חוטמית זיפנית

חָטְמִית זִיפָנִית (שם מדעי: Alcea setosa) היא צמח עשבוני רב-שנתי ים-תיכוני נפוץ בישראל בסוג חוטמית ממשפחת החלמיתיים. הוא אחד הבולטים בצמחי ישראל בציר התפרחת הגבוה שלו ובפרחיו הגדולים והוורודים. סימן ההיכר הוא הגביעון שאורכו שווה כמעט לאורך הגביע בשונה מחוטמית קירחת שאונות הגביעון שלה קצרות הרבה מהגביע וקצותיהן אדמדמות או ירוקות.

חוטמית זיפנית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	חלמיתאים
משפחה:	חלמיתיים
סוג:	חוטמית
מין:	חוטמית זיפנית
שם מדעי
Alcea setosa ‏Alefeld, 1862
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

מאפיינים

אורך הגביעון שווה כמעט לאורך הגביע

גבעול וצדודית הפרי של חוטמית זיפנית

בישראל, לחוטמית זיפנית פריחה בצבע ורוד, וגובה של 1.0 עד 2.5 מטר. השם "חוטמית" נובע מהבליטה באמצע הפרי, המזכירה חוטם, ומקורו בשם בערבית, ח'וטמייה. בעברית מכונה החוטמית הזיפנית גם "ורד הקציר" או "ורד הקוצרים". כמו כן, ניתן למצוא בעולם חוטמית זיפנית בגווני לבן, אדום וסגול.

הצמח מכוסה בשערות זיפיות, מפושקות וארוכות שהן כוכביות או פשוטות. שערות כוכביות חסרות או מועטות.

הגבעול ארוך, זקוף וכמעט אינו מסתעף. הוא בעל זיפים פשוטים, צפופים או מקובצים לקבוצות הפונות כלפי מטה או לצדדים. לעיתים רחוקות הגבעול כמעט קירח ונושא רק שערות פשוטות ודלילות. בזכות השערות הקשות והזיפיות לאורכו, זכה מין זה בתואר "זיפנית".

הלוואים קיימים והפטוטרת ארוכה. העלים מסורגים, מפורצים (כמעט ואינם מחולקים) ותמימים או בעלי אונות קצרות וברורות לפחות בעלים העליונים או מחולקים כעין כף היד לאונות משוננות, ולעולם אינם מאוצבעים כבחוטמית מאוצבעת (Alcea digitata) שהיא נדירה בישראל, אם כי מצויה בעמק עכו. בחורף מתפתחת שושנת עלים גדולים ועגולים. העלים, שקוטרם 15 עד 20 ס"מ הולכים וקטנים כלפי ראש התפרחת עם נטייה להתחלק לאונות.

הפרחים דו מיניים, שקוטרם עד 10 ס"מ, יוצאים מחיק העלים ונישאים על עוקץ קצר. הפרח פתוח ובמרכזו צלקות דקיקות, הנישאות על עמודי עלי ארוכים, שמוקפים בצינור אבקנים צהוב. המאבקים דמוי כליה בעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה.

הגביעון, שמאוחה בבסיסו, בעל 6 עד 9 אונות ואורכו שווה כמעט לאורך הגביע בשונה מחוטמית קירחת שאונות הגביעון שלה קצרות הרבה מהגביע וקצותיהן אדמדמות או ירוקות.

הגביע בן חמש אונות. חמשת עלי הכותרת דמויי משולש הפוך מפורצים בראשם ואורכם כחמישה סנטימטר בבסיס.

עלי הכותרת ורודים, לילך או סגול, אורכם 5 ס"מ, ראשם מפורץ ובבסיסם עטור בציצת שערות. צבע עלי הכותרת נע מוורוד בהיר בספר המדבר המתכהה באזורים אחרים ובאזורים מסוימים (טבעון, נחל עירון ועוד) מופיע כתם גדול בצבע אדום כהה במרכז הפרח.

האבקנים רבים, זיריהם מאוחים כמעט עד למאבקים ויוצרים צינור צהוב שבולט במרכז הפרח. המאבקים על פי רוב חד-לשכתיים. האבקה דביקה.

