חזיר יבלות מצוי

חזיר יבלות מצוי (שם מדעי: Phacochoerus africanus) הוא מין של יונק ממשפחת החזיריים החי בערבות הסוואנה של מרכז אפריקה ומזרחה.

קריאת טבלת מיוןחזיר יבלות מצוי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: דמויי חזיר
משפחה: חזיריים
סוג: חזיר יבלות
מין: חזיר יבלות מצוי
שם מדעי
Phacochoerus africanus
גמלין, 1788
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאור

עריכה

אורך גופו של חזיר היבלות המצוי נע בין 1.1 ל-1.4 מטר, ואורך זנבו הוא 45 סנטימטרים. גובה כתפיו הוא 60 עד 80 סנטימטרים, ומשקלו הוא לרוב בין 45—75 ק"ג בנקבות ו-60—150 קילוגרמים בזכרים. החזיר בעל חוטם ארוך, זוג חטים באורך של עד 25 ס"מ הפונים מעלה מקצה לסתותיו העליונות והתחתונות ומשמשים להגנה מיריבים ולמאבק בחזירים אחרים. החזיר בעל עיניים קטנות ושחורות מוקפות בקפלי עור ובקצוות ישנן ה"יבלות" הידועות שלו, אשר מגינות על העיניים והפנים מפציעה. על העורף והגב גולשת ציצת רעמה קצרה ובהירה. החזיר בעל מצברי שומן קטנים ושיער דליל, כהתאמה למזג האוויר החם בו הוא חי. צבע הפרווה אפור בהיר, חום ולעיתים גם כתום.

מזון

עריכה

החזירים חיים בחבורות קטנות החיות בסוואנה ומבלים במשך הימים בחיפוש אחרי מזון. זהו מין צמחוני בעיקרו והוא ניזון מעשבים, פקעות, שורשים, גרגירים, ירקות וזרעים, אך מגוון גם במיני חרקים, בביצים ובנבלות. חזירי יבלות מצויים משתמשים בחוטם ובחטים שלהם כדי לחפור קני שורש. קני שורש עשויים לספק מים לחזירי יבלות מצויים בתקופות של בצורת. חזירי יבלות מצויים אוכלים את הזבל של עצמם, את גללי הקרנפים והתאואים האפריקאים.[2]

הרגלים ואורח חיים

עריכה

חזירי יבלות מצויים הם בעלי חיים חברתיים וחיים בקבוצות הנקראות צלילים. הנקבות חיות בצליל עם הצעירים שלהן ועם נקבות אחרות. הן נוטות להישאר בקבוצות הלידה שלהן, בעוד הזכרים עוזבים, אך נשארים בטווח הביתי. זכרים תת-בוגרים מתאגדים בקבוצות רווקים אך חיים לבד כשהם הופכים למבוגרים. זכרים בוגרים מצטרפים לצלילים רק בעונת הרבייה. חזירי יבלות מצויים משתמשים בחטים לצורך חיזור, ובהתנהגויות אנטגוניסטיות כדי לבסס את מעמדם. בנוסף הם מסמנים אזורי שינה, האכלה ובורות מים. בזמן האכלה, לעיתים קרובות הם מכופפים את רגליהם הקדמיות לאחור ומסתובבים על פרקי הידיים. למרות שהם יכולים לחפור את המאורות שלהם, הם בדרך כלל תופסים מאורות נטושות של בעלי חיים אחרים. כשהטמפרטורות גבוהות חזירי יבלות מצויים נהנים להתפלש בבוץ כדי להתקרר, ויצטופפו יחד כדי להתחמם כשהטמפרטורות יורדות.[3]

רבייה וגידול

עריכה

החזירים חיים בקבוצות קטנות המורכבות מנקבות, בעוד הזכרים נעים כבודדים בסוואנה. עונת הרבייה מתרחשת אצלם בסוף העונה הרטובה או בתחילת העונה היבשה. בכל הריון ממליטה הנקבה בין שלושה לחמישה ולדות, כאשר משך ההיריון הוא 155 - 170 ימים. החזירה ממליטה בחורים טבעיים או שנוצרו בידי שנבובים. הלידה במחילות חשובה בוויסות טמפרטורת הגוף של החזרזירים, שכן חזירי יבלות צעירים אינם יכולים לשמור על טמפרטורת הגוף שלהם בימים הראשונים לחייהם. חזירי יבלות צעירים מבלים שישה עד שבעה שבועות במחילה לפני שהם יוצאים החוצה עם האם. חזירי יבלות זכרים אינם עוזבים את אימם עד גיל שנתיים.[3]

הרגלי הזדווגות

עריכה

חזיר יבלות מצוי הוא פוליגמי (polygynandrous), מה שאומר שגם לזכרים וגם לנקבות יש מספר בני זוג. לזכרים יש שתי אסטרטגיות הזדווגות. הראשונה היא "טקטיקת ההישארות", כאשר זכר נשאר ומגן על נקבות מסוימות. השנייה היא "טקטיקת השוטטות", בה זכרים מחפשים נקבות מוכנות להזדווגות ומתחרים עליהן. זכר דומיננטי יעקור כל זכר אחר שינסה גם הוא לחזר אחרי הנקבה שלו. כאשר נקבה עוזבת את המאורה שלה, הזכר ינסה להפגין דומיננטיות וללכת אחריה.[3]

טרפה

עריכה

חזיר היבלות נטרף בידי טורפים גדולים כמו האריה (אריות באזורים שונים מתבססים על חזירים בוגרים וגורים בעונת היובש), תנין היאור, הנמר, הברדלס, הזאב הטלוא והצבוע המנומר. הקטנים ייטרפו גם על ידי עופות דורסים כמו עיט לוחם, אוח ורו, תנים, חתולים קטנים, פיתוניים וכוח הנילוס אך ההורים שלהם יילחמו בעוז ולעיתים יפצעו קשה ואף יהרגו את אויביהם. החזירים ניצודים גם בידי שבטים אנושיים. לחזירים יחסי סימביוזה עם מספר מינים כמו קוף ורווט ונמייה מפוספסת מצויה הפולים מפרוותם קרציות. על גבם יימצאו לעיתים אנפיות בקר וזרזירי בקר.

חזירי יבלות מצויים נמנעים מטורפים ליליים בכך שהם פעילים במהלך היום ומתחבאים במחילות בלילה. הם גם משתמשים בקריאות האזהרה של נקר אדום וצהוב כדי להימנע מטורפים. הם רצים מהר ובדרך כלל נמנעים מהתקפה על ידי בריחה. חזירי יבלות מצויים משנים את דפוסי הפעילות שלהם כדי להימנע מבני אדם, באזורים עם הפרעה אנושית, חזירי יבלות הופכים לרוב פעילים יותר מדי לילה.[2]

סכנת הכחדה

עריכה

חזירי יבלות מצויים מסווגים מהמעמד הנמוך ביותר בסיכון להכחדה על פי הרשימה האדומה של IUCN. הם מצויים ברוב האזורים המוגנים באזורי הסוואנה. בגלל רגישותם לבצורת ולטריפה, אוכלוסיות חזירי היבלות המצויים עשויות בקלות להיות מועדות להכחדה מקומית. בעבר, אוכלוסיות אלו הצטמצמו מאוד על ידי מזיק כבשים בחלק מהמדינות.[4]

מקור שמו המדעי

עריכה

השם המדעי של חזיר יבלות הוא Phacochoerus שמקורו ביוונית phakos, שפירושו 'יבלת', ו־khoiros, שפירושו 'חזיר'. לכל מין של חזיר יבלות יש שם מדעי ייחודי משלו. חזיר היבלות המצוי ידוע בשם Phacochoerus africanus, ואילו חזיר יבלות מדברי ידוע בשם Phacochoerus aethiopicus. שני השמות משקפים את השושלת שלהם, כאשר אפריקנוס ואתיופיקוס מתייחסים למקום שבו כל מין נמצא. שני סוגי חזירי היבלות שייכים למשפחת החזיריים.[5]

תת-מינים

עריכה

המין חזיר יבלות מדברי (Phacochoerus aethiopicus) בעבר היה תת-מין של חזיר יבלות מצוי.

גלריה

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חזיר יבלות מצוי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חזיר יבלות מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 Phacochoerus africanus common warthog, Animal Diversity Web, University of Michigan (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Common Warthog, באתר ANIMALIA (באנגלית)
  4. ^ Don E. Wilson, Russell A. Mittermeier, Handbook of the Mammals of the World, GBIF (Global Biodiversity Information Facility), 2011, עמ' 248-291, כרך 2. (באנגלית)
  5. ^ Warthogs, IFAW – International Fund for Animal Welfare (באנגלית)