פתיחת התפריט הראשי

המחנה הציוני

רשימה פוליטית וסיעה בכנסת ה-20

המחנה הציוני הייתה רשימה פוליטית וסיעה משותפת למפלגת העבודה בראשות אבי גבאי ומפלגת התנועה בראשות ציפי לבני. הרשימה הוקמה בדצמבר 2014, על ידי יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג ויו"ר מפלגת התנועה ציפי לבני לשם ריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-20 במרץ 2015, ואליהם הצטרפה מפלגת התנועה הירוקה.

המחנה הציוני
המחנה הציוני
מדינה ישראל
מנהיגים יצחק הרצוג וציפי לבני
שנת ייסוד 2014
שנת פירוק 2019
אפיון רשימת מרכז-שמאל
אידאולוגיות שתי מדינות לשני עמים, ציונות סוציאליסטית, פרוגרסיביזם
כנסות הכנסת העשרים
אותיות אמת
שיא כוחה 24 מנדטים
נוצרה מתוך העבודה, התנועה, התנועה הירוקה
התמזגה לתוך התפרקה למרכיביה
מספר חברים בפרלמנט
24 / 120
מטה יגאל אלון 56 תל אביב
מיקום במפה הפוליטית שמאל-מרכז עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים כחול
mahanezioni.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ראובן ריבלין, נשיא מדינת ישראל, מתייעץ עם חברי רשימת המחנה הציוני לגבי הטלת מלאכת הרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת העשרים
פתק הצבעה למחנה הציוני
סמל התנועה בראשות ציפי לבני ויצחק הרצוג בבחירות לכנסת ה-20

ב־1 בינואר 2019 לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, הודיע יושב ראש מפלגת העבודה אבי גבאי, על פירוק המחנה הציוני, ובהמשך אותו יום אושרה ההתפלגות על ידי ועדת הכנסת.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

במסגרת הבחירות לכנסת ה-20, הרשימה המשותפת כללה את לבני ומועמדים מטעמה במקומות השני, השמיני, ה-16, ה-21, ה-24 וה-25 (מקום שהוקצה על ידי לבני ליו"ר מפלגת התנועה הירוקה). שאר המקומות הוקצו למועמדים מטעם מפלגת העבודה. במסגרת מסע הבחירות הציגה הרשימה הצעת ממשלה חלופית מטעמה, הכוללת את הרצוג ולבני ברוטציה כראשי הממשלה, פרופ' מנואל טרכטנברג כשר האוצר ואת האלוף (במיל') עמוס ידלין (מבלי שיכלל ברשימה) כשר הביטחון.[1][2][3]

ב-16 במרץ 2015, פחות מיממה לפני הבחירות, הודיעה לבני כי היא מוותרת על הרוטציה עם הרצוג, אם הדבר יהווה מכשול להקמת ממשלה בראשותו.[4]

הרשימה זכתה ב-24 מנדטים בבחירות לכנסת ה-20 והייתה לסיעה השנייה בגודלה בכנסת.

לאחר הבחירותעריכה

ב-9 בפברואר 2016 הודיע חבר הכנסת עמיר פרץ על מעברו מן התנועה חזרה למפלגת העבודה;[5] למרות מעברו לעבודה המשיך המימון השוטף בגינו להתקבל על ידי התנועה.

ב-4 ביולי 2017 התקיים הסבב הראשון בבחירות לראשות מפלגת העבודה. אבי גבאי ועמיר פרץ העפילו לסבב השני, ואילו היו"ר המכהן יצחק הרצוג הודח מראשות המפלגה וגם מראשות המחנה הציוני. ב-11 ביולי 2017 התקיים הסבב השני בבחירות לראשות מפלגת העבודה. בבחירות ניצח אבי גבאי והתמנה ליו"ר מפלגת העבודה.

בעקבות מינויו של יצחק הרצוג ליו"ר הסוכנות היהודית באמצע 2018, החליט גבאי על מינויה של ציפי לבני לראש האופוזיציה בכנסת.

ב-1 בינואר 2019 הודיע יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי על פירוק השותפות עם מפלגת התנועה.[6] בהמשך אותו יום אישרה ועדת הכנסת את הפילוג, תוך כדי ציון שסיעת העבודה מונה 18 מנדטים וסיעת התנועה 6 מנדטים; הפיצול בוצע בהתאם להסכם המקורי בין המפלגות, והמנדט של עמיר פרץ נשאר בסיעת התנועה.

נציגי המחנה הציוני בכנסתעריכה

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
 
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-20 (2015) 24 מנדטים

רשימת המועמדים המלאה לכנסת ה-20

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרופסור מנואל טרכטנברג מצטרף ל'המחנה הציוני': "מיועד לתפקיד שר האוצר" באתר כיכר השבת, 31 בדצמבר 2014
  2. ^ נועם (דבול) דביר, המועמד לתפקיד שר הביטחון: ידלין ב"מחנה הציוני", באתר ynet, 19 בינואר 2015
  3. ^ יהונתן ליס, ידלין לא ישובץ ברשימת המחנה הציוני; בכיר בעבודה: הוא מועמד כמעט פיקטיבי, באתר הארץ, 24 בינואר 2015
  4. ^ מורן אזולאי, ציפי לבני ויתרה על הרוטציה, באתר ynet, 16 במרץ 2015
  5. ^ ציון נאנוס, ‏בפעם השלישית: עמיר פרץ חוזר למפלגת העבודה, באתר ‏mako‏‏, ‏9 בפברואר 2016‏.
  6. ^ מורן אזולאי, גבאי הדהים את לבני: מפרק את המחנה הציוני, באתר ynet, 1 בינואר 2019.
  7. ^ הודעות הכנסת, ח"כ אראל מרגלית התפטר מהכנסת, הכנסת, ‏4 באוקטובר 2017, י"ד בתשרי תשע"ח
  8. ^ חזקי ברוך, אם ל-2 מיקנעם: פדידה תחליף את מרגלית, באתר ערוץ 7, 3 באוקטובר 2017


  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.