שלטון החוק

שלטון החוק הוא עקרון יסוד במשטר דמוקרטי, ומשמעותו היא כפיפות הכול, החל בתושב דרך אזרח ועד השליט, לחוק ("לגליזם"). כולם שווים בפני החוק.

בניגוד למשטרי עריצות, שבהם נכונה אמירתו של לואי הארבעה עשר, "המדינה זו אני", השליט במשטר דמוקרטי משרת את החוק וכפוף לו. אם רשויות השלטון מפרות את החוק, ניתן לתבוע אותן על כך.

עקרון שלטון החוק

עקרון שלטון החוק הוא מערכת כללים גלויים הקובעים מה מותר ומה אסור. לחוקים אלו כפופים הן אזרחי המדינה והן מוסדותיה. ניצנים של רעיון שלטון החוק מופיעים כבר בתנ"ך. בספר דברים נאמר שהחוק מעל הכל, ולכן כל מלך שיעלה לשלטון יהיה חייב לציית לו. התורה אף הגבילה את סמכויותיו של המלך וקבעה את החיובים אליהם הוא יהיה כפוף:

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ [...] רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל

— ספר דברים, פרק י"ז, פסוקים י"ד-כ'

שלטון החוק נתפס כאחד האמצעים העיקריים המשמשים את הפרט להגנה מפני כוחה של המדינה הריבונית. מסיבה זו, שלטון החוק נראה לכן לרבים כמנותק מן המדינה הריבונית ואף כזר למושג הריבונות. עם זאת, הציות לחוק אינו צריך להיות אוטומטי ועיוור, שכן הדבר עשוי להביא להתעלמות מריבונותו של הפרט, מהיותו של הפרט יצור חופשי ותבוני.

על פי השופט אהרן ברק "מלוא כל הארץ משפט". המשפט עומד על זכותו ועל כוחו להסדיר את כל תחומי החיים החברתיים לו רק תבחר הקהילה הפוליטית שהמשפט מבטא את ריבונותה. עליונותו של המשפט המגולמת בביטוי "שלטון החוק", אינה עליונות ערכית מהותית אם כן, אלא עליונות פוליטית המבטאת את סמכותו העליונה והמוחלטת של משפט המדינה. על פי פרופסור גד ברזילי, משפט המדינה נתון גם הוא למחלוקות המשקפות עולמות נורמטיביים שונים, המתחרים זה בזה, ורצוי להתאים את משפט המדינה לצרכים של קהילות ולדרישות של מיעוטים.

עקרונות שלטון החוק במדינה דמוקרטית

שלטון חוק במדינה דמוקרטית מבטא את האמנה החברתית הקיימת בין כל האזרחים במדינה שכן החוק הוא ביטוי להסכמה על כללי המשחק בין האזרחים לבין השלטון ובין האזרחים לבין עצמם. מקור החוק הוא העם, במדינה דמוקרטית מודרנית בא שלטון החוק לידי ביטוי באמצעות נציגי העם במוסדות השלטון הנבחרים. במדינה דמוקרטית החוק הוא עליון. משתמע מעיקרון זה הוא שרשויות השלטון כמו כלל האזרחים שווים בפני החוק, כפופים לחוק, ומחויבים לציית לו. במשטר דמוקרטי תוכני החוקים אמורים לשקף את העקרונות ואת הערכים הדמוקרטיים.

קשר בין מדינה ריבונית לבין שלטון החוק

• לא ייתכן שלטון חוק בלי מסד של כוח ומרות שמספקת המדינה הריבונית.
• התייחסות לכלל האוכלוסייה בצורה אחידה ושיווניות^{[דרושה הבהרה]}.

שלטון חוק פורמלי מול שלטון חוק מהותי

• שלטון החוק הפורמלי פירושו חובת הציות לחוק מצד הכול – הן התושבים והן רשויות השלטון.
• שלטון החוק המהותי דורש שהחוק יבוצע ושתוכן החוק יהיה ראוי ומתאים למשטר דמוקרטי ליברלי חופשי. כך, "חוק ההסמכה" הידוע לשמצה, עובר את מבחן שלטון החוק הפורמלי, שהרי הוא התקבל לפי החוקה שהייתה תקפה אז בגרמניה, אך הוא אינו עומד במבחן שלטון החוק המהותי, משום שהוא מפר נורמה חשובה של משטרים דמוקרטיים, והיא עקרון הפרדת הרשויות.^{[דרושה הבהרה]}

דרישות "שלטון החוק"

• אוטונומיה ועצמאות - כדי שמערכת המשפט תוכל לפקח היא חייבת להיות עצמאית (כולל עצמאות מוסדית ובכלל זה עצמאות השופטים).
• בהירות- דרישה כי המשפט ינוסח בצורה ברורה ומדויקת.
• פומביות - חוק שלא מפורסם אינו קיים. עיקרון זה מכונה בתורת המשפט "עקרון החוקיות" (כולל גם ההליכים שהביאו לנורמה).
• כלליות ואוניברסליות המשפט - דרישה כי המשפט יפנה באופן אחיד ושוויוני לאוכלוסייה כולה. אומנם יש חוקים שחלים על קבוצות מסוימות (חוק הנכים, חסינות ח"כ ועוד) אבל מדובר על כלל האוכלוסייה, שכן לכל אזרח אפשרות להימנות על קבוצות אלה.

ידיעת החוק והפצת ידיעת החוק אינם נחשבים כתנאי לקיומו של שלטון החוק, אף כי ברור שלא ניתן לקיים את החוק ללא ידיעתו. בחוק הישראלי, כמו בשיטות המשפט ברוב מדינות העולם מתקיים הכלל "אי ידיעת החוק אינה פוטרת" (בלטינית: Ignorantia juris non excusat)

לעניין האחריות הפלילית אין נפקא מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר

— חוק העונשין סעיף 34 י"ט

חוקי מדינת ישראל מקיימים באופן פורמלי את דרישת הפומביות - כל חוק מתפרסם בספר החוקים עם אישורו בכנסת, אך בדרך כלל לא עושה הממשלה צעדים משמעותיים יותר להבאת החוק לידיעת הציבור.

לקריאה נוספת

• אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, 2005, כרך א: עקרונות יסוד, פרק 5 - שלטון החוק

קישורים חיצוניים

• נחום רקובר, שלטון החוק, ספריית המשפט העברי, משרד המשפטים תשמ"ט 1989
• שלטון החוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)