יעקב יצחק הורוביץ

אדמו"ר בפולין

רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מכונה החוזה מלובלין (אצל חסידי פולין: הרבי מלובלין) (תק"ה, 1745ט' באב תקע"ה, 15 באוגוסט 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה ה-18. נודע כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".

החוזה מלובלין
רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ
מצבת החוזה בבית העלמין היהודי בלובלין
מצבת החוזה בבית העלמין היהודי בלובלין
לידה 1745
ה'תק"ה
יוזפוב, האיחוד הפולני-ליטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 1815 (יוליאני) (בגיל 70 בערך)
ט' באב ה'תקע"ה
לובלין, פולין הקונגרסאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי הישן בלובלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 3 באוגוסט 1815 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק
תלמידיו יעקב יצחק מפשיסחה עריכת הנתון בוויקינתונים
אב רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין
צאצאים רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבעה)
החוזה מלובלין
תקמ"הכ"א בתשרי תקע"ה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד ביוזפוב, 25 ק"מ ממזרח לבילגוריי (לפי גרסה אחרת, בלוקאוו), למשפחה מיוחסת: אביו הרב אברהם אליעזר היה אב בית-הדין המקומי, ואמו מייטל הייתה בתו של רבי יעקב קופל מהעיר לוקאוו. הוא גדל בטרנוגרוד ולמד מפי הרב משה צבי מייזלס בז'ולקיב. אז נעשה תלמידו של רבי שמעלקה מניקלשבורג ועבר לישיבתו בשיניאווה. בהמשך שהה גם בחצר המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. עם פטירת המגיד ב-1772 חזר אל רבי שמעלקא ושהה עמו עד פטירתו ב-1778. אז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז'נסק.

בסביבות 1780, עבר ללנצוט ונשא את הרבנית תהלה שפרינצא בת רבי צבי הירש (מאשתו הראשונה, ששמה לא ידוע, נפרד כמעט מיד). הוא הנהיג בעיר עדת חסידים. צעד זה נעשה כשרבו עוד היה בחיים: לפי עדויות שונות, הלך רבי אלימלך ונעשה מסוגר ופרוש מן הציבור, ועוד קודם העדיף להפקיד את המגע היום-יומי עם הקהל בידי תלמידו הצעיר יחסית, שהקים חצר משלו בברכתו. רשימות אחרות מדווחות על מתח ביניהם [דרוש מקור]. עם מות אשתו שפרינצא, בערך בשנת תקנ"ג, נישא בשלישית, לבילה מימעלס, בת ר' מאיר אב"ד מאסט.

לאחר פטירת רבי אלימלך הוא נעשה לבכיר מנהיגי החסידות בגליציה ופולין, עמדה בה החזיק עד מותו שלושים שנה אחר כך. הוא מיקד את תורתו – שהדגישה את מחויבות הצדיק לסייע לחסידיו במישור החומרי והיום-יומי – בשכבות הנמוכות, אך צבר הצלחה גם עם צעירים למדנים ומיוחסים שהסתופפו בצלו; הידועים מביניהם היו רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), רבי ישראל יצחק קאליש ורבי שמחה בונים מפשיסחה. אלה הובאו על ידי תלמידו רבי דוד בידרמן מלעלוב.

הוא עזב את לאנצוט וחצרו נדדה לרוזבדוב, ושיניאבה ולבסוף לצ'כוב (עיר) (פו') הסמוכה ללובלין, ממנה התכוון לבסס את השפעתו בתוך העיר הגדולה עצמה, שהייתה בה נוכחות מתנגדית חזקה בראשות האב"ד הרב עזריאל הורוביץ. ב-1794 הקים בית מדרש בלובלין, ברחוב הראשי מול הטירה, שהיה יכול להכיל 180 איש, ונתקל בקשיים רבים שהערימו עליו ראשי הקהל. ב-1803 הגיע לבסוף לפשרה עמם, והמוסד הוכר רשמית: הפרנסים הצהירו כי ניתן לקיים תפילות בנוסח האר"י, וכי המניין לא יסבול עוד הצקות מהם ומהדורות הבאים. הסיבה שניתנה לכך בפנקס הקהילה היא קריסת קיר בבית-המדרש הישן, שהצריכה מבני תפילה אחרים בדחיפות, אך ההיסטוריון גלן דיינר (אנ') שיער כי עוצמתו הגוברת של החוזה ושגשוגו הכלכלי, בתקופה בה היה הקהל שרוי בקשיים כספיים, הניעו את הפרנסים לקבל אותו[1]. את בית מדרשו בלובלין הקים ברח' שירוקה 28 (הנקרא גם רחוב היהודים) בתוך רובע היהודי, בה התחנכו אלפים ובתוכם מאות שנעשו אחר כך אדמורי"ם מפורסמים על אדמת פולניה.[2] גם אחר פטירתו, בית המדרש נשאר מרכזם של לומדי העיר וחסידיה.[3] במלחמת העולם בית המדרש נחרב כליל ולא נבנה מחדש.[4] בשנת 2023 ניסה ארגון בניו יורק לגאול את השטח כדי לבנות מחדש את בית המדרש לזכרו, אך ללא הצלחה.[5]

