פתיחת התפריט הראשי

חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור

חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005 הוא חוק שחוקקה הכנסת השש עשרה ומסדיר את סמכויותיהם של שוטרים, חיילים ומאבטחים לבצע פעולות שונות שתכליתן שמירה על ביטחון הציבור מפני פעילות חבלנית עוינת ומפני אלימות. החוק גם מסדיר את אופן הסמכתם של מאבטחים בישראל. החוק החליף את חוק סמכויות חיפוש בשעת חירום (הוראת שעה), שנחקק ב-1969, ושתוקפו הותנה בהכרזה על מצב חירום.

הוראות החוקעריכה

סמכויותעריכה

החוק מקנה לשוטרים, חיילים ומאבטחים סמכות חיפוש, ללא צורך בצו של שופט, על גופו של אדם, במטענו וברכבו, בעת כניסה לנמל, בניין או מקום מגודר, בעת כניסתו או הימצאותו של אדם בתחנת הסעה או בנקודת בדיקה בין ישראל לבין יהודה ושומרון וחבל עזה, או בעת כניסתו, הימצאותו או יציאתו מרכב ציבורי. החוק מקנה סמכות לשוטרים, חיילים ומאבטחים לחפש על גופו של אדם, אם יש להם חשד סביר שאותו אדם נושא עמו שלא כדין כלי נשק, או עומד לעשות שימוש שלא כדין בכלי נשק. במשך השנים נוספו בחוק סמכויות למניעת אלימות, כמפורט בהמשך ערך זה.

החוק קובע כי חיפוש על גופו של אדם הכרוך במגע גופני ייערך על ידי בן מינו, אלא אם כן דחיית החיפוש עלולה לסכן את שלום הציבור.

בנוסף לסמכות החיפוש, מקנה החוק לשוטרים, חיילים ומאבטחים, באותם מקומות שבהם יש להם סמכות חיפוש, גם את הסמכות לדרוש מאדם למסור להם את שמו ומענו, ולהציג להם תעודת זהות, וכן לתפוס חפץ העלול לפגוע בביטחון הציבור, אם נמצא במהלך החיפוש.

מי שסירב לדרישות החיפוש, ההזדהות או התפיסה, ניתן למנוע את כניסתו לאותו מקום, או להוציאו ממנו, גם תוך הפעלת כוח סביר. אם הסירוב הוא לחיפוש נשק, ניתן לבצע את החיפוש בכל זאת, תוך הפעלת כוח סביר.

סמכות נוספת, המוקנית לחיילים ולמאבטחים היא הסמכות לעכב אדם שיש להם חשד סביר לגביו שהוא נושא שלא כדין נשק, או עומד לעשות שימוש שלא כדין בנשק, וזאת עד לבואו של שוטר. לחיילים המאבטחים תחנות הסעה או נקודות בדיקה יש סמכות עיכוב נוספת, במקרה שבו יש להם חשד סביר שאדם עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה.

סמכויות למניעת מעשה אלימותעריכה

בעקבות מספר מקרי אלימות כלפי עובדים סוציאליים, תוקן בשנת 2012 החוק, ונוספו בו הוראות מיוחדות לגבי סמכויות מאבטחים במקומות המספקים שירותי רווחה.

לפי התיקון לחוק, נתונות למאבטח במקום המספק שירותי רווחה הסמכויות לדרוש מאדם להזדהות, למנוע ממנו כניסה למקום או להוציאו ממנו וכן לעכבו עד לבואו של שוטר, גם בנסיבות נוספות - כאשר אותו אדם ביצע מעשה אלימות בפניו או בפני אדם אחר הקורא לעזרה ומצביע עליו בפני המאבטח, וכן כאשר המאבטח נוכח כי אותו אדם עומד לבצע מעשה אלימות.

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת תיקון נוסף, שבו נקבעו מקומות נוספים שבהם מאבטחים מוסמכים לנקוט בפעולות נגד פעולות אלימות ואף נגד איום ממשי לפעול באלימות: בתי חולים ומרפאות, מוסדות חינוך, פאבים ומועדונים, מקומות שבהם עורכים משחקי קלפים, ביליארד וכו', מגרשי ספורט, המוסד לביטוח לאומי.[1] עד לתיקון זה למאבטח לא היו סמכויות עיכוב כלפי אדם הנוהג באלימות מעבר לסמכויות של אדם פרטי הקבועות בחוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996.

