חוזה פרר

שחקן אמריקאי

חוזה ויסנטה פרר דה אוטרו וסינטרון (ספרדית: José Vicente Ferrer de Otero y Cintrón‏; 8 בינואר 1912 - 26 בינואר 1992) היה שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון פוארטו ריקני, זוכה פרס האוסקר ושלושה פרסי טוני.

חוזה פרר
José Vicente Ferrer de Otero y Cintrón
לידה 8 בינואר 1912
סן חואן, פוארטו ריקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בינואר 1992 (בגיל 80)
קורל גייבלס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Santa María Magdalena de Pazzis Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה José Vicente Ferrer de Otero y Cintrón עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1935 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון
מקום לימודים אוניברסיטת פרינסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מיגל פרר, גבריאל פרר, מוניסטה פרר, רפאל פרר, Letty Ferrer עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האוסקר ושלושה פרסי טוני
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

פרר נולד בסן חואן, פוארטו ריקו, בנם של מריה פרובידנסיה סינטרון ורפאל פרר, עורך דין וסופר. הוא נכדו של גבריאל פרר הרננדז, רופא ותובע משפטי בעצמאותה של פוארטו ריקו מספרד. יש לו שתי אחיות צעירות, אלווירה ולטיסיה. עבר עם משפחתו לניו יורק ב-1914 ולאחר מכן למד בבית הספר השווייצרי לה רוזי. בשנת 1933 סיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון עם תואר ראשון באדריכלות.

קריירה עריכה

בשנת 1935, שנתיים לאחר סיים לימדיו בפרינסטון החל להתפרסם בברודוויי, שם, בין השאר, גילם את יאגו במחזה המפורסם "אותלו" ב-1943. ההצגה הועלתה על במות ברודוויי במשך הזמן הארוך ביותר אי פעם למחזה שייקספירי בברודוויי. ואז ב-1946 הגיע הופעתו הגדולה ביותר על במות ברודוויי, במחזה של אדמון רוסטאן, "סיראנו דה ברז'ראק". על תפקידו במחזה זכה בפרס הטוני בטקס הטוני הראשון.

את הופעת הבכורה הקולנועית שלו ערך פרר ב"ז'אן ד'ארק" (1948), כשבתפקיד הראשי כיכבה אינגריד ברגמן ושוויקטור פלמינג ביים. פרר היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. כעבור שנתיים כיכב בעיבוד הקולנועי של "סיראנו דה ברז'ראק", וזכה על תפקידו בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, ובכך היה לאחד משמונה שחקנים בלבד שזכו בפרס האוסקר ובפרס הטוני על אותו תפקיד, בקולנוע ובתיאטרון. ובנוסף היה לשחקן היחיד שקיבל מועמדות לפרס הטוני, האוסקר והאמי על אותו תפקיד, זאת לאחר שגילם את סיראנו דה ברז'ראק בסדרת הטלוויזיה "Producers' Showcase" בין השנים 1954 - 1957, עליה קיבל מועמדות לפרס אמי ב-1955. בין במאי הסדרה היו דלברט מאן וויליאם ויילר.

שנת 1952 הייתה טובה במיוחד עבור פרר: הוא זכה ב-2 פרסי טוני על הבמאי הטוב ביותר של מחזה, על שלושה מחזות שביים וזכה גם כשחקן הטוב ביותר במחזה על "The Shrike". עוד בהמשך השנה כיכב פרר בקולנוע בסרטו הססגוני של ג'ון יוסטון "מולן רוז'", בתפקיד אנרי דה טולוז-לוטרק, עליו קיבל מועמדות נוספת לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. בנוסף גילם בסרט דמות נוספת (The Comte de Toulouse-Lautrec), ובכך היה לשחקן הראשון שמקבל מועמדות לאוסקר לקטגוריית 'השחקן הטוב ביותר' על גילום שתי דמויות באותו הסרט.

ב-1954 כיכב באחד הסרטים המצליחים של העשור, "המרד על הקיין", על פי ספרו של הרמן ווק, לצד המפרי בוגרט. הסרט שגרף 7 מועמדויות לאוסקר, הביא לפרר דווקא מועמדות לפרס הבאפט"א. שנה אחר כך ביים פרר את עצמו בגרסה הקולנועית למחזה "The Shrike", בה השתתף שלוש שנים קודם לכן. בין עבודותיו בקולנוע המשיך פרר לככב בתיאטרון מפעם ולפעם, כשהבולט בתפקידיו משלב זה של הקריירה שלו היה במחזהו של מיגל דה סרוואנטס, במחזמר "איש למנשה", בו גילם את הדמות המפורסמת דון קישוט. מסרטיו המאוחרים נמנים "תשע שעות לראמה", "לורנס איש ערב" (1962) (אותו מחשיב פרר כטוב בתפקידיו), האפוס של ג'ורג' סטיבנס "הסיפור הגדול ביותר" (1965), ב"ספינת השוטים" (1965), "מסע הארורים" (1976), "קומדיה סקסית של ליל קיץ", של וודי אלן בסרט המדע בדיוני "חולית" (1984) ובקומדיה של מל ברוקס "להיות או לא להיות". ב-1985 גילם למספר פרקים את ארתור בסיטקום "ניוהארט" ב-CBS, בכיכובו של בוב ניוהארט.

משפחתו עריכה

לפרר היו חמישה ילדים עם הזמרת-שחקנית רוזמרי קלוני. השניים התחתנו בשנת 1953 והתגרשו כעבור שמונה שנים (1961). ב־1964 הם התחתנו שוב רק בשביל להתגרש מחדש, שלוש שנים אחר כך. קלוני הייתה אשתו השלישית של פרר מתוך ארבע נשים להן היה נשוי עם השנים. פרר היה הדוד של השחקן ג'ורג' קלוני ואביה החורג של הזמרת דבי בּוּן.

פרר נפטר בגיל 83 מסרטן המעי הגס, בשנת 1992, לאחר שעבד עד יומו האחרון.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוזה פרר בוויקישיתוף