בראשית המאה ה-19, הפך את פולין למוקד חסידות חשוב, יחד עם רבי ישראל הופשטין, המגיד מקוז'ניץ, קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים, ונודע אחר כך כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה". לפי גרסה אחת היה יכול לראות ״מסוף העולם ועד סופו״ ולפי גרסה אחרת היה יכול לראות את נבכי הנפש ומחשבותיהם של אנשים. הוא גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים, אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין.

ב-1812 פרש מעליו תלמידו הבכיר, "היהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפשיסחה, שהיה למדן אליטיסט והתנגד לשיטת רבו, שהתמקדה בחשיבות עשיית המופתים עבור פשוטי העם. ניצתה ביניהם מחלוקת קשה, וחסידי השניים הרבו להתעמת.

נפילתו ומותו

עריכה

ביום שמחת תורה ה'תקע"ה – 1814, נפל מחלון ביתו בנסיבות שלא הובררו. החוזה שרד את הנפילה, אך גופו שותק, ולאחר עשרה חודשים בתשעה באב נפטר. הפרשנויות שניתנו לנפילה רבות.

  • גרסת החסידים – החוזה נלחם עם כוחות הטומאה לאחר שניסה להביא את הגאולה,[6] לטענת החסידים, מבחינה טכנית החוזה לא יכול היה לקפוץ.[7]
  • גרסת המשכילים – באמצע שמחת תורה החוזה שתה והשתכר, ועל כן נכנס לחדרו לנוח לאחר מכן עלה לחלון השתין וקפץ או נפל משכרותו. יצחק ארטר כתב סאטירה בשם "גלגול נפש" על המאורע, ומתאר את תגובת החסידים: ” ויאמרו אוי בעוונינו נאסף צדיק מרוב פשעינו, גווע ואיננו בחטאינו, גבר עליו סמאל בהאבק עמו, ויישאהו וישליכהו בעד החלון חוצה, ואנוכי עם שטן ומלאך רע נלחום לא נלחמתי, כי אם אחד השרפים ... השרף אשר במעי...”[8]
  • גרסת המחקר – במחקר מקובל לתמוך בגרסת המשכילים. דוד אסף העלה השערה נוספת, כי החוזה ניסה להתאבד. אסף מסתמך על תיאור ניסיון התאבדות אחר שהיה עם החוזה, וכן על ציטוטים בשם החוזה שאותם רואה אסף כרמזים לנטיות אובדניות.[9]
 
האוהל שעל קברו בבית הקברות היהודי הישן בלובלין

עם פטירתו, ירדה לובלין ממעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית העלמין היהודי הישן בלובלין, על הר הטירה (אנ').

משפחתו

עריכה

היו לו ארבעה בנים ובת, כולם מזוגתו השנייה, שפרינצא:

שיטתו

עריכה

החוזה מלובלין גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק, אותה למד ממוריו המגיד ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה מניסיונו המעשי בהנהגת עדה בגליציה מאז שנות השמונים של המאה השמונה עשרה. בספריו "זאת זיכרון", "זיכרון זאת", ו"דברי אמת", הכתובים בחלקם כאוטוביוגרפיה, פרש את לבטיו בהנהגת הציבור ואת מחשבותיו אודות יסודות המחשבה המיסטית, שההנהגה הצדיקית נשענת עליה.

דרכו בחסידות פנתה בעיקר אל השכבות העממיות. הוא הדגיש כי על ההמון להיות נאמן ודבוק בצדיקיו, לציית להם ולתמוך בהם. במקביל, תפקידו של האדמו"ר כמשפיע רווחה חומרית היה מרכזי בראיית עולם זו, עד כדי כך שעוני נחשב כסימן לאי-נחת מהבורא, והחסידים יכלו להגיע לתכליתם הרוחנית כמעט רק על ידי דבקות בצדיק. דרכו זו קוממה עליו מבקרים, כולל נאמנו "היהודי הקדוש", שייצג לבסוף גישה הפוכה בתכלית.

שמו וזכרו נערצים בעיקר בחסידויות פולין וגליציה שיצאו בעיקר מתלמידיו, ומכונה בהן: "החוזה מלובלין".

בהגיוגרפיה החסידית

עריכה

בהגיוגרפיה החסידית החוזה נודע בכוחו לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת גלגולה על פי מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו, וכן ביכולתו לצפות במתרחש בעולמות העליונים.

לפי מעשיות החסידים נקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו.

על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם בשמים במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכה למלחמת גוג ומגוג[10].

גם זכרונו הפך לאגדה ידועה. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה" - אולם העזרה וההיכל, חדר "החוזה" – הוא קודש הקודשים ושכינה מדברת מתוך גרונו של "החוזה מלובלין"[11].

היהודי הקדוש, תלמידו של החוזה, הוא גיבור הרומן ההיסטורי של מרטין בובר "גוג ומגוג". הרומן מתמקד ביחסיו הנפתלים עם רבו.

מתלמידיו

עריכה

ספריו

עריכה
  • דברי אמת
  • זיכרון זאת
  • זאת זיכרון

ניגון המלאכים

עריכה

בחצרות בית רופשיץ-צאנז ישנו ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על הפיוט (מתוך זמירות השבת) "לאל אשר שבת". לניגון שתי נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב וויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.

הניגון בגרסת דז'יקוב:

 
תקופת חייו של הרב יעקב יצחק הורוביץ על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

לקריאה נוספת

עריכה
  • משה ולדן, נפלאות הרבי, בילגורייא תרעא
  • אברהם יצחק ברומברג, ה"חוזה" מלובלין, ירושלים תשכ"ב
  • יצחק אלפסי, החוזה מלובלין, ירושלים תשכ"ט
  • ר. פרידמן, החוזה מלובלין: ספור חייו ופעליו של רבי יעקב יצחק מלובלין
  • דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, 2008, פרק שני: 'המתנגדים התלוצצו שהשתכר ונפל': נפילתו של החוזה מלובלין, עמ' 137–178
  • א' רובינשטין, "ספרי החוזה מלובלין", קריית ספר, כרך לז, תשכ"ב, עמ' 123–126
  • ד"ר אוריאל גלמן, השבילים היוצאים מלובלין, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשע"ח
  • זאב קיציס, המורים הגדולים של החסידות, ידיעות ספרים 2023, עמ' 186–208

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הפרק מתבסס על: Glenn Dynner, Men of Silk: The Hasidic Conquest of Polish Jewish Society, Oxford University Press, 2006. עמ' 26–29, 68-70 והערות שוליים.‏; רחל אליאור, "בין היש לאין" (בקישורים החיצוניים).
  2. ^ https://teatrnn.pl/leksykon/artykuly/szeroka-28-w-lublinie-nie-istnieje/ "Grodzka Gate - NN Theatre", https://ia903205.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/21/items/nybc313868/nybc313868_jp2.zip&file=nybc313868_jp2/nybc313868_0125.jp2&id=nybc313868&scale=4&rotate=0 ספר יזכור לובלין 1967, עמ' 244
  3. ^ https://ia902907.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/6/items/nybc313867/nybc313867_jp2.zip&file=nybc313867_jp2/nybc313867_0178.jp2&id=nybc313867&scale=4&rotate=0, https://ia902907.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/6/items/nybc313867/nybc313867_jp2.zip&file=nybc313867_jp2/nybc313867_0156.jp2&id=nybc313867&scale=4&rotate=0 ספר יזכור לובלין 1952, עמ' 153, 175
  4. ^ https://teatrnn.pl/leksykon/artykuly/szeroka-28-w-lublinie-nie-istnieje/
  5. ^ https://my-property-story.wjro.org.il/2023/02/08/on-the-land-of-28-szeroka/ WJRO (World Jewish Restitution Organization)
  6. ^ ישראל ברגר, עשר אורות, פיוטרקוב תרס"ז, עמ' 91 סימן כז; אהרון ציילינגולד אהלי שם בילגורי תרע"א, עמ' 49-50, יחיאל מיכל גאלד, דרכי חיים ושלום, מונקטש, ת"ש, עמ' קמג-קמו ועוד
  7. ^ טענות כגון: החלון היה גבוה וצר, החוזה בכלל לא הכיר את החלון, וכוסות יין שעמדו על אדן החלון נשארו על עומדם
  8. ^ יצחק ארטר "גלגול נפש" בתוך הצופה לבית ישראל, נדפס מחדש בירושלים תשנ"ו עמ' 156-158, ראו גם אלכסנדר צדרבוים, כתר כהונה, אודסה תרכ"ז, עמ' 125
  9. ^ ראו גם צבי מרק, מיסטיקה ושיגעון ביצירת רבי נחמן מברסלב, 2004, עמ' 51 הספר באתר כותר
  10. ^ בניגוד לדעת בעל התניא שתמך בצאר, וכן דעת תלמידו רבי נפתלי צבי מרופשיץ. תוכן הסיפור באריכות בספר ימות המשיח בהוצאת חסידי מונקאטש.
  11. ^ משה ולדן, נפלאות הרבי, ‏בילגורייא תרעא, באתר היברובוקס עמ' 87, אות רצ, דף מד ע"ב