תיקון מס' 5עריכה

בתיקון מס' 5 לחוק נקבע כי "היה לשוטר חשד סביר שאדם עומד לבצע עבירת אלימות נגד אחר, רשאי הוא לערוך חיפוש על גופו של האדם כדי לבדוק אם הוא נושא עמו שלא כדין נשק". בהוראת שעה שתוקפה עד סוף 2017 נקבע שמפקד מחוז במשטרת ישראל רשאי להכריז על מקום שקיים לגביו חשש ממשי שעלולה להתבצע בו פעילות חבלנית עוינת כמקום שבו רשאי שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם כדי לבדוק אם הוא נושא עמו שלא כדין נשק, אף אם לא קיים נגדו חשד סביר כאמור לעיל.[2] הצעת חוק בעניין זה הוגשה לכנסת על ידי הממשלה ב-23 במאי 2011, אך עקב התפזרות הכנסת נפסק הדיון בהצעה. ב-19 באוקטובר 2015, בצל גל הטרור שפקד את המדינה, הובאה הצעת החוק להצבעה מחודשת במליאת הכנסת העשרים ביוזמתו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן. ההצעה אושרה ב-1 בפברואר 2016.

עוד בגלגולה הראשון גרמה הצעת החוק לסערה ציבורית ופוליטית. ראש תחום זכויות בפלילים באגודה לזכויות האזרח עו"ד לילה מרגלית יצאה נגד הצעת החוק שלטענתה "פותחת פתח עצום לחיפושים גופניים שרירותיים ומשפילים, ולאפליה על רקע מוצא, לאום ועוד. במדינה דמוקרטית, אזרחים שומרי חוק לא צריכים לחיות תחת חשש תמידי שיוטרדו על ידי שוטרים ללא כל הצדקה קונקרטית".[3] עם אישורה של הצעת החוק בגלגולה השני[4] במליאת הממשלה, ציין יוזם ההצעה המחודשת השר ארדן כי "היום, כשאנחנו רואים מה מחיר הדמים של חוסר הסמכויות, אני מקווה שהכנסת מבינה את חשיבות התיקון. לאור המצב הביטחוני הייחודי שאיתו מתמודדת מדינת ישראל נוצר צורך דחוף לתת למשטרה כלים להתמודד עם המצב".

ח"כ איציק שמולי מ"המחנה הציוני" הביע תמיכה בקידום המחודש של הצעת החוק וציין כי "אנחנו רגילים שבודקים אותנו בשדה תעופה ובכניסה לקניונים, מה שלאנשים בשווייץ ישמע אולי מוזר, כי המציאות הביטחונית בישראל היא שונה. אני חושב שלאור המציאות הביטחונית הנוכחית התיקון הזה מתבקש. יש לחוקק את החוק לתקופה מוגבלת, ושהחקיקה תפרט תוך כדי ההכנה בוועדה, מתי בדיוק עולה חשש או חשד". מנגד, הביעה יו"ר מפלגת מרצ ח"כ זהבה גלאון התנגדות עזה להצעת החוק וציינה כי "השר לביטחון פנים לקח הצעה שבית המשפט דחה פעם אחר פעם מחשש לתת לכל שוטר לפעול על פי שיקול דעתו ללא קריטריונים ברורים. השוטרים יבדקו אנשים רק על פי החזות. אנחנו השתגענו? הממשלה רוצה לתת מענה לצורך פסיכולוגי ופוגעת בצורה אנושה בזכויות אדם".[5]

הסמכת מאבטחיםעריכה

החוק קובע מהם תנאי הכשירות הדרושים כדי להיות מוסמך כמאבטח, וכן קובע את הליך ההסמכה. הסמכת המאבטחים היא בידי השר לביטחון הפנים, לאחר שכשירותו נבחנה בידי קצין מוסמך במשטרת ישראל, שדרגתו סגן ניצב ומעלה.

החוק קובע כי סמכויות המאבטח יהיו נתונות לו רק בעת מילוי תפקידו, כשהוא עונד תג זיהוי וכשהוא נושא את תעודת ההסמכה שלו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה