חיים יצחק בונין
חיים[1] יצחק בונין (הומל, ו' בשבט ה'תרל"ה, 12 בינואר 1875 – ה'תש"ג, ינואר 1943, טרבלינקה) היה סופר עברי ויידישאי מחברי תנועת המזרחי.
קורות חיים עריכה
בונין נולד בהומל (גומל, בהיגוי רוסי) לר' אברהם, למדן וסוחר אמיד מחסידי חב"ד. גם אבי אמו היה חסיד חב"ד. למד בישיבת מיר בעת כהונתו של הרב חיים לייב טיקוצינסקי, ובגיל 15 התחיל ללמוד את תורת חסידות חב"ד. נסע מדי שנה לרבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט. אחרי נישואיו ניסה לעבוד במסחר אך לא הצליח. בשנת תרס"ו הוסמך לרבנות אך לא מצא משרה. בגלל הפרעות ביהודי רוסיה הוא ברח ונדד ממקום למקום. ניסה להגר לארצות הברית, אך כאשר הגיע לחוף אליס איילנד לא התירו לו להיכנס והוא הוחזר לאירופה. באירופה נדד ממקום למקום עד ששב להומל. בהסכמת רבי יוסף יצחק הוא רכש השכלה כללית והתכונן לבחינות בגרות אך לא נבחן כיוון שסירב להיבחן בשבת. הוא שימש כמורה בבתי ספר יהודיים בהומל, קייב, וילנה, ורשה ולודז'. בשנת תר"ע (1909–1910) השתקע בוורשה.
פרסום מאמרים וספרים עריכה
בשנת תרע"ג התחיל לפרסם מאמרים בכתבי העת של התקופה. סדרת מאמריו הראשונים "על חסידות חב"ד" נדפסה בירחון השלוח, לאחר מכן פרסם מאמרים בכתבי העת העבריים והיידישאים "העולם", "הצפירה", "דאס נייע לעבן", "דאס אידישע פאלק" ועוד. בשנת תרע"ו הוא התקבל כמורה בבית ספר תיכון ("גימנסיה") יבנה בלודז'. כתב בקביעות ביומון "לאדזשער טאגבלאט" בנושאים מגוונים.
בשנת תרע"ז חיבר והוציא לאור את "לימודי היהדות" - ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים עבריים. בשנים תרפ"א-תרפ"ב ערך והוציא לאור מאסף ספרותי ליהדות בו פרסם מאמרים שלו בשמו ובשמות ספרותיים אחרים. כמו כן רבנים וסופרים כמו ר' הלל צייטלין והרב משה אביגדור עמיאל פרסמו בו מאמרים.
כמה שנים אחרי מלחמת העולם הראשונה נסע לאדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, שהתגורר באוטבוצק, פולין, והפך לחסידו.
בונין היה חבר פעיל בתנועת המזרחי, הוגה דעות ומטיף להגשמה. הוא פרסם חוברת מיוחדת "על סף העלייה השלישית", ומאמרים רבים בעיתונים "לאדזשער טאגעבלאט" בלודז', "דאס אידישע טאגבלאט" בניו יורק ובעיתוני המזרחי בעברית וביידיש כמו "התור", "המזרחי" ועוד. בפעולות אלו פעל בניגוד לדרכה של חסידות חב"ד והעומד בראשה ולכן לא מצא מקום בין חסידיה. אף שלא קיבל את דעתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק בעניין בנין הארץ, התייחס אליו בהערצה והיה מקושר אליו ככל חסיד.
מורה בתחכמוני עריכה
בשנת תרפ"ט כאשר נוסד בוורשה סמינריון תחכמוני מטעם המזרחי, נקרא בונין להיות אחד ממוריו. הוא עזב את לודז' ועבר לוורשה. 'תחכמוני' התנהל על ידי שני אישים שהיו רחוקים ומנוגדים זה מזה. מנהל לימודי קודש היה הרב משה סולובייציק בעוד שמנהל לימודי החול והנציג כלפי חוץ היה ההיסטוריון פרופ' מאיר בלבן. בונין יישר חיכוכים וסכסוכים ביניהם.
עשר שנים שימש בונין כמורה בתחכמוני עד שבשנת תרצ"ט בהגיעו לגיל 65 פרש מהוראה, עזב את ווארשה וחזר ללודז'. בלודז' התחיל להתמסר לעבודתו הספרותית לסיום חיבורו "משנה חב"ד" ולחיבור ספרים אחרים שהיו בתוכניתו.
מלחמת העולם השנייה ובגטו עריכה
כעבור חודשים אחדים, בספטמבר 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כשנכנסו הנאצים ללודז' חששו אנשי הרוח והסופרים שהם יהיו הקרבנות הראשונים ואמנם גל של מאסרים עבר על אלה כבר בימים הראשונים. בונין ברח עם בנו מלודז' לוורשה ושם היה בגיטו. גם בגיטו הוסיף לכתוב עד שבינואר 1940 נלקח לטרבלינקה והומת בתאי הגזים. כתביו ואוסף מכתביו אבד.
משפחתו עריכה
בנו: שמואל דוד בונין (י"ט באדר א' תר"ס, 8 בפברואר 1900 - כ"א בתמוז תשל"ח, 26 ביולי 1978) נולד בסנובסק, אוקראינה. בתקופת השואה היה בגטאות ורשה ולודז' ובאושוויץ. עם שחרורו ב-1945 עבר למינכן, שם שהה במחנה פליטים, והיה אחד מעורכי הירחון העברי "ניצוץ" (יחד עם שמואל אפלבוים). עלה ארצה ב-1948 התיישב בחיפה ועבד בבנק הפועלים. שיריו הראשונים נדפסו ב"התקופה" (כרך י"ג) ובתרצ"ה הוציא בווארשה קובץ שירים "מטבע מזל". אחר כך פרסם שירים וסיפורים בעיתונות העברית בפולין ובארץ ("דבר", "גליונות", "העולם" ועוד)[2]
ספריו עריכה
- למודי היהדות, 1917
- אויפ'ן שוועל פון דער דריטען עליה, 1920
- על סף העלייה השלישית, לודז, תרפ"א
- די ענטפלעקונג פון דעם גרויסען שאטען, 1928
- משנת חב"ד (10 חוברות), 1931–1936
- כתבים, 1936
- חב"דיש: געשטאלטען, בילדער, חזיונות, ערצעהלונגען, שמועסען, 1938
לקריאה נוספת עריכה
- חיים יצחק בונין, בתוך: ידיעות גנזים, 81 (ניסן תשל"ג), שנה 10 כרך ה: סופרים עברים שנספו בשואה, עמ' 329–333[3]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ הערך מבוסס בעיקר על מאמר ב"אישים שהכרתי: הלל זיידמן", מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל עמודים 174-183.
- ^ לקסיקון הספרות העברית החדשה: שמואל דוד בונין
- ^ תאריך הלידה שם, ט"ז שבט תרל"ה, אינו תואם לתאריך הלועזי שם 18.4.1875 והוא שגוי. כך גם התאריך שבערכו באנציקלופדיה של הציונות הדתית (ח"א עמ' 260). ראו על כך בהערותיו של נפתלי בן-מנחם על גליון זה של גנזים, נדפסו בספרו 'פתחי שערים', ירושלים תשל"ו, עמ' 290.