השחלה עילית, מרובת עלי שחלה ומרובת מגורות. בכל מגורה ביצית זקופה אחת. עמוד השחלה מפוצל בקצהו לצלקות מרובות ודקיקות.

פרי החוטמית היא מפרדת שמורכבת מפרודות רבות ועטופה בגביע ובגביעון משתיירים.

הפרודות, דמוי דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ, בלתי נפתחות, ומסודרות סביב עמוד מרכזי קצר (המשך מצעית הפרח) מורחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם, ומכאן שמו של הסוג. גבן של הפרודות הבשלות מקומר או שטוח וחלקות. שולי הגב אינם מורחבים לעולם לכנפיים וללא חריצים. הפרודות פלומתיים וכל גבן מכוסה זיפים צפופים. צדדיה של הפרודה בעלי קמטים רדיאליים בולטים. כל פרודה מורכבת משתי מגורות בלתי משוכללות, אך מכילה רק זרע אחד. המגורה הקיצונית עקרה.

תפוצה ובית גידול

התפוצה של חוטמית היא מזרח ים תיכונית והיא משתרעת באי כרתים ובאי קפריסין ומטורקיה בואכה ישראל. בישראל היא נפוצה בחבל הים תיכוני, בגליל, בכרמל, ביהודה ובשומרון במקומות שכמות הגשם בהם מגיעה ל-400 מילימטר לפחות. החלק מעל הקרקע של צמח החוטמית מת ומתייבש בקיץ. בחורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף. הפרחים הוורודים רבים וגדולים מאוד, בגליל ובכרמל הפרחים כהים יותר ובגלבוע ובשומרון הם בהירים יותר. הצמח כולו שעיר וזיפי. הפריחה מתרחשת מחודש אפריל עד חודש יוני.

בשל יופיו והדרו, נזרעו פרחי חוטמית רבים לאורך כבישים מהירים בישראל ובמיוחד לאורך כביש 6, בו הן פורחות בשיא האביב (בעיקר בחודש אפריל ותחילת מאי). כמו כן נזרעו פרחים רבים מסוג זה בירושלים.

שיא גינס של חוטמית זיפנית הגבוהה בעולם שייך לתושב נהריה מאיר ברוכי, שגידל חוטמית לגובה של 7.4 מטר, ובכך שבר שיא אנגלי של 5.97 מטר משנת 1978^{[דרוש מקור]}.

שימושים

חלקיה של החוטמית ראויים למאכל. ניצני הפרחים והפרחים והפירות הירוקים נאכלים כחטיף בשדה ובסלט. העלים הירוקים והגדולים של ראשית הפריחה מתאמים למרק, למילוי ובישול.

ברפואה העממית יש המשתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעול דלקות, צרידות, פינוי ליחה ועור יבש. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה^{[דרוש מקור]}.

גלריה

חוטמית זיפנית ליד פינת החי ביקיר

• 
  חוטמית זיפנית
• 
  חוטמית זיפנית
• 
  חוטמית זיפנית על אי תנועה בכביש 6
• 
  חוטמית זיפנית בגוון לבן בירושלים
• 
  בול יום העצמאות ויום הזיכרון ה'תשכ"ג
• 
  חוטמית תרבותית, נחשבת בטעות כמין התרבות של חוטמית זיפנית

לקריאה נוספת

• אבי שמידע ודוד אלון, מדריך פרחי הבר בישראל, הוצאת כתר, 2000, עמ' 236.
• אלון עזריה, 300 פרחי בר בצבעי הקשת, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1987, עמ' 129.
• אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10 – "צמחים בעלי פרחים א'", הוצאת משרד הביטחון. עמ' 223.

קישורים חיצוניים

• חוטמית זיפנית, באתר למטייל בישראל
• צחי אבנור, חוטמית זיפנית בישראל, פליקר

• חוטמית זיפנית, באתר NCBI (באנגלית)
• חוטמית זיפנית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חוטמית זיפנית, באתר צמח השדה
• חוטמית זיפנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• חוטמית זיפנית, באתר Tropicos (באנגלית)
• חוטמית זיפנית, באתר GBIF (באנגלית)
• חוטמית זיפנית, באתר The Plant List (באנגלית)
• חוטמית זיפנית, באתר IPNI (באנגלית)