חטיפת אירופה (רמברנדט)

ציור מאת רמברנדט

חטיפת אירופה הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר רמברנדט ואן ריין משנת 1632. היצירה מוצגת במוזיאון פול גטי במאליבו, קליפורניה.[1]

חטיפת אירופה
Rembrandt Abduction of Europa.jpg
צייר רמברנדט
תאריך יצירה 1632
טכניקה וחומרים שמן על בד
מספר יצירה 95.PB.7 (מוזיאון פול גטי) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מוזיאון פול גטי
מאליבו, קליפורניה שבארצות הברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסיפור המיתולוגיעריכה

סיפור חטיפת אירופה מתואר בספר השני של השיר האפי מטמורפוזות מאת המשורר הרומי אובידיוס. לפי רוב הגרסאות, זאוס מלך האלים (יופיטר בגרסה הרומית), הוקסם מאירופה, בתו של אגנור מלך צור, והחליט לפתות אותה או לאנוס אותה, הוא הפך את עצמו לשור בר לבן (או פר לבן) והתערב בעדרים של אביה. כאשר אירופה והמשרתות שלה לקטו פרחים, היא ראתה את השור, החלה ללטף אותו וכשראתה שהוא צייתן טיפסה על גבו. זאוס ניצל את ההזדמנות, דהר אל הים וכשהיא על גבו, שחה אל האי כרתים. שם הוא התגלה בדמותו האמיתית ועשה את אירופה למלכה הראשונה של כרתים. מסיפור זה נטבע הפתגם מה שמותר ליופיטר אסור לשור.

תיאור היצירהעריכה

הציור מתאר את הרגע בסיפור שבו זאוס, המחופש לשור בר לבן, דוהר אל הים, כאשר אירופה על גבו. היא מחזיקה ביד אחת את קרן השור ומביטה אחורה לעבר חבריה הנשארים על החוף מבועתים. צעירה אחת נופלת על האדמה ומרימה את זרועותיה בבהלה כאשר בחיקה זר פרחים שאותו התכוונה לכרוך על קרני השור, בעוד חברתה אוחזת את ידיה במבוכה ומתבוננת בחוסר אונים. נהג הכרכרה למעלה קם על רגליו ובוהה בנסיכה העוזבת באימה. ברקע, עיר אפופה בערפל משתרעת לאורך האופק, ואולי משמשת רמיזה לעיר צור העתיקה כמו גם לאמסטרדם בימי רמברנדט. אור השמש פורץ בין העננים ומשתקף מהמים, אך השמים שמאחורי העצים חשוכים ומבשרי רעות.[1]

אלגוריה לחייו של מזמין היצירהעריכה

היצירה הוזמנה על ידי ז'אק ספקס (Jacques Specx), מייסד קשרי המסחר בין הולנד לבין יפן וקוריאה. ספקס הקים מרכז מסחר ביפן בשנת 1609, שימש כמושל העיר בטוויה (שמה הקודם של ג'קרטה, בירת אינדונזיה), ובהמשך חזר להולנד בשנת 1633. מרבית החוקרים מסכימים כי רמברנדט בחר לפרש מחדש את הסיפור המיתולוגי ולשקף בו את הקריירה של ספקס.

הציור כולל פרטים הקושרים אותו לחייו של ספקס, כמו הנהג האפריקאי והכרכרה הלא אירופית מימינו. יש הקבלה בין זאוס, הנושא את אירופה על גבו מביתה שבאסיה (העיר צור) לכרתים, לבין ספקס שהקריירה שלו הייתה להעביר את אוצרות אסיה ליבשת אירופה באוניה. פרט נוסף אשר מחזק את ההקבלה בין צור לנמלים ההולנדיים הוא הכללת מנוף, כלי שלא היה קיים במאה הראשונה.

השפעת הבארוקעריכה

מבחינה אמנותית, ציור "חטיפת אירופה" משקף את תחומי העניין של רמברנדט וציירים הולנדים אחרים בראשית המאה השבע עשרה ומבטא את תקופת הבארוק הגבוה עם אור דרמטי המגיע משמאל. החוף השליו והשתקפויות המפורטות במים מעידים על ההתעניינות הגוברת בנטורליזם באמנות. הנטורליזם ממלא תפקיד חזק בהיבטים אחרים של היצירה. רמברנדט מייצר ניגודיות בין הצבע הכהה של העצים לצבע הבהיר של השמיים ומשתמש באור כדי להגביר עוד יותר את הדרמה, כפי שניתן לראות בזוהר על השמלות והכרכרות. התיאור של אירופה על השור משלב את הפרטים האלה: יש השתקפות ברורה של הדמויות במים, בשמלתה יש חוטי זהב ואפילו תכשיטיה משקפים מעט אור.

השפעתו של טיציאןעריכה

רמברנדט לא היה האמן הראשון שצייר את "חטיפת אירופה". האמן האיטלקי טיציאן יצר יצירה דומה כמעט שבעים שנה לפני כן. היסטוריונים רבים לאמנות מסכימים שטיציאן השפיע רבות על רמברנדט, המכונה לעיתים קרובות "הטיציאן של הצפון", ורבים מקטעי הדיוקן שלו מראים את השפעת הסגנון והטכניקה הטיציאנית. מספרם של הציורים הוונציאנים שהגיעו לאמסטרדם גדל ככל שגברה חשיבותה כמרכז אמנות, כך שרמברנדט נחשף לאמנות איטלקית אף שמעולם לא נסע לאיטליה. רמברנדט אף שמר עותק של אחד מציוריו של טיציאן בסטודיו שלו.

אמנם ניתן לזהות את ההשפעות של "חטיפת אירופה" של טיציאן, אך עבודתו של רמברנדט היא ייחודית. שתי היצירות משקפות את הדרמטיות הרבה של האירוע, אך עבודתו של טיציאן אלימה יותר באופיה[2]. פליפה השני, מלך ספרד הזמין את היצירה, וטיציאן השתמש באימה ובעירום של אירופה כדי לשקף אלימות מינית. עבודתו של רמברנדט אמנם פחות אלימה, אך עדיין משמרת את רגע השיא בסיפור. הבדל נוסף הוא לבושן של הדמויות: טיציאן שומר על אופיה המיתולוגי של היצירה והדמויות בציורו לבושות בלבוש עתיק. לעומת זאת, הדמויות בציורו של רמברנדט לבושות בלבוש הולנדי המתאים לתקופתו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חטיפת אירופה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 "תיאור היצירה". מוזיאון פול גטי.  (באנגלית)
  2. ^ "Europa". Isabells Stewart Gardner Museum.  (באנגלית)