פתיחת התפריט הראשי

חיים דוד ברנהרד

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך אינו מבחין בין שמועות וסיפורי עם ובין מידע היסטורי מוצק.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חיים דוד ברנהרד

הרב ד"ר חיים דוד ברנהרד (מכונה: האדמו"ר הרופא 1775 (?) - 1858) הוא רופא יהודי פולני מפורסם שחזר בתשובה והצטרף לתנועת החסידות. שימש כרופאם של פרידריך השני, מלך פרוסיה, סטניסלאב פוניאטובסקי, המלך האחרון של פולין ואצילי פולין. סיפורי חסידים רבים נקשרו סביב דמותו. על קברו בפיוטרקוב טריבונלסקי הוקם אוהל המשמש אתר עליה לרגל.

תולדותיועריכה

נולד כנראה בשנת 1775 בדזאלושין שבפולין, ליששכר בער ולרחל. יש הסבורים כי אביו הוא יששכר בער פלנקסון, רופא, סוחר ומשורר, מחבר הספר "שירתם של יהודי פולין", שהיה מבאי ביתו של משה מנדלסון[דרוש מקור]. בגיל 14 עבר לברלין לרכוש השכלה כללית. למד רפואה, כנראה באוניברסיטת ורוצלב, במלגה שקיבל מהקיסר פרידריך השני. את תעודת הגמר ברפואה קיבל כנראה באוניברסיטת ארפוד. שירת כרופא בבית החולים הצבאי בברלין. ב-1797 הוצב בוורשה כרופאם של הלגיונות הפרוסים שם ולאחר מכן במחוז ראדומסק. לאחר שובו לברלין התמנה לרופא הארמון של קיסר פרוסיה, כנראה פרידריך וילהלם השלישי, ולרופא הראשי של צבא פרוסיה. בארמון הכיר את אשתו הלנה, לימים הדסה, בתו של הבנקאי היהודי שמואל הלוי לנדו מברסלו, אשר נתנה שעורי רקמה וקריאה לבנות החצר. בני הזוג היו מבאי הסלונים בברלין.

לאחר כיבושי נפולאון בונפרטה וייסוד הדוכסות של ורשה מונה ברנהרד לרופאו של הגנרל יוזף זאיונצ’יק שם וכרופא הראשי של המחוזות המערביים של הדוכסות. הוא עמד שם בקשר עם שר הצבא יוזף פוניאטובסקי ועם אדם צ'רטוריסקי. שימש כפרופסור לרפואה באוניברסיטת ורשה, המעמד הרם ביותר באקדמיה שיכול היה להגיע אליו יהודי בימים ההם בפולין. ברנהרד השתייך לחוג היהודים המתבוללים, אשר ייסדו בתי-ספר שבהם למדו בפולנית. מסופר כי רבי דוד מלעלוב החזירו בתשובה, בעצה אחת עם החוזה מלובלין והיהודי הקדוש והשניים הפכו לידידים קרובים. אגדות רבות מתארות תהליך זה.

ב-1810, על פי בקשת הגנרל זאיונצ’יק, חזר ברנהרד לגור בדזאלושין. לאחר מכן עבר לרדומסק הסמוכה וב-1816 לפיוטרקוב, שבה דר עד סוף חיו.

לאחר חזרתו בתשובה הוכר כצדיק ושימש כרופאם ומקורבם של החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אפרים-פישל מסטריקוב, "היהודי הקדוש", רבי שמחה בונים מפשיסחא, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה, רבי שלמה הכהן רבינוביץ' מרדומסק, רבי ישכר בר מרדושיץ ואחרים. נודע גם כנדבן וכתלמיד חכם הבקיא בתורת החסידות והקבלה. הוא המשיך לעסוק ברפואה, להתהלך במלבוש אירופאי ולטפל ביהודים ובפולנים. סירב לשמש כאדמו"ר.

בפיוטרקוב שימש כרופא ראשי בבית החולים העירוני היהודי ומ-1852 בבית החולים העירוני המשותף. מסופר כי עמיתו הפולני דוקטור ויגזיוולסקי ניסה להתנכל לו. מאוחר יותר נוכח ויגזיוולסקי בטעותו וכדי להביע את חרטתו שכר צייר כדי לצייר את פורטרט הדוקטור שאותו העמיד בביתו. כיום גנוז הפורטרט (המופיע לעיל) באוסף שבדרון בספרייה הלאומית.

ב-1813, אחרי ניצחון הרוסים על נפוליאון, ניסה זיונצ'יק, שנתמנה על ידי הצאר אלכסנדר הראשון להיות נציב ממשלת פולין, להשפיע על ברנהרד שיחזור ויקבל עליו את ראשות שירותי הבריאות בפולין. הוא דחה את ההצעה בשל אכזבה ממעמדם ותנאי חייהם הנמוכים של היהודים בפולין. בשנת 1830 החל ברנהרד לארגן את שירותי הבריאות של המורדים הפולנים נגד הרוסים. המרידה דוכאה לאחר שנה.

ברנהרד היה שוחר אמנות והוא הביא את האמן דוד פרידלאנדר לתכנן את בית הכנסת הגדול בפיוטרקוב ולעטר את כותל המזרח, ואת דוד גולדשטיין - את כותל המערב, של בית הכנסת . הוא תכנן לעלות לארץ ישראל יחד עם החוזה מלובלין והמגיד מקוזניץ, תוכנית שלא יצאה לפועל, ותמך בממונו ביישוב.

ברנהרד נפטר בפיוטרקוב, בכ' בשבט תרי"ח (3 בפברואר 1858). בשנת תרל"ח הקימו חסידי רבי ישכר דוד בריש הכהן מוולברוז' "אוהל" במקום קבורתו. האוהל נהרס במלחמת העולם השנייה, הוקם מחדש ב-1945 ושופץ ב-1992, על ידי משפחת דסאו.

משפחתועריכה

לד"ר ברנהרד ולאשתו הדסה נולדו שלושה ילדים:

  • רחל, אשת ישעיה שפירא נכד רבי אפרים פישל מסטריקוב, ילידת 1818
  • הינדה לאה, ילידת 1830, המיילדת של דזאלושין, קבורה בלודז'
  • יעקב יצחק, יליד 1826, חסיד הרבי מוולברוז'

מרבית צאציהם הושמדו בשואה.

לקריאה נוספתעריכה

  • יצחק אריגור, בעל תשובה, חיפה: הוצאת חברים, 1934
  • אביעזר בורשטיין, האדמור הרופא, תל אביב: אל"ף, 1970
  • מ"ש גשורי, רבי חיים דוד הד"ר ברנהארד. אצל: י. מלץ ונ. לאו [לביא] [עורכים]. פיוטרקוב - ספר זיכרון פיוטרקוב טריבונאלסקי והסביבה. תל אביב: ארגון יוצאי פיוטרקוב טריבונאלסקי והסביבה, 1965, עמודים 245-248 קישור
  • משה יאיר ויינשטוק, קודש הילולים: ספר תולדות רבי דוד׳ל לעלובער, ניו יורק: דפוס האחים שולזינגר, 1949, כרך ראשון, עמודים 55-57
  • דוד מרגלית, חכמי ישראל כרופאים, ירושלים: מוסד הרב קוק, 1962, עמודים 206-201

קישורים חיצונייםעריכה