירו אותם אל מחנה המעצר בלטרון בו שהו עד לאחר השבת השחורה[7].

מלחמת העצמאות והפינויעריכה

על פי הגבולות שהותוו בהחלטת החלוקה, נכלל בית הערבה במדינה שהוקצתה לערבים. אך בשל התנגדות הערבים להחלטה והפקפוק ביישומה בפועל נשארו התושבים במקום. עד אפריל 1948, מפעלי האשלג המשיכו בעבודתם, וגם התוצרת בסדום הושטה לצפון ים המלח. לפיכך, בחודשי המלחמה הראשונים סיפקו הבריטים ליווי לשיירות שעשו דרכן לצפון ים המלח ובחזרה, ואלה לעיתים שמשו עבור 'היישוב' כ'דלת אחורית' לירושלים המנותקת. עם זאת, התחבורה היבשתית הרגילה שבין הקיבוץ לירושלים סבלה מהתנכלויות ערביות, והקשר עם מרכז הארץ התנהל יותר ויותר באמצעות מטוסים. פרט לבעיית הניתוק, הייתה עמידתו של הקיבוץ איתנה, מה גם שבין מגיני המובלעת היהודית שבצפון ים המלח נכללה מחלקת פלמ"ח. לאחר הכרזת המדינה והצטרפות הלגיון הערבי ללחימה, השתנה מיסודו מצבו האסטרטגי של הקיבוץ. נפילת גוש עציון מספר ימים קודם לכן, תוך אבדן מאות מן המגינים, הגבירו את החשש לגורלה של בית הערבה. בכל זאת, כיוון שמפעלי ים המלח היו בבעלות בריטית, נותרה תקווה להפעילם בהסכמה, ונפתחו שיחות בהתאם. ב-15 במאי 1948 ניתנת הוראה להוציא את האוכלוסייה הבלתי-לוחמת מבית הערבה.

טרם שמוצו השיחות האמורות, ב-17 במאי 1948, החליט אמנון זעיר (ה"קונסול" של האזור המנותק), שאין סיכוי להגן על צפון ים המלח, ומחליט לפנות את בית הערבה והמפעל הסמוך שבצפון ים המלח, לאחר הריסתם. עד ל-20 במאי, עובדי המפעלים וכן מחלקת פלמ"ח מהגדוד השישי בחטיבת הראל, בת כ-65 איש - פונו מצפון ים המלח בדרך הים לסדום. משפחות החברים פונו תחילה לקיבוץ שפיים ואחר כן התפלגו לשתי קבוצות, ובשנת 1949 ייסדו שני קיבוצים בגליל המערבי: גשר הזיו וכברי. הלוחמים שבין חברי הקיבוץ נטלו חלק בעמידתה של סדום במלחמת העצמאות, עד להסרת הניתוק של דרום ים המלח בסוף נובמבר 1948, במבצע לוט.

לאחר מלחמת ששת הימיםעריכה

 
בית הערבה - קבר אחים

לאחר מלחמת ששת הימים, ב-17 ביוני 1967, הגיעו יוצאי בית הערבה מקיבוץ כברי לביקור באתר היישוב, אך רק מספר עצים וחלוקי בטון שרדו מבית הערבה[8]. באותה שנה אספו יוצאי בית הערבה את עצמות החללים מבית הערבה שקבריהם חוללו וקברו אותם בקבר אחים. האזור עליו עמד בית הערבה הוכלל בשטח ביטחוני מפורז מעבר לגדר הביטחון והיישוב לא הוקם מחדש. בסוכות ה'תשמ"א, 1980 הוקמה היאחזות נח"ל בשם "בית הערבה" על ידי תנועת הנוער העובד והלומד סמוך למנזר דיר חג'לה כ־5 ק"מ מערבית למקום שבו ישב בעבר הקיבוץ, ובשנת 1986 ההיאחזות אוזרחה. בשנת 1983 הוקמה היאחזות נח"ל מול נבו סמוך למיקום של נח"ל בית הערבה[9]. בהמשך הוסבה ההיאחזות לבסיס של צה"ל[10].

בשנת 2000 עבר קיבוץ בית הערבה המחודש לנקודת הקבע שלו, מערבית לכביש עוקף יריחו. היישוב מונה כיום כ-40 משפחות, מתוכן כ-30 המקיימות בו קיבוץ והשאר מתגוררות בבית הערבה כיישוב קהילתי. קיבוץ בית הערבה מתפרנס בעיקר מחקלאות. הקיבוץ מגדל תמרים - מג'הול, דקל נור ובהרי, ומתמחה בגידול פלפל ועגבניית שרי בחקלאות אורגנית. לקיבוץ יש פונדק דרכים "לידו" בצומת לידו - ים המלח[11]. כל המבנים בקיבוץ התמלאו עד אפס מקום, אך למרות זאת ניסיונות להשיג אישורי בנייה לצורך התרחבות לא צלחו. גן הילדים במקום פעל בעבר בבית פרטי בגלל העדר אישור לבנות מבנה עבור גן ילדים[12]. באפריל 2010 נהרסו בבית הערבה יסודות של מבנים בבנייה עבור בנים ממשיכים, במסגרת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון[13].

בקיבוץ קיימת בריכת שחיה, גן ילדים ופעוטון. רוב תושבי הקיבוץ הם עובדי חוץ, ומיעוטם עובדים בחקלאות, ובעסקים אחרים של הקיבוץ.

בינואר 2017 עלתה על הקרקע התיישבות חדשה באתר שבו שכנה בעבר היאחזות הנח"ל בשם קדם ערבה. הקהילה היא מעורבת דתית-חילונית, ומונה 22 משפחות[14].

אוכלוסייהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים בבית הערבה 222 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎21.3%‏.

אזכורים תרבותייםעריכה

בית הערבה

אני זוכר את בית הערבה,
פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה,
ירדן זורם שקט כמו חלום
וים המלח מת,
מכאן ועד לסדום.
המדבר כיסה אותה,
באבק לבן ורך
עץ ירוק בארץ חרבה,
איך נשכח את בית הערבה.
אני זוכר את ים המלח שם,
המים הכבדים, גלים בלחשם.
אסדת אשלג לוהטת מן החום
וכל הנצורים –
עוברים את ים המוות לסדום.

המדבר כיסה אותה…

אביו של המלחין שמוליק קראוס עבד בשנות הארבעים בים המלח ונטל חלק בהקמתו של הקיבוץ. המלחין עצמו פקד את המקום פעמים רבות בילדותו, בסופי שבוע. ב-1966, לאחר מות אביו, אך טרם הקמתו מחדש של היישוב, ביקש שמוליק קראוס מחיים חפר ומעמוס קינן לכתוב שיר אשר יעלה את זיכרון המקום. את הלחן כתב שמוליק קראוס עצמו, עוד בטרם נכתבו המילים. הביצוע הידוע ביותר של השיר הוא של אריק איינשטיין, אם כי ישנם ביצועים אחרים, כמו של אריק סיני, מיקי שביב, יגאל בשן, רונית אופיר ושלישיית המעפיל.

תמונות מבית הערבהעריכה

תמונות מבית הערבה הישנהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית הערבה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.
  2. ^ ישראל אבן נור, בית מול הר נבו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981, עמוד 35
  3. ^ ישראל אבן נור, עמוד 37
  4. ^ ישראל אבן נור, עמוד 85
  5. ^ ישראל אבן נור, עמודים 58-61
  6. ^ ביקור הנציב העליון במכון זיו, דבר, 4 באפריל 1946
  7. ^ ישראל אבן נור, עמוד 95
  8. ^ ישראל אבן נור, עמודים 110-111
  9. ^ שנות השמונים, אתר הנח"ל
  10. ^ תצפית ורד יריחו, אתר יישובי ים המלח
  11. ^ אודי איזק, קיבוץ אלמוג, נחל אוג, בית הערבה החדשה, אורמת, מאגר האוג, 10 בדצמבר 2009
  12. ^ ארנון לפיד, קיבוצי צפון ים המלח: נפרוש מהתנועה ומהמפלגה, באתר mynet‏ קיבוץ, 28 באפריל 2010
  13. ^ דליה מזורי, בעקבות הריסת בתים: קיבוצי ים המלח נגד ברק, הדף הירוק, 29 באפריל 2010
  14. ^ קדם - ערבה מתוך האתר של מועצה אזורית מגילות