חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996, המוכר בשם המקוצר חוק המעצרים, הוא החוק המסדיר את נושאי המעצר והעיכוב של חשודים במדינת ישראל.
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 12 במאי 1996 |
| תאריך חקיקה עברי | כ"ג באייר תשנ"ו |
| גוף מחוקק | הכנסת השלוש עשרה |
| תומכים | 4 |
| מתנגדים | 0 |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1592, עמ' 338 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | המשרד לביטחון פנים |
| מספר תיקונים | 15 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
הגורמים לחקיקת החוק עריכה
טרם חקיקת החוק, הוסדר נושא המעצרים והעיכובים ב"פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ״ט–1969". החוק חוקק בשל לחץ שהופעל מכיוונים שונים, בראשם המהפכה החוקתית, שהיווה תהליך חברתי-משפטי ושניתן לראות כדגלה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק יסוד זה והרוח שנפח במערכת המשפט הישראלית דחפו לפסקי דין בנושא המעצרים, שהבולטים בהם היו פסקי הדין בנושא עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל[1]. שני פסקי הדין כוללים דיון משפטי וחברתי על הצורך של החברה להשתמש באמצעי של המעצר בכלל, ובהשפעה של חוק היסוד על צורך זה בפרט. פסק הדין קובע כי: ”חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נודעת לו השפעה על פרשנותם של דיני המעצר הקיימים, ובכלל זה על פרשנות יסודותיה של עילת המעצר הנדונה. לדעת השופט חשין, יש לפרש חקיקה קודמת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בהשראת חוק היסוד.”
לבד מבתי המשפט, עסקו קודם לשינוי החוק גורמים נוספים לא מעטים בדיני המעצר ובבעייתיות יישומם: כתבות ומאמרים בעיתונות, דו"ח מבקרת המדינה לשנת 1995 והמלצות הוועדה בראשות השופט דב לוין.
בנוסף, נוצר צורך ביצירת חוק ישראלי ברור ונהיר, שכן פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ״ט–1969, בהיותה "פקודה" הייתה למעשה מורשת מנדטורית מתורגמת, אשר חלק מסעיפיה היה ארכאי ולא תמיד ברור. הפסיקה הענפה שנוצרה משך כמעט יובל שנים, יצרה דוגמה ישראלית לחקיקה שיפוטית, שיצקה משמעות מובנת ללשון הפקודה, תוך שהיא נדרשת לא אחת למקור האנגלי ולמשפט האנגלי המקובל[2] וחקיקה שיפוטית זו נוצקה והובנתה לחוק.
עקרונות שהתחדשו בחוק עריכה
העיכוב עריכה
- החוק נתן העדפה ברורה לשימוש בסמכות העיכוב, טרם פנייה לסמכות המעצר.
- הוקנתה סמכות חיפוש ותפיסה כנלווית לסמכות העיכוב.
- משך העיכוב נתחם בזמן קצוב.
- סמכות זו, שקודם לחוק הייתה מסורה לשוטר בלבד, ניתנה במצבים מסוימים גם לאדם פרטי.
- הוענקה סמכות הדומה לזו הנהוגה במשטרת ניו יורק[3], כששילוב סמכות העיכוב והחיפוש (Stop-and-frisk in New York City) משמש כאמצעי למניעת עבירות טרם התרחשותן, ולא רק גילוין לאחר שכבר נעברו.
מעצר לפני הבאה בפני שופט עריכה
- נקבעו עילות מעצר ונוהלי ביצוע מעצר ברורים ומפורטים מכפי שהיו טרם חקיקת החוק.
- השינוי הבולט ביותר בחוק על פני הפקודה שקדמה לו, הוא קיצור זמן החזקת עצור במעצר מ-48 שעות ל-24 שעות[4].
מעצר בבית המשפט עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- משרד המשפטים, דו"ח הצוות לבדיקת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (דו"ח ועדת נאוה בן אור) תשנ"ו - 1996
קישורים חיצוניים עריכה
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה עיכוב, מעצר ושחרור), התשנ"ה-1995 באתר הכנסת
- איתמר לוין, זכות ההיוועצות והאזהרה לחשוד יעוגנו בחוק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 ביוני 2018
- ישי שרון, 1997 - חוק המעצרים החדש, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 26 במרץ 2019
הערות שוליים עריכה
- ^ בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 355; דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 589
- ^ לדוגמה: המ' 44/72 ציון שמשי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (1) 654; בג"ץ 465/75 יצחק דגני נגד שר המשטרה, פ"ד ל (1) 337
- ^ Eliot Spitzer, The New York City Police Department's "Stop & Frisk" Practices: A Report to the People of the State of New York From The Office Of The Attorney General, Attorney General of the State of New York, Civil Rights Bureau, December 1, 1999, New York, New York
- ^ במקור חייב המחוקק האנגלי להביא חשוד בפני שופט תוך 24 שעות או "במהירות האפשרית" ראו: דוד ליבאי, מעצר ושחרור בתחנת המשטרה, בתוך: שלמה שוהם (עורך), "קרימינולוגיה, משפט פלילי ומשטרה", רבעון, כרך א' מס' 4, עמ